שערי מנגינות · מוסיקה בונה
לא כל כך נעים לגעת בפצעים פתוחים, על אחת כמה וכמה לא מכובד לזרות מלח על הפצעים, אם כי צו השעה הוא להעיר, להאיר עיניים שטחו מראות, ואוזניים שנאטמו מלשמוע.
נדבר על מוסיקה.
על "מוסיקה חסידית מודרנית", על מוסיקה רגילה ועל מה שביניהם.
להוותינו נולד דור חדש שכבר לא גדל על ברכיהם של הכלייזמרים הקלאסיים עם הכינור והקלרינט, אלו המבקיעים מליבם מנגינות שכולן ערגה ואהבת אלוקים. בני הדור החדש, נשאבו לתוך עידן מודרני, חדשני, נוצץ וסינטטי, ואוזניהם אינן מכירות את אותו יין מוסיקלי ישן נושן שדורות התבשמו ממנו בעיקר במזרח אירופה, אם כי שימעה של מוסיקה מעודנת זו הגיעה גם לארצות המגרב.
כיצד משפיעה המוסיקה על הלבבות?
האם יש מוסיקה מסוכנת?
האם ישנם כללים מוסיקליים שחריגה מהם פועלת על הנפש?
מה חשבו חכמי אומות העולם על המוסיקה והשלכותיה?
רבי ישראל משקלוב בהקדמה לספרו "פאת השולחן" כותב: "חכמת המוסיקה שיבחה הגר"א הרבה ואמר, שרוב טעמי תורה וסודות שירי הלוויים וסודות תיקוני הזוהר אי-אפשר שידע בלעדה (!!!) ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים (!!!) בסודותיה הגנוזים בתורה...וכמה ניגונים הביא משה רבינו מהר סיני".
רבי יונתן אייבשיץ כותב בספרו "יערות דבש..." היא חכמת השיר ובזה נבין כל ענייני טעמי וניקוד "שיר השירים"... והם ניגונים ישרים לשמח לבבות ולהאיר מרה שחורה ולקנות הנפש שמחה, שיחול בה רוח-אלוקי כמעשה הנביאים. ומה רב כחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר וניגון... ויש לה שורש בחכמת האמת וכל תנועה יש לה שורשים, בתנועות עולמים עליונים".
שורשה של המוסיקה מעולם נשגב ועליון, והשפעתה רבה, ואולי נרחיב עוד מעט בלשונו של אברהם בן הרמב"ם המזהיר את בני דורו בזו הלשון: "אך הישמר לך פן תטעה לחשוב, כי שמיעת שירים וקולות המעוררים את יצר הרע או הפעלת חוש הראייה לכגון דא הוא דבר אנושי, אלא דומה הדבר להפעלת תכונה אצילה לצורך שפל, כמו שנבערים מדעת מעסיקים את מחשבתם ודעתם בעבירותיהם ובהמיותם ורשעותם, והדברים ברורים".
ובאותה נימה מוסיף רבנו בחיי בעל "חובות הלבבות": "ופרוש ממה שיביאך להמרות האלוקים ולעזוב ממצוותיו, והם מיני הזמר והניגון והשחוק והרינה הטורדים אותך מן המצוות והמעשים טובים".
כאן המקום לאזכר את הגמרא בחגיגה דף טו', המספרת על התנא אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה מכך ששמע זמר יווני.
לא נרחיק לכת, ולא נפסוק חלילה שלכל ניגון גויי השפעה קלוקלת, לא כך הדבר. גדולי הדורות ד'אז וגם בימינו, התירו להשתמש בלחני גויים גם בבתי הכנסת. ומדוע? מתוך ידיעה שישנן סוגי מוסיקה גרועים, קלוקלים הפועלים רעות בלבות בני אדם, וישנם לחנים שהשפעתם טובה אם מצמידים אליהם מילות קודש.
זמר יווני ללא ספק, כזה ששמע אלישע בן אבויה, פעל בנפשו עד כי יצא ופקר.
אפלטון מגדולי חכמי יוון כתב בספריו "במוסיקה יש כוח להשחית את הנפש. יש מקצבים המחקים את הטוב והרע שבבני אדם, ויכולים להשפיע השפעות על השומע במיוחד על צעירים".
הוא מוסיף וכותב כי "מוסיקה רצינית ומסודרת מביאה השפעות טובות, ואילו מוסיקה גסה ופחותה גורמת להשפעות רעות".
אפלטון ידע מה שמחקרים מודרניים מעלים על נס ש"אי אפשר לשנות את סיגנונות המוסיקה בלי להשפיע גם על הערכים החשובים ביותר של החברה" כך בפשטות.
ההדרדרות המוסרית ביוון השפיעה על כל בני דורם, שכן יוון שלטו בכיפה. אפלטון "הריח" את המפלה הצפוייה לאימפריה היוונית והתריע על כך, שהשפל המוסרי הנובע מההשפעה המוסיקלית (בין השאר) ימוטט את המלכות.
והנה ציטוט מספר חוקים שלו: "מתוך טיפשות הם רימו את עצמם (מנהיגי יוון) לחשוב שלא היה טוב או רע במוסיקה - והחליטו על הטוב והרע לפי ההנאה שקיבלו ממנה - על ידי יצירותיהם (המוסיקליות) ודעותיהם, הם הדביקו את המון העם לחשוב את עצמם להיותם שופטים והגונים... ובסוף, התכלית לא היתה על עצם המוסיקה, אלא לעשות שֵם של הפקרות מתוחכמת ורוח של עבריינות".
אריסטו ממנהיגי הרוח היוונים הבולטים כבר יורד לפרטים ומסביר "יש מקצבים המביאים מנוחה ויש שמביאים תנועה, ויש מהסוג הזה שמביא תנועות גסות, ואחרים מביאים תנועות עדינות, יש למוסיקה השפעה על השומע ולכן טוב לחנך ילדים על ידי מוסיקה".
והוא מסכם "הנפש השפלה נהניית מן המקצבים הפרימיטיביים, ואילו נשמות גבוהות יהנו מסדר הרמוני ומנושאים רציניים".
הפילוסוף הסיני קונפוציוס בן אותה תקופה מביע דעה דומה לזו של חכמי יוון "מוסיקה יכולה לבנות או להרוס חברה אנושית, יש צלילים המשפיעים על הנהגה ישרה ושלווה, ויש שמביאים שחיתות גאווה ופריצות".
איננו זקוקים לחוכמת פילוסופי עובדי כוכבים ומזלות, אם כי חוכמה בגויים תאמין, אלא אם כן נפנים אל לבנו, כי ישנו קוד מוסכם בקרב כל החכמים מישראל ומהעולם, כי מוסיקה היא כלי בונה וכלי משחית כאחד, וכי ישנם סוגי מוסיקה שההבדלים ביניהם שמים וארץ, כבין טמא לטהור. כבין מותר לאסור.