אור ברסלב

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]

שאילתא ד · פירוש א

שאילתא ד

למיגזל ולמיחטף חד מן חברי'. יתור לשון הוא דהיינו גזילה היינו חטיפה. אבל באמת נראה דחטיפה אינו גזילה אלא שמץ גזל אית בי'. ולבאר זה יש להקדים הא דאי' בקידושין ד' נ"ג א' הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים חולקין ומפרש מאי חולקים חוטפים כדקתני סיפא מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חבירו והיו קוראין אותו בן חמצן כל ימיו. אמר רבה בר שילא מ"ק אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. רבא אמר מהכא למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ. ואינו מובן מה הוסיף רבא וכי דבר חכמה יש בזה לפרש לשון הקודש וזיל קרי בי' רב הוא. ובנוסחאות ישנות הי' כאן הגי' אשרו חמוץ ולא חומץ ורש"י מחקה כמבואר שם. וכן ביומא ד' ל"ט אי' גי' זו ורש"י כתב לא שייך הכא אלא בסנהדרין כו' וגי' קדמוניות לאו דבר ריק הוא אבל הענין דגזלן הוא שגוזל ממון חבירו ממש. וחטפן הוא שאינו ממון בעלים אלא הוא תופס בידו ובא חבירו וחוטף מידו. ואינו בבל תגזל אבל שמץ גזילה הוא. והנה חלק לחה"פ אין בו גזילה דקדשים לאו ממון בעלים הוא ואין להם דמים כלל. והיינו דאי' בחולין ד' ק"ל ב' ריבב"א משפט מלמד שהמתנות דין יכול אפי' חזה ושוק דין ת"ל וזה. והוי הש"ס למאי אי לימא לחולקו בדיינין אטו חו"ש לאו בדיינין מיחלקו. אלא לאו להוציאן בדיינין. ופרש"י ומש"ה ממעט חזה ושוק משום דכיון דלכפרה ולרצוי בא לא שכיח דמעכב. והוא תמוה. דאי בעה"ב אינו רוצה ליתן פשיטא שמכין אותו עד שתצא נפשו כמו על כל מ"ע. ואי א' מכהני ב"א מעכב לעצמו ודאי אין שומעין לו ומוציאין מידו לחלק לכל הכהנים. אלא העיקר כפי' הרשב"א בחי' הטעם שהוא ממון גבוה. אלא שמדבריו משמע אפי' כשהם בעין אין מוציאים בדיינים ותמה ע"ז הרדב"ז ח"א סי' מ"א ע"ש אבל האמת דמיירי אי אכלן אין גובין ממנו בדיינין. מחמת שאין להם בעלים ולאו ממון קאכיל. ויותר מזה בארתי עה"נ בבאור הספרי נשא פי' ו' בס"ד. עכ"פ גזילה דקדשי המקדש לא מיקרי גזל אלא חטיפה. ובלה"ק מיקרי בן חמצן. והוצרכו האמוראים להביא ראי' דחמצן אינו גזלן אלא חטפן. ואמר רבה ב"ש מדכתיב פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. והולך ומוסיף על בקשתו. תחילה ביקש לפלטו מרשע גמור. ואח"כ מכף מעול דקיל מיני' ואח"כ מחומץ דקיל יותר. והיינו חטפן בעלמא. ורבא הביא קרא אשרו חמוץ ודרשינן בסנהדרין ד' ל"ה א' אשרו חמוץ ולא חומץ. וכבר הוי בה רש"י ותו' שם דהיכי ס"ד לאשר חילו של גזלן. ומש"ה פירשו ע"פ מאמרם בב"ק ד' מ"ו מנין שנזקקין לתובע תחלה. אבל בב"ק שם לא הביא הגמ' דרשה זו דאשרו חמוץ. ולמש"כ לאו בגזלן ונגזל מיירי. אלא בחוטף מיד חבירו מה שאינו שלו למסור ליד בעל החפץ והחמוץ בא באיזה טענה על החפץ או איזה תביעה על בעליו. ומחזיק בחפץ זה. וס"ד לאשר את החוטף שמחזיר לבעליו של החפץ. קמ"ל קרא אשרו חמוץ ולא חומץ. דכיון שהוא תופסו ומוחזק בידו. אין מהראוי לגרע כחו ולהוציא מידו מה שהוא תופס. וכעין זה אי' בשבועות ד' ל"א א' ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו רב אמר זה הבא בהרשאה. ופי' התו' שעושה בשביל שהוא אלם ומתעבר על ריב לא לו. וה"נ כשאין בעל החפץ יכול להוציא מיד המוחזק. אין טוב שיבא אחר בשבילו ולהוציא מיד המוחזק. ואין אנו צריכים לפרש אשרו חמוץ על ב"ד דוקא. אלא על כלל ישראל קאמר שינהגו בדרך טובה. ומכאן הביא רבא ראיה דחמוץ אינו גזלן ממש. נחזור לדברי רבינו. דקאמר דאסור למגזל ולמיחטף אפי' שאינו גזילה ממש. מכ"מ שמץ גזילה וגרם הפסד או העברת רצון הוא:

תוכן העניינים

העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה