אלברט השוטר בונה מנין
"קוראים לי אלברט השוטר, וכל נהגי ירושלים מכירים אותי גוטע גוטע, נו בטח, מאז שאני ב"משטרת התנועה" של המחוז הירושלמי יש פה שיפור רציני ביותר בענייני התחבורה, יש פחות אקסידנטים, ובכלל יש שיפור איך שנהגים מתנהגים בכביש. כשהייתי במחוז הדרומי קיבלתי צל"ש על הקטנה משמעותית של עבירות תנועה. "למה" אתם שואלים? זה שאלה הכי קלה, והתשובה שלה יותר פשוטה מפשוטה. כי אצל אלברט השוטר אין משחקים, אין תרוצים, ואני אפילו יש לי מסננת באוזניים, לדעת האם הנהג אומר אמת, או שאולי זה רק תרוץ. כן, אתם אולי שמים לב שהעברית שלי היא לא בדיוק באה מבית ספר הכי טוב, אבל שוטר עם יכולת ביצוע לא מודדים אותו בדיבור שלו, אלא בתכל'ס שלו לעשות סדר בכביש, ולהוריד מן התנועה נהגים שהם - לא עליכם - פצצת זמן מתקתקת.
"אני, איך שסיימתי קורס שוטרים לפני 15 שנה, שאלו אותי: "אלברט לאן פניך מועדות במשטרה?" ישר עניתי להם, אני רק על הכביש. מצידי תנו לי שתי משמרות רצוף, לא ינום ולא ישן שוטר ישראל - כן, אני לא הכי דתי גדול בעולם, אבל הנשמה של היהודי, צריך לשמור עליה, מכל משמר, וזה שמסתובבים להם חופשי אלפי נהגים חסרי אחריות עם המון עבירות, זה מרגיז אותי, זה גורם לי לאי-שקט, ולכן כל נהג שאני מוריד, אמנם מסיבה מוצדקת, אני מרגיש מאושר, למה? כי אולי הצלתי חיים של בן אדם.
"כן, אני כבר כמעט בן 40, והחברים שלי במשטרה צוחקים עלי למה? כי בגלל שאני שוטר פול-טיים-גו'ב, כלומר שוטר ללא הפסקה, לא הצלחתי להתחתן, כי הראש שלי כל היום תקוע ברפורטים, במרדפים אחרי אופנוענים -טייסים, או שאני יכול לעמוד שעתיים בצומת שיש בה הפסקת חשמל ולכוון תנועה. אלברט, יודעים כולם, הוא שוטר של הנהגים בכבישים, ואין לו זמן להיות חתן, ואפילו אין לו זמן לעצמו, והם צודקים, אבל מה, אף אחד לא הצליח עד לפני שלושה חודשים להסביר לי למה אני טועה בגישה שלי לחיים, למה עד לפני שלושה חודשים אתם שואלים? אז אספר לכם מה קרה.
"אז ככה, לפני שלושה חודשים יצאתי עם השוטר הירוק ויקטור זגורי למבצע לכידה של נהגים בלי חגורות בטיחות. הגענו לשכונה קטנה, שקטה, עם המון עצים, וחנינו ליד תחנת אוטובוס. אמרתי לזגורי, אתה צעיר וחסר נסיון, אל תוריד דמעה כשאתה שומע בקשות רחמים, רחמים - לא אצל שוטרים, רחמים זה ביום כיפור, נהג בלי חגורה הוא מסכן חיים, של עצמו ושל אחרים, ואתה רושם לו קנס בלי להניד עפעף.
"האמת היא שהיינו עייפים אחרי בוקר קשה ועמוס עם תאונת דרכים קשה בכניסה לעיר, השעה היתה כמעט שבע וחצי אחה"צ, והשמש עשתה סימנים שהיא הולכת לשקוע. השכונה היתה מנומנמת, מכוניות בקושי עברו שם ולא היה לנו הרבה רצון לתפוש "קליינטים"! ישבנו בניידת זגורי ואני, ואז הוא שואל אותי "אלברט אתה שוטר מפורסם, עם כבוד ומעמד והרבה הערכה, אבל תגיד לי למה אתה לא מתחתן?" כך הוא שאל. הניידת חנתה מול בית כנסת קטן עם מרפסת, שכמה עצי אקליפטוס כיסו את הגג שלו.
"זגורי הוא אומנם שוטר צעיר, התחתן לא מזמן, אבל מהדיבור שלו הרגשתי, שאני באמת חשוב לו. הוא לא שאל כדי לעקוץ, אלא כדי לעזור. חיפשתי מילים לענות לו, אבל בדיוק בזמן שאני חושב מה לענות לו אני רואה רב, עם זקן ארוך, חוצה את הכביש וניגש לניידת. הוא דפק על החלון, ופתחנו "כן כבוד הרב, מה אפשר לעזור לך?" אני שואל אותו.
"שלום עליכם שוטרים יקרים, אפשר לעזור ועוד איך אפשר לעזור. ואני באמת צריך הרבה רצון טוב, מכם".
"רק אל תגיד שגנבו לכם ת'קופת צדקה כבוד הרב, כי אני וזגורי שוטרי תנועה...זה לא העסק שלנו"
"לא, לא" צחק הרב, "ברוך ה' לא פרצו ולא גנבו, אני בסך הכל צריך מכם עזרה קטנה להשלמת המניין, אנחנו כרגע ששה מתפללים עוד חמש דקות שקיעת החמה, ולצערי אני חושש שנפסיד תפילה במנין.
"רגע, כבוד הרב, אנחנו בתפקיד, זה לא פשוט לעזוב את הניידת ולהיכנס לבית כנסת, המבצע בעיצומו. אנחנו עכשיו בעבודה, אתה מבין כבוד הרב. וחסרים לכם ארבעה, אנחנו רק שניים", האמת היא שאני לא איזה מתפלל גדול, אבל הרגשתי מאד לא נח להתחמק מן הבקשה של הרב החביב הזה, שהיה לו ממש אור על הפנים.
"כן, אני מבין" אמר הרב, "אני לא לוחץ עליכם להיכנס להתפלל, אבל האם תוכלו בבקשה לעצור 3-4 מכוניות ולבקש מהנהגים להכנס למניין? והא, כמובן, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה, לא להעניש את הנהגים הללו, גם אם הם בלי חגורה, או בלי רשיון, אתם מבינים? לא נעים לי" כך ביקש הרב.
"הרב הזה מוצא חן בעיני, אני חושב לעצמי, יש לו רגישות לבני אדם, והוא עושה לנו כבוד ויש לו הבנה לתפקידנו הוא מסתכל עלינו בעין כזו אוהבת, עין מבקשת.
"אז אני אומר לזגורי, או-קי, אתה חוצה את הכביש, עצור שתי מכוניות מדרום לצפון. ואני עוצר מכאן מצפון לדרום, ועושים כבוד לרב בשביל המניין שהוא מבקש.
"מה אני מספר לכם, תוך חצי דקה זגורי עוצר שלושה נהגים, אני עוצר עוד שניים, שלושה בלי חגורה, אחד בלי רשיון ועוד אחד פג ביטוח הרכב שלו. בקיצור ציד כזה לא קרה לי הרבה שנים, חמישה עברייני תנועה בחצי דקה. אבל מה, המילה של כבוד הרב, זה קדוש בשבילי. "תראו", אני אומר לנהגים, "אם אתם נכנסים כאן לבית כנסת להתפלל מנחה עם כבוד הרב, אני שוכח מהעבירה שלכם, אבל תזכרו טוב טוב, אם אלברט תופש אתכם בפעם הבאה אתם כבר תקבלו ממני כפל כפליים", כל החמשה ללא יוצא מן הכלל הסכימו. אמרו "תודה רבה" ועפו כמו יונים צחורות לבית הכנסת. שניים מהם היו דתיים, והשאר הוציאו כיפה מהתא-כפפות ותוך דקה היה מנין "תודה רבה לכם" אמר כבוד הרב.
"נשארנו אני וזגורי בחוץ, ואני שומע את הרב אומר "קדיש". אמרתי לזגורי, שמע, תראה את היהודי הזה כמה חשוב לו תפילה במניין, ותראה את "הקליינטים" שלנו בטח עכשיו מודים לבורא עולם מול ארון הקודש, שלא חטפו קנס, ורק אנחנו בחוץ ברחוב, מה אנחנו מצורעים? מה אנחנו לא יהודים? אז אני פה מפקד הצוות, ואתה עכשיו בפקודה נכנס איתי לתפילה. אחר כך הגיעו עוד כמה מתפללים שמיהרו פנימה.
"שמנו כיפות על הראש, אחזנו סידורים והתפללנו. כשנגמרה התפילה אמר הרב, "עוד 10 דקות תפילת ערבית, אבל אני לא מכריח אף אחד להישאר עכשיו אומרים דברי תורה" אמרתי לזגורי, אתה לא זז אנו נשארים כאן בפקודה. גם "הקליינטים" שלנו נשארו ואז הרב היקר הזה אומר דברי תורה, ומה הוא אומר, אני לא מאמין לאוזניים שלי. הנה תקשיבו לדרשה: "בית המקדש חרב, ואנחנו עצובים אבל לכל יהודי יש בית מקדש משלו שהוא ורק הוא אחראי עליו, זה הבית שלו, המשפחה האשה והילדים, החינוך של הדור הבא. יהודי צריך לדעת שרק עם רעייתו, שהיא משורש נשמתו, הוא ממלא את תפקידו בעולם, ומי ששרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה, בלא שמחה, בלא תורה, אבל אם נשוי הבנאדם, אז אשתו מביאה את השכינה הביתה. זכו שכינה ביניהם, והבית היהודי הטוב והבריא, הוא כזה שממנו היהודי יוצא שמח וטוב לב, לעבודתו, למלאכתו לעסקיו. ומי שאין לו אשה, הוא חצי נשמה, חצי גוף חצי בנאדם".
"ואני מקשיב והמילים של הרב נכנסות לי ללב, ואני מרגיש שזה משפיע עלי. הרב מתבונן לעברי וכאילו אומר לי "אלברט, אתה שוטר נהדר, כולם אוהבים אותך, אבל ככה לא חיים אלברט, אתה לא עושה נחת - רוח לבורא עולם", אני שומע אותו מבחוץ, והלב שלי בוכה מבפנים, ואם אני לא טועה ירדו לי כמה דמעות, דמעות שמסרבות פקודה של אלברט. זה לא מקרה רגיל.
"אחרי תפילת ערבית הרב לחץ לנו ידיים ואמר: "אתם שוטרים נפלאים, בזכותכם זכינו למניין, הלוואי ויכולתי לגמול לכם טובה על טובתכם".
"ככה הוא אמר הרב, ואז קיבלתי אומץ ואמרתי "כבוד הרב, אני עדיין רווק כמעט בן 40, והדרשה שלך דיברה אלי, כן, אני מבקש גם ממך טובה, אני יעשה הכל כדי להתחתן בקרוב ולהקים בית מקדש משלי, האם הרב יוכל לקדש אותנו בחופה".
"הוא חיבק אותי חזק, וברך אותי שזה יהיה בקרוב. אז הנה סוף הסיפור, אלברט השוטר התחתן לפני יומיים, והרב קידש אותנו, בשמחה, וגם לי יש בית מקדש משלי והא איך שכחתי, מאז אותו מעמד אני נוסע לשם, לבית הכנסת הקטן בשכונה השקטה כמעט כל יום, להשלים מנין מנחה וערבית, ותראו ברכה, וברוך השם יש שם מנין יפה מאד גם בלעדי, בלי לעצור אף "קליינט" בלי חגורת בטיחות".
פרי קטן - מאחורי הסיפור
בכל פעם שמגיע לאוזני סיפור מן הסוג הזה עולה בחכי מתיקות מיוחדת הנובעת מן התחושה, כי לא אלמן ישראל. הרב היקר שבסיפור, הוא שגילגל את הפרשיה לפתחי, ועיניו אורו מאושר מן הסיום המשמח.
"לא תאמין" הרב לוי "בית הכנסת המדובר, היה ממש זניח ודליל עד לאותו יום מיוחד עם השוטר אלברט ועוזרו זגורי. עשיתי מאמץ גדול במשך למעלה משנה לשמר את המניין ולהעמידו על תילו, ולהותיר זיק של יהדות בשכונה. ברוך ה' המתפללים זורמים, והכל בזכות זוג שוטרים שנענו לבקשתי, ושמעו דבר תורה על חשיבות בית המקדש של הבית היהודי".
משובב נפש, הלוא כן?