אור ברסלב
הסלולרי מזוית יהודית פרק ה' - סלולרי או לימוד תורה בהתמדה

הסלולרי מזוית יהודית

פרק ה' - סלולרי או לימוד תורה בהתמדה

פרק ד' - סלולרי או תפילה בכוונה

הסלולרי במציאותו גורם להרבות דיבורים בטלים

הנה ידוע כמה הזהירו חז'ל להתרחק מדיבורים בטלים [שאין בהם צורך לגוף או לנשמה], שכן השיחה הבטלה היא אבי אבות הטומאה, אשר ברוב דברים לא יחדל פשע, כל רעותיה מובאות אחריה, שאפילו לא יצא מהם שום דיבור איסור, היא עצמה עבירה. כמו שאמרו חז''ל: המדבר דברים בטלים עובר בלאו ובעשה, דכתיב (דברים ו) ''ודברת בם'' ולא בדברים בטלים (יומא דף יט:). ותנן, שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים (אבות ג, ב). וכתיב (מלאכי ב, יז) ''הוגעתם ה' בדבריכם'', אמר הקב''ה בראתי כל העולמות ולא היה יגיעה לפני דכתיב (ישעיה מ, כח) לא ייעף ולא יגע, במה אני יגע במי שמדבר לפני דברים בטלים (שמות רבה יג, א). ואוי לילוד אשה שגורם כך למלך רם ונישא (מדברי הפלא יועץ ערך דיבור).

וידוע מרבינו האריז''ל שהדיבור הוא חיות האדם ונשמתו, והמדבר דברים בטלים מפסיד חלק מנשמתו ובכל דיבור שמדבר כך נגרע מחייו (החיד''א בספרו פתח עיניים נדרים דף כ. ובספרו מראית העין חולין דף פט.). וכל אדם נגזר עליו כמה ידבר כל ימי חייו, ואם מרבה לדבר דברי חולין והבל שלא במקום מצוה, הרי ממעט את חיותו, וזה שכתוב ''נפשי יצאה בדברו'' (דרך פקודיך לא תעשה אות לד, והגר''ח קנייבסקי שליט'א בספרו ארחות יושר עמ' ט).

וכשם שבדיבורים בטלים מפסיד את חייו כן מידה טובה מרובה, והמדבר בתורה מוסיף חיות, כי ''מרבה תורה מרבה חיים'' (אבות ב,ז). ונאמר ''כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים'', שהתורה נותנת חיים לעושיה בעוה''ז ובעוה''ב (החיד'א שם). וע''כ לעולם ירבה אדם בשתיקה ולא ידבר אלא או בדברי חכמה או בדברים שהגוף צריך להם לחיי גופו, ואפילו בצרכי גופו לא ירבה בדברים.

וע''ז אמרו חכמים ''כל המרבה דברים מביא חטא'' וכן אמרו ''לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה'' (הרמב''ם בהל' דעות פ''ב ה''ד).

[וכבר האריכו חז''ל בענין זה, והובאו דבריהם בספרי רבני דורינו שליט''א, ומהם בספרים: וחי בהם, ודברת בם, ילקוט תלמוד תורה, ועוד].

נאמר בתורה (דברים ו, ז) ''ודברת בם'' ודרשו חז''ל שלא יהיה עיקר דיבורך אלא בם, עשם עיקר ואל תעשם טפל (רש''י שם). וכ''כ הרמב''ן (דברים לג, ג) עה''פ ישא מדברותיך, שישא דברי התורה על שפתיו ויהגה בהם תמיד. והוסיף (שם יא, יט) הטעם שבפרשת ואתחנן נאמר ''ודברת בם בשבתך בביתך'', ובפרשת עקב נאמר ''לדבר בם בשבתך בביתך''. כי ''ודברת בם'' הציווי שאתה תדבר בם, ''ולדבר בם'' הציווי שנלמד את בנינו עד שידברו בם הבנים בכל שעה, שנספר להם המצוות עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם ואת טעמיהם כדי לדבר בם עמך בכל העיתים עכ''ל. מבואר מדבריו שכאשר אדם מדבר ד''ת בכל זמן זה מראה את הקשר שיש לו לתורה הקדושה. כמו שאומרים בתפילה: נשיח בחוקיך, בהם נהגה יומם ולילה.

וכן רואים מדברי חז''ל שאומרים (שבת דף קנ.) שאסור להרהר דברי תורה במבואות המטונפים שנאמר ''והיה מחניך קדוש''. ופרש''י שמקום חנייתך תהיה בקדושה, והטעם משום שישראל תמיד מהרהרין בדברי תורה, עכ''ל.

ומכאן שהמציאות של יהודי זה לחשוב ולדבר תמיד בד''ת.

אמנם לצערינו אצל בני אדם רבים נשתכח העניין הזה שדברים בטלים זה בושה ליהודי לדבר, היום נפוץ מאוד מכשירים סלולריים שמדברים עמהם בכל מקום ברשות היחיד וברשות הרבים בכל מקום ... הייתי בהרבה מקומות עד היום ולא שמעתי שמדברים במכשירים אלו דברי תורה, מוסר חכמה, אלא בעיקר דברים בטלים. ואף שיש בני אדם שיוצאים מן הכלל ומדברים בהם גם דברי תורה, אבל הסלולרי במציאותו הוא מכשיר הגורם להרבות דברים בטלים, זה לא שייך ולא מתאים לעם ישראל דבר כזה, שכן עם ישראל דרכם להגות בתורה יומם ולילה [בדיבור או במחשבה] ולא בדברים בטלים.

ובפרט שחז''ל אומרים (אבות ד, יד) ''הוי גולה למקום תורה'', כדי להתרחק מהמפריעים והטרדות של העוה'ז. והסלולרי זה בדיוק ההפך הגמור מזה שהרי הוא מביא את האדם להרבות בדברים בטלים וטרדות של העוה''ז, שכן ע''פ רוב כאשר יש לאדם סלולרי יש לו חשק לדבר כמה שיותר, שהרי הוא משלם סכום מסויים [חד פעמי או מידי חודש], ויש לו מאות דקות בחינם כל החודש [או מבצעים ומסלולים אחרים כיוצ''ב], וממילא אם אינו מנצל את כל הדקות האלו מרגיש שהוא מפסיד..

אבל אם יעשה חשבון נפש יתבונן כמה באמת הוא מפסיד את חייו הנצחיים בעבור דברים בטלים והבלי העוה''ז, בעוד שיכול לנצל את חייו לקנות עוד תורה ומצוות ומעשים טובים שהם תכלית החיים של האדם היהודי עלי אדמות. (הרה''ג רבי יצחק ירוחם ברודיאנסקי שליט''א בשיחת חיזוק בישיבת הר''ן, ובמענה לשואלים)

הסלולרי גורם ביטול תורה לרבים ופוגע ברצף וקדושת הלימוד

הנה ידוע כמה החמירו חז''ל בעוון ביטול תורה ואמרו שהמפסיק ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו (אבות ג,ז). הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים (חגיגה דף יב:). מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהם קטנים מפני שפוסקים מדברי תורה ועוסקין בדברי שיחה (אבות דרבי נתן פרק כו משנה ג).

מי שמפסיק מדברי תורה ועוסק בדברים בטלים יפסקו חייו מהעוה''ז ודינו קיים לעוה''ב (זוה''ק פרשת חיי שרה דף קכב). וע''י שמפסיק מלימודו לדברים בטלים וליצנות, כל מה שלמד באותה שעה נמסר לחיצונים (כסא מלך על התיקוני זוהר תיקון יח). ללמוד שעה ולהפסיק הוא קיום התוהו האפס וההעדר והרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק והוא סוד הקדושה, וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף הרוח, ומן הראוי לחבל תחבולות איך לקנות את התמדת הלימוד ולהתפלל ע''ז (קובץ אגרות חזו''א אגרת ג).

וצריך ליזהר מדיבורים בטלים בעת לימודו שמלבד שעובר על דברי רבותינו ז''ל, בנוסף יתבייש ג''כ לעתיד לבוא ממעשיו כאשר יקרא המלאך לפניו את המסכת שלמד ובתוכה מעורבים מעשיות רבות ודברי הבל ובטלה, הנה מלבד העבירה, יחזיקו אותו לשוטה שביזה את המסכת שלו היקרה מזהב ופנינים ועשה אותה ככלי חרס שאין בו חפץ.

וידוע מדברי חז''ל שנשמתו של אדם מעידה בו בעת הדין כי כל מעשיו ודיבוריו של אדם הכל נקבע בנשמתו בתוך זכרונו, יש אדם שבנשמתו קבועים כל הש''ס וכו' ויש אדם שקיבץ בחייו בזכרונו כל ההבלים והפסולת והכל מזכירים לו ליום הדין. וכמה צריך להזדעזע בזכרו שכל מעשיו ודיבוריו הכל קבוע בנשמתו ועתיד ליתן עליהם את הדין, ואשרי המזרז עצמו לעשות תשובה ונזהר ללמוד ברצף ובקדושה ולא להפסיק לדברים בטלים (החפץ חיים זצ''ל בספרו זכור למרים פ''ט). [וכבר האריכו רבני דורנו שליט''א ללקט דברי רבותינו ראשונים ואחרונים בענין זה, כמבואר בספרים: בנין עולם, וחי בהם, ודברת בם, יפה נוף, קדושת ביהמ''ד וביהכנ''ס, ועוד ספרים רבים ואכמ''ל].

על שבט יששכר כתוב בתורה הק' (בראשית מט, יד) ''יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים''. שבט יששכר הוא כידוע השבט שייעודו הוא העסק בתורה, כמו שדרשו חז''ל (יומא דף כו.) הוראה בישראל הם משבט לוי או משבט יששכר. על כן בברכתו של יששכר נאמר (בראשית שם, טו) ''וירא מנוחה כי טוב'', כי אי אפשר ללמוד בלי מנוחת הנפש! אמנם מציאותו של המכשיר הסלולרי היא ממש היפך המנוחה הנדרשת מכל לומד תורה! הוא גוזל את מנוחת הנפש גם של צדיק גמור. אני עומד ושואל: איך אפשר להכניס סלולרי לבית המדרש, למקום קדוש בו הוגים באמרת ה' צרופה יומם ולילה. כאשר המכשיר הסלולרי מצלצל באמצע שיעור או באמצע לימוד? מה נענה על מאמר חז''ל (חגיגה דף יב:) ''כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים'', הרי כל מה שאמרו חז''ל הוא נצחי. המכשיר הסלולרי הוא מבטל תורה ממדרגה ראשונה, וזהו רק צד אחד מחסרונותיו. (הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט''א, הובא בחוברת זמן אויר)

יש לעורר אודות מכת מדינה שנפוצה לאחרונה, בדבר הכנסת מכשירי סלולרי להיכלי התורה, אשר כבר נודע איסורם של כל גדולי ישראל להכניסם לבתי כנסיות, כי בכך מבלבלים את הציבור ומחטיאים את הרבים. ובוודאי שאיסור גמור גם להכניסם לבתי המדרשות, כי גורמים בכך לביטול תורה דרבים, וידוע חומר העניין של המפסיק ממשנתו, ומי שאי אפשר לו בלעדי זאת עדיף שישאר בביתו. (כ''ק האדמו''ר מצאנז שליט''א, הובא בילקוט ומקדשי תראו פרק ח)

צלצול הסלולרי באמצע הלימוד והתפילה קוטע את החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים ומפריע לריכוז המתפללים והלומדים. והדבר בולט עוד יותר בעת שיעורי התורה כאשר הלומדים מגיעים לשיעור עם המכשירים בידיהם או בכיסיהם, ומדי כמה דקות נשמע צפצוף מכיס אחר.

יש אנשים שאינם מתביישים ומניחים את המכשיר על השלחן, לצד הגמרא...

כאלו שמדובר ב'כלי-עזר' להבנת החומר הנלמד. וכשמתקבלת שיחה, אין הם מתביישים לענות ולשוחח עם המתקשר לפני כל הנוכחים, שכמובן מופרעים על ידי כך מלימודם, ואין להם אפשרות להתרכז. שלא לדבר על כך שבעלי הסלולרי בעצמם יוצאים מהלימוד, ולא יישאר להם על ידי כך מאומה מכל אשר שמעו ולמדו.

התופעה הזו צריכה להחריד כל לב ונפש. כל מי שלחלוחית של תורה עדיין זורם בעורקיו, חייב להזדעזע מהההצלחה המסחררת של היצר הרע, שנתן בידינו כלי-משחית, ההורס כל חלקה טובה, בכך שהוא מנתק את הלומדים מרציפות הלימוד, ואינו מאפשר להם להיות שקועים בסוגיה שלפניהם. אם כל מה שידענו עד היום על לימוד התורה, נסב בעיקרו על החובה להיות 'בתוך הלימוד', ולא לצאת ממנו ולוּ לשעה קלה, הרי באה התופעה האחרונה ופשוט קרעה לגזרי-גזרים את כל המוסכמות.

הטלפון הסלולרי נמנה על אותם מכשירים טכנולוגיים שבזמן קצר השפיעו על אורח חיינו בצורה משמעותית. אבל, ההשפעה על בית המדרש, היתה ממש בכיוון ההפוך. המצב הגיע עד כדי כך שכאשר הסלולרי מתחיל לצפצף באמצע השיעור, ויתר הלומדים שהגיעו 'חפים' מכל מכשיר סלולרי, מבקשים ומתחננים לסגור את המכשירים כדי שלא יתבלבלו בהאזנתם למגיד-השיעור, הרי שעכשיו מגיע תורו של ה'צפצוף' השני, של בעלי המכשירים עצמם... שחלקם לא מוכנים לקבל את הבקשה וממשיכים להפעיל את המכשיר, המשמיע את קולו מדי כמה דקות, ומפריע לכל הלומדים להתרכז בסוגיה. (הרה''ג רבי יצחק זילברשטיין שליט''א בספרו עלינו לשבח ח''ב עמ' תפז – תצא)

מספר אברך מגיד שיעור שניסה כמה פעמים ללמד שיעורים קצרים בבית הכנסת לאחר התפילה, וגילה שהמכשיר הסלולרי, הוא אויב גם בשעה שהוא אינו פועל. לעתים קרובות השותפים לשיעורים קצרצרים אלו לא היו מסוגלים להתרכז אפילו לאותן דקות ספורות. מדוע? מפני שלפני כל אחד מהם, על השולחן, נח מכשיר קטן, אלקטרוני. היתה תחרות בין הספר לבין הטלפון הסלולרי. שניהם תובעים תשומת לב.

נכון, הטלפון הסלולרי לא צלצל. אבל נוכחותו, והאפשרות שהוא עשוי להשמיע פתאום צלצול, אילצו את המאזין להתמקד במכשיר במקום בשיעור.

המילים היקרות של התורה, שכל אחת מהן היא מצוה בפני עצמה, לא יכלו לחדור לתוך המחשבה שהיתה טרודה גם באפשרות של שיחה האמורה להגיע.

ללא ריכוז, מה אפשר להשיג? וכך, רגעים יקרים מפז שנועדו ללימוד, זמן מה לפני שיוצאים ליום עבודה במשרד, הלכו לאיבוד. ומדוע? ללא שום הצדקה. רק בגלל נוכחותו של טרדן מקצועי, טרדן שהזמנו בעצמנו להצטרף. (חוברת זמן אויר)

הסלולרי מפריע לריכוז והתמדה בלימוד התורה

יש ללמוד את התורה בשקידה והתמדה, ולא לפנות את הראש מלימוד התוה''ק [וכמ''ש חז''ל (שבת דף קמט:) ''אל תפנו אל האלילים'' - אל תפנו אל מדעתכם], אלא תמיד דעתו של אדם צריכה להיות קשורה לתורה ומצוות. ומי שקשור ללימוד התוה''ק יצליח ויהיה חכם גדול בישראל. אך אותם המתעסקים בסלולרי וכיוצ''ב מה יצא מהם... זה לא נקרא ללמוד תורה, אלא צריך שכל ראשו של האדם יהיה בלימוד התוה''ק ביום ובלילה ובלכתו בדרך ