העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ד · פירוש ג
וכד מהדר לההוא נגזל כו'. קאי אדלעיל מיני' דמאן דגזיל ועבד תשובה כו' ונראה דעת רבינו דאפי' באינו גזלן מפורסם ועסקו בכך דינא הכי. וכ"כ הרמב"ם ה' גזילה פ"א הי"ג כל הגוזל את חבירו ש"פ כאילו נוטל נשמתו ממנו שנא' כן ארחות כל בוצע בצע וגו' ואעפ"כ אם לא היתה הגזילה קיימת ורצה הגזלן לעשות תשובה ובא מאליו והחזיר דמי הגזילה תק"ח הוא שאין מקבלין ממנו כו' הרי דבגוזל ש"פ ובדרך מקרה הכי דינא. ומיהו דוקא ברצה מעצמו לעשות תשובה וכן מבואר בהדי' בתוספתא שלהי שביעית ע"ש. וכ"ז לא כמסקנת רבותינו בעלי התו' שאין נ"מ בין השב מעצמו לתובע בב"ד אלא נ"מ בין גזלן מפורסם לגוזל במקרה. והרא"ש ונימוק"י הסכימו לשני התירוצים וכ"כ הטור וש"ע סי' שס"ו. אבל רבינו והרמב"ם לא ס"ל הכי. ומה שהקשו דא"כ דעיקר הנ"מ בין השב מעצמו לתובע בב"ד א"כ כל אדם שיגזול יחזיר ולא יקבלו ממנו. כבר כתב בעה"ת שער מ"ו ח"ד ס"ד דבעינן שיהא אנו מכירים בהם שדעתם לחזור אחר תשובה יפה. וכבר אמרו כה"ג בסנהדרין ד' כ"ה ב' תשובת סוחרי שביעית לאכשורי לעדות דלא בדברים בלבד אמרו אלא בהחזרת ממון כיצד אומר אני פלוני ב"פ כנסתי מאתים זוז כו'. וה"נ גדר בעל תשובה שיפרסם עצמו כדאי' ביומא ד' פ"ו ב' דבין אדם לחבירו נאמר מכסה פשעיו לא יצליח. ופרש"י שיגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו. והרי אפי' יקבל ממונו צריך בקשת מחילה על צערו כדתנן פ' החובל אע"פ שהוא נותן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו שנאמר ועתה השב וגו' ומיירי בכל חבלה וגזילה כמש"כ הרמב"ם ה' תשובה פ"ב ה' ט'. אבל בעבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו כו' או גוזלו אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שחייב לו וירצהו אע"פ שהחזיר לו ממון חבירו שהוא חייב צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו כו'. וכ"ז דלא עביד הכי לאו בעל תשובה הוא. ויכול לקבל ממונו ועדיין לא נמחל על צערו. ומעתה אין לחוש דעביד כל הני לשיקרא. וניכרין דברי אמת. וקרוב לפרש מש"כ רבינו לעיל ומאן דגזל ועבד תשובה ומהדר לי' ממונא למרי' מתכפר לי' דתרי מילי קאמר דעבד תשובה כדין בעלי תשובה בבקשת מחילה מה' ומבעל דינו כדין. וגם מהדר ממונא למרי' כו' ועל זה קאי תו דמתבעי לי' לאחולי גבי' כו'. הא כל זמן שלא עבד תשובה כראוי חזרה של רמיות הוא ומקבלין ממנו. ולא שייך בזה תק"ח דבל"ס עוד יעשה מה שלבו חפץ ויגזול במקום שאפשר ולא יתגלה עוונו:
[והני מילי דאין גזילה קיימת בעיניה. אבל גזילה קיימת בעיניה מקבלין. בגמרא אי' גזילה קיימת. ורבינו הוסיף תיבת בעיניה. לאפוקי ממ"ש הרשב"א בחי' בשם הראב"ד דהא דקאמר כאן בגזילה קיימת או היא או חליפי' קאמר דומיא דרועים שאין הגזילה בידם בעין אלא שיש בידן חליפי' ורבינו לא ס"ל הכי. וכן משמע מסתימת לשון כל הפוסקים דלא כהראב"ד. ומה שהקשה הרשב"א שם רועים מאי גזילה קיימת איכא. כבר ישבו יפה התוס' בסוגיין (ד"ה כאן). ודע דבתוספתא (ב"מ פ"ח) לא קתני רועים. אלא הגבאין והמוכסין כו'. ואזיל לי' דינא דהראב"ד ז"ל. מהר"ח]: