אור ברסלב
הסלולרי מזוית יהודית פרק ז' - מאמרי חיזוק והשקפה על הסכנות והנזקים החינוכיים הנגרמים מהסלולרי [בפרט] שאינו מאושר › סיפור מהחיים על נזקי הסלולרי

הסלולרי מזוית יהודית

פרק ז' - מאמרי חיזוק והשקפה על הסכנות והנזקים החינוכיים הנגרמים מהסלולרי [בפרט] שאינו מאושר · סיפור מהחיים על נזקי הסלולרי

מכתב אישי לצעירים - למה לא סלולרי?

שבעה חברים טובים היינו. ידידות אמיצה שררה בינינו אשר קרבה אותנו איש אל אחיו, וידענו צפונותיו של האחד וערים לתחושות החבויות. נחשבנו כולם מ'השורה הראשונה' של התלמידים: למדנו כמו שצריך, התנהגנו כמו שצריך, ואף חברותנו הייתה למופת לרבים. נוהגים היינו להתוועד מפעם לפעם לשיעורי תורה וחידודים, ולהחלפת רשמים של התנהגות לתיקון המידות והמעשים.

ביום אחד בהיר פרץ הכל חוצה. לא חששנו למאומה, ובבת אחת שמנו לב לכך שבמשך התקופה האחרונה אנחנו מאבדים את הדרך הנכונה; בתפנית חדה יש מחברינו ה'הולכים מהר מדי' לאן-שהוא. חשנו שהחבורה היפה הזו עומדת בפני פירוק וזה רק עניין של זמן. זה היה חבל לכולנו, ולא ידענו בעצמנו מה הגורם לכך; התקשינו להניח את האצבע על אשמה מסוימת, ניסינו בכח להתקרב זה אל זה – אך ללא הועיל.

קרה דבר מפליא במקביל לקרירות היחסים בינינו. לרובנו נלוותה התרופפות בלימוד התורה, התרופפות בקיום המצוות. הרגשנו פחות התלהבות בעשיית המעשים הטובים, לא הרגשנו מתיקות במלות התפילה. העובדות הקשות דקרו אותנו כמדקרות חרב עם השמועה הראשונה שהסתננה לאוזנינו, על אודות חברנו שבצעד יוצא דופן החליט לעזוב לגמרי את ישיבתנו ואת כתלי היכלי הישיבות בכלל. המשא הכביד עליו.

הוי, כמה קשה לי לתאר במילים פשוטות ונטולות חיות ונשמה את הזמן שעבר עלינו, חיבוטי הנפש שייסרו את כולנו. האם ניתן היה להצילו? האם ניתן או אפשרי בכלל להחזירו?! שבר על שבר הושברנו כשידידנו השני, הלך בעקבותיו של הראשון... זה היה כבר מעל ומעבר לסיבולת שלנו. ניסינו בכל הכח למשוך אותו, ניסינו להסביר לו עד כמה הוא טועה, שיתן ליבו על הוריו הדגולים, על משפחתו המיוחסת, אפילו ביקשנו על התדמית של כל בני החבורה: מה יאמרו? שערוגתנו הצמיחה ביאושים?, הרגשנו אשמה מסוימת וחששנו נוראות מפני הבאות.

עד היום מצלצלים באוזני מילותיו הדוקרניות, כאשר דיברנו על ליבו בפגישה שנערכה מחוץ לכותלי הישיבה: ''בחרתי בדרכי בלי הכבדת העול של בן ישיבה. המעוניין מביניכם מוזמן להצטרף, לחוות עולם שכולו טוב...''.

נזדעזעתי מהסנוור והאטימות לתוכה נכנס חברי, עד שהנאת הרגע שיבשה לו את השכל וההיגיון, והוא מתעלם מהעתיד המר הצפוי לו.

בצוק העיתים חמשת הנותרים שוב התקרבו בלבבותיהם, ישבנו שעות על גבי שעות בהחלפת רעיונות, בחיזוק עמדות וחיזוק באמונה והשקפה, וניסינו לדלות פניני דרך שיאירו נתיבותינו. ייאמר כי חששנו לשתף אחרים בלבטינו, ואפילו את רבני הישיבה, בשל החשש אולי דברים שאמרנו או מעשים שעשינו גרמו לכך.

יום אחד כינס ראש הישיבה את חמשת הידידים, וביקש להשיח באוזנינו שהוא יודע מכל הסיפור ומעבר למה שידוע לנו, וכבר זמן רב מנסה בדרכים משלו להגיע לקצה חוט שיוביל אותו לנקודת התורפה.

בהיותנו קרובים אל החלל החליט ראש הישיבה לספר לנו מעט פרטים אודות המאורע למען נדע את אשר לפנינו, ואלה היו דבריו: ידידכם הראשון פגש באקראי בחור מקולקל בהמתנה בתחנת אוטובוס. הלה ראה את חברכם מחזיק סלולרי וביקש ממנו להתקשר לרגע. כהכרת טובה השאיר לו פרטים ואיכשהו נוצרה ביניהם שפה משותפת.

כוונת חברכם הייתה טובה לקרבו להחזירו לדרך הסלולה. אותו בחור קלוקל שוחח רבות עם חבריכם בתוך כותלי הישיבה. חברכם ישב בחדרו בישיבה ודרך הסלולרי הפליג בשיחה עם אותו מתהולל. בהתחלה שוחחו על דא ועל הא ובסוף הסכים לטייל עמו. הבחור המקולקל המתין לו בקרבת הישיבה והתקשר אליו באמצעות הסלולרי לצאת אליו.

הם בילו יחד ובסוף גם ראו יחד מה שלא צריך. זה התחיל מסרטים 'מבוקרים' ועבר לסרטים 'מצונזרים' ובסוף כבר ראו הכל. נשמתו של ידידכם הראשון נכוותה באופן אנוש ולא מצאה מרגוע לנפשה. הוא התהלך בישיבה כצל. ללא נשמה וללא חיות, שקוע במחשבותיו. הוא היה חייב לדבר עם מישהו על הקושי שלו ללמוד ולהתפלל. לבסוף יצר קשר עם ידידכם השני ופתח לפניו את סגור ליבו.

במקום שחברכם השני יודיע מיד לראש הישיבה על מה שקורה, הוא החליט 'לטפל' בנושא בעצמו. הם שוחחו רבות יחד והסכימו שכדאי לו לעזוב את הישיבה לתקופה קצרה עד שיתאושש. אך זה היה הפתח לקלקול גדול עוד יותר.

מחוץ לכותלי הישיבה התהדק הקשר בין השניים והם בקשו לצרף אליהם את חברכם השני. הם שהיו כבר בחוץ, השאירו הודעות קוליות והודעות כתובות לתוך הסלולרי של ידידכם השני ופיתו אותו לצאת ולטייל עמם. מתוך סקרנות יצא אתם למספר בילויים לא רצויים. טומאה זו גרמה שעול הישיבה הכביד עליו. עד מהרה נפלט גם הוא אחריהם.

ראש הישיבה סיכם דבריו ואמר: המכשיר הסלולרי הקטן אחראי לכל המאורע. הוא ולא אחר! הוא המפתה הסמוי מן העין אשר קישר בינם לבין אלו שפתחו עבורם ערוצי בילוי חדשים... ירחם ה'. דבריו של ראש הישיבה נשמעו מוצקים דיים, ונלוו להם עדויות וציטוטים.

כולנו הזלנו דמעה. אף כיום, פרק זמן ארוך למדי מאז אותה התכנסות, בשרי נעשה חידודים כשאני נזכר בה. אז, באותם רגעים, צרבו את ליבי דבריו שנאמרו בלחש, בתחושת יגון ומכאוב, וחרטו חרט בנשמתי. היתכן? מכשיר קטן כזה מסוגל להפוך בני ישיבה שעד עתה התמסרו לאביהם שבשמים בכל ליבם לפורקי עול?. הכיצד דווקא אלה הוכו מבלי יכולת לקום...

היינו כולנו המומים. משך דקות אחדות ניסינו לעכל את הידיעה המרה.

ראש הישיבה הדריכנו בדיוק כיצד לפעול במקרה הזה, אך התנה את הדבר: להתנתק מהמכשיר הקלוקל הזה לגמרי. בקשתו היית מיותרת לחלוטין. אנחנו הבנו כי הסלולרי הוא האויב שלנו, הוא זה שאחראי על התרופפות הקשרים, על התרופפות התנהגותנו. ראש הישיבה עזר לנו למצוא נקודות בהן קיצץ המכשיר את הנפש, בבחינת ''היום אומר לו עשה כך.. עד שאומר לו לך עבודה עבודה זרה''.

מתוכנו, חבורת ידידים יראי ה', בני משפחות טובות בישראל. נסחפו אחריו למחוזות אשר לא שערום אבותינו. ואולי... אולי לא די לו בשניים, ולפיכך עדיף שנשמור מרחק אדיר ממנו. מאז התרחש הסיפור 'שלנו' חלפה תקופה ארוכה, בשעתו המכשירים ברובם היו פשוטים, השכלולים של השנים האחרונות היו רחוקים מן העין ומן הלב, ובכל זאת טמן פח יוקש לנפשות הרכות.

תוכן העניינים

הסלולרי מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה