שערי מוסר · הסבא מאמריקה
"שלום לך הרב לוי, ויישר כח על החיזוקים שמקבלים מה"קוטף סיפור". ברשותך מתגלגל באזורנו סיפור די מזעזע, אשר הושמע לפני בכמה גירסאות. אין אני יכול להצביע על אף גירסה כאמיתית יותר או פחות, אבל מה שברור שיש לו אחיזה במציאות, יש לך זמן להאזין?
וודאי וודאי, כולי כאפרכסת וידי אוחזת בקסת.
"ובכן הרב לוי, אין זה סוד שכל שניה ושניה כל אחד מאיתנו עובר נסיונות עצומים, בעיקר בין אדם לחבירו. לא אטעה אם אומר, שמכיוון שהמצוות בין אדם לחבירו הן כל כך נעלות מחד וזמינות מאידך, ובעיקר מעידות על מידות מתוקנות או לא, אזי היצר הרע דוחק הלכות אלו לצדדים. הלכות? כולם לומדים הלכות תפילין, מזוזה, קריאת שמע, סוכה, שבת, שחיטה, ומילה, אבל לדאבון הלב לימוד המצוות הללו - שבין אדם לחבירו - נדחק לאי שם, ועובדה זו גורמת לזילזול ח"ו, לחוסר רגישות ולחיסרון עצום ביכולת שלנו לנתח את המציאות. לא יודעים מה טפל ומה עיקר, מתי להושיט יד, מתי לסרב היכן להתרכך ומהו המקום או העת בו ראוי להתעקש. הולכים לעיתים כסומא בארובה.
לענייננו כבוד הרב.
"החתן בסיפורינו בוא נקרא לו יחיאל, הוא בחור מישיבה טובה בן 24 חביב למדי, אשר יצא לשידוכין כששמו הולך לפניו, כשקדן ובעל חסד. הוריו של יחיאל לא התפשרו, הם רצו משודכת ממשפחה מיוחסת, והוראה חד משמעית זו ירדה למשרדי השדכנים.
"הוא מבית טוב ומיוחס, ולכן אין פשרות, אנחנו רוצים משפחה דומה לשלנו" הבהירה אמו לכל מי שרצה לשמוע. כן שיהיה ברור עפ"י עסקאות מקובלות במקומותינו, על הורי הכלה צריך ליפול בד"כ נטל לא קטן, אם כי בסיפורינו מדובר על עול נוח - יחסית לוורטים כבדי משקל - אשר שם על המאזניים מונח לו "סידור מלא" קרי דירה ותכולה וכו'. הפעם היה מוסכם, עוד לפני הוורט, כי על הורי הכלה לממן שנה שכירות וריהוט, וכמובן מחצית מן החתונה, ובעתיד יעשה מאמץ משותף לרכישת דירה בינונית בעיר דרומית או צפונית. האמן לי הרב לוי, אגב אורחא ובלי שום קשר לסיפורינו, צריך לרומם ולעודד וורטים, שיש בהם ממין ההגיון והשכל הישר אשר יותיר את ההורים אחרי החתונה והשבע ברכות מחוייכים ושמחים כפי שמתבקש. אבל על השיגעון הזה בוודאי תדבר ותכתוב בהזדמנויות אחרות, אני תקווה.
"השדכן, נכנה אותו בשם יענק'ב שמרלר, היה מרוצה עד השמים מן ההסכם הכלכלי ההגיוני והנוח, ולאחר ההבנות הפיננסיות החלו הפגישות. בסוף הפגישה השלישית התבשרו הצדדים, "מזל טוב", יש רצון מצד שני הצדדים להקים בית נאמן בישראל. ברור קצר שערך שמרלר השדכן אצל הורי הכלה העלה, שהם מאד מעוניינים בוורט זריז, כפי המקובל, אלא שהסבא של הכלה, בוא נקרא לו אדמונד המתגורר בארצות הברית, מאד מבקש להשתתף בוורט והוא מבקש בכל לשון של בקשה לאחר את הוורט בעשרה ימים.
"הסבא מאמריקה" הבהיר אבי הכלה" הוא יהודי אמיד שמאד אוהב את נכדתו, היא כל העולם שלו... אלא שכרגע הוא עובר כמה טיפולים רפואיים ולכן ההמתנה מאד חשובה לנו".
"השדכן שמרלר היקר יישר את הפינות אצל משפחת החתן, ושני הצדדים נכנסו למצב המתנה מרוגש אך מבורך. אחרי עשרה ימים ליל שלישי פעמיים כי טוב, נקבע הוורט בבית הורי הכלה, אי שם בשכונה סימפטית בקצה העיר הגדולה השוכנת לחוף ים. כמנהג משפחות מיוחסות, הוכנה סעודה מכובדת מצד אחד, בעוד הצד השני רוכש כמה מתנות צנועות שהרי הוורט הוא הקדמה נחוצה לארוסין, שם הארנקים שופעים כמויות יותר נדיבות. הורי החתן הודיעו לבנם כי לרגל כמה סידורים חשובים, הם יגיעו לבית הורי הכלה המיועדת באופן עצמאי עם אחיותיו הקטנות.
"תוכל לנסוע במכוניתי אך אנא דייק לבוא בשעה שמונה כפי שנתבקשנו" בקש אביו של יחיאל.
"יחיאל חתננו הנכבד יצא מבית הוריו בשעה שבע בערב, לבוש בחליפה חדשה ועניבה תואמת, כולו מרוגש ונפעם, סוף סוף הוורט הוא הדלת הראשונה במסדרון הלא כל כך ארוך לקראת החתונה. הוא התניע את המכונית והביט בשעונו, הנסיעה אמורה להמשך לא יותר מ-35דקות, יש לי את כל הזמן שבעולם הרהר.
"הוא הביט כה וכה בפרדסים שלאורך הדרך, ושינן את דברי התורה שהוא אמור לשאת לרגל הוורט החשוב.
"פקק תנועה בכניסה לעיר החוף קצת עיכב אותו, אבל גם איחור סביר של רבע שעה הוא לא מהותי. הפקק נמרח חמש, עשר, 20 דקות, ויחיאל נכנס למתח. ממש בפאתי העיר נפתח הפקק והתנועה החלה זורמת. הוא לחץ על דוושת הגאז והמכונית שעטה במהירות המותרת. לפני התחנה המרכזית הבחין יחיאל החתן הממהר, ביהודי מבוגר חבוש בקסקט צמר חום המנפנף ידו לטרמפ. הרמזור הבהב אדום ויחיאל עצר ופתח את החלון.
"אני צריך להגיע לרחוב הדקלים 27 אם זה בדרכך אודה לך שתסיעני אבל עד לכתובת המדויקת" בקש האיש, "תבין קצת קשה לי ללכת".
"בסדר" השיב יחיאל ופתח את הדלת. הוא הכיר את הסביבה ורחוב הדקלים שהוא רחוב צדדי וקטן עפ"י זכרונו הוא דו סטרי, כך שסטיה קטנה ימינה למשך דקה או שתיים לא תעלה ולא תוריד. האיש ירד לו במקום המבוקש, ומשם הוא יחזור לכביש הראשי המוביל לבית הוריה של רייזל כלתו המיועדת. אחרי 7 דקות נסיעה רצה יחיאל לפנות ימינה, אלא ששלט גדול קידם את פניו "אין כניסה לרחוב הדקלים. עקב עבודות מ.ע.צ. הכניסה לרחוב הדקלים רק דרך רחוב הארזים".
אוי", הרהר יחיאל, "זה יקח לי הרבה זמן, הארזים מרוחק מכאן מאד, והעניין הזה מחייב אותי לעשות עיקוף ענק, והשעה כבר 8:20, זה כבר יהיה איחור בלתי נסבל, "תרד כאן אדוני" ביקש יחיאל "תפנה מכאן ימינה, אחרי 100 מטר תראה את הכניסה לרח' הדקלים אין לך הרבה ללכת... אני מצטער אין כניסה מכאן".
"סליחה ידידי הצעיר, אני מבקש שתסיע אותי עד לבנין המבוקש הרי הסכמת לכך, וזה היה תנאי מפורש שלי, קשה לי ללכת".
"אבל תבין אדוני, אין לך הרבה ללכת".
"כן, אין לי הרבה ללכת אבל קשה לי ללכת... ואתה הבטחת, אם לא היית מבטיח הייתי לוקח מונית".
"יחיאל הרגיש שכעס עולה ומבעבע מתחתית בטנו, עד לגרונו, ומאיים לחנוק אותו. האיש הזה עולה לו על העצבים, מצד אחד האיחור, ומצד שני היהודי הזה הוא פשוט טרדן...".
"הכעס ניצח את יחיאל! לא תאמין הרב לוי, יחיאל עשה סיבוב פרסה ודהר עד לתחנה המרכזית, "סליחה אדוני הנה החזרתי איתך בדיוק למקום שממנו באת. ועכשיו קח לך מונית לאן שתרצה... סליחה".
"אני אומנם מאחר אבל יש גבול ויש קץ גם לסבלנות שלי".
"יחיאל הגיע באיחור לוורט והתקבל בהמון חיבוקים ונישוקים. הטייפ ניגן מנגינות מרגשות, ואחיה הקטנים של רייזל רקדו סביבו. השולחן היה ערוך לעילא, אך אף מנה לא הוגשה לשולחן למעט כמה תופינים עוגות וסוכריות.
"למי מחכים שאל יחיאל "אם הכל סגור וחתום אשמח לטעום מן המעדנים..." הכל "סגור וחתום" השיב אביה של רייזל, אבל כולנו מחכים לסבא של הכלה שלך, שנחת אמש אחרי טיסה מאמריקה. הוא האבא של אשתי, יהודי יקר נדיב ובעל חסד, שאוהב את רייזל אהבת נפש, הוא אמור להגיע כל רגע, והוא בקש לא להתחיל את השמחה בלעדיו".
"נו טוב", מילמל יחיאל בינתיים נעיין באיזו סוגיה מעניינת. אחרי 40 דקות דפיקה בדלת, בפתח יהודי מבוגר וחייכן לבוש מעיל אפור נושף קצת בכבדות, "ברוך הבא אבא, סבא", צהלו בני משפחת הכלה.
הו, אני מצטער על האיחור" אמר הסבא מאמריקה, אח"כ פנה לרייזל נכדתו ואמר "רייזל מזל טוב, שמעתי שזכית לחתן מוצלח, סיפרו לי עליו, שהוא ירא שמים, מתמיד, תלמיד חכם ובעל חסד. כטוב ליבי בשידוך הזה, רציתי לבשר לך, שבעזרת ה' אני אקנה לכם בשנה הבאה דירה חדשה, אחרי תום חוזה השכירות...".
"הנה החתן שלי, סבא זה יחיאל".
"הסבא מאמריקה הביט בחתן של רייזל, ועווית של זעם ומיאוס עלתה בפניו.
"יחיאל החוויר עד שורשי שערותיו, עד ועד בכלל, ומבוכה סמיכה מיהרה למוטט אותו.
"תראה הרב לוי, אין כאן הרבה מה להוסיף, חתננו הוא כמובן הנהג שהוביל את הסבא מאמריקה כמעט אל מקום חפצו, וברוב זעמו החזיר אותו לתחנה המרכזית בבושת פנים. הכעס, חוסר הסבלנות, השקלא וטריא העלובות שעשה, היו מוטעים ביותר, והבחור הרגיש בהתאם.
"כל עוד אני המממן של החתונה הזו" הודיע נחרצות הסבא מאמריקה, "אין כאן וורט, אין כאן חתונה".
"והעיסקה הזו, מכובדי "קוטף סיפור", התפוצצה ברחש ובדומייה מבישה, אט אט בחדר המדרגות, שם ירדו בשקט בעלבון ובתחושת החמצה בני משפחה שלמה, שבאה עם תקווה ויצאה מאוכזבת. בעיקר החתן".
פרי קטן
דוק של עצבות
סיפור קשה לעיכול, סיפור קשה לכתיבה. לאחרונה הגיעו לשולחני ולמכשיר הפקס שלי, כמה מחאות של קוראים נאמנים הטוענים שלמרבית הסיפורים יש סוף טוב והכל חלק והכל מסודר ואיך זה יתכן???
אין לי טענות למחאות הללו. לגיטימי שירצו מדי פעם סיפורים עם דוק של עצבות בסיומן, אבל עם כל הכבוד, הייתי שמח לשמוע שיש סוף טוב גם לסיפור הזה. על כל פנים, חיזרו שוב על פתיח הסיפור, שננו אותו. כמה חשוב לדעת ולהפנים, כי נסיונות בין אדם לחבירו הם הנסיונות המשמעותיים ביותר בחיינו, ומה חבל שאין לנו מצפן תמידי שיכווננו במשעול הנכון.
היינו חוסכים הרבה בזיונות.