העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ט · פירוש ה
קל צוציתא דולד ביה"ש. הא אי שמע קול מבע"י מהלינן בשמיני של שמיעת קול והיינו בע"ש. והוא עפ"י גירסתו ז"ל בעובדא דרבא דא"ל שמעתי' דצייץ בה"ש. והכי גרסי בה"ג ורי"ף וערוך ערך ציץ. הא אי צייץ מבע"י הי' רבא פוסק למימהלי' מע"ש וכדאי' ביבמות ד' ע"א דהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדו' אע"ג דהדר למעי אמו ויצא בשמיני מהלינן לי' מיד. אבל נוסחת רש"י דצייץ בפניא דמעלי שבתא. ומש"ה פי' בד"ה דצייץ שהי' צועק מבע"י של ע"ש. והכי משמע פי' חפניא דמעלי שבתא ע' שבת ד' ל"ג ב' בפני' דמע"ש חזא בההוא סבא דהוי נקיט תרי מדאני אסא. ובב"מ ד' מ"ט ההוא יומא אפניא דמע"ש הוי. וכן הרבה. וא"כ קשה למה לא הורה רבא למהלו בע"ש. וההוא גברא שהרגיש בספקו לא שאל על ע"ש. אלא ודאי דנהי דלא מהלינן בשבת. משום דאמרינן דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור. מכ"מ אינו ודאי כ"כ. ואפשר דתיכף שנעקר הולד צויץ ועדין לא הוציא ראשו ומידי ספקא לא יצא. ובש"ע יו"ד סי' רס"ב פסק דמונין לו משעה ששמעוהו בוכה. וע' בנ"ב מ"ת יו"ד סי' ק"כ שהוכיח דעת הש"ע דאם יום ח' מבכייתו הוא בשבת. מלין אותו בשבת. וכ"ז הוא נוסחת רבינו וסיעתו ולא כפי' רש"י. וע' כ"מ ה' מילה פ"א הט"ו. שהרכיב גי' רש"י עם פי' רבינו ז"ל ואינו מדוקדק: