גנב עם כל הלב
דורשי רשומות מספרים שפעם "בלי כוונה", לחשו ליד אוזנו, על הרב מקוצק ש"פלוני גנב" הקוצקר הזדקף וצעק "גנב!! זה לא יתכן, לא יתכן! הרי כתוב בתורה לא תגנובו".
אכן, מה שהיה פשוט כל כך אצל חכמינו ורבותינו טהורי הלב וזכי הדעת, לא כל כך מובן מאליו אצל גנבים מיומנים, המאמצים ומייגעים את מוחם בהמצאות מבריקות ומתוחכמות, כדי להרבות את הונם באמצעות אונם.
אגב כך, בעבר היו עוד גנבים שזכו ללטיפת זקנם ולחיבוק חם של צדיקים מצוקי הארץ דוגמת רבי אריה לוין זצוק"ל, שצעק אחרי הגנב שלן בביתו "הפמוטים שלקחת מביתי הם שלך בקניין גמור". כמו כן שמע כותב השורות על אחד מגדולי ישראל שרץ אחרי גנב שהיה מוכר לו, והתריע בו "אל תמכור את גביע הכסף שלקחת ממני פחות ממאה רובל, אל תתן שירמו אותך".
אם רצו או לא, גנבים של פעם היו ספוגים בכתמים בריאים של יראת שמים, שהטיפו עליהם פמוטי הקדושה של צדיקים חסידים. ומה היום? נייט, גנב מצוי במקרה הטוב, מכיר את בית הכנסת באישון לילה תוך שילשול מטבעות קופת הצדקה לתוך נרתיקו, רבנים הם מכירים מהתמונות בעיתון, זה מה שיש.
ידידיה מרטינוב היה גנב כזה שנולד לתוך ואקום של פשע בשכונה מוזנחת ועלובה, שמרבית מילדיה היו בעלי תואר G.Z רוצה לומר ראשי תיבות של "גנב זריז".
ידידיה הילד נולד לאבא שהיה מכור לטיפה המרה, אבל בשעות הצלולות המעטות שלו, היה עסוק ב"אסיפת" ממון בדרכים לא בדיוק חוקיות, כדי לרכוש עוד קבוצת בקבוקים גדושים באותו שיכר מוכר, וחוזר חלילה, וחוזר חלילה. עם "מורה" כזה מבית, ועוד כמה ידידים "מדריכים בכירים" בפקולטת המלקטים בע"מ שעסקו גם בפריצות כבדות משקל בשכונות היוקרה, אזי אין כל פלא, שידידיה מרטינוב כבר בגיל 12 היה מוכר היטב למשטרה, אפילו יותר מהיטב, אלא שהללו לא היו מסוגלים לכבול אותו באזיקים, הוא פשוט הצליח להימלט מכל מקום, והם השוטרים, הגיעו כמה דקות אח"כ מתנשפים. טביעות אצבעות? לא אצל ידידיה. אצלו הכל חלק.
כש"חגג" ידידיה גיל 20, הוא עשה זאת מאחורי סורג ובריח. החגיגה לא היתה בדיוק עטופה בזרי פרחים, מרציפנים וצלופנים, אלא בצינוק חשוך ומאיים. לאחר היום העשירי שלו בצינוק נכנס הסוהר לבשר לו "אבא שלך במצב אנוש, יש לו בעיה חמורה בכבד, מפקד הכלא נותן לך שעתיים חופשה לעשות ביקור חולים"!
אזוק בידיו בליווי שני סוהרים נכנס ידידיה לחדר טיפול נמרץ. אביו היה צהוב ונפוח. לרגע הוא פקח את עיניו והבחין בבנו. "ידידיה, אני שמח שבאת. רציתי להגיד לך שני דברים. דבר ראשון, לא הייתי אבא טוב, בגללי יצאת גנב, בגללי אתה יושב בכלא. תעשה מאמץ ידידיה, אל תהיה גנב, תהיה בנאדם עם עבודה, שלא עושה רע לאנשים. ועוד דבר רציתי לספר לך. כשנולדת לי באוקראינה לפני 20 שנה, הסנדק שלך היה רב העיר פרומליה, עיירה קטנה שנולדת בה. קראו לו הרב ידידיה, אתה קרוי על שמו. שתדע שזה שם עם כבוד".
נכון, צוואת שכיב מרע צריך לקיים, אבל ידידיה כבר היה גנב עד העצמות והדרמה במחלקת טיפול נמרץ "עם הסנדק שלו" התאיידה לו מהר מן התודעה "אם אבא חושב שגנב זה מקצוע רע" אז למה הוא עסק בו עד כמעט אחרית ימיו" הרהר הבחור.
מפאת כבודם של הקוראים הנכבדים לא נאריך כאן בסיפורי גניבה, כי סוף סוף סיפורינו נועדים לחנך, או להאיר זוויות טובות ונעימות כדי ליטול צידה חיונית למסע החיים המפרך שלנו.
ברשותכם אנו נעים עכשיו ב"מנהרת הזמן" 35 שנים קדימה, כדי ללמוד ולא במעט מה עלה בגורלו של אותו ידידיה. ובכן גנב נשאר גנב, אלא שהגיל עושה את שלו. הידיים אינם אותם ידיים, הגב קצת כואב, עמוד השידרה מתעקם אם כי המוטיבציה לא דועכת, בבחינת גנב מנה, רוצה לגנוב מאתיים.
הרקורד של ידידיה שלנו בן ה-55 לא היה מרשים במיוחד. שתי משפחות שניסה להקים התפוררו להן, וכמסורת הדורות שלושת בניו יצאו אף הם לשדות העבירה והחטא.
נו, ומה עושה גנב שנחלש בגופו? חושב על רעיון מבריק כדי "להתפרנס". לזכותו או לגנותו של ידידיה ייאמר, שמוחו היה יצירתי, והרעיון להשיג פרנסה בקלות וללא סיבוכים, יצא לדרך.
למחרת בבוקר נכנס מיודעינו לבית החולים רמב"ם בחיפה והתלונן על כאבים בחזה. פניו התעוותו וידו השמאלית החלה רועדת. התרגיל הצליח. ד"ר נתן שוורצמן רופא חדר המיון העביר את ידידיה למחלקה הקרדיאולוגית להשגחה, אצל פרופ'' ולדימיר צירולניק. גם שם התרגיל הצליח. ידידיה מרטינוב התחבר לאינפוזיה והתחיל לטייל במסדרונות המחלקה. כאן היו החיים קלים ביותר, יידו היו מספיקות מיומנות וזריזות לפתוח בשעת לילה תיקים וארנקים של חולים וגם של אנשי הסגל. מי חשד בו? אף אחד, הוא נראה חולה לכל דבר עם הפיז'מה הירוקה ומבט פניו הסובל.
למחרת בבוקר הוא שוחרר והזעקה והשבר של החולים הנגנבים היו כבר הרחק ממנו, כי באמתחתו היו 15 ארנקים לא פחות.
בואו לא ניכנס למחלוקת התלמודית מי פה הגנב, החור או העכבר, אך די אם נדווח לכם שהנ"ל פשוט שיחזר ומיחזר את השיטה ימה וקדמה צפונה ונגבה. הוא החזיק בתיקו את רשימת כל בתי החולים והמרפאות של קופות החולים, ונדד מבית חולים לבית חולים, כשהוא לא קוטף סיפורים כמו הסופר דנן, אלא קוטף שטרות ותכשיטים מחולים אומללים רח"ל.
מתלונן על תעוקה בלב על כאבים בידו השמאלית, שמצודתו פרושה על פני הארץ, מתאשפז יום או יומיים "מלקט" וחוזר חלילה. הוא כמובן מקפיד להשתחרר מן האשפוזים בצורה מסודרת ולא שומע את זעקת הדלים.
נכון שגם הגויים אמונים על האימרה "סוף גנב לתליה", אבל כל עוד המשטרה עוסקת בעצמה בכבודה ומעמדה, הגנבים והעבריינים חוגגים ועמוד התלייה נראה רחוק ומטושטש.
המשטרה אומנם קיבלה דיווחים על גניבות שיטתיות מן המחלקות הקרדיולוגיות בבתי החולים השונים בארץ, אבל אף חוקר לא היה מספיק מתוחכם וחריף לעלות על הגנב ושיטתו.
בוקר אחד נכנס למשרדו "דר מאירק'ה מנצ'בסקי מנכ"ל ביה"ח "שערי רפואה", וקיבל דו"ח רפואי ואליו נספח מצורף ובו רשום "גם אתמול כוייסו כמה ארנקים במחלקה הקרדיולוגית". מנצ'בסקי עשה חשבון זריז, השנה זו הפעם הרביעית שגונבים שם. הוא לחץ על ה"עכבר" במחשב, וביקש ממנו לתת לו את שמות החולים, וביקש לדעת מי מהחולים הוא מבקר סדרתי במחלקה. איך לא, מיודענו ידידיה מרטינוב הופיע במחלקה בכל פעם שהיתה שם גניבה, מנצ'בסקי לא התלהב יותר מדי, כי עם כף זכות הולכים עד הסוף.
מנצ'בסקי החל לחייג במרץ. טלפון זריז למנכ"ל ביה"ח רמב"ם, ואח"כ לאשקלון ואח"כ לירושלים וטבעת החנק הולכת ומתהדקת. ידידיה מרטינוב הוא האיש אין ספק, ועפ"י נתוני המחשב של כל בתי החולים, הנ"ל אושפז בקרדיולוגית לא פחות ולא יותר מ-250 יום (!!!) בשנה האחרונה. אוכל טוב, ישן טוב ו"מתפרנס" טוב. מצא לו שיטה.
למחרת בבוקר כהרגלו, נכנס ידידיה לביה"ח באשקלון והתלונן על תעוקת לב, מחדר המיון הוא הובהל למחלקת לב, שם חובר למכשירים השונים ובעודו סוקר בעיניו את המחלקה, הבחין לפתע בשלושה שוטרים גבוהי קומה ניגשים אליו.
"אתה עצור מיסטר מרטינוב. אתה חשוד בגניבת מאות ארנקים..."
כמעט כולם מכירים את הסיפור על רועה הכבשים שצעק "זאב זאב" והיתל בחבריו שרצו אליו כדי לסייע לו וחזרו בבושת פנים, אך כשהגיע הזאב באמת, הוא טרף את כל כבשיו כי אף אחד כבר לא שם ליבו לזעקותיו.
הפעם מול השוטרים, מרטינוב החוויר ממש, הזיע ורעד, וקיבל התקף לב אמיתי. בדיקה יסודית העלתה שהוא סובל גם מעודף סוכר, לחץ דם גבוה וזיעה קרה עטפה את גופו. בקיצור חולה אמת, בלי הצגות.
אחרי אישפוז של שבועיים עם שמירה הדוקה, הובא ידידיה מיודענו,שפוף ועצוב למול שופט, ולאחר שני דיונים מהירים נשלח לשלוש שנות מאסר.
בוקר אחד הגיע רב בית הכלא לביקור במחלקה ועשה הכרות עם האסירים. "שלום שמי ידידיה בצלאלוב, אני רב בית הסוהר, אשמח לעזור לכם. מי שירצה להתפלל, להניח תפילין וללמוד תורה, שידבר איתי". הגנב הותיק מרטינוב ניגש לרב הכלא ואמר לו: "גם לי קוראים ידידיה, ידידיה מרטינוב אבא סיפר לי שהסנדק שלי היה רב חשוב, קראו לו גם ידידיה, ואני קרוי על שמו".
"איפה גרתם בחו"ל"?
"גרנו בעיירה קטנה פרומליה, באוקראינה, בגיל שלוש עליתי לארץ"
"פרומליה? סבא שלי היה רב שם המון שנים אני קרוי על שמו, ידידה בצלאלוב... אין לי ספק שסבא שלי היה הסנדק שלך לא יאומן? איך הגעת לכאן ידידיה?"
הרב ידידיה חש תחושת שליחות עצומה "סבא שלי נפטר לפני 30 שנה זכה לראות נינים ובני נינים, גם אתה ידידיה, כמו בן שלו. לסנדק צדיק יש השפעה על רוחניותו של התינוק הנימול, השפעה עצומה וברוכה. אם סבא היה חי הוא היה בוכה ומתענה כדי שתפרוש מן הדרך הקלוקלת שבחרת בה. ידידיה - אני ברשותך - אמשיך את השליחות של סבא זצ"ל, בוא ואעזור לך להיות יהודי טוב".
לפתע התפרץ ידידיה בבכי קורע לב, "איך, איך להיות יהודי? איך להצדיק את השם הקדוש של סבא שלך? איך, תסביר לי איך, אני כל כך רוצה..."
שנתיים אחר כך (מורידים שליש תקופה על התנהגות טובה) שוחרר ידידיה מרטינוב מהכלא חבוש כיפה ולבוש ציצית, ובליווי הרב ידידיה, הצליח להחזיר הרבה גניבות ולבקש מהנגנבים מחילה, סליחה וכפרה.
"הייתי גנב", גנב עם כל הלב, עד שקיבלתי התקף לב, עכשיו בזכות הסנדק שלי והנכד שלו, אני יהודי עם כל הלב" סיפר לכל מי שרצה לשמוע.
פרי קטן - מאחורי הסיפור
לא יאומן כי יסופר עד כמה השפעתו הרוחנית של סנדק - ירא אלוקים- לתינוק שגודל בסביבה רעה, מחוללת נפלאות. הקב"ה זורע צדקות וזורה כתמים של יראת - שמים גם ברחוקים יותר, אלה שכבר נמצאים בשנות חשבון - הנפש, ומשום מה לא עושים אותו.
"כי לא ידח ממנו נדח". כך חשתי בכל מילה נכתבת, ידי ההשגחה העליונה מושטת עד לגיא צלמוות, כדי להציל נשמה של יהודי תועה.
סוף הספר