אור ברסלב
העיתונאי 1 השאלה. התשובה העתונאי › פרק ד' - אין עצה ואין תבונה

העיתונאי 1

השאלה. התשובה העתונאי · פרק ד' - אין עצה ואין תבונה

פרק ג' - מחסום העתונות

נסתרות דרכי ההשגחה העליונה. גם יונה הנביא רצה להימלט מן המשימה האלוקית להוכיח את אנשי נינווה, היו לו חשבונות, אך עצת ה' היא תקום. הוא נבלע במעי הדג ונפלט למשימתו בעל כורחו. אין עצה ואין תבונה כנגד השם. קשה לומר שהרגשתי בלוע במעי לווייתן, אך מה שברור, הונחתתי על חוף שלא תכננתי להגיע אליו.

היה זה יום חורף סוער. חנוכה. משבי רוח עזים שבאו מן הים איימו להסיט את מכוניתי סובארו 600 הקלילה מן הכביש, לא נעים, אפילו מסוכן. בלובי המלון זיהיתי כמה דמויות בוהמה מפורסמות שאף הן נקלעו לסמינר "ערכים", מרצונם הטוב. נרשמתי ותפשתי תנוחה באחת הכורסאות. לידי ישב איש גבוה, שחרחר שהחזיק ביד תיק ג'ימס-בונד. "נעים מאד שמי יהודה. אני מהנדס בוגר הטכניון...".

יהודה היה אינטלקטואל מבריק. אשתו היא זו שדחפה אותו להצטרף אליה. "נכנסה בה רוח תזזית לשמוע יהדות" אמר, "אז אני מלווה אותה כאן. אומרים שהסמינר הזה מסוכן, אני רק מקווה שנחזור בשלום. ואתה מה אתה עושה כאן יאנג-בוי" שאל.

"אני, אני", גמגמתי... "אני סתם סטודנט משועמם, יש לי כמה ימים חופשה מהאוניברסיטה". חיפשתי ומצאתי שקר לבן שלא יחשוף אותי ואת התפקיד האמיתי שלי, בתוך הבועה המשונה הזו.

כאן לא המקום ולא הזמן לסקר את ההרצאות המרתקות של "ערכים". יהודה ואני ישבנו יחד מרותקים מהרצאה להרצאה. כשהגיעו להרצאה המדהימה "אל-כשל" ביום שלישי לפנות ערב קם יהודה לפתע ממקום מושבו, הרים את תיק הג'ימס-בונד שלו ופנה החוצה.

רגע, חביבי לאן אתה הולך, שאלתי.

"ידידי, אני מרגיש שאחרי ההרצאה הזו אאלץ לחזור בתשובה, לא מתאים לי, להתראות".

אותי זה דווקא סיקרן עד שורשי ציפורני, אלא שלפתע הוזעקתי ללובי. טלפון בהול עבור מר לוי. שעטתי במדרגות והרמתי את השפופרת. תיארתי לעצמי מי מחכה לי מעבר לקו.

"עתונאי יקר, אתה אולי שכחת, אבל תוך שעתיים מקסימום שלוש, החומר צריך להגיע למשרדי המערכת. אני מקווה שאתה זוכר!".

שתקתי.

"הלו, מדובר על כתבת דאבל-ספרייט במרכז המוסף, 3,000 מילים, אל תעשה צחוק".

עדיין שותק.

"רגע קובי לוי, אל תגיד לי שחזרת בתשובה, אני מתעלפת. תענה לי. חזרת בתשובה? אני לא מאמינה, הוא שותק, תענה לי!!!".

לא, לא, עוד לא חזרתי בתשובה.

"נו, אז רוץ לחדר ותתחיל לכתוב...".

תסלחי לי הפעם אבל אני אאחר... קצת קשה לי לכתוב. ההרצאות מעייפות, תמצאי חומר אחר לדאבל, אשלח לך את הרשימה בשבוע הבא...

"יצאת מדעתך לוי. זה זילזול במקצוע, ושיהיה לך ברור, העתון מממן אותך עד היום ותו לא. אם אתה נשאר שם אל תבקש החזר...".

לא אבקש החזר, אני נשאר כאן בינתיים, נדבר בשבוע הבא.

"שלא יתברר לי שאני זו שגרמתי לך לחזור בתשובה...". גימגמה העורכת.

בהרצאות חיזוק המתקיימות מעת לעת בקרב ציבור מתקרב, אני מעלה על נס את העובדה כי אין ספק שהעתון הנפוץ גרם ועדיין גורם נזקים רוחניים עצומים בעם ישראל, אבל זכות קטנה תרשם לזכותו. בחסדי שמים ובהמון רחמים, דווקא העתון החופשי היה הסוס עליו רכבתי בדרך לבית החם של ישראל סבא, למשענת הרחבה הנעימה והחכמה של הבית היהודי. הרבה שליחים למקום ואין לנו לשאול, ואין לתמוה, כיצד מתנהלים העניינים בכבשונו של עולם.

תוכן העניינים

העיתונאי 1

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה