אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא יג · פירוש ב

פירוש א

והיכי דעברה ואנסיבא או אקדשא מפקינן כו'. גם זה הדין הביאו התו' ופוסקים בשמו של רבינו ולאפוקי מדעת הרמב"ם והר"י מאורליינש בתו' יבמות שכתבו דוקא נשא יוציא בגט הא קידש לא. וע' בתו' טעמו של הר"י ז"ל. ולכאורה קשה מהיכא תיתי להחמיר ולקנוס באירס יותר מהמפורש בגמרא. והיאך אפשר לדון קל מחמור להחמיר עליו. והא עיקר האיסור הוא נשואין. וגזרו ארוסין אטו נשואין. ומנלן שקנסו ג"כ בארוסין בדיעבד. והנראה לבאר סוגי' דילן. דקאמר טעמא דלא ישא מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל. א"ה דידי' נמי. אלא למ"ד במוך במוך. ולמ"ד מן השמים ירחמו מה"ש ירחמו ה"נ אי למ"ד במוך במוך ולמ"ד מה"ש ירחמו מה"ש ירחמו. אלא משום דחסא כו' ומסיק אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דילמא איעברא ומיעכר חלבא וקטלי' לי' א"ה דידי' נמי דידי' ממסמסא לי' בבצים וחלב. דידה נמי כו'. ותמוה לי מה הועיל בישוב דהחשש משום מניקה. סוף סוף קשה מ"ט שרי לשמש במעוברת דידי'. ניחוש משום סנדל. וע"כ למ"ד במוך במוך ולמ"ד מן השמים ירחמו כו' ה"נ מניקת חבירו. שהרי מעוברת ומניקה שוין בזה. ונראה דבאמת עיקר גזירה זו רחוקה היא. שהרי אמרו בנדה ד' ל"א ובסוטה ד' כ"ז אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה. וע' בתו' בנדה ד' י' ד"ה דהוי. שהעלו דזמנין מיקרי ומתעברת בשלא סמוך לוסתה. מכ"מ ודאי דבר רחוק הוא. והיינו דאמרו בירו' סוטה והביאו התו' שם ד' כ"ו. דאסור משום ובשדה יתומים לא תבא. פי' ביאה בעלמא אסור בשדה יתומים שמא יארע איזה קלקול. והשתא נהי דחשו לתקן במניקת עצמו לשמש במוך או דסמכו על רחמי שמים. מכ"מ בולד יתום אסור. דשמא יארע איזה קלקול וכ"ז לא חשו אלא במניקה שכבר נולד הולד. אבל במעוברת הקשה הש"ס שפיר ממ"נ אי חיישת גם לעובר לביאה בעלמא ה"נ עובר דידי' יתום הוא. כיון שאין ביד האב לתקן אשר יעוות. ואי לא חיישת לדידי' ה"ה לאחריני. וכ"ת הא גופא ק' אמאי חיישי למניקה ולא למעוברת דידי' ודאחריני בביאה בשדה יתומים. הא ל"ק דודאי חיישי טפי על פ"נ דנולד כבר מפ"נ דעובר שאין ישראל מוזהר עליו. ולא חששו בספק הרחוק בעובר כמש"כ סי' א' אות ז' בס"ד. [וכ"ת א"כ אמאי סמכו בקטנה ע"ז התקון הא יש בו משום ס"נ. הא ל"ק כיון דתקנת עצמה הוא ודאי מיזהרא שפיר דלא ליתי לידי סכנה משא"כ סכנת הולד חיישי רבנן יותר] עכ"פ עיקר החשש אינו עפ"י דין אלא משום ובשדה יתומים ל"ת. כיון שהוא סיבה דאפשר לבא עי"ז נזק להיתום. וא"כ ארוסין ג"כ ביאה לשדה יתומים הוא. ומה לי ביאה הרבה או מעט. סוף סוף עבר על לאו דד"ק. דארוסין קרוב לביאה. והרי הוא בא ונכנס בשדה יתומים. כ"ז כתבתי לגירסתנו דילמא מיעברא דחיישינן דילמא מיעברא לאחר לידתה. ופי' דידי' ממסמסא לולד בביצים וחלב. והכי גריס רבינו בפ' תצא דידי' ממסמסתו בביצים וחלב. אבל הרמב"ם כ' בזה"ל שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילים לחלב כשיתעכר עכ"ל. הרי דלא זכר שתתעבר ולא תוכל להניק. אלא דחיישינן שמא יתעכר החלב מחמת תשמיש. דרתיחות הדם בשעת מעשה מעכר החלב. [וכיב"ז כ' הר"ן לענין וסתות] ודידי' ממסמסא לה בבו"ח. ר"ל מקרר הדם שלה במאכלים המקררים. וידוע שאין לך מקרר טוב ומועיל כביצים וחלב. וה"ה מאכלים אחרים מקררים את הדם. וא"כ גריס הכי דילמא מיעכר חלבא וקטלי' לי'. ולא גריס דילמא מיעברא ונוסחת איזה גאון הוא שהרי גם בספרו ש"ר להלן שם ליתא. וכן העתיק הרא"ש פ' החולץ סי' ד' דברי הרי"ף אלא שלפנינו שלטו ידי מגיהים בספר הרי"ף ז"ל וגירסת הרמב"ם דידי' ממסמסא לה בבצים וחלב. וא"כ גזרה קרובה היא ומסולק קושיתינו מעיקרא. דוודאי לא חיישינן שתתעבר כלל אלא לעכירת החלב. ויש כעין ראי' לגי' זו דביבמות ד' י"ב אי' גבי מניקה שמא תגמול בנה וימות. והכא אי' דילמא מעכר חלבא. אלא לא חיישינן שיפסוק החלב שתצרך לגמול לגמרי. אלא לעכירת החלב. מיהו בכתובות ד' ס' שהיקל רשב"ג בג' חדשים ודאי ס"ל הטעם שמא תתעבר. וקאמר נמי הלשון שאין החלב נעכר כו'. ולמש"כ היינו טעם פלוגתייהו דרשב"ג ורבנן. דפליגי בטעם גזרה זו. וע' ביש"ש יבמות שכ' ג"כ דלהרמב"ם הי' גי' אחרת אבל בא"א ממש"כ. ולפי זה ודאי יש לחלק בין ארוסין שאין התשמיש מצוי מיהא. ואין לחוש לעכירת החלב משום מקרה. וא"כ אין ללמוד ארוסין מנשואין. ועפ"י מש"כ אפשר לפרש הא שסמך רבינו טעם איסור מניקה גבי אם נשא או אירס יוציא. ולא כ' הטעם במקומו גבי איסור נשואין וארוסין. וגם כי הפסיק באמצע הענין. ובתר הכי מסיים אמר רבא כו'. ולמש"כ ניחא דבהא תליא:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה