העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ו · פירוש ב
ומנלן דאיתסר לב"נ דכתיב אך וגו'. ולא הביא דרשה דאמר ר' יוחנן שם ד' נ"ו ב' מדכתיב אכול תאכל ולא אבר מן החי. אלא דרשה דרב יהודה א"ר בד' נ"ט ב'. והיינו כמש"כ הרמב"ם שם ה' א' על ששה דברים נצטווה אדם הראשון כו' הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו ל"ת. וס"ל דאדם הראשון ע"כ לא נצטווה כלל ע"ז כיון דלא הותר לו בשר כלל ולית להו ישוב שכ' התו' ד' נ"ו ב' ד"ה אכול. וכן פרש"י ד' נ"ז א' ד"ה למשרי ע"ש. והכ"מ כתב דדרשה דר"י אסמכתא. וע' בלח"מ שהקשה ע"ז. והעיקר דס"ל דפליגי דר"י ס"ל דלאדם הותר בשר ונצטווה על אמה"ח. ור"י א"ר ס"ל דלא הותר ומש"ה לא נצטווה והכי מבואר בב"ר פ' ל"ד ריב"א בשם ר"י אדם הראשון שלא הותר בבשר תאוה לא הוזהר על אמה"ח. אבל נח כו' אלא שנשתנה דעת ר' יוחנן בין מדרש בין התלמוד וזה מצוי לרוב. והא דאי' שם ד' נ"ז א' דלר"י הא דכתיב אך בשר וגו' למישרי בשר הוא דאתי. לא כפרש"י משום דלאדם נאסר בשר לגמרי. אלא משום דלב"נ הוחזר מוראו וחתיתו על חי' ובהמה ולא רדי' כמבואר במדרש שם ס"ד דרדי' אסור וכש"כ אכילה. מש"ה הוצרך להתיר אכילה וכש"כ רדיי'. תדע דעיקר מימרא דרב דלאדם לא הותר בשר הוא מדיוקא דקרא ע"ש ולא הוכיח מדהוצרך להתיר לנח כל רמש אשר הוא חי לכם יהי' לאכלה. מכלל דלאדם הי' אסור. אלא מזה אין ראי' כמש"כ. ומעתה נצרכנו מירק עשב להתיר גם בשר חיה ובהמה שלא נכללו בשם רמש. ונ"מ בין ר"י ורב אפשר לומר לענין מש"כ לעיל בשם הרמב"ם דעוף אין ב"נ נהרג על אמה"ח ממנו. משום דאינו נקרא בשר בלשון ב"א. מיהו זה אינו אלא לפי דרשה דרב דעיקר איסור אמה"ח נ"ל מדכתיב אך בשר וגו' אבל אי נימא דנ"ל מאכל תאכלו הראוי לאכילה ולא כ"ז שהוא חי שא"ר לאכילה הרי אפי' חגבים דודאי אין בהם משום אמה"ח מכ"מ ישראל עובר עלי' משום בל תשקצו כדאי' שבת ד' צ ב'. א"כ על כל דבר שהוא חי הי' אדם מוזהר. וכשהותרו לב"נ שרצים ודגים וחגבי' משום דכתיב אך בשר בנפשו דמו ל"ת מי שחלוק בשרו מדמו לאפוקי הני. מכ"מ עוף שחלוק בשרו מדמו באיסורא דאכל תאכלו קאי. והשתא ניחא הא שלא הביאו דרשה דר"י כדי לעמוד על דבריהם לענין עוף. והא פשיטא דלא תקשה אמאי לא פסקו כר' יוחנן דהלכה כמותו לגבי' דרב. דאפשר דלא כייל לו פיסקא זו רב ור"י הלכה כר"י אלא בדיני ישראל. ותו דתנא דבי מנשה בד' נ"ז א' כותי' אזלא דעיקר איסור אמה"ח לב"נ מדכתיב אך בשר וגו' נ"ל. וכן ת"ק דברייתא בד' נ"ט א' תנו רבנן אך בשר בנפשו וגו' זה אמה"ח. הרי דסוגי' דעלמא כותי' דרב אזלא: