שערי מנגינות
מוסיקה בונה
לא כל כך נעים לגעת בפצעים פתוחים, על אחת כמה וכמה לא מכובד לזרות מלח על הפצעים, אם כי צו השעה הוא להעיר, להאיר עיניים שטחו מראות, ואוזניים שנאטמו מלשמוע.
נדבר על מוסיקה.
על "מוסיקה חסידית מודרנית", על מוסיקה רגילה ועל מה שביניהם.
להוותינו נולד דור חדש שכבר לא גדל על ברכיהם של הכלייזמרים הקלאסיים עם הכינור והקלרינט, אלו המבקיעים מליבם מנגינות שכולן ערגה ואהבת אלוקים. בני הדור החדש, נשאבו לתוך עידן מודרני, חדשני, נוצץ וסינטטי, ואוזניהם אינן מכירות את אותו יין מוסיקלי ישן נושן שדורות התבשמו ממנו בעיקר במזרח אירופה, אם כי שימעה של מוסיקה מעודנת זו הגיעה גם לארצות המגרב.
כיצד משפיעה המוסיקה על הלבבות?
האם יש מוסיקה מסוכנת?
האם ישנם כללים מוסיקליים שחריגה מהם פועלת על הנפש?
מה חשבו חכמי אומות העולם על המוסיקה והשלכותיה?
רבי ישראל משקלוב בהקדמה לספרו "פאת השולחן" כותב: "חכמת המוסיקה שיבחה הגר"א הרבה ואמר, שרוב טעמי תורה וסודות שירי הלוויים וסודות תיקוני הזוהר אי-אפשר שידע בלעדה (!!!) ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות המתים (!!!) בסודותיה הגנוזים בתורה...וכמה ניגונים הביא משה רבינו מהר סיני".
רבי יונתן אייבשיץ כותב בספרו "יערות דבש..." היא חכמת השיר ובזה נבין כל ענייני טעמי וניקוד "שיר השירים"... והם ניגונים ישרים לשמח לבבות ולהאיר מרה שחורה ולקנות הנפש שמחה, שיחול בה רוח-אלוקי כמעשה הנביאים. ומה רב כחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר וניגון... ויש לה שורש בחכמת האמת וכל תנועה יש לה שורשים, בתנועות עולמים עליונים".
שורשה של המוסיקה מעולם נשגב ועליון, והשפעתה רבה, ואולי נרחיב עוד מעט בלשונו של אברהם בן הרמב"ם המזהיר את בני דורו בזו הלשון: "אך הישמר לך פן תטעה לחשוב, כי שמיעת שירים וקולות המעוררים את יצר הרע או הפעלת חוש הראייה לכגון דא הוא דבר אנושי, אלא דומה הדבר להפעלת תכונה אצילה לצורך שפל, כמו שנבערים מדעת מעסיקים את מחשבתם ודעתם בעבירותיהם ובהמיותם ורשעותם, והדברים ברורים".
ובאותה נימה מוסיף רבנו בחיי בעל "חובות הלבבות": "ופרוש ממה שיביאך להמרות האלוקים ולעזוב ממצוותיו, והם מיני הזמר והניגון והשחוק והרינה הטורדים אותך מן המצוות והמעשים טובים".
כאן המקום לאזכר את הגמרא בחגיגה דף טו', המספרת על התנא אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה מכך ששמע זמר יווני.
לא נרחיק לכת, ולא נפסוק חלילה שלכל ניגון גויי השפעה קלוקלת, לא כך הדבר. גדולי הדורות ד'אז וגם בימינו, התירו להשתמש בלחני גויים גם בבתי הכנסת. ומדוע? מתוך ידיעה שישנן סוגי מוסיקה גרועים, קלוקלים הפועלים רעות בלבות בני אדם, וישנם לחנים שהשפעתם טובה אם מצמידים אליהם מילות קודש.
זמר יווני ללא ספק, כזה ששמע אלישע בן אבויה, פעל בנפשו עד כי יצא ופקר.
אפלטון מגדולי חכמי יוון כתב בספריו "במוסיקה יש כוח להשחית את הנפש. יש מקצבים המחקים את הטוב והרע שבבני אדם, ויכולים להשפיע השפעות על השומע במיוחד על צעירים".
הוא מוסיף וכותב כי "מוסיקה רצינית ומסודרת מביאה השפעות טובות, ואילו מוסיקה גסה ופחותה גורמת להשפעות רעות".
אפלטון ידע מה שמחקרים מודרניים מעלים על נס ש"אי אפשר לשנות את סיגנונות המוסיקה בלי להשפיע גם על הערכים החשובים ביותר של החברה" כך בפשטות.
ההדרדרות המוסרית ביוון השפיעה על כל בני דורם, שכן יוון שלטו בכיפה. אפלטון "הריח" את המפלה הצפוייה לאימפריה היוונית והתריע על כך, שהשפל המוסרי הנובע מההשפעה המוסיקלית (בין השאר) ימוטט את המלכות.
והנה ציטוט מספר חוקים שלו: "מתוך טיפשות הם רימו את עצמם (מנהיגי יוון) לחשוב שלא היה טוב או רע במוסיקה - והחליטו על הטוב והרע לפי ההנאה שקיבלו ממנה - על ידי יצירותיהם (המוסיקליות) ודעותיהם, הם הדביקו את המון העם לחשוב את עצמם להיותם שופטים והגונים... ובסוף, התכלית לא היתה על עצם המוסיקה, אלא לעשות שֵם של הפקרות מתוחכמת ורוח של עבריינות".
אריסטו ממנהיגי הרוח היוונים הבולטים כבר יורד לפרטים ומסביר "יש מקצבים המביאים מנוחה ויש שמביאים תנועה, ויש מהסוג הזה שמביא תנועות גסות, ואחרים מביאים תנועות עדינות, יש למוסיקה השפעה על השומע ולכן טוב לחנך ילדים על ידי מוסיקה".
והוא מסכם "הנפש השפלה נהניית מן המקצבים הפרימיטיביים, ואילו נשמות גבוהות יהנו מסדר הרמוני ומנושאים רציניים".
הפילוסוף הסיני קונפוציוס בן אותה תקופה מביע דעה דומה לזו של חכמי יוון "מוסיקה יכולה לבנות או להרוס חברה אנושית, יש צלילים המשפיעים על הנהגה ישרה ושלווה, ויש שמביאים שחיתות גאווה ופריצות".
איננו זקוקים לחוכמת פילוסופי עובדי כוכבים ומזלות, אם כי חוכמה בגויים תאמין, אלא אם כן נפנים אל לבנו, כי ישנו קוד מוסכם בקרב כל החכמים מישראל ומהעולם, כי מוסיקה היא כלי בונה וכלי משחית כאחד, וכי ישנם סוגי מוסיקה שההבדלים ביניהם שמים וארץ, כבין טמא לטהור. כבין מותר לאסור.
מוסיקה הורסת
עד לפני כ- 100 שנה הקפידו המוסיקאים מאומות העולם על יצירות מוסיקליות מכובדות יחסית, אם כי מצאנו הזהרות של רבנים מפני שירי עגבים של בני ישמעאל, המעוררים יצרים חבויים, וגורמים לקלקול הנפש.
הרב חיים פלאג'י זצ"ל בספרו "כף החיים" ס' יג' אות ו' כותב: "מי יתן שיזהרו המשוררים שלא ינגנו הקדיש והקדושה בניגוני הגויים במקום, שהיודע מהם (המכירים בנגינתם ובשירתם המקורית) יבואו לו הרהורים רעים ופיגול הוא לא יירצה, והעדר טוב ממציאותו".
בספרי חכמי אשכנז לא מצאנו קריאות להיזהר ממוסיקת הגויים (מחוץ לשירי עגבים) שכן באשכנז שלטה אז המוסיקה הקלאסית, הקונצרטים המורכבים בריבוי כלי מיתר ונשיפה, והשמיעה למוסיקה זו נחשבה כאקט תרבותי חשוב ומכובד, שלא פגע במירקם הנפשי של מאזיניו.
