אור ברסלב
העיתונאי 4 במחיצתה של לאה

העיתונאי 4

במחיצתה של לאה

חריץ גבינה בולגרית, ובגאט

היא היתה בכיתה ד' או ה' כאשר הגיע הרב יחזקאל שרביט לבית ספרה במושב הקטן בו התגוררה, במסגרת שיחת חיזוק באמונה וצניעות. עיניה היו נטועות בדמותו הקורנת של הרב הצדיק אשר עיניו היו שמוטות מטה - לכל אורך הדרשה - ופיו שופע סיפורים וחידושים, מור ובשמים של תורה ויראת-שמים. לאהל'ה בר-נתן היתה ילדה שקטה, כמעט בלתי מורגשת, אבל עם נשמה שסופגת כל חיזוק, יונקת כל מילה חמה שמקרבת את בתו של מלך, אל ארמונות האמונה בהיכלות מצוחצחים.

הו, הו, הסיפור על קלרה קרע את לבבה.

"נערה קדושה היתה קלרה שגדלה בעיירה קטנה במרוקו" סיפר הרב שרביט בקול חנוק "נערה גיבורה, בת מלך מלכי המלכים, כלילת המידות, ומעל לכל, צנועה. אבל השטן, הוא הנחש הקדמוני, לא יכול היה לסבול שבת ישראל נשגבת שכזו תעבור בעולם מבלי להעמידה בנסיון נורא. רצה להכשילה. והנה יום אחד הבחין בה הנסיך הישמעאלי מחמוד השלישי, והרהור רע צמח במוחו המעוות. השם ירחם, הנוכרי הרע הזה ביקש לישא את בתה של רחל אמנו, הטהורה, עדינת הנפש, זו שמיועדת על פי מידותיה להקים בית נאמן עם בן תורה תלמיד חכם השוקד על תלמודו...".

הסקרנות בערה בלאהל'ה. הסיפור על קלרה מרתק ומסעיר. הלב נכמר. היא שומעת שהנסיך הרשע מאיים אליה ועל בני משפחה להיכנע לו, רוצה לכפות עליה לנטוש את ביתה ואמונתה ולהתגורר בארמונו, עפרא לפומייהו. איומיו מצמררים, וכשהיא מסרבת הוא מחליט להרגה, ליטול את הנשמה המתוקה שלה בעודה באיבה, עוד בטרם ייפתח הפרח במלוא עלי כותרתו אל האור האלוקי.

"קלרה מסרבת!!!" היא לא חשבה פעמיים זועק הרב שרביט מרוגש עד דמעות. "היא מודיעה לנסיך, אני מוכנה למות ולמסור נפשי, ולא אכנע לאיומיך. דת ישראל, איננה מקבלת קשרי חיתון בין ישמעאלי ליהודיה".

לאהל'ה מרגישה דמעה זולגת. היא לא רוצה שקלרה תמות, היא מצפה לנס, היא מייחלת שהקב"ה ירחם וישלח ישועה. אך בהדי כבשנא ד'רחמנא למה לנו?

"הנסיך האכזר מצווה לקשור את קלרה הענוגה והטובה בחבלים לסוסו האציל, כדי שימשוך ויגרור אותה בדהרה על גבי שבילי האבן בינות לסלעים ועל גבי קוצים, עד למותה הנורא, פצועה ומרוסקת...".

לאהל'ה בוכה.

"הנסיך ערל-הלב מתיר לה לבקש בקשה אחרונה בטרם תשלח אל המסע האחרון של חייה הקצרים. "אם תעתרי לי" הוא אומר "תזכי לחיים. אם לא - מותך מזוויע יהיה - ומה בקשתך האחרונה קלרה העקשנית?".

"אני מבקשת לקשור את שמלתי - בחבלים ובסיכות - חזק חזק לרגלי" משיבה הצדקת הצעירה, ומסביר הרב שרביט "קלרה הקדושה יודעת שכאשר יגרור אותה הסוס עלולה צניעותה להיפגע, ואין זה ראוי לנערה צנועה כמותה שדווקא בדקות האחרונות לחייה תפגם טהרת הליכותיה.

"כן, בקשתה מולאה, שימלתה נקשרה היטב עד כי תחבה סיכות ברזל לבשרה כדי שלא תשתחרר שמלתה. מיד אחר כך הסוס פתח בדהרה נוראה וגרר את קלרה אל מותה... כן היא מתה, אבל מתה צנועה, עד היום שמה של קלרה הקדושה מוזכר בסילודין ובהתרגשות בקרב קהילות מרוקו, קברה הפך למוקד עליה לרגל, ורבים זוכים לראות שם ישועות.

"בנות יקרות" סיים הרב שרביט את דרשתו "הנה לכן דמות מופת של בת ישראל שהיתה מוכנה להקריב את חייה בשביל לקדש שם שמיים, ובקשתה האחרונה בצלילות דעת היתה לשמור על צניעות בת מלך, עלינו לשאוף ולהדמות לה, ולהקים בחיי חיותינו בתים צנועים ומקודשים".

במשך שנים רבות ליוותה דמותה של קלרה את לאהל'ה בר-נתן מן המושב הקטן, וגם אחרי שאביה יוסף העביר את משפחתו לעיר הצפונית, לא משה דמותה מעיניה ומלבה. קלרה הלכה איתה והיא הלכה עם קלרה לכל אורך הדרך לקראת בנית הבית היהודי.

אם מישהו יכול היה לחקור את צפונות ליבה של בת הסמינר הביישנית, אזי היה מגלה, שבסתר ליבה רוצה לאה המתבגרת להגשים את חלומה של קלרה שהסתלקה בטרם-עת, ולהקים - לעילוי נשמתה - משפחה מפוארת וצנועה, בדיוק כמו שקלרה רצתה.

ושעון החיים זולג לו לקראת היום המיוחל.

"אבא, אני מתחננת לפניך, תעשו הכל כדי לשפר ולהגביה את המחיצה בין עזרת הנשים לבית הכנסת" ביקשה לאהל'ה מיוסף אביה שנבחר לועד בית הכנסת "אבן העזר" בעיר הצפונית.

נסיונותיו של יוסף עלו בתוהו. חברי הועד התנגדו "אין כסף, המחיצה סבירה, זה לא הזמן", תרוצים מתרוצים שונים.

חמש שנים של נסיונות ובקשות לשדרג את המחיצה עולים בתוהו. לאהל'ה מעדיפה להתפלל בבית כנסת אחר. אביה מבין ללבה. צניעות.

ר' יוסף בר-נתן הגבאי היקר הוא אדם חולני אשר בקושי מפרנס את משפחתו, הוא אוסף פרוטה לפרוטה כדי לחסוך כמה אלפי שקלים לנדוניה של לאהל'ה, שבחסדי השם עוד שנה יוצאת לשידוכין. בסמינר מעריכים אותה מאד, היא מוכשרת, מעודדת את חברותיה בביישנות אך במתיקות, ומעל לכל היא הרוח החיה בכל מה שקשור בצניעות. היא לקחה נושא עליון זה על כתפיה ולמדה את הלכותיו בדקדוק רב. החל מצבעי הבגד, גובה השמלות ואורך השרוולים, סוגי הגרביים ועוביין, איסוף השיער. ה - כ - ל.

הנהגות הצניעות בסמינר שלה היו בתאוצה מתמדת, הכל בזכותה.

שמו של המשודך נשמע לה מוכר מאיזשהו מקום. המחמאות והדעות עליו היו מעודדות ומחזקות, הוא היה מבחירי ישיבת "תפארת הקודש". אחרי הפגישה השלישית דיווח השדכן גרשון כרמיאלי לשני הצדדים, שמחר בערב סוגרים וורט. חתן מפואר הוא אהוד שרביט בנו של הרב המזכה יחזקאל שרביט, מי שהכיר ללאהל'ה את קלרה גיבורת הצניעות.

"אביך שיחיה, נטע בי המון יראת שמים באותה דרשה בעודי ילדה קטנה. לא אגזים אם אומר לך, שהסיפור על קלרה הוסיף לי כוחות להתחשל ולדבוק בדרכי אמותינו הקדושות" כך סיפרה לחתנה המיועד אהוד, ואז נשמה עמוק וביקשה ממנו בקשה יקרה "אהוד, אבי יוסף שיחיה היא איש פשוט, כל חיינו התנהלו בפשטות ואפילו בדחקות. הסתפקנו במה שיש. אני יודעת שחתונה היא יום נשגב, והארנקים פתוחים והגמ"חים חוגגים, אבל ברשותך אני רוצה שננהג באיפוק ולא בבזבוז. ולכן יש לי בקשה אהוד".

"בהחלט, אשמח למלא אותה" השיב החתן העתידי.

"אינני מבקשת לעצמי חליפות שמלות ונעליים, גם לא תכשיטים. אבא שלי הטוב, חסך כמה אלפי שקלים כדי לקנות לי בגדים משובחים, תכשיטים, מצעים וכלים, ברשותך אני מוותרת על ה-כ-ל. ואם תתיר לי, אבקש מאבא שיעביר סכום זה לנגר, כדי שיקים מחיצה ראוייה לשמה בבית הכנסת "אבן העזר" בשכונתינו, לצערי לא נשמרים שם גדרי הצניעות כהלכה... אתה מסכים?".

אהוד שרביט גדל אצל אביו, איש צנוע וענו שמסר נפשו לזיכוי הרבים, פקד בתי ספר ומשפחות וחיזק לאמונה תמימה ולצניעות. הבקשה הזו נפלה על ליבו המזוכך כמו זרע על אדמה לחה ותחוחה. "מסכים" ענה לה מרוגש. "אין מתנה גדולה מזו לקב"ה ולעמו ישראל לרגל נישואינו".

"אבא, אהוד ואני מבקשים שאת הכסף שחסכת עבורי לנדוניה, תקדיש לצורך הקמת מחיצה מהודרת בבית הכנסת. אני אסתפק במה שיש. גם אהוד גדל על ברכיה של ההסתפקות במועט והוא מברך על כך".

רבי יוסף בר-נתן לא הסכים, היה לו קשה לקבל שכספי הנדוניה יועברו לנגר לבניית מחיצה. "בתי היקרה" אמר "נדוניה זו נדוניה, ואם ירצה השם ועד בית הכנסת יסכים לבסוף להקים מחיצה חדשה...".

לאהל'ה לא הגיבה, כבודו של אבא מעל לשאיפותיה.

אנחנו לא מנהלים את העולם, וחשבונות שמים נסתרים מעיננו. חודש לפני החתונה חלתה לאהל'ה בר-נתן במחלה הנוראה. החתונה נדחתה... אבל בטרם נקבע התאריך החדש, השיבה לאהל'ה בר-נתן את נשמתה לאביה שבשמים.

שעה לפני מותה היא לחשה לאביה: "אבא, אל תשכח, המחיצה, המחיצה".

כספי הנדוניה של לאהל'ה בר-נתן הועברו לידיו של הנגר השכונתי, שהתקין מחיצה גבוהה ומהודרת, מחיצה ע"ש לאהל'ה.

באזכרה, ביום השלושים לפטירתה עלה להספידה הרב יחזקאל שרביט ואמר: אם חשבתי לעצמי שקלרה היא סיפור נורא - הוד, ששייך לדורות מן העבר, גיליתי שלאהל'ה הצדקת, מי שהיתה מיועדת להיות כלתי, היא קלרה של הדור הזה".

ועשרות עיני נשים דומעות, הציצו דרך חרכי מחיצת העזרה הצנועה לעילא ולעילא.

פרי קטן - מאחורי הסיפור

את הסיפור המרעיד הזה שמעתי בערב שבת מפיו של רב חשוב, שהעביר לנו שיעור הלכות. היה ברור לי שאני הולך להנציח אותו, כי יש בו מסר שחייב לקנות שביתה בלב כל אשה ובת ישראל.

קצת קשה לכתוב זאת, אבל בעבר היו נשים רבות שמוכנות היו לשלם בנפשן כדי לשמור על קדושתן והליכות צניעותן.

היום, לדאבון הלב יש סדקים בחומה ואף אחד איננו פטור מלזעוק, או לפחות להדק ולחזק את המצווה הזו בד' אמותיו.

כשסיימתי את הכתיבה, הרהרתי, בשביל מה אנחנו צריכים סיפורים עצובים, בשביל מה? אולי כדי שנשים חכמות יוסיפו לקח. אולי.

תוכן העניינים

העיתונאי 4

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה