מליון יורו בהעברה בנקאית
רוג'ר פרנסואה (פנחס) אטיאס הוא אדריכל צרפתי מפורסם שידיו רב לו בתיכנון מוסדות ורבי קומות בפאריז וגלילותיה. חושיו האדריכליים המגוונים ודמיונו היצירתי קנו להם שם פנטסטי בקרב יזמים וקבלנים, מה שהפך את משרדו לשוקק חיים ואת חשבון הבנק שלו למאגר של יורו, העולה על גדותיו. אשתו רצ'ל (רחל) אטיאס ניצבה לימינו, הן כיועצת פיננסית, אך בעיקר כמנהלת משאים ומתנים עם גופים ואירגונים פרטיים וממשלתיים, והכל כדי להכניס כמה שיותר מזומנים לקופה. אנחנו לא נתמקד כרגע בחשבון הבנק השמנמן של הזוג היהודי החביב והדתי כמובן, אם כי נאלץ לחזור אליו בשלב מסויים ומאד קריטי בסיפור המיוחד שלפנינו.
תראו, עם נשים, עם היד על הלב, נצטרך להודות על האמת שפרנסואה את רצ'ל הם אומנם שומרי שבת, אבל הסממן היקר והנעלה הזה, לא מונע מהם להיות פתוחים אל העולם הגדול וסכנותיו. ואם נניח גם את היד השניה על הלב, נצטרך לגלות לכם ביבושת, שבנם האחד והיחיד המוכשר והיקר סטיבי (יששכר) לא בדיוק נעול על שמירת שבת ואין כאן מקום להרחיב, אם כי נאלץ להרחיב בעל כורחנו.
ובכן, סטיבי אטיאס בן ה- 25 גדל צמח כמו טרופי והתפנק בתוך צמר הגפן-הסוכרי של הוריו, והכיפה שהוצמדה לראשו בילדותו, לא בדיוק שידרה את מה שבתוכו. הוא אומנם פקד את בית הספר היהודי, אבל אף אבן מקיר לא זעקה שם שהוא צדיק גדול, ואף וכפיף עץ לא יעננה שהוא אמר אי-פעם "קריאת שמע" מושלמת.
כן, הוא היה ילד ונער חביב וסימפטי להוריו, אף פעם לא התחצף, תמיד השיב בנימוס, לא הכעיס מעולם, ובכלל על פני השטח לא שיער לעצמו אף צופה מן הצד את הטלטלה שהוא הולך להנחית על הוריו היקרים, הטובעים עד צווארם בעבודה אדריכלית מאומצת. גם אחר שסיים את לימודיו בסורבון כמהנדס קונסטרוקציה, כפי שאבא ביקש, עוד הבחינו פה ושם בכיפה מכווצת על ראשו, וכשהוא בא לחופשה הוא צעד עם אביו יד ביד לבית-הכנסת של הקהילה המרוקאית המעטירה בפאריז.
הכל היה יכול להיות כל כך חלומי וסכריני, הוריו אפילו הכינו לו משרד מהודר בקומת המשרדים של חברת "אטיאס-אדריכלות חדשנית בע"מ", כדי להכניסו לצוות, אבל הוא הבחורצ'יק בן ה- 25 טרף את הקלפים וריסק את נשמת הוריו... אולי אפילו בלי כוונה.
בערב ל"ג בעומר הוא נכנס לבית הוריו והציג בפניהם את גלורין. "אבא, אמא, זו גלורין ממרסיי, היא אדריכלית מוכשרת, שסיימה לפני שנה לימודיה באוניברסיטת מרסיי, ואני שמח לבשר לכם שאנו עומדים להתחתן בקרוב".
האמת היא שבכל בית יהודי, אפילו לא כל כך דתי, בשורת נישואין מעוררת שמחה. גם אצל פרנסואה ורצ'ל דינדנו פעמוני השמחה. הם נישקו את גלורין, הם נישקו את סטיבי שלהם וברכו אותם בחום רב "מזל טוב, מזל טוב".
"ומתי אתם נרשמים ברבנות של פאריז?" שאל כמשיח לפי תומו פרנסואה אטיאס תוך שהוא מהדק את כיפתו לראשו בסיכה הכסופה.
סטיבי כחכח בגרונו, גלורין יצאה למרפסת, דווקא רצ'ל היא זו שקלטה ראשונה שהצונאמי כבר פה.
גלורין היא נוצריה!!!!!! השם ירחם. שעה אחרי שגלורין נסעה לה, הפך ביתם של האטיאסים ליורה רותחת ומבעבעת.
רצ'ל התעלפה, פרנסואה רץ להביא לה כוס מים, ושפך על פניה.
רצ'ל בלעה שלושה כדורי הרגעה ובכתה ללא הפסקה.
פרנסואה זעק על בנו בגרון ניחר: "אתה פרא אדם, אתה בוגד בעם ישראל, תתבייש לך, ככה חינכנו אותך?!".
הצונאמי הזה נמשך שעה ארוכה ובסופו נטל סטיבי אטיאס את תיק הצד שלו, סירק את בלוריתו והפטיר באדישות "צר לי הורי האהובים, זו החלטה סופית...". הוא פתח את הדלת ויצא למרחב הפריסאי, כשהוא מותיר את הוריו ממוטטים נפשית ושבורי לב.
בואו נקצר קוראים יקרים.
מאותו ערב מר ונמהר נעלם סטיבי ולא הותיר סימן או עקבות. לא טילפן, לא שלח מברק, לא שלח שליח. שומכלום. לעומת זאת, פרנסואה האב השבור, נכנס למוטיבציה עצומה לעשות הכל להשיב את בנו לנתיב היהודי. הוא העביר מסר לכל השלוחים מארץ ישראל, לרבני הקהילות בצרפת ובחו"ל, שהוא מוכן לתת צדקה בעין יפה. והם הגיעו בהמוניהם. והוא חתם על צ'קים נדיבים בתנאי... שיתפללו על סטיבי יששכר בן רחל, שיחזור בתשובה שלמה וישא בת ישראל כשרה. "תברכו אותו שיבוא הביתה יהודי וצדיק" התחנן.
הצ'קים עפו למכביר, אבל סטיבי? סטיבי כאילו בלעה אותו האדמה.
האדמו"ר מפלדלפיה, הרב פייביש יוחנן רובינטלר, לא חס על כבודו ומעמדו. מוסדותיו הגדולים ברחבי היבשת היו יקרים לו מאד, וכשהוא שמע על האדריכל הנדיב ועל מצוקתו האישית, הוא נחת - ללא הודעה מוקדמת - במשרדו. כשראה פרנסואה את האדמו"ר הישיש העטור בזקן בוהק, הכניסו במאור פנים למשרדו.
"כן, כבוד הרב, אשמח לעזור ולתרום למוסדותיך".
האדמו"ר הגיש אלבום תמונות ובו פירוט מדוייק של פעילותו העניפה בארה"ב.
פרנסואה הוציא פנקס צ'קים וחתם בזריזות 10,000 יורו.
"כבוד האדמו"ר מפילדלפיה, אתה יודע שגם לי יש בקשה קטנה, אבל היא שווה המון....".
האדמו"ר הציץ בהמחאה ואמר ללא ניד עפעף: "סליחה מיסטר אטיאס, אני לא באתי לכאן בשביל פינט'ס (בוטנים). אני יוצא מכאן עם מליון יורו, לא פחות, אחרת חבל על הזמן שלי והזמן שלך".
פרנסואה נאלם דום, הוא אומנם חילק כסף גדול לצדקה, אבל עדיין המרחק - בין מה שקיבלו רבים וטובים לבין דרישת האדמו"ר - הוא בלתי נתפש. פרנסואה ניסה להדחיק מעצמו מחשבה שהאדמו"ר חצוף. פניו של הצדיק היו תמימות למראה ומבט תכול של טוב-לב ניבט מעיניו, אבל עדיין, עדיין, הבקשה הנחרצת, הנוקבת, החד-משמעית מליון יורו!!!!! ערערה את שלוות נפשו של האדריכל המיוסר.
"אין לי זמן לבזבז מיסטר אטיאס" אמר האדמו"ר "אני איש עסוק ויש לי הרבה מטלות ודאגות, אני משער שגם זמנך יקר. אז אנא במטותא ממך, תרום לי מליון יורו, ואודה לך מעומק הלב, יורו אחד לא פחות. ואם לא, אלך לי לדרכי".
"ואתה מבטיח לי שבני סטיבי יחזור בתשובה שלמה אחרי הכסף הגדול שתקבל?".
"אינני מבטיח דבר, תרומה לחוד, ואינני מבטיח שסטיבי יחזור בתשובה".
פרנסואה אטיאס חש שבטנו מתהפכת, מהיכן שואב הישיש הזה את העוז לחזור על בקשתו פעם שניה מבלי להסמיק, והוא עוד מעמיד תנאי, מליון יורו לא פחות, ואפילו לא מתחייב שסטיבי יחזור בתשובה. זה לא יתכן.
האדמו"ר נטל את כוס המים שהוגשה לו, ברך "שהכל נהיה בדברו" וקם על רגליו. הוא הושיט ידו לאדריכל המופתע ואמר "אתה איש טוב מיסטר אטיאס, אתה איש טוב".
כשניצב האדמו"ר מול המעלית, התעשת אטיאס, יצא ממשרדו בבהילות וקרא: "כבוד הרב, אנא המתן רגע. בכל זאת מליון יורו זה לא כסף קטן. אתה מרשה לי להתקשר לאשתי רצ'ל, היא לא מגיעה למשרדנו מאז שסטיבי נעלם... אם היא תסכים שאתרום לך מליון יורו, העיסקה תצא לדרך".
האדמו"ר חייך בעדינות כובשת. "בוודאי, זו מצווה לשאול את העזר כנגדו, זה סכום לא פעוט. אני ממתין כאן מול המעלית".
פרנסואה חייג. "רצ'ל, האדמו"ר הישיש מפילדלפיה נצא אצלנו, הוא רוצה מליון יורו תרומה ממני, יורו לא פחות. זה התנאי שלו להתפלל שסטיבי יחזור בתשובה, והוא לא מוכן להבטיח שומדבר. אני נבוך, הוא מבלבל אותי, מה את אומרת, גם את שותפה להון שלנו, אנחנו צריכים להיפרד מרוב חסכונותינו... אני מחכה לתשובה שלך. כן, כן, לא, לא...".
רצ'ל שותקת. שתיקה ארוכה. פרנסואה מגרד בפדחתו, לוגם כוס מים שלישית. "רצ'ל אני מתחנן בפניך, מה את אומרת?".
"תרום לו מליון יורו" לחשה רצ'ל לשפופרת.
פרנסואה טרק את השפופרת ורץ לעברו של האדמו"ר. "אשתי מסכימה, אשתי מסכימה, היכנס בבקשה למשרד ואני חותם לך על צ'ק ע"ס מליון יורו".
האדמו"ר מפילדלפיה אחז בידו של פרנסואה וחיוך מתוק ריצד מאישוניו. "ידידי פרנסואה, אני לא מקבל צ'קים, אני מוכן לקבל מליון יורו, רק בהעברה בנקאית מהסניף שלך, לסניף שלי".
פרנסואה אטיאס חש שהוא עומד לבלוע את לשונו.
סערת רגשות מתחוללת בקירבו של פרנסואה. "סליחה, כבוד הרב איננו סומך עלי? ההמחאה שלי לא תחזור, אדאג שיהיה כסף זמין בחשבון העו"ש, אני אדם אחראי...".
האדמו"ר יישר את כובעו, ליטף את זקנו, נעץ מבט חד באדריכל הנסער ואמר "אתה לא חייב לי דבר, אבל עם כל הכבוד, אני קובע את הכללים של התרומה ביננו... לא צ'ק, בפרוש לא, רק העברה בנקאית של מליון יורו מפאריז לפילדלפיה, מחשבונך לחשבוני...".
פרנסואה אטיאס נכנע. הוא הזמין מונית צהובה שנהגה חבוש קסקט ורוד, והשניים נסעו בדהרה, דרך שדרות שאנז' אליזה, לעבר הבנק. האדמו"ר עלעל בספר זוהר קטן, ומדי פעם מלמל כמה פסוקים. פרנסואה חישב באותן דקות שנידמו כנצח, כמה קופות גמל עליו לפתוח, כמה מניות ימכור, מאיזה חסכונות הוא ייאלץ להיפרד לרגל התרומה הדמיונית העומדת לחסל את מרבית חסכונותיו... אולי אפילו את כולם...". וריבונו של עולם מה מניע אותי להיכנע לאדמו"ר הישיש שלצידי, שאפילו לא מבטיח ברמז, שסטיבי שלי יסור מדרכו הרעה".
מנהל הבנק המרכזי שארל ז'אנר בורדו הטיח את שתי ידיו על קרחתו, פעם אחר פעם... הוא נשען על כסאו המתנדנד ותקע מבט משתאה בתקרה האקוסטית.
"תגיד לי פרנסואה, אתה מטורף? איבדת את השפיות שלך? ואתה מספר לי שרצ'ל מסכימה להיפרד ממליון יורו של עמל, עמל של שנים. אני כבר נתקלתי בטיפוסים שתורמים בעין יפה, אבל לא ה-כ-ל!!! תשאיר לפחות חצי מליון יורו ליום סגריר...".
פרנסואה הרצין. הוא שלח מבט זהיר ומצודד לעבר האדמו"ר שישב לצידו ומול מנהל הבנק, והמשיך לעלעל בספר הזוהר הקטן.
"שארל יקירי, יש החלטות גורליות בחיים, זו אחת מהן. עכשיו אני מבקש שתרגע ותתחיל לאסוף את הכסף שלי ולהכניס אותו לחשבון העו"ש, עד לרגע ההסטורי של על הלחיצה על כפתור האנטר, והכסף יועבר בלחיצונת קטנה מכאן לפילדלפיה...".
שארל ז'אנר בורדו הנוצרי בן ה- 65 לא נכנע. 20 שנה הוא מנהל את הבנק ומעולם לא נפל עליו זעזוע שכזה. אף מנהל בנק עם טיפת מוח בקודקודו לא מרשה לעצמו להיפרד מסכום כה גדול, ועוד לתרומה מפוקפקת (לשיטתו). אגב כך, גם הסניף שלו חוטף מכה לא קטנה בנפח המזומנים שלו... שארל הגביה גבות עיניו לעבר האדמו"ר הישיש והחליט להשקיע עצמו במבצע אגרסיבי תוך שימוש בחלקת לשונו, כדי להוריד את האדמו"ר מן העץ הגבוה, ולשכנעו להסתפק בתרומה צנועה.
"כבוד הרב, אתה איש רוח, מי כמוך רגיש לצרכי הזולת ולמצוקותיו. פרנסואה הוא אדריכל מבריק ואדם נפלא, לבו קשוב לכל פונה, גם רצ'ל רעייתו היא אשה למופת, העסק שלהם מבורך, אבל מליון היורו הוא סכום דמיוני שעלול לגרום להם בעיה של שלום-בית מחד, וערעור מצבם הכלכלי מאידך... יסכים איתי כבוד הרב שפרנסואה לא נמצא כרגע במצב נפשי תקין בעקבות העלמותו של בני סטיבי השובב... אני מבקש ממך להתחשב בו, ולהסתפק בתרומה צנועה, נורמלית... זה לא כל כך מקובל לנצל חולשה של אדם...".
האדמו"ר הרים עיניו לעבר שארל ולחש "האמן לי, אני מוכן לוותר על התרומה, אבל פרנסואה מתעקש... אני לא מכריח אותו".
"כן, כן, שארל" הנהן האדריכל "תפסיק עם הדיבורים, צא לדרך, המחשב לפניך, היכון רוץ!!!".
המנהל הותיק החליט לאמץ אסטרטגיה חדשה: "בושה וחרפה, חוצפה ממדרגה ראשונה שרב יהודי לוחץ בתחבולות ובתיחכום על אדם ומחסל את כספו...".
"שתוק! חצוף שכמותך" היסה אותו האדריכל. "האדמו"ר הוא צדיק עצום ומזכה רבים גדול. שתוק!".
המנהל שארל ז'אנר בורדו, נואש. מול צג המחשב כשאצבעותיו מתגלגלות להן על פני המקלדת, הוא החל לאסוף את כל הונם של משפחת אטיאס לקופה אחת. אחרי 26 דקות הוא הפטיר בשפה רפה "יש כאן מליון ועשרים ושש אלף יורו בלבד. פרנסואה יקירי כל מה שחסכת עומד תוך שניות ספורות לעוף לפילדלפיה".
שארל הרים את ידו הימנית עד למעלה מראשו והחל להורידה אט אט לעבר כפתור האנטר. "מיסטר אטיאס יש לך זמן להתחרט, תהיה הגיוני, אל תשתגע...". היד המכריעה החלה לצנוח באיטיות לעבר הכפתור. לחיצה קטנה ועמל של עשרות שנים עף מצרפת לפילדלפיה...
ובאותה שניה ששארל כמעט הניח אצבעו על הכפתור המכריע, התרומם האדמו"ר מכסאו, כופף גופו לעבר המנהל אחז בידו הימנית וצעק: "עצור, אל תלחץ!!! הכסף נשאר כאן בצרפת בחשבונו של פרנסואה!!!".
האדריכל והמנהל פערו עיניים תמהות ושואלות, והאדמו"ר התיישב, פתח את תיקו הקטן הטמין שם את ספרו, והוציא מתוכו תמונה קטנה בשחור לבן.
"פרנסואה, זו תמונה של אבי-סבי האדמו"ר צבי מנחם רובינטלר. אבא עליו השלום סיפר עליו, שנהג לומר ולשנן לבניו ולנכדיו: "תאהבו יהודים בחינם, אל תצפו מהם לשום תגמול. וזה סוד גדול שאם תאמצו אותו אל ליבכם תוכלו להושיע רבים וטובים ממצוקותיהם. ובכן ידידי האדריכל המכובד, לאמיתו של דבר לא באתי לכאן כדי להתרים ממך מליון יורו, לא זו השיטה, ובוודאי שזו אינה הדרך. שמעתי על יגונך האישי עם העלמותו של בנך סטיבי ורצונו להינשא לגויה, בכיתי לריבונו של עולם לילה שלם, עד שאורו עיני מן שמיא, ונודע לי כיצד לסייע לך. ובכן יקירי, עמדת במבחן, היית מוכן לתת לצדקה את רוב הונך האישי שאספת בעמל ויזע, זה נסיון גדול ועצום לוותר על מפעל חיים כלכלי... אבל הוכחת לריבונו של עולם עד כמה אתה אמיתי ונחוש, עד כמה בנך אהוב לך ורצוי לך ולרעייתך. הכסף בעיניכם הוא הבל, ואילו יהדותו של סטיבי-יששכר היא הדגל האמיתי שמנחה אתכם. נו, ואם זו אמונתכם הטהורה, וזו שאיפתכם, אני הקטן, מברככם מעומקא ד'ליבא שבנכם-יחידכם-אהובכם ישוב - בעזרת השם - הביתה במהרה צדיק וקדוש".
באותן חמש דקות של תדהמה שאפפו את האדריכל ומנהל הבנק שלו, הספיק האדמו"ר מפילדלפיה להיעלם בתוך ההמון הסואן של פאריז השוקקת.
פרנסואה אטיאס החליט ללכת למשרדו דרך השדרות המוריקות, מביט לעבר ציפורים במעופן, יונים בהמייתן, מתיישב פה ושם על ספסל, ובוהה בשחקים. אחרי למעלה משעה הוא נכנס לאיטו למשרדו, התיישב על כסא המנהלים, הרכין ראשו על השולחן ופרץ בבכי ארוך ארוך. "איפה סטיבי? ריבונו של עולם איפה סטיבי?".
פרנסואה נכנס לביתו קרוב לאחת בלילה. רצ'ל כבר נמה את שנתה. הוא לא סיפר לה על ההתרחשות המסעירה במשרד מנהל הבנק. במשך שעתיים הוא עלעל באלבום התמונות של סטיבי וערך מסע הסטורי מימי ינקותו ילדותו נעוריו, עד לפני חצי שנה. מפעם לפעם הוא ניגב עיניים לחות.
בשעה 3:00 לפנות בוקר פעמון הכניסה מצלצל. פרנסואה מזדקף. שעה משונה לביקורים. הוא מביט דרך העינית ופותח דלת.
חיבוק ארוך וחזק ושקט. חיבוק אוהב מלב אל לב של גברים שהופך לפרץ אדיר של בכי.
"אבא סליחה, אבא סליחה, חזרתי הביתה, אבא אני לעולם לא אעזוב אתכם, אני אוהב אתכם, עשיתי שטויות, אני מתקן את דרכי".
כשהם התיישבו על הספה, רצ'ל התעוררה, והמפגש בין האם לבנה היה דומע שבעתיים.
"למה אני כאן בשלוש לפנות בוקר? שאלה טובה. לפני שעתיים נסעתי בכביש צדדי וחשוך המחבר כפר קטן אל הציר המרכזי המוביל לפאריז, 80 ק"מ דרומית מכאן. עליתי על גשרון צר מעל לנחל קטן, לפתע שבק המנוע חיים והאוטו נבלם. חושך ועלטה, שמים בלי כוכבים, אין עובר ואין שב. החלטתי להרים פלאפון לגלורין, כדי לבקש ממנה לחלץ אותי מן המקום. היא התעוררה משנתה ואמרה לי בזו הלשון: "סטיבי אתה חצוף, איך אתה מעז להעיר ולהטריד אותי בלילה? מה אני רכב חילוץ? תתבייש לך!".
"היא טרקה את הטלפון והותירה אותי המום ופגוע. התיישבתי על מעקה הגשר ועשיתי חשבון-נפש, הנוכריה הזו עדיין לא אשתי ובאיזה זלזול היא מתנהגת כלפי... חשתי אכזבה עמוקה מן הרעיון להינשא לה. אחר כך נזכרתי בכם ובעצב שלכם, ושאלתי את עצמי, ריבונו של עולם היעלה על הדעת שבחור יהודי שגדל בבית טוב, יגרום כזו עוגמת-נפש להוריו... לפתע הבחנתי מרחוק באורות של מכונית מתקרבת. סימנתי לה לעצור. לשמחתי בתוך הרכב ישבו שני יהודים חרדיים, צעיר וזקן. הם ביקשו שאכנס ושאלו להיכן להסיע אותי. הרגשתי שמדובר בשליחים מן השמיים, שמאותתים לי לחזור אל הבית היהודי שלנו. כל הדרך שוחחתי עם הנהג הצעיר, כנראה נכדו של הזקן, אבל ממש לפני שירדתי ממכוניתם כולי ברכות והודאות, פנה אלי היהודי הזקן ואמר לי "חביבי, איש יהודי, תן לי להציע לך הצעה קטנה לכל החיים. תאהב יהודים בחינם, אל תצפה מהם לשום גמול, לשום טובה, דע לך שזה סוד גדול שאם מאמצים אותו, זוכים לפעול ישועות". כך הוא אמר לי ושלף תמונה קטנה של סבא שלו שכך נהג לחנך אותם".
סטיבי שלף את התמונה מכיס חולצתו, גם פרנסואה שלף את התמונה מכיס חולצתו והתמונה? אותה תמונה.
פרי קטן - מאחורי הסיפור
בכל פעם שמתגלגל לפתחי סיפור שמשדר התבוללות, אני סופק כפיים.
מה חושבים לעצמם אלה שמגדלים ילדים במרחבי הגלות הפתוחים והמתירניים, מבלי השגחה מיקרוסקופית? מניין הנאיביות הזו שמינימום של שמירה על מצוות וזנבו של בית-ספר יהודי, יכולים לשמר את הדור הבא? לא ברור.
לא תמיד הסוף טוב, לא תמיד שולחים משמים נסיון להעמיד את נסיון הנשמה מול נסיון הכסף, ולא תמיד עומדים בו.
אגב, סטיבי יששכר אטיאס הקים בית נאמן בישראל, ו"האדריכלות" שהוא עוסק בה קשורה בשמירת צעירים מפני נפילה להתבוללות.
קוראים לזה: תשובת המשקל.