שערי אמונה · על סיר הבשר והדגים
צריך הרבה סייעתא דשמיא, צריך המון תבונה ורגישות כדי להלך בין הטיפות, ולדלג מעל המוקשים, כדי להסיע ולהניע קהילה קדושה באורחות התורה והמצוות. זה לא סוד, הקב"ה בוחן את טהרת הלב של כל מנהיג ציבור, של כל רב גדול כקטן, ומשפיע עליו חן וחסד ורחמים וכמובן פיתרונות מצויינים, כדי להיחלץ מאותן מערבולות ותהומות שהוא ניקלע אליהם בסערות הזמן.
מספרים על אחד מגדולי הדורות הקודמים, שסבל וכאב את העובדה, שרבים מבני קהילתו אינם מקיימים את מצוות ציצית. חברי הקהילה היו אנשים פשוטים קשי יום שמקומם הטוב בעולם הבא היה חשוב להם מאד מאד ומה יעשה, והנה מצוות ציצית מנוערת מהם.
הגה במוחו רעיון וסיפר להם על חלום שחלם והנה הוא, הרב, מגיע אחרי 120 שנה לבית דין של מעלה. ומאחר והוא רב קהילה חשוב, נשתרכו מאחוריו כל בני הקהילה גדולים כקטנים כדי להצטרף עם הרב למקום הנשגב הראוי לו בעולמות העליונים.
"והנה אני ניצב בראש הטור, ואז ניגש אלי מלאך הדור ביותר ואומר לי: כבוד הרב, שכרך הרבה מאד, בוא עמי ואראך את מקומך הנפלא בגן עדן". הסכיתו ושמעו בניי יקיריי, מה השיבותי למלאך. אמרתי לו כמובן, שאני שמח מאד בשכר העצום הגנוז למעני, אך מאחר והנני מנהיג קהילה קדושה, והקשר עמהם הוא קשר של אהבה ואחווה ובלתי ניתן לניתוק, הנני מבקש שגם הם, ללא יוצא מן הכלל, יצטרפו אלי וישבו עמי במקומי, כשווים בין שווה". המלאך היסס לרגע, עלה וירד לגנזי מרום והודיעני בשמחה כי "אכן כן, כבוד הרב, בית דין של מעלה מסכימים שבני קהילתך יבואו עמך למקומך החשוב. אך זאת יעשו, יקשרו חוטי ציצית איש לחוטי ציצית רעהו, אחד אחרי השני, כולם יהיו קשורים בעבותות של מצווה נשגבה זו השקולה כנגד כל המצוות, והשני הניצב אחריך יקשור חוטיו לחוטי ציצית הרב, ואז במשיכה אחת כ-ו-ל-ם יכנסו איתך לגן עדן". כך אמר המלאך. ואז פניתי אליכם ואמרתי "אהוביי, לקשור ציציות! נכנסים!" אבל אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה לאף אחד מכם לא היתה ציצית...".
מספרים ש"החלום" הועיל.
"קול ששון - וקול שמחה - קול חתן - וקול כלה". שבת חתן לעילא מן כל ברכתא, של הזוג צוריאל ורבקה בוק הולכת ונרקמת בששון בבית הכנסת השכונתי "חסדי אליהו". רב הקהילה שמשון נחמני מנצח על ההערכות ביד רמה, תוך הקפדה על דקדוקי ההלכה, שכן עם כל הכבוד, חלק מבעלי השמחה והקהילה אינם ממדקדקי הדיקדוקים.
"אני מבקש וגם רוצה לראות שקונים ירקות ופירות מחנותו של ר' מושיק גמליאלי, אצלו הכל מעושר ומוקפד ויש לו משגיח כל היום. וכמובן בשר לחמין לקנות רק קפוא ובהכשר מהודר. דגים מכיון שיש בעיות קשות של תולעים, צריכים לקנות רק דגים מסוימים, וחייבים לשים לב לטיב ולהכשר של רסק העגבניות ולבדוק שכל התבלינים יהיו באותו הכשר מהודר. אנא הביאו אלי את המצרכים לבדיקה לפני הבישול. גם הכלים בהם מבשלים צריכים להיות חדשים, שלא בישלו בהם דברים שלא בהכשר מהודר, או מוכשרים". כך הרב נחמני.
בני הקהילה וגם בעלי השמחה אהבו מאד את הרב נחמני, ובאמת, לפני שהמצרכים עברו לידיה של רוזה המבשלת הדתיה, הוא בחן כל מוצר ונתן את אישורו...
רוזה המבשלת הקשישה, היתה שם דבר בשכונת "חסדי אליהו". המטעמים שיצאו ממטבחה ב-40 השנים האחרונות היו מודל לחיקוי, ורבים וטובים מבני השכונה דאגו שהשמחה שלהם תעבור דרך הידיים המיומנות שלה. ותאי הטעם שעל לשונם ידעו בדיוק את הסיבה.
גם משפחת בוק נהגה כך, וכבר משעה חמש אחה"צ התעטפה השכונה בריחות משובבי נפש של סיר החריימי (דגים ברוטב חריף) עם הרוטב האדום הגדוש והלוהט מחריפות, ושל סיר החמין הענק, שזכה לתיבול סודי שרק רוזה ידעה את סוד קיסמו. לצידה של רוזה סייעה בתה פורטונה ולנסי, שאט אט למדה את סודות המקצוע וסומנה כיורשת העצר של המטבח המיוחד הזה.
זהו, השבת נכנסת. אוטוטו, הדלקת נרות. רוזה דאגה מבעוד יום להעביר את שני הסירים לפלטה הגדולה שבמטבח הקטן שבבית הכנסת, והודתה לבורא עולם על הזכות היקרה שנפלה בחלקה.
היה שמח ועליז בבית הכנסת... מיטב הפייטנים הרטיטו לבבות בניגוניהם, הבעל קורא הותיק שמעון חזקוב ציחצח גרונו וסילסל כל טעם וכל תג, ובקיצור אווירה של תיאבון לא פשוטה החלה להשתרר בחלל, לאחר שניחוחות הדגים והצולנט החלו לזרום פנימה מן המטבח הקטן.
בעזרת הנשים ציקצקה אחת הסבתות, שהפעם החמין של רוזה הולך להיות אחד המוצלחים שנתבשלו בדור האחרון.
עד כדי כך?! התפעלו המאזינות. "כן כן", השיבה הסבתא, "אתמול בלילה באולם בית הכנסת התקיימה סעודת ליל שבת של הזוג ובני משפחתם, ונותר המון רוטב מהסיר של הדגים, ואת כל הסיר עם הרוטב שפכתי לסיר של הצ'ולנט. זה יוסיף טעם יוצא מן הכלל...".
"איי! איי! אוי לאוזניים שכך שומעות. רוטב דגים עם נתחי דגים לתוך סיר בשר? אוי, אוי, אוי, חמירא סכנתא מאיסורא, זה דין פשוט שיש סכנה לאכול תבשיל בשר שבושל עם דגים, וזה איסור פשוט ומפורסם". ספק כפיו בדאגה הרב נחמני בעוד המפטיר קורא את ברכותיו.
"נו מה עושים, עכשיו בין שחרית למוסף, צריך להעביר את רוע הגזירה" הרהר. "מה אומר, מה אגיד, ישנם כאן לפחות 150 מוזמנים ומתפללים, וריח הצו'לנט מדגדג בנחירי כולם... הקב"ה אנא עזור לי" התחנן הרב נחמני. "אנא, שים בפי את המילים הנכונות כמו הרב מהדור הקודם, שהצליח לחזק את מצות ציצית עם חלום יוצא מן הכלל...".
"עכשיו, קהל קדוש, דרשה של הרב!" הודיע הגבאי שמואל מרציאנו.
"קהל קדוש, מזל טוב, וברוכים הבאים. ברוך ד' משפחת בוק זוכה לשבוע המאושר בחייה, ובשמי ובשמכם נברך את החתן והכלה שיזכו להקים בית נאמן ותשרה בו השכינה".
ומכאן ואילך חידש הרב נחמני חידושי תורה מפליאים ומרגשים שנעמו לאוזניים. "תורתו המופלאה של הקב"ה, זה לא ממני. הכל ממנו יתברך, החוכמה, הבינה, העושר הבריאות, הכבוד. נכון שאתם אוהבים את הקב"ה?".
"נכון" ענו כולם.
"עד כמה אתם אוהבים אותו?".
"מכל הלב, אוהבים, באמת" נענה הציבור.
"ואם הקב"ה יגיד לכם בניי אהובי היום אני מכריז על צום, האם אתם מקבלים גזירתו?".
"בטח, ישתבח שמו, מה שהקב"ה אומר אנחנו עושים" נענה אביו של החתן נחמן בוק.
ואז במקהלה אחת רוגשת, תוך תנועות גלויות של ידיים וכתפיים פרץ הקהל בשירה רבה "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך, הקב"ה אנחנו הבנים שלך".
אחרי שלוש דקות כשהשירה נרגעה, אמר הרב נחמני: "הקב"ה ציווה שלא לאכול בשר עם דגים. לצערי בלי כוונה שפכו את רסק העגבניות עם נתחי הדגים שבו, היישר לתוך סיר הצ'ולנט וזו סכנה גדולה לאכול זאת.. אז לא נצום, נסתפק בחלות וסלטים ושתייה קלה, העיקר לעשות רצון בוראנו".
דבריו המרגשים שנבעו מעמקי טהרת לבו, עשו רושם על הקהל שהמשיך לשיר "אשרינו מה טוב חלקינו, שלא שם חלקינו עם הטועים".
אחרי תפילת מוסף ו"קידוש היום" ישבו כולם לאכול חלות עם סלטים, עוגות ואפילו גלידת פרווה. עושים רצון בוראנו. סיר החמין הובל אחר כבוד לפח האשפה.
למחרת, בין מנחה למעריב ניגשה רוזה המבשלת עם בתה פורטונה לרב נחמני, וביקשו להחליף עמו כמה מילים.
"כבוד הרב, אני חייבת להתוודות. מהשמים שומעים בקול הרב ועושים את רצונו. אני יודעת שאתה הקפדת שהבשר של הצ'ולנט יהיה בהכשר מהודר, והנה שעתיים לפני כניסת השבת, אני פותחת את שקיות הניילון ומריחה את הבשר. ריח רע נדף מהן. הוא פשוט התקלקל. נבהלתי, החנויות סגורות, אין מהיכן להביא בשר מהודר וזה מה עשיתי: שלפתי 4 ק"ג בשר בהכשר פחות מהודר והכנסתי לסיר החמין הגדול... ואני יודעת שחלק מהציבור לא אוכל מן ההכשר הזה... סליחה... ההקפדה של הרב על הכשרות היא מעל לכל, וגם שאר הציבור שמקפיד על כך לא טעם מן ההכשר הזה... סליחה כבוד הרב".
פרי קטן - מאחורי הסיפור
לא לעגל פינות
אין ספק, הקב"ה אינו מביא תקלה לרב, או לאבי משפחה, או לכל יהודי אשר מקבל על עצמו הקפדה כשרותית או כל דקדוק בהלכה, כי במידה שאדם מודד מודדים לו.
והנה לנו עוד דוגמא חביבה של רב קהילה, אשר אינו חת ואיננו מחפש חלילה לעגל פינות, וכשהולכים עם האמת, הציבור, "אפילו המרוחק", מעריך ומקבל זו בהבנה ובכבוד גדול.