שערי אמונה · תינוקת של בית רבן
צלצול טלפון.
"שלום לך הרב לוי, אני מקווה שיש לך זמן להאזין בכמה דקות לסיפור... שאיננו כל כך סיפור".
צר לי גבירתי אבל קוראים מצפים ממני לסיפור שבועי עם מסר, עם לקחים, עם מטען מוסרי, אני תמיד מוכן להקשיב, אך קחי בחשבון שאם אין סיפור בסיפור שלך, ספק אם הוא יזכה לראות אור.
"לדעתי יש מסר נפלא בסיפור הפשוט שאספר לך, סיפור שמתרחשים כמוהו לדאבון הלב - מאות ואולי אלפים... הם מתרחשים אבל אנחנו לעיתים מתוך צוק העיתים, מתוך שיגרה מעייפת, סוחפת, לא שמים לב לעוצמה העצומה המצויה תחת ידינו. מדובר באנרגיה אדירה המשולחת מכאן, היישר לנקודה הנכונה בשחקים ופועלת גדולות ונצורות.. אם נדע כיצד לנווט את העוצמה הזו, נביא במהרה בקרוב, גאולה שלמה..."
ובכן הסקרנות מפעמת בי, אני רושם.
"ובכן הרב לוי, ההודעה הלא נעימה ריחפה לה באויר. היא עוד לא נאמרה באופן רשמי היא היתה אומנם נושא לדיוני סופשבוע מרומזים, כדי לא להעיב על אוירת השבת, אך כולנו ניסינו להדחיק אותה, להעלים אותה מן התודעה, כמו חלום רע של בוקר, שמנסים לפוגג עם שיגרת היום.
"אנחנו משפחה מורחבת אך מאד מאוחדת, כל האחים והאחיות נשואים וגרים בקרבת מקום. ההורים שלנו אנשים מבוגרים אך חיוניים להפליא שתענוג לבקרם... תמיד אמצא שם אחות, או גיסה, או כמה אחיינים קטנים שהושארו שם למשמרת קצרה בין הכולל לבין מנוחת הצהריים, שלפני סדר שני. ההורים שלנו הם אנשים חמים ואדיבים, אבל המנהיג המדביק של העץ המשפחתי שלנו, הוא לא פחות ולא יותר, אחי הבכור, שמחה נתן שמו. מה אומר לך, אחי זה כשמו כן הוא, קיבל שמחת חיים בכמויות שלא היו מביישות אוקיאנוס, ה' חנן אותו בחיוך כובש, בלשון לימודים, ובחביבות מדביקה, ומעל לכל ברגישות לזולת שספק אם יש שני בעולם כמותו ו... כך לפחות מעידים עליו החתנים, שהם תלמידי חכמים בפני עצמם. אתן לך דוגמא קטנה לרגישות רוויית בינה של שמחה נתן. מאחר והקן המשפחתי הסתעף לו, והעומס על ההורים הלך והכביד, שמחה נתן אסף את כולנו חצות לילה אחד, כשהוא ממתיק סוד "יש לי סוד לספר לכם" אמר. הגענו כולנו, כל הזוגות סקרניים לשמוע מה הסוד.
"סמוך ונראה לפרשת נח", פתח את דבריו שמחה נתן "רציתי לשבח בפניכם את נח הצדיק התמים, שהצליח להכניס לתוך תיבה אחת כמות אדירה, בלתי נספרת של חיות עופות שקצים ורמשים, אך בינינו לבין עצמינו, זה נס אלוקי של מעט המחזיק את המרובה. ואני שואל את עצמי, ריבונו של עולם מאיפה נח עצמו שאב כוחות להאכיל ולהשקות כל כך הרבה חיות. לדעת בדיוק מה אוהב לאכול הפיל, ומה תלעס הג'ירפה, ומה יבלע הברווז. מהיכן היו בו תעצומות אינסופיות לדעת בדיוק את התזמון לרעבון של כל קיבה מקרקרת ושל ארי נוהם מתוך קיבתו וקצב העבודה שלו? הפלא ופלא, מאין זה בא? ואז הקב"ה נתן לי מתנה, והתרוץ הונח על לשוני היום לפנות בוקר. ובכן, מה שהניע את נח זו האהבה לכל יציר נברא של בורא העולם, מי שאוהב את בריותיו של הקב"ה, מי שמתפעם מנשגבות יצירתם, מי שרואה בכל בריה את אביו שבשמים, מתמלא אהבה ותעצומות נפש עד אין תכלית, הוא לא נם, הוא לא נח, כדי למלא את רצונם".
"הבטנו כולנו נדהמים, מה רוצה מאיתנו שמחה נתן אחרי יום עבודה או יום לימודים מפרך, לחדש לנו חידושי תורה? ואז הוא סיכם "אחיי ואחיותיי גיסיי וגיסותיי, ההורים שלנו לא עשויים מהחומרים של נח. כן, הם צדיקים ותמימים, יראים ושלמים, אך לא הגון ולא ראוי שנצפה מהם לפעול עבורנו ועבור ילדינו יומם ולילה. ברוך ה' יצאנו מן התיבה, המבול פסק ויש לכל אחד מאיתנו תיבה משלו... אני מבקש מכם לעשות סדר בביקורים אצל ההורים בחוכמה, בתבונה, לא לעייף לא להכביד, באופן כזה שכולנו נרגיש שמחים בשמחתם".
"כך שמחה נתן. ואז במשך שעה ארוכה הוא התווה תוכנית גאונית מושלמת, מי מגיע מתי מגיע, עם ילדים, בלי ילדים, כמה זמן להישאר ואם באים לשבת קודש מה מביאים, לא באים בידיים ריקניות. כשהוא סיים את דבריו, שתיקה מביכה ריחפה באויר אבל כולם הנהנו בהסכמה.
"למחרת אחה"צ הוא זימן את כל הנכדים בגיל חינוך הצחיק אותם בבדיחות וחידות שעה ארוכה, חילק להם ממתקים ופרסים, והסביר להם את הוורט על נח התיבה והחיות בחינניות ובפשטות שילדים מבינים. ואלה, הרבה יותר מאיתנו, התנדבו לקנות להורינו במכולת, לנקות את הבית, לבשל, לרחוץ, לגהץ, מה אומר לך, הוא הכניס את הנכדים והנכדות למסע של הטבה מופלא כלפי הסבא והסבתא, פשוט להתפעם.
"שמחה נתן הוא אמנם אברך כולל חשוב, אבל אל תשאל אותי איך וכיצד, הוא מכיר כל אחיין ואחיינית, וזוכר לשלוח מתנה קטנה לימי הולדת, וכרטיס ברכה, ובלון וציור, והוא מפרגן להם בחמימות על כל עזרה לסבא ולסבתא, עם תעודות הוקרה צבעוניות, העשויות מתמונות ענק של תיבת נח בוואריאציות שונות עליהם רשום "מושיק המתוק עשה קניה חשובה לסבא ולסבתא".
"בקיצור שמחה נתן הוא אהוב, נערץ, על כולנו... על גדולים וקטנים כאחד. כן כמובן, אסור לשכוח, הוא שינן באוזני הנכדים השכם והערב: "אתם תינוקות של בית רבן הבל פיכם טהור, תתפללו שסבא וסבתא יהיו בריאים בתוך שאר חולי עמו ישראל". הוא חזר והדגיש זאת באוזניהם ובאוזנינו בכל הזדמנות, אפילו בפגישה אקראית ברחוב.
"בתי בת החמש אלישבע, שהצטרפה לא מכבר לקבוצת המסייעים לסבא ולסבתא, טוענת במתיקות, שאם לא היו קוראים לדוד שלה שמחה נתן, אז הוא בטוח היה אליהו הנביא, למה? אנחנו שואלים והיא משיבה כי "אליהו הנביא מגיע רק בשמחות של ברית מילה, ודוד שמחה נתן כל הזמן עושה לנו שמח... אפילו לכל העולם הוא עושה שמח".
"אחרי האישפוז המפתיע הראשון קיווינו שזה יחלוף. אח"כ הגיע אישפוז שני! העמיקו את הבדיקות, וענן קודר ושחרורי ריחף מעל ראשינו. שמחה נתן בעצמו אב לשמונה ילדים, הרוח החיה של המשפחה, ניסה לשדר אופטימיות, אבל עמוק באישוניו ניבטה דאגה. היה מימצא בצילומים, אבל הרופאים לא ידעו כיצד להגדירו... היו כאלה שאמרו שלא כדאי לנתח, היו שאמרו ננתח ואז נעשה שוב חושבים. אחרי קונסיליום רציני של רופאים מן הארץ והעולם, הוחלט לנתחו ביום שלישי פעמיים כי טוב. בעצה אחת החלטנו להסתיר מהורינו הקשישים כי יש בעיה רפואית עם שמחה נתן, גם עבורם הוא בבת-עין.
"השבת האחרונה עברה עלינו קשה. במוצאי שבת ישבנו בעלי ואני אחרי שהילדים הושכבו לישון ושוחחנו. בין לבין במהלך השיחה ביננו הבעתי דאגה עמוקה מן הניתוח הצפוי לשמחה נתן, ושאלתי את בעלי האם זה נכון להסתיר את המידע מן ההורים... לפתע שמענו את הדלת נטרקת. אנחנו גרים בקומת קרקע, הצצתי מחלון המטבח והנה אני רואה את אלישבע הקטנה שלי רצה על המדרכה ונעה לכיוון בית הכנסת הצמוד לביתנו, נעמדת לה באיזו פינה חשוכה... שתיים שלוש דקות, וחוזרת בשקט, פותחת את הדלת ומהלכת חרישית לחדרה.
"אלישבע, מה עשית בחוץ!".
"התפללתי אמא, התפללתי".
"במוצאי שבת? בחוץ? בחושך? על מה התפללת?
"אלישבע ניצבת מולי עם עינים לחות ואומרת "אמא, התפללתי לקב"ה על דודי שמחה נתן. אמרתי לקב"ה אבא'לה, דוד שמחה נתן אמר לנו פעם שתפילות של תינוקות של בית רבן תמיד מתקבלות לפניך.... ואתה יודע, אני תינוקת של בית רבן, אני אפילו לא יודעת לקרוא, רק לצייר. אז אני מבקשת ממך אבא שבשמים, שלא ינתחו את דוד שמחה נתן, ושהוא יהיה בריא בזכות התפילה הקטנה שלי... ככה אמרתי לקב"ה, והכנסתי שלוש מטבעות של שקל לקופת צדקה של "חסדי נעמי". ואני מאמינה אמא, שכמו שדוד שמחה נתן אמר, שה' ישמע לתפילתי"
"חיבקתי אותה חזק חזק, מרוגשת, מודה לה' שנתן לי פרח ענוג שכזה... הרב לוי, אינני חולמת חלומות, ביום שלישי, שעתיים לפני הניתוח עשו לשמחה נתן צילום נוסף לאחר יום של צום... לא היה שריד ולא זכר לגידול... לאף רופא לא היה הסבר מניח את הדעת.. אבל אני, אני בטוחה שהתינוקת של בית רבן שלי, פעלה גדולות ונצורות... זה הכל הרב לוי... תעשה את שיקול הדעת המקצועי שלך... אם זה סיפור או לא..".
פרי קטן - מאחורי הסיפור
ללא ציניות
"כן, זה בהחלט סיפור" סיכמתי את השיחה "אשרינו שאנו יודעים לאמץ ולגדל ולרומם את תפילותיהם הזכות של בנינו ובנותינו הקטנים, ובעיקר לחזק את אמונתינו, שאכן כן, העולם קיים בזכותם. ללמדנו, ללא ציניות מטופשת, ללא מבט של זילזול בעיניים, שאף אויב מבית או מחוץ ואף אורב וליסטים לא יוכל לנו, לעמנו בארץ ובגולה, אם נשתמש ב"נשק" הזה הבל פיהם של תשב"ר - בטוהר הנכון".
הנה כי כן, מעבר לשימוש בתפילות הנשגבות של תלמידינו בתתי"ם, טוב מפעם לפעם משבת לשבת, לעשות "עסק" בתוך הבית מהבל הפה הזה שאין בו חטא... נזכה לשפע ברכות ונחסוך המון צרות, ללא ספק.