המוסיקה בת ימינו מארצות המערב מסוכנת, מקלקלת, משחיתה.
נאיר כאן את עיננו בפירסומים ובכתבים ובנאומים של מוסיקאים וזמרים בני העת הזו, אשר מתארים בלשון חדה וברורה את הנעשה מתחת למעטה הצלילים התמימים.
נציין, שהמוסיקה הפופולרית בארצות המערב היא מוסיקה המכונת רוק-אנד-רול ובקיצור "רוק", מדובר במיקצב פרימיטיבי משהו, דל וחסר צבע, אבל עם השפעות קטלניות.
אנציקלופדיה בריטניקה: "האסקולה של הרוק-אנד-קול התרכזה במינימום של קו מלודי ובמקסימום של קו קיצבי ובמקסימום של חמש הקשות ובכך התחרה בכוונה באידיאלים האומנותיים של הג'ונגל".
ד"ר פרנסיס ג'רלד, פסיכיאטר נודע, מכנה את הרוק: "מוסיקה קניבלית (של אוכלי אדם) ושבטית" (ניו-יורק טיימס).
זמר אמריקני פופולרי נאם לפני הקונגרס האמריקני ב- 1958 ושם תאר במילים הבאות את המוסיקה המודרנית: "הרוק הוא הצורה הברוטלית המכוערת החמורה והמשוחררת של ביטוי שהיה לי המזל הרע לשמוע. זו מוסיקה שמושכת ומנוגנת על ידי בריונים מטופשים, עם מילים מבישות. בושה וחרפה".
הנשיא האמריקני אייזנהאואר אף הוא נדרש לסוגית המוסיקה ושאל: "הרוק-אנד-רול מייצג סוג של שינוי ערכים בחברתנו. מה קרה למושגים החשובים שלנו, צניעות מוסר ודרך ארץ? המוסיקה הזו משדרת את ההיפך הגמור מכך".
סוד ההשחתה של המוסיקה הזו טמון במקצב הקבוע והלוחץ.
אחד ממומחי המוסיקה במערב לנגדון ווינר מסביר "המאפיין הבסיסי המגדיר את המוסיקה הזו היה תמיד ציון קצב. 4/4 שבו הפעימה השניה והרביעית מודגשות בכבדות". והוא שואל באותה נשימה בסוף שנות החמישים של המאה שעברה: "מהו הדבר הזה שקוראים לו רוק-אנד-רול? מה זה שגורם לבני הנוער, רובם בני 12-16, להשליך את כל המעצורים שלהם? האם הדור הזה הולך לגיהנום עם המוסיקה הזו?".
תקצר היריעה מלהאריך מה חושבים יוצרי המוסיקה הזו על מאזיניה ואוהדיה, די אם נביא לעיונכם את דבריו של זמר פופולרי נוסף האחראי על השחתת עשרות מליוני בני נוער בשיריו המתועבים ואלו דבריו: "אנחנו רוצים לכבוש את השכל של בני הנוער על ידי מוסיקה, ואני שמח שזה עולה בידינו... במידה רבה אנחנו חוטפים את הילדים, לא מדובר על חטיפה ממש, אלא על שינוי הערכים שלהם וניתוקם מן העולם של ההורים שלהם". פשוט ומזוויע.
לא מן הראוי להביא במסגרת זו כמה ארועים אלימים שנבעו לאחר שמיעת המוסיקה המשחיתה הזו. די אם נאזכר כי לפני כארבעים שנה במופע של להקה מן הסוג הנ"ל החלה התפרעות המונית בהשפעת המוסיקה, האלימות פרצה ללא שליטה "והארוע המוסיקלי" הסתיים עם עשרות פצועים וכמה הרוגים.
מנהל הלהקה אמר לאחר ההופעה הנוראה: "בכל פעם שאני מנגן שיר זה, הקהל מאבד שליטה והאלימות מתחילה".
אגב, דבריו נאמרו עם המון פאתוס וגאווה.
מוסיקה רעה ומוסיקה טובה, משפיעות לא רק על בני אדם, אלא גם על צמחים ובעלי חיים.
ברוסיה נערך לפני כשלשים שנה מחקר על חיטים. השמיעו לחיטים מוסיקה קלאסית בשדה בעזרת רמקולים ענקיים, וגילו שהחיטים הללו גדלו בקצב מהיר פי שלוש מצמיחת חיטים רגילים, אגב כך, גם נפח החיטים עלה.
איכר אנגלי הרחיק לכת וגידל עגבניות ענקיות... הוא הרכיב אוזניות על כל עגבניה והשמיע להן מוסיקה קלאסית רגועה.
אלו תוצאות חיוביות וטובות של מוסיקה נאותה ומכובדת.
נסיון דומה נעשה בעיר דנוור בארה"ב אבל עם המוסיקה הרעה של הרוק-אנד-רול, ובמשך שלוש שבועות השמיעו לצמחים שונים במשך 4 שעות ביום את המוסיקה הפראית הזו, במקביל השמיעו לצמחים אחרים מוסיקה מעודנת.
לא יאומן, הצמחים ששמעו מוסיקה רגועה הוציאו פרחים צבעוניים שהיטו עצמם לעבר הרמקול, בעוד שהקבוצה האחרת נטו לכיוון ההפוך מן הרמקול, ובתוך חודש ימים מתו.
פרופ' סינגל, אגרונום הודי, ערך מחקר דומה ועל פי מימצאיו מוסיקה טובה מסוגלת להאיץ פי שניים את קצב הגדילה של הצמחים, וזה משפיע גם על הדורות הבאים של הצמחים ששמעו מוסיקה, כלומר המוסיקה הטובה משפיעה לטובה או לרעה, על הגֵנים.
ב- 1997 פורסם מחקר מחריד אותו ביצע דייויד מרול, תלמיד תיכון מווירג'יניה, הוא זכה על מימצאיו לפרסים יוקרתיים. על פי מחקרו מוסיקת הרוק משפיעה אלימות וטיפשות.
הוא לקח קבוצת עכברים, הכניס אותם לתוך מבוך, ובאופן ממוצע תוך 10 דקות הצליחו העכברים לצאת ממנו. אחר כך הוא חילק את העכברים לשלוש קבוצות. קבוצה א' שמעה בכל יום 10 שעות מוסיקה קלאסית, קבוצה ב' שמעה בכל יום 10 שעות רוק כבד, וקבוצה ג' לא שמעה מוסיקה כלל.
לאחר שלוש שבועות הוא העביר את כל העכברים דרך המבוך שלוש פעמים בשבוע ומצא, כי העכברים שלא שמעו מוסיקה בכלל, הצליחו לצאת ממנו תוך 5 דקות.
העכברים ששמעו מוסיקה קלאסית היו מתוחכמים יותר ויצאו מן המבוך בדקה וחצי.
העכברים ששמעו את המוסיקה המקולקלת יצאו מן המבוך רק אחרי 30 דקות. לא יאומן.
התלמיד היה מעוניין להמשיך בניסוי המרתק שלו, אבל הוא נאלץ להפסיקו מסיבות מעציבות. עכברי הרוק-אנד-רול נכנסו לטראנס של אלימות, והרגו זה את זה.
המוסיקה הרוקית מחלחלת למקומותינו, באיצטלה מכובדת, מתוחכמת, ופועלת פעולות לא נעימות בלשון המעטה.
מוסיקה הורסת גם חתונות
"בימינו נשתנו החתונות ונהפכו (חלקן) להצגות של שירים זולים של אלילי הזמר. הרבה תזמורות מעיזות לעשות כנגד רצון בעלי השמחה ובפרט בריקודים שאחרי ברכת המזון, כי חושבים שחייבים להשתולל ולעשות אווירה של הוללות ומעדיפים לנגן את השירים שמביאים את הבחורים להשתוללות... והיו אף מקרים ה' ישמור שהמחיצות נפלו ודי לחכימא ברמיזא, והכל בגלל מוסיקה שמעוררת יצרים חשוכים". כך טוענים בעיניים דומעות רבנים וראשי ישיבות, וגם הורים העומדים חסרי אונים מול התופעה של פריקת עול מוסיקאלית.
כאן המקום לציין, כי עקב השתנות המוסיקה והצמדותם של המוסיקאים לטרוף המערבי, גם סגנונות הריקודים השתנו לבלי היכר. אופן הרקידה של ימינו, עד לפני זמן לא רב היה נחשב כפסול ובלתי מקובל בחתונות חרדיות, רק הציבור החופשי רוקד כך, ו"הנורמה" הזו זרמה באיטיות ובבטחון על גבי גלי המוסיקה המודרנית למקומותינו, עד כדי כך שמי שמונע מלרקוד כך אינו אלא מן המתמיהים.
הכלל לכל הדברים הללו שצריכים להיזהר מכל דבר חדש המופיע מבחוץ, כדי לא להפוך את השמחות למסיבות של הוללות וקלות ראש רח"ל, ולא יאומן עד כמה רפה החבל, עד כי ילדים צעירים הם קובעי ההתנהגויות בשמחה של מצווה.
חז"ל אומרים ומזהירים כי "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה".
כן, זה לא מביא מיד לפריצות בעריות, זה פותח פתח ומסיט שער להתקרב לדברים אסורים, מוריד את המעצורים ומפוגג את יראת השמים. נודה על האמת, המוסיקה המודרנית "החסידית", המקפיצה, בנויה על יסודות של שחוק וקלות ראש, ואין זה סוד שחלק מן ההדרדרות המוסרית של בני הנוער, נובעת מן החשיפה לקילקול המוסיקלי שפשה כאן.
לפני כ- 15 שנים נערך מפגש בין מנהלי תזמורות בבני ברק. הרקע היה התנגדותם של הרבנים למוסיקה המוחצנת ולשימוש המבזה בפסוקים ודברי חז"ל במנגינות משחיתות-נפש, אשר גורמות לחילול הקודש. מנהלי התזמורת נזעקו אל הדגל מחשש לפרנסתם. האם נעשה שם חשבון נפש? הסכיתו ושמעו.
בעל תזמורת חרדי מפורסם הנחשב כבעל התזמורת החשובה בעולם אמר לחבריו "הם (הרבנים) רוצים נגינה כשרה, אז אנחנו נתפשר קצת. אנחנו נדבר עם הרבנים, אבל אם הרבנים לא יסכימו לנו, אני מארגן כל ערב מסיבה לבחורים". חצוף. בראיון רדיו בשנת תשס"ז אמר אותו מנהל תזמורת: "לא מעניין אותי בכלל - סליחה שאני אומר את זה על בחורי ישיבה - לא מענין אותי מה הם רוצים, כי אני לא חייב לספק להם מה שהם רוצים, אני פשוט צריך לדעת מה רוח הזמן ולפי זה צריך ללכת ולנגן".
ואם זו לא מרידה בגדולי הדור, מה זו מרידה?
לא נציין כאן שמות של זמרים חסידים שפרצו גדרות והופיעו בארועים מעורבים, והמוסיקה שלהם היא חיקוי זול של להקות רוק של עבודת כוכבים ומזלות. אך על קצה המזלג נאזכר כאן ציטוטים של זמרים חרדים מפורסמים המעידים בראיונות לעתונות על המוסיקה של עצמם: "ישנם סיגנונות במוסיקה החסידית שאין קשר בינם לבין חסידות, ממש כמו בג'ונגל, הכושים שרים מעודן יותר מהם. המילים לא הופכות את השיר לחסידי. זה אולי מהנה כמו אכילת פיצה, אבל הנאה רוחנית אין מהם".
זמר פופולרי אחר טוען: "הרבה אנשים טוענים, ואני בתוכם, שהרבה זמרים הכניסו למוסיקה החסידית את הדיסקו, הרוקנרול... ולמעשה הם "גיירו שירים של עבודת כוכבים ומזלות. ללא ספק הדיסקו של (כאן ציינו שמות זמרים) הגיע לכאן מתוך הרוקנרול והדיסקו של ארה"ב, זו המציאות".
הזמרים מעידים על עיסתם, שהיא חיקוי ויבוא זר של תווים וסיגנונות ואינם רגישים לזעקות גדולי התורה לשים קץ וגבול להשחתה, לוקחים מנגינות פרוצות של גויים ומלבישים עליהם פסוקים מתוך הנחה ש"הגיור" הזה הולם וראוי.
לצערנו הרב יש הרבה אנשים שאינם מבחינים בהבדל שבין שמחה להוללות. מי שטוען שנגינה פראית ורועשת עושה יותר שמח, אינו מבין מהי שמחה.
הרמב"ם: "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא יימשך בשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצוות. שמחה שהשכרות והשחוק הרב וקלות ראש אינה שמחה, אלא הוללות וסיכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסיכלות, אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל...".
כבר בשנת תשנ"ה, בישיבת לייקווד, הגאון הרב ישראל א. ויינטרויב זצ"ל זעק את זעקת הקילקול המוסיקלי.
הנה דברים מתוך שיחה מוסרית שלו מאז: "מה שנמצא כעת במדינה הזאת, הוא המושג של זמר יווני, ששניים מן המושחתים שנזרקו מארץ ישראל וחזרו לארה"ב למכור סחורה לציבור. אחד מהם עשה רח"ל שיר על עיקר. העיקר של הי"ג עיקרים, והשני לקח דוגמא מזה לעשות שיר ממצוות מחיית עמלק, ומהפכים זאת למוסיקת ג'אז רח"ל - כפשוטו!!! ומה נעשה ללבו של אדם כששומע מחיית עמלק כזה? הוא שומע ש"תמחה את עמלק" זה ג'אז!!! האם כך ניתן לחנך דור? או חס וחלילה ההיפך, שנפקע ממנו כל המושג של מחיית עמלק? או לשמוע "משיח" עם אותו ניגון מטומטם - האם אפשר שיתרוממו מזה? בזה הם ממיתים את הציבור!!!".
שומר נפשו ירחק.
לא מכבר הוקם הוועד לנגינה יהודית, הנותן שרות של עצות והדרכות בכל ענייני הנגינה בציבור החרדי, ונושא גם רשימה של תזמורות ונגנים כשרים לארועים:
03-6191973.
הנה לפנינו קומץ קטן מן העצות שראוי שנאמץ לפני עשיית שמחה.
א. לנגן רק שירים השייכים לכבודה של תורה.
ב. אין להזמין תזמורת של פורקי עול תורה, כגון כאלה המופיעים בהופעות אסורות-מעורבות, או ערבי שירה.
ג. תכלית הנגינה תהיה לכבודה של תורה לכבוד השם יתברך, ולא לעשות מן המופע-המוסיקלי הצגה של נגנים ותזמורת, שכוונתם לעשות שם לעצמם.
ד. עצה נוספת לארועים תורניים, עדיף לתת לרבנים ודרשנים שיישמע קולם לחידושי תורתם, ופחות לזמרים המסלסלים בקולם ומגבירים את כבודם, על חשבון חכמי התורה.
לסיום: "ואם מאכלות אסורות מטמטמות נפש האדם האוכל אותם והופכים אותו לשקץ, כנאמר "אל - תשקצו - את - נפשותיכם", דעו לכם שניגון של פריקת עול חודר הרבה יותר לנפש ופוגם בנפש השכלית ומשמיד את ניצוץ הקדושה החבוי בקרב איש הישראלי" (הרב סענדר ארלינגר).
תודה לוועד לנגינה יהודית הפועל גדולות ונצורות, על מנת לטהר את אוזנינו ולבנו.
יהי שכרם מושלם מעם ה'.
סוף הספר