אור ברסלב
העיתונאי 1 שערי מוסר › מוציא להם ת'נשמה

העיתונאי 1

שערי מוסר · מוציא להם ת'נשמה

תוכחה אקדמית תוצרת סורבון

אוי הלב, אוי הלב.

אך לפני שנעסוק ברמת אטימותו של הלב, מן הראוי שנאזכר פה סיפור מליצי-עממי שאינו מוכר לרבים.

וכך מספרים.

כאשר כילה הקב"ה לברוא את העולם, על יבשותיו, הימים, וכל שלל הנבראים, החיות, העופות, הצמחים והעצים, דגי הים והרמשים, הוא ביקש מן המלאכים להתייצב בפניו כדי לקבל תפקיד פרטני, בתוך המרקם הנשגב של הוד העולם ויופיו.

רשימת התפקידים בידיו ארוכה היא למאד, אך לרשותו גם גדודי מלאכים עצומים ורבים, וכולם חדורי מוטיבציה ורצון עז לקבל סמכויות ואחריות על הבריאה המופלאה שריצדה לנגד עיניהם.

במועד שקבע בורא העולם נתבקשו המלאכים להגיע, כדי לקבל את כתב המינוי שלהם. ואכן בשעה הקבועה, התייצב תור ארוך של מלאכים יפהפיים, שלובי כנפיים ונלהבים, כולם ברורים, כולם רוצים לעשות קונם כנועם שיח שרפי קודש, ושפתותיהם אומרות "קדוש".

ואכן כל מלאך שנכנס מהוסס ונבוך, יצא מקודש הקודשים, כשכולו הארה ושמחת שחקים. הקב"ה מינה את חייליו העליונים לתפקידים מגוונים ומרתקים, כאשר כולם כאיש אחד בלב אחד, כנגנים בתזמורת אינסופית, מנצחים על מקהלת הבריאה.

מלאך על הדגים, ורבבות מלאכים על כל סוג וסוג.

מלאך על העופות, ומלאכים אינספור על כל מין ומין.

מלאך על הרמשים, ומלאכים על סוגיהם.

מלאך על החיות, ומלאכים אינסוף על כל אחת מהן.

מלאך על הצמחים...

... ואין לך עשב קטן, שאין מעליו מלאך המכה על קודקודו ואומר לו "גדל".

ולאחר שנסתיימה חלוקת התפקידים, פנה כל מלאך ומלאך אל עיסוקו, לשירה המסחררת בהוד קדושתה של הבריאה, היונקת את עצמה מעולם האצילות, שאין שום בריה יכולה לתפוש את מהותו.

ולאחר שכבר חולקו כל התפקידים, לכל המלאכים, ונסגר ונחתם ספר התעסוקה המלאכי, הגיח לפתע מלאך אל מרכז השמים, וביקש אף הוא תפקיד, אחריות, מינוי על שביב קטן ואלוקי מתוך הבריאה.

הקב"ה סירב לאותו מלאך, באומרו: איחרת חביבי, קבעתי זמן ובאותו הזמן ניצבו מלאכי עליון, וקיבלו משימותיהם. מי שמאחר מפסיד, צר לי... דומני כי עצם היותך ללא תפקיד שומט את הקרקע הקיומית מתחת לרגליך...

זרם של דמעות מלאכים פרץ מעיניו.

"אני מתחנן אבא. אני מתחנן. אנא מצא לי תפקיד בבריאה. סלח לי, מחל לי על שלא ניצבתי במועד... אנא!!!".

נכמרו רחמיו של הבורא ובעודו מדפדף בספר היצירה במכמני הבריאה, לפתע אורו עיניו.

"מצאתי" אמר "ברגע זה הנני ממנה אותך למלאך... המוות. אתה תהיה השליח שלי להוציא את נשמות האנשים מגופם ולהשיבן אל גנזי מרומים, אל בית הדין של מעלה...".

"רק זה לא!" זעק המלאך, "אוי לי, רע ומר לי, חברי המלאכים מופקדים על החיים, על הצמיחה, על פריה ורבייה, על האור והשגב, ואני על התמותה, השכול והאבל... אנא ריבונו של עולם, מצא לי בריה קטנה לשמרה ולהצמיחה... להיות מלאך המוות זה נורא, פשוט נורא. כל באי עולם ישנאו אותי, יקללו אותי, ישמיצו אותי. זה תפקיד כפוי טובה... אנא אל תטיל אותו עלי...".

"אל תדאג בני מלאכי" חייך הבורא, "אף אחד מן הנבראים, מיצירי האנוש, לא יקלל ולא ישמיץ אותך. אף אחד לא יאשים אותך או ישנא אותך. אחרי שתסיים את תפקידך, ותיטול את נשמות הנבראים, ימצאו תרוצים רבים למוות. זה יגידו עליו מת מדום לב, על אחר יגידו חיידק הטורף הרגו, חברו צנח מהגג, ומשנהו נמחץ בין דפנות המכונית בתאונה קטלנית. אל תדאג בני, כאשר יבוא מר המוות, רק אותך לא יזכירו. וכך תהיה שותף לקשר הנשגב שבין העולם הזה, לעולם הבא, נקי וטהור כפיים...".

שוכנע המלאך המאחר, קיבל את הוראות השימוש לתפקיד מלאך המוות, ויצא לדרכו למילוי משימתו.

אוי הלב, אוי הלב.

הרבה אנשים מסתובבים בעולם הזה, עסוקים בבריאותם. וזה כמובן חשוב. הרופאים, המרשמים, התרופות והזריקות, הפכו לחלק מהותי בשיגרת חייהם.

המחלות מאיימות על חייהם.

עד כמה אדם מקדיש עצמו למחשבה על קץ החיים? על המפגש הבלתי נמנע עם מלאך המוות. זה המלאך שעושה מלאכה נאמנה ואין מי שיאשים אותו?

בואו נבכה על עצמנו.

בוא נבכה על ליבנו הקשיח, העיקש, אשר מרגיע אותנו במילים מלטפות מרנינות: אתם בסדר גמור, אתם צדיקים גמורים. מלאך המוות לא יגיע אליכם, ולכל היותר תמותו במיתת נשיקה ומשם היישר לגן עדן...

אוי הלב אוי הלב. ומה רבו תעתועיו וערפוליו.

והצינטורים, והניתוחים, וגם השתלות הלב, לא הוסיפו לרבים קורט של יראת שמים.

אוי.

תמימות

תמים הוא מי שפיו וליבו שווים.

(רבי אברהם חיים מזלוצ'וב)

תוכן העניינים

העיתונאי 1

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה