אור ברסלב
העיתונאי 4 "אפילו לא רבע סנט"

העיתונאי 4

"אפילו לא רבע סנט"

עת רצון

ההצלחה הכלכלית - לא נכחש - סיחררה מאד את ראשו של שלמה נתנזון שכבר החל לטפח לעצמו דמיונות, שעוד כמה שנים היא כבר יוכל להיכנס לרשימה של שועי עולם, אלה שצריך המון מחשבים וטבלאות, כדי לחשבן את מיליארדי הדולרים שלהם הפזורים בארבע כנפות תבל.

"איזהו עשיר? השמח בחלקו" עפ"י הפשט המקובל בפרקי אבות, נשכח ונמוג די מהר מעל השולחן המשרדי של הישראלי הדתי בן השלושים, שחיפש ומצא את מזלו בארצות הברית של אמריקה. אצל נתנזון עשיר, זה עשיר, זה עשיר. רגע, שלא נטעה, הוא לא המציא את הנוסחה הזו היא חרותה על ליבם של מליוני אמריקנים שוטים, שאומדים את ערכך כאדם, כבן אנוש, כיציר נברא, עפ"י המספר המוחלט בחשבון הבנק הדגיטלי שלך רוצה לומר אם אתה "חלילה" במינוס, אז אתה מינוס, אם אתה בפלוס, אזי תלוי כמה שווה הפלוס שלך. זה אתה!

כבר שמונה שנים שנתנזון עושה חיל בארה"ב, אבל אם נפשפש היטב בהשקעותיו, נגלה נתון מפתיע. הנ"ל לא רכש נדל"ן, ולא חנויות, ולא התעסק בתעשיות או תיירות. מוחו הקודח בידע פיננסי, הפך אותו למומחה עצום להשקעות המכונות בג'ירגון הירושלמי. "לופט-גיעשפט". אבל מה לנו גפילטע-פיש, או קרעפעלך, או לופט-גישעפט, כאשר הנ"ל משגר מעת לעת לבני משפחתו גלויות ותמונות והודעות המבשרות על תוקף גדולתו ותפארת עשירותו. גאווה גם היא צד חזק באישיות שלו. נו, נו.

אגב כך, חשוב לציין, נתנזון הוא מאלה שלמד אי פעם באיזו ישיבה מחוררת כיפה, "ואין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" היה מושג מוכר לו, אלא שברבות השנים הוא גמע את הנגיף האמריקני להתנפח בחשיבות מן ההצלחה, והוא אכן ידע להתנפח. אז שידעו כולם שהוא עשיר, הקינאה זו הבעייה שלהם, לא שלו.

וילה, מכונית מפוארת, חיי פאר, נו, הוא שט לו באגמי הפינוק על פי כל כללי הראותנות המוכרת גם באזורינו.

בן דודו הגדול ממנו בכמה שנים ר' שאולי רובינסון, עשה קרירה הפוכה לגמרי. כמי שהחליף את הסרוגה בכיפה שחורה, הוא הפך לעסקן פעלתן להקים עולה של תורה כמעט בכל אתר ואתר. זה התחיל בכולל ערב קטן שהוא נטע אותו בבית כנסת מיושן סמוך למקום מגוריו, קיבל תאוצה בהקמת כולל בוקר בבית הכנסת הגדול של העיר, ומשם היתה קצרה הדרך לשיתוף פעולה רחב עם עסקנים ואירגונים, לבנות ולייסד עוד שיעורי תורה ובתי מדרש בכל רחבי הארץ.

ר' שאולי רובינסון קנה לעצמו שם בעשור האחרון, כאחד ממחזיקי התורה הגדולים בארץ, ואם היתם נתקלים בו, לא הייתם מעלים בדעתכם שהיהודי עם הכובע המיושן והשלייקעס, הוא מנוע ענק של זיכוי רבים.

עכשיו בואו נשים את הקלפים על השולחן.

ר' שאולי רובינסון היה גבאי צדקה שהוא כלי מפואר ממש שמו הלך לפניו וגם לאחריו. הדלתות היו פתוחות בפניו בארה"ב מכסיקו אירופה ואנגליה, החינניות והכנות שלו כבשו מרחבים, ומעל לכל, כשהוא היה מציג את הישגיו בפני התורמים, אי אפשר היה לעמוד מנגד, הארנקים היו נפתחים, והתזרימים זורמים.

נו, ומי היה גדול, סליחה קטון תורמיו? ניחוש אחד שבוודאי ניצב על קצה לשונכם, בן דודו, כמובן, שלמה נתנזון שכבר הספיק לְלַעֵז את שמו לצ'רלי מתיאס כמנהג מתבוללים מצויים באתוס המערבי.

"אני לא תורם רבע סנט לכוללים שלך ואל תשכנע אותי בכל מיני קסמים" היה משיב שלמה - צ'רלי, לבן דודו הבלתי נלאה "אני מעביר כמה אלפי דולרים, בשנה לאירגוני איכות הסביבה, וזה כבר יותר מדי עבורי. אני דתי בדיוק כמוך, ומצידי שאברכים ילכו לעבוד.. כוללים? לא ולא, אפילו לא רבע סנט".

זה היה הנאום הקבוע של נתנזון, למול עיניו החייכניות אבל המצטערות של בן דודו מזכה הרבים ר' שאולי רובינסון.

"תראה בן דודי היקר, אני לא מכריח אותך לתרום לכוללים שלי, אבל מחובתי להזכיר לך לפחות פעמיים בשנה, שאילמלא תורה, שמים וארץ לא יוכלו לתפקד העולם יחזור לתוהו ובוהו בלי הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. אתה אולי דתי, אבל את העיקרון הכי חשוב באמונה כנראה שכחת תלמוד תורה כנגד כולם. ויותר מזה, בן דודי שלמה המכונה צ'רלי, דע לך שאין דומה תרומה לאחזקת תורה, לתרומה לארגוני איכות הסביבה השונים והמשונים. הכסף שמחזיק תורה, הוא נצחי, הוא לעולם לא נעלם, והוא פועל גדולות ונצורות בעולם הזה ובעולם הבא. הוא משמר את הקיים והוא בונה את העתיד. אתה אומנם תורם, ידידי, אבל תרומותיך מונחות על קרן הצבי. חתום על צ'ק בריא ע"ס 1000 דולר לכוללים שלי, ותראה ברכה בעמלך".

כך היה משיב ר' רובינסון במשך שמונה שנים. פעמיים שלוש בשנה פקד רובינסון את נתנזון, וחזר כלעומת שבא. נתנזון היה עקשן כמו פרד, לא חצי סנט, ולא רבע סנט הוא רק עם אירגוני איכות הסביבה.

נו מילא.

הרבנית רובינסון שעקבה אחרי עקשנותו של בעלה להוציא תרומה מבן דודו, הודיעה לו לפני שנה הודעה נחרצת. "שאולי, זהו! אתה נוסע לארה"ב, אבל זו הפעם האחרונה שאתה פוקד את משרדו של בן דודך, זו הפעם האחרונה שאתה נואם את הנאום הקבוע שלך. תרם לך, יופי, לא תרם! אתה לא חוזר לשם, צריך לשים סוף להתבזות שלך!".

ר' שאולי רובינסון הסכים. גם הוא במידה רבה כבר אמר נואש מהעקשן העשיר, שבמקרה או לא הוא בן משפחתו.

"תקשיב ר' שלמה, יש לי פקודה חד משמעית מאשתי שתחיה. זו הפעם האחרונה שאני עולה למשרדך לבקש תרומה לכוללים שלי. חלילה, שלא תטעה, אני בן דוד שלך, אוהב אותך, אבוא לשמחות שלכם, אבל בענין תרומות - עד כאן. שמונה שנים אני מדבר לקירות, אשתי אומרת שזו התבזות - והפעם אני נכנע לה. אז קדימה שלוף פנקס צ'קים ושבור את הקרח. 1000 דולר מינימום. תזכור שלמה, אני יותר לא חוזר להתרים אותך".

נו, ומה אתם חושבים? הקרחון נתנזון לא נע ולא זע, ולאחר שתיקה של 15 שניות, פצח בפעם המי יודע כמה באותו נאום מטופש, על אירגוני איכות הסביבה שלו.

ומכאן רבותי, הטו אוזנכם כאפרכסת לשיחת טלפון ביני לבין אותו גבאי צדקה רובינסון.

"ובכן הרב לוי, לפני כחצי שנה דופק על דלת ביתי, לא פחות ולא יותר בן דודי שלמה צ'רלי נתנזון, הפנים שלו נראות כמו תשעה באב, בעיצומו של יום, יותר דכאון ועצב מזה, פשוט אי אפשר. חורבן פניו ניכר לנגד כל עין. הוא מתיישב על הספה בסלון ביתי ומשמיע לי את המונולוג הבא, ומצידי תרשום אותו מילה במילה: "שאולי יקירי ה-כ-ל הלך. ברנרד מדוף הנוכל האמריקאי בעל חב' ההשקעות "מדוף" שדד לי את כל הוני, נשארתי בלי פרוטה אחת לפורטה, השארתי בארה"ב עוד 200.000 דולר חובות מאשראים שלקחתי מבנקים. אני מחוסל רק רציתי להגיד לך שאחרי שקיבלתי את סטירת הלחי שלי ממדוף הנוכל, נזכרתי בביקור האחרון שלך אצלי, והבנתי שריחמו עלי מן השמים ואתה היית השליח לעורר אותי, אבל אני המשכתי לשקוע בתנומה המפנקת שלי. אתה לא תאמין שאולי, אבל לפני שהגעת אלי חשבתי להוציא את כל כספי ממדוף ולהעבירו במזומנים לחשבוני הפרטי. באת להתרים אותי, וזה היה המבחן שלי, אם הייתי תורם, הייתי זוכה לסיעתא דשמיא ומציל את ממוני ממש ברגע האחרון. התעקשתי, והכל הלך. נכון, על נפטרים אומרים ה' נתן וה' לקח, אבל אני בשיא שברוני אומר לך, גם כשהכסף הלך, יהי שם ה' מבורך וחבל שלא שמעתי בקולך... זה מאוחר לא נשארתי אפילו עם רבע סנט משלי".

"כן הרב לוי, נתנזון על הרצפה, אבל שנינו יודעים שרק משם מן השפל הזה, הוא יכול להתרומם".

אין ספק.

פרי קטן - מאחורי הסיפור

בכל פעם שאני כותב סיפור על עשירים ונסיונותיהם הקשים בעולם הזה, אני נזכר בהקדמה של הרה"ג שמעון שקופ ב"שערי יושר". כקילורין לעיניים הוא מסביר שהעשיר איננו אלא גזבר של הקב"ה ותו לא, הממון איננו שלו, הוא איננו בעלים על פרוטה, למעט צרכיו המותרים, כל השאר שייכים לעניי עמך בית ישראל וכמובן ללומדי התורה. אבל אם הוא גזבר נאמן, כלומר הוא מהווה צינור שפע בריא וזורם למען הכלל, יתברכו נכסיו, אם הוא נאטם, ייעלמו נכסיו.

כל כך פשוט, אבל ראוי לשנן ולשנן ולשנן.

אגב, נתנזון שלנו, חזר לארץ, ועל פי רובינסון הוא כבר על המסלול. אומנם לא עשיר, אבל מונח בסוגיית הצדקה בדיוק כמו שצריך להיות מונח. וזו כמובן נחמה פורתא.

תוכן העניינים

העיתונאי 4

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה