אור ברסלב
העיתונאי 5 הקדמות › הקדמה

העיתונאי 5

הקדמות · הקדמה

הקדמות

סופר אוהב את סיפוריו.

כמו אבא לילדיו, לעולם אל תשאלו סופר "איזה סיפור אתה אוהב יותר?"

כמו שאבא נורמטיבי שאוהב את ילדיו במידה שווה, כך גם הסופר חש כלפי סיפוריו. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם יוצאי חלצי הגיונותיו, הנובעים ממעיינות השפע האלוקיים, דרך הצינורות של אלו שמספרים לו על חוויותיהם המסעירות.

לאור הנ"ל, סיפור הנושא של הספר, אמור להיות נושא הדגל של חוויית הקריאה העומדת לפניכם.

הנה לפניכם המונולוג של נ.ה. (שמו שמור עמוק בלבי) אשר לילה גשום אחד התקשר אלי, ורצה להודות, ועשה את זה בצורה מאד מרגשת.

"הרב לוי, השעה מאוחרת ואני מקווה שאינני מפריע. כבר מספר שבועות שאני חוכך בדעתי אם לשוחח עמך, ודוחה זאת כל פעם בתרוץ אחר. אבל עכשיו הגיע הרגע. אני איש עסוק בקירוב רחוקים, ועושה את זה במסירות רבה, כי ברוך ה' הקב"ה חנן אותי בכישורים רבים. אני מנגן, שר, ואף דורש ומספר סיפורים בצורה מרגשת. הנני עובד באירגון חשוב העוסק בקרוב לבבות, וכל רגע שאני אץ רץ בכבישי הארץ עם הגיטרה, המנגינות והסיפורים, אני מרגיש שאני פורע חוב... שהרי כשרונו של אדם ניתן לו כדי להיטיב עמו לאחרים, להובילם לשערי האמונה, ואני מודה לבורא על הזכות האדירה הזו שנפלה בחלקי, להיות שליח לפתוח דלתות ולהציב סולמות לבוא ולהכנס לבית היהודי.

"לאור עיסוקי הרבים אינני מקדיש זמן לקריאת עתונים וספרים. כן, אני עוסק בלימוד גמרא בשעות היום, ואף ספרי הלכה ומוסר אינם משים מידי.

"ערב אחד אשתי מבקשת ממני לקרוא סיפור שפורסם בעתון. "קרא, חשוב מאד שתקרא, אתה עוסק בזיכוי רבים, הספור הזה יוסיף לך המון". כך ביקשה אשתי.

"התחמקתי. מה לעשות, אינני מתחבר לדפיו של עתון חשוב וטוב ככל שיהיה. יומיים שלושה אחר כך התפניתי לקרוא את הסיפור שלך, שהופיע בדפי "בית נאמן", תחת הכותרת "הכבשה השחורה". קורא פעם ופעמיים, קורא ובוכה. חוזר וקורא ומזדהה, רוצה לחבק את הילדון הזה, לאמץ אותו אל ליבי, וללחוש על אוזנו מילים של הערכה. כן הרב לוי. התאהבתי בסיפור זה עד שורשי שערותי. תלשתי את דפיו מן העתון והכנסתי אותו לתיק שלי. זה סיפור שקשה לעזוב. ומאז ועד היום, בהמון הרצאות ומפגשים שקיימתי עם הורים ובני נוער, בסמינרים ובבתי הספר, אני מספר להם את "הכבשה השחורה" בדרמטיות, בריגשת הלב, מצטט את המכתב של הילד, סוחט מעצמי ומכל האמהות דמעות של הזדהות והבנה. הם מקשיבים ובוכים, מקשיבים ובוכים, ואני בוכה יחד איתם.

"אני רוצה לשמח אותך הרב לוי, הסיפור הזה גרם לרבים וטובים, אבות ואמהות, לעשות חשבון נפש נוקב. רבים פנו אלי אחרי ההרצאה והמופע וביקשו לשוחח על "הכבשה השחורה" שיש להם בבית. ללא יוצא מן הכלל הם הביעו תקווה שהסיפור הזה יתן להם תקווה, כוחות נפש ואנרגיות להתמודד בכבוד ובהצלחה, עם הבעיה הפרטית שהם קיבלו כפיקדון מידיו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. בעיה שאותה הגדרת כל כך במתיקות בסיפורך "הכבשה השחורה".

"כן. העובדה שלא רק אני הפנמתי את מסריו של הסיפור, נטעה בי הרבה שמחה... ולא רק בי. חידה. את מי הסיפור הזה חיזק הכי הרבה בעולם? יש לך מושג הרב לוי?"

לא, אין לי מושג. אני מקשיב לך מרותק, מעולם לא העליתי בדעתי מה סיפור - לכאורה פשוט - מסוגל לחולל...

"אותי הסיפור הזה חיזק אותי בצורה מדהימה, כי גם לי יש "כבשה שחורה" בבית, ילד קשה, אבל נשמה טובה. ילד שכמעט אמרנו עליו יאוש, הרמנו ידיים. רצינו להיכנע. אשתי שלא הרפתה והתחננה שאקרא, רצתה שהסיפור יעשה את שלו, ואכן הסיפור הזה פעל עלינו נפלאות. לא אגיד לך שקל לנו, לא אשלה אותך שהסתיימו הבעיות. עדיין יש ימים איומים, מתישים, כפויי טובה, אבל באותם רגעים קשים אני רץ לתיק שלי ומציץ שוב בסיפור ודולה ממנו תעצומות נפש לא להיכנע, להמשיך עד לרגע של המהפך המיוחל, שבו אגלה את הלובן, הטוהר והטוב האינסופי שיש גם "בכבשה השחורה" שלנו. תודה לך, תודה מכל הלב".

נו, ואחרי שיחה שכזו, סיפור הנושא ברור הוא לעין השמש, מתוך תקווה שהתועלת שתופק ממנו, תימשך ותשא פירות רוחניים איכותיים ומתוקים למי שזקוק להם.

לקט תגובות של קוראים:

הקורא מ. כהן (ראה את מכתבו בהמשך) לא כל כך מבין למה כל הסיפורים מסתיימים בדרך כלל בהפי-אנד. סוף מאושר. זה לא משכנע אותו.

לעומתו, גברת חשובה באה אלי בטענה: "לדעתי אסור שסיפורים יסתיימו לא טוב, גם כך החיים והפרנסה מעיקים וקשים. מדוע להשאיר טעם לא נעים בפה. התפקיד שלך לדאוג לנו הקוראים, שהסיפורים יפיצו המון אופטימיות ואווירה וורודה, כדי לתת לנו - הקוראים - חדווה תקוה וחיוך. שתבין, אמי היא אשה חכמה וניצולת שואה, וכשהיא קוראת דברים עצובים, זה פוגע במצב רוחה. לא חבל?".

ככה זה, סופר חייב להלך בין טיפות הרגש של קוראיו, לא לפגוע, לא לאכזב, לא להרחיק, לא לייאש.

לא לייאש!

לא מכבר התקשר אלי יהודי מחו"ל שקרא סיפור, וסנט ובצדק רב.

"אדון לוי, אני רוצה לקרוא אותך לסדר. קראתי סיפור שלך ובו אתה מספר על אדם שנפטר מן המחלה הארורה, המפורסמת. והסיפור הזה מדכא ממש, סיפור שפוגע פגיעה אנושה בחולים הללו, אשר מרביתם בחסדי השם מבריאים וחוזרים לשיגרת חייהם בריאים. אבל בימי המחלה והטיפולים המכאיבים, הם זקוקים לכל מילה של עידוד ודירבון ושמחת-חיים, והסיפור הזה ממש שובר לבבות, ובמיוחד את הלב שלי... גם אני חולה במחלה... ואני אבריא בעזרת השם. אבל לך יש מחוייבות לעשות חשבון ושקלא וטריא לכל קורא, גם אם זה מסובך ובלתי אפשרי. יש לך אחריות לנפשות קוראיך, ואני אחד מהם... אז אנא".

"הלוואי וריבונו של עולם" אני מתפלל מעת לעת "שאצליח באמצעות המילים הללו להועיל לכל יהודי, לא לפגוע, לא לייאש אלא לקרב, להאיר עיניים עצובות, לשמח לבבות עצובים ולנסוך תקווה בכאלה שהדרך ארוכה ומעייפת עבורם".

הנה כי כן, כמנהגי בקודש הסיפורים הללו, אינם סיפוריי. הם באו מכם, ושייכים לכם, וניצבים לזכותכם ולתועלתכם. ולכן, הנני מתיר בשמחה ברצון טוב ובטוב לבב, לצלם, להעתיק, להמחיז ולתרגם את הסיפורים הללו לטובת הכלל והפרט בכל אמצעי תקשורת מהוגן. אני מתיר זאת בארץ ובעולם, והנני מברך כל מי שיעשה זאת, שזכות הרבים תעמוד לו ולזרעו עד עולם על שזיכה אותי בעוד קורא, ובעוד חיזוק ביראת שמים.

את זכויות ההדפסה לספר זה, בכל השפות, הנני משאיר לעצמי.

ובטרם ייפתח שער לעולם הסיפורים, אשגר מעומק הלב את הערכתי הרבה והכרת-הטוב לאותם העומדים על ימיני, ואשר סייעו לי ביצירת הספר.

חופנים של תולדה כנה לקלדנית המסורה והזריזה הגב' אילנה נהרי, לגרפיקאית היצירתית אורית בן משה, למגיהים היקרים, וכמובן להוצאת "יפה-נוף" החשובה המפיצה את יצירותיי לאלפי בתים בישראל.

ומעל לכולם, ארמונות של תודה לידיד נפשי כאח לי, הרה"ג אהרון אינגבר, אשר ללא מגע ידו, עצותיו המחכימות, ועריכתו המזהירה, לא היה ספר זה, כקודמיו, זוכים לאותו בושם רוחני ולגימור המושלם המאפיינים יצירות אלה.

ולפני החיתום אשגר מקולמוס הלב את הברכה הנעלה לעזר שכנגדי, אשר בחוכמת הנשים בה בנתה ביתה, מלווה את יצירותיי בעצה ובתבונה, כדי להרבות זיכוי רבים. יהי רצון שנזכה לרוב נחת יהודי מצאצאינו ויעמוד זיכוי הרבים של יצירות אלו, להם ולכלל ישראל באשר הם.

ובטרם חיתום אברך, שהקב"ה יתן בליבי ובלב קוראיי, כוונות טהורות וזכות, להפיק תועלת אמיתית מכל מילה ומילה, בבחינת "יש מפזר ונוסף עוד".

קובי לוי

תוכן העניינים

העיתונאי 5

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה