אור ברסלב
הסלולרי מזוית יהודית פרק ה' - סלולרי או לימוד תורה בהתמדה › חומרת עוון ביטול תורה ודיבורים בטלים בביהכנ''ס וביהמ''ד בפרט ע''י הסלולרי

הסלולרי מזוית יהודית

פרק ה' - סלולרי או לימוד תורה בהתמדה · חומרת עוון ביטול תורה ודיבורים בטלים בביהכנ''ס וביהמ''ד בפרט ע''י הסלולרי

הסלולרי פוגע בריכוז וחינוך התלמידים

כל אדם שזכה וזיכהו בוראו להגיע לנקודת האמת, לדעת מה הטפל ומה העיקר בימי חיי חלדו עלי אדמות, יודע שנקודת האמת והדבר הנעלה ביותר שנמצא בכל הבריאה, וההצלחה הגדולה שבהצלחות, וההנאה הגדולה שבהנאות, זה לזכות ללמוד תורה, וכמה שיותר ילמד כך יזכה יותר ויותר. ולזה זכו בני התורה, ואברכים, ושאר האנשים אשר נדבה רוחם אותם לקבוע עיתים לתורה.

אמנם היצה''ר יודע שאם ילמדו שעות ע''ג שעות יצאו הרבה גדולי תורה, ואם יבוא ויאמר שיעזבו את הלימוד לא ישמעו לו בשום פנים ואופן, לכן מצא עיצה לגרום שידברו באמצע הלימוד.

ובזמן האחרון התחכם להרע ולהכניס את הסלולרי לתוך בית המדרש, ולפעמים אדם יושב ולומד בהתמדה ובשקידה ובחשק, ופתאום מצלצל הסלולרי, וזה גורם להוציא אותו מהריכוז, ועד שלוקח לו זמן לחזור שוב לנושא שהוא לומד, בא מישהו ומשוחח איתו, ועוד פעם הוא יוצא מהריכוז. ואז עוד פעם הוא מכניס חשק בליבו ומתחיל ללמוד בחשק ולומד זמן מסויים, שוב פעם מצלצל הסלולרי, וזה גורם להוציא אותו מהריכוז, וכן ע''ז הדרך כמה פעמים.

ופה יש לשאול, האם כך למדו אבותינו, האם מלימוד כזה אפשר לצאת גדולי תורה? וכל זה אף אם נניח שהוא הפסיק והיה מותר לו להפסיק בלימוד, כגון שהיה שאלה הלכתית וכדו', והרי ידוע שהרבה מהנושאים שמשוחחים עליהם אסור לשוחח עליהם בבית המדרש, ויש בזה איסור של המפסיק ממשנתו שמאכילים אותו גחלי רתמים, וה''ז מתחייב נפשו.

והזוה''ק (חיי שרה דף כב), כתב שיפסיקו את חייו בעוה''ב, מלבד העונש השמור לו. ואם מאמרים אלו אינם מפחידים אותנו, כנראה שזה מחוסר ידיעה, או ח''ו מחוסר אמונה, שאם אדם היה מאמין שיאכילוהו גחלי רתמים הוא לא היה מפסיק.

וכל זה אף אם אינו לומד בבית הכנסת ובבית המדרש, אמנם אם הוא לומד בבית הכנסת ובבית המדרש הרי בכל שיחה עם חבר, או בסלולרי, הוא עובר על הלכה מפורשת בשו''ע (סימן קנא סעיף א), בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה.

ומובא בזוה''ק (תרומה דף קלא.) שמי שמדבר בבית הכנסת או בבית המדרש ''אין לו חלק באלקי ישראל''. וכידוע שבעל התוס' יו''ט עשה תעניות וסיגופים עבור איזו עבירה נגזירה הגזירה של מאורעות ת''ח ת''ט, וענו לו בחלום: בעבור שמזלזלים בקדושת בית הכנסת ובית המדרש, ומדברים שם בדיבורי חול. וכתב בספר טובך יביעו (ח''ב דף שכא), שהאדמו''ר מגור בעל האמרי אמת אמר שהשואה היתה בעבור שזילזלו בקדושת בית הכנסת ובית המדרש, והיו משוחחים בעת התפילה.

וא''כ לאור האמור יש לתמוה על מה סומכים אלו המדברים בבית המדרש ובית הכנסת, ובפרט באמצע הלימוד, ועל מה סומכים המתקשרים ומשוחחים בתוך בית הכנסת ובית המדרש, או שעונים לכל צילצול של הטלפון הסלולרי. האם איננו מאמינים לגדולי עולם שאמרו שהשואה ומאורעות ת''ח ות''ט ארעו בגלל דיבורים בבית הכנסת ובית המדרש? האם לא רואים כמה משפחות נכרתו מתאונות דרכים (למעלה מעשרים אלף), וכמה יתומים והורים שכולים נתווספו בשנים האחרונות? וכמה אלפי חולים במחלה הנוראה, ומהם כמה ילדים ותינוקות רבים, לבד משאר מחלות שונות ומשונות, שבתי החולים מלאים, עד שכבר אין כח בלב לחשוב ולסבול. וזה בנוסף על כל המצב הבטחוני הקשה מבית ומבחוץ.

האם זה לא מראה לנו שמשמים קוראים לנו לחשבון נפש לחשוב האם הקב''ה מרוצה מלימוד כזה שמפסיקים בדיבורים בטלים באמצע הלימוד? מלבד הביטול תורה שזה גורם לאחרים ששומעים את השיחה, ומלבד הרמת הראש של חלק מהלומדים לקול צלילי הסלולרי. האם יש לנו גב כ''כ רחב ח''ו לתת דין וחשבון גם על הביטול שנגרם לאחרים?.

ולדאבונינו יש אנשים שעושים את הסידורים שלהם בטלפון הסלולרי בתוך בית הכנסת ובית המדרש ובאמצע הלימוד, במשך כחצי שעה ללא גוזמא. וישנם מיעוט, ששומעים חדשות באוזניות דרך הסלולרי בתוך בית הכנסת ובית המדרש, או שרואים במסך הסלולרי את ההודעות של החדשות שנשלחות לשם מידי פעם. וישנם אנשים שמתכננים את שיפוץ דירתם ומה יקנו ומה יעשו בתוך בית המדרש, וכן מתכננים מה יעשו בחופש, ולאיזה בית הארחה ילכו וכמה ימים ישכרו רכב, וכן ע''ז הדרך, ואלו דברים שאין להם שיעור. ואיך אפשר לראות דברים כאלו ולשתוק בשעה שדם ישראל נשפך כמים, ומעיניהם של יהודים תמימים ושלמים זולגים דמעות רבות לנוכח מצבם!? וכל האמור כאן נכתב מכאב לב, אולם פשוט שישנם הרבה יהודים שאינם נכשלים בכל הנ''ל, כגון שאין להם סלולרי, או שלפי ההלכה הם זקוקים לזה, או כשהם מקבלים שיחה דחופה בטלפון הסלולרי שמוכרחים לענות אומרים לאדם שנמצא מעבר לקו שימתין רגע, והם יוצאים מחוץ לבית המדרש, באופן שלא מפריע ללומדים, ועליהם לא מדובר. וגם על אלו שעוברים על הנ''ל בידוע שזה מחוסר ידיעה, ולכן כתבנו מוסר על חומרת ההפסקה באמצע הלימוד, ועל הדברים החמורים שנאמרו על המדברים בבית הכנסת ובית המדרש. וגם לאלו שזקוקים למכשיר הנ''ל, הם צריכים להשאיר את המכשיר על מצב של רטט. או לעשות צילצול עדין מאוד מאוד שלא יגרום שהאנשים בסביבתם יפסיקו מהלימוד.

ומלבד האיסור להפסיק באמצע הלימוד בדיבורים בטלים או לשוחח או לענות לטלפון הסלולרי, בנוסף ישנו ג''כ איסור ביטול תורה. ומובא בגמ' (סנהדרין דף צט.), מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נאמר ''כי דבר ה' בזה ומצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא'' עכ''ל. ומדובר באדם שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ובודאי שאין אדם שרוצה ח''ו להתחייב בכרת ושלא יהיה לו חלק בעוה''ב? שהרי כל מגמת האדם, שאחרי כל התלאות שעובר בעוה''ז שיזכה לחיי העוה''ב. לכן צריך להזהר בזה הרבה.

וסיפר הרה''ג ר' יהודה צדקה זצ''ל שהגה''צ רבי סלמאן מוצפי זצוק''ל, בזמן השואה כשצבאות גרמניה ימ''ש הגיעו קרוב לארץ ישראל, עשה כשלושה ימים של צום, והלך עם כמאה ועשרים איש להתפלל בקבר רחל, לבשו שקים ושמו אפר, וישבו כל הלילה על הקרקע ועסקו בתורה. כשעלה השחר, נסעו למערת המכפלה ושפכו שם תפילה ותחינה וצעקה במשך רוב היום. הרב ביקש מאבות העולם כשליח עם ישראל, כי יעשו חסד עם בניהם, ויגישו את התפילה לפני אב הרחמים שבשמים, ויבקשו עבור הגאולה. לעת ערב נסעו לכותל המערבי להתפלל. אח''כ ביקש הרב, שמי שיבואו ויודיעוהו בחלום דבר מה, שיבוא ויודיע לו. בלילה התגלו אליו בחלום, והראוהו את הפסוק בירמיה (מז, ג), ''לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים'', ופירשו לו, בעבור שרפו ידיהם מהתורה. הרב ראה בכך רמז כי אמנם הסכנה חלפה מעל ארץ ישראל, אך התפילה לגאולה לא התקבלה מהסיבה שישנו רפיון ידים בלימוד התורה (עולמו של צדיק עמ' 89)

ולדאבוננו, מעת שהגיע הטלפון הסלולרי, הרבה מהריכוז בלימוד ירד לחלק מהציבור וגרם לרפיון בלימוד ולביטול תורה, שהרי כשמתקשרים אל האדם בשעות שהוא נמצא בתפילה או בלימוד, חלק מהמתקשרים אינם חושבים פעמיים האם בשביל דבר זה מותר להתקשר לפלוני באמצע הלימוד. ולפעמים השיקול דעת הזה נמצא ביד בני ביתו שנמצאים בבית או במקום אחר. או שמתקשר אליו אדם שאינו יודע שהוא נמצא כעת באמצע הלימוד, וכתוצאה מכך נהיה הרבה ביטול תורה.

מי שסובל מכך זה עם ישראל וגם האדם עצמו, וכמו שראינו במעשה הנ''ל שהפסידו את הגאולה אע''פ שהיו למעלה משישה מליון קורבנות, וכל זה בעבור רפיון ידים בלימוד. ומה נענה ומה נאמר אם אנו מפסיקים כשאסור להפסיק. ובודאי שדבר זה הוא מחסרון ידיעה כי לכל העם בשגגה, אבל צריך לתת את הלב לכך. והמתבונן בכל המאמרים הנ''ל בודאי שיזהר מכאן ולהבא והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר, ובזכות החיזוק בלימוד התורה נזכה לגאולה השלמה בב''א. (הרה''ג מאיר דוד שמואלי שליט''א בספרו קדושת ביהכנ''ס וביהמ''ד עמ' פט – קטז)

תוכן העניינים

הסלולרי מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה