העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא ד · פירוש ב
שלא נתחתם גז"ד אלא על החמס שנאמר כו'. בגמרא ובתנחומא אי' עד שפשטו ידיהם בגזל. ושני הגירסות לד"א נתכוונו גזל ממש בלא דמי אלא שבגמרא נקיט לישנא דרבנן דאי' בב"ק ד' ס"ב א' חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי וכתבו התו' שם דבלישנא דקרא אין נ"מ ביניהם. והיינו דדריש מלשון כי מלאה הארץ חמס שפשטו ידיהם בגזל. וגי' רבינו נקיט לישנא דקרא דחמס היינו גזל בלא דמי. והא דאי' בגמרא שם ד' קי"ט א' וכ"ת ה"מ היכא דלא יהיב דמי אבל היכא דיהיב דמי לא ת"ש מחמס בני יהודה וגו'. הרי דבלישנא דקרא מיקרי חמס היכא דיהיב דמי. כבר כ' התו' שם דאינו אלא אסמכתא. ולי נראה דודאי בלישנא דקרא יש ג"כ חילוק ביניהם והיינו כדאיתא בירו' ב"מ פ"ד ה"ב ובב"ר פל"א איזהו חמס ואיזהו גזל א"ר חנינא חמס אינו ש"פ וגזל ש"פ והיינו דגזל בר השבה כדכתיב והשיב את הגזילה וחמס אינו בר השבה וחז"ל הוסיפו מעין זה וקראו יהיב דמי חמסן [ולפ"ז צ"ל דמדמה הש"ס גזל דידן לחמס דב"נ דהוזהרו גם על פחות מש"פ. מהר"ח]:
ואי מית נגזל מהדר ממונא ליורשיו ומתכפר לי'. במשנה אי' ואם מת יחזיר ליורשיו. וכ' התוס' (ד"ה ואם) דאתא לאשמועינן דאפי' ליורשיו יוליך למדי א"נ דחייב גם בחומש ואשם. אבל מדברי רבינו דלא הוזכר בדבריו תחלה לא הא דיוליכנו אחריו אפי' למדי ולא הא דחומש ואשם. מבואר דסבר דהא גופא קמ"ל דבהשבתו ליורשי הנגזל מתכפר לו דלא נימא דהא כתיב לאשר הוא לו ואינו מתכפר עד שיתנהו לו. וכן מבואר בהדיא בת"כ (פ' ויקרא דיבורא דחטאת פי"ג הי"ב) לאשר הוא לו יכול לא יתננו לשליח ב"ד וליורש ת"ל יתננו. וכ"כ הק"א שם. [מהר"ח]: