העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון· רבי נפתלי צבי יהודה ברלין [הנצי"ב]
שאילתא א · פירוש טו
שכרה כפולה שנאמר לחם יומים. בשוחר טוב תהלים צ"ב אי' שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד. ואינו מובן דזהו מצוה ולא שכר. ואולי צ"ל שמה כפול והיינו דקרי לה שבת וקדוש ה'. וכבר עמדו ע"ז בשבת ד' קי"ט א' א"ל ר"ג לרב המנונא מ"ד ולקדוש ה' מכובד א"ל זה יוה"כ והובא להלן בזה הסימן (ורד"ל כ' דהמדרש סמך על סיפי' דקרא אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו' והאכלתיך וגו') אבל המדרש מפרש על ש"ק כמו כל הפרשה. מיהו גי' רבינו מתפרש יפה דמדייק מדכתב לחם יומים. ואע"ג דזה הברכה לא הי' בכפלים אלא יום א' של ערב שבת מכ"מ ע"כ היו צריכים לשבת יותר מע"ש דסעודת שבת יותר מע"ש כדתנן בעירובין ד' פ"ב ב' מזונו לחול ולא לשבת. ואפי' ר"י דאמר לשבת ולא לחול. וס"ל דסעודת שבת פחותה משל חול היינו או כפי' רש"י משום דסועד ג' סעודות או כפי' הירושלמי ורבינו פ' בשלח סי' מ"ח משום דיותר לחם אדם אוכל בחול מבשבת היינו משום דאוכל בשבת כמה מטעמים ומגדנות. אבל במדבר הכל עשו ממן. וא"כ לכ"ע צריכין היו בשבת יותר מע"ש. וכבר אמרו בביצה ד' ט"ז א' דנשמה יתירה יש בשבת ופרש"י רוחב לב כו' ויאכל וישתה כו' אלא ע"כ היו מניחין מן העומר של ע"ש לש"ק. והי' הברכה שלא הי' נרקב כמו בכל יום. ומש"ה לא ניתן לכתחילה יותר משני עומרים כדי שישאר על שבת יותר מעומר כדי ללמדינו שיש למעט מסעודת ע"ש וכדאי' בש"ע סי' רמ"ט ס"ב אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול מט' שעות ולמעלה. וע' עוד ס"ג מצוה להתענות כו' ואף דהמ"א חלק ע"ז. מכ"מ מודה דעכ"פ מצוה שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. וכ"ז יש לומר דנרמז בלשון הפסוק על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. ולכאורה ע"כ נתן לכם מיבעי שכבר עברה הנתינה אלא כל היום הוא נותן לחם יומים במה שלא נרקב ומשתייר הכל על ש"ק וכל דבר הנמשך נאמר בל' הוה אע"ג שכבר עבר. והיינו ברכה כפולה שמלבד שפרנסת שבת באה מע"ש. עוד הוא מתברך כמש"כ. ויש עוד סמך לזה מדאי' בברכות ד' ל"ט ב' חייב אדם לבצוע על שני ככרות בשבת מ"ט לחם משנה כתיב הרי דלחם משנה תרווייהו על שבת עצמו כתיב. והיינו כמש"כ שנשתייר אותו העומר של ע"ש ג"כ על שבת ונעשה ל"מ בשבת ומעין זה קדמני הגאון בעל מעשה ה' חלק ד' פ"ב. ועי' מש"כ בסי' מ"ח אות א' בס"ד: