פרק ז' - מאמרי חיזוק והשקפה על הסכנות והנזקים החינוכיים הנגרמים מהסלולרי [בפרט] שאינו מאושר · כל הסכנות במכשיר אחד
האמת היא, כי בלא משים ובתהליך הרסני של ''היום אומר לו עשה כך'' נקלענו למצב שקשה להעלותו על הדעת. אף אחד לא היה מעז לשאול, על שום מה בחור שבכליו ימצא רדיו ועיתונים פסולים, אינו ראוי להיקרא בן ישיבה. על אחת כמה וכמה, אילו חלילה היו כאלה שיחזיקו בחדרם מכשירי טלוויזיה. הדבר פשוט וברור לכל. והנה, למרות שמתברר, כי הטלפונים הסלולריים טומנים בחובם סכנות לא-פחותות ואף אולי חמורות יותר, ישנם עוד בחורים והורים שמתקשים להבין את חומרת הבעיה ואת הצורך החיוני במאבק נחוש נגד חדירת טומאת הרחוב אל היכלי הישיבות.
אילו היו לפני כמה שנים אומרים לנו, כי יבוא יום ויסתובבו בחורים צעירים ובידיהם מכשירים טכנולוגיים שמהווים פתח לחדירת כל תועבות העולם, ויהיו כאלה שיחזיקו למעשה ''טלוויזיה בפורמט כיס'', ועדיין יהיה צורך להסביר להם את חומרת הבעיה ולשכנעם שהדבר אסור, היינו כולנו בטוחים שמדובר במצב דמיוני ובדיוני שלא יעלה על הדעת.
זקני פוסקי הדור הכריעו כי צריכים להתייחס אל הטלפונים הסלולריים כאל ''אביזרייהו דעריות''! ואין לראשי הישיבות לרחם בעניין זה כלל וכלל. אין צורך לבאר את משמעות ההגדרה ההלכתית הנוראה הזו שנפסק עליה בשו''ע: 'יהרג ואל יעבור'.
החלטתם הנחרצת של גדולי ישראל מהדהדת בחלל העולם: בחורי הישיבות הקדושות ותלמידות 'בית יעקב' לא ישתמשו במכשירים הסלולריים כלל! אין לבחור מה לעשות עם מכשיר סלולרי ובוודאי שאין מקומו בין כותלי הישיבות והסמינרים. דבר זה הוא מחוץ לתחום עבורם. מדובר אפוא במאבק נחוש על משמר צעירי הצאן בישיבות הקדושות ובסמינרים, ואין כאן מקום לספקות והתלבטויות, כשם שאין מקום להקל ראש בכל ענין אחר שהיה נוגע לאביזרייהו דעריות. יש לומר ''לא'' באלף רבתי לאויב מבחוץ, המאיים עלינו מבית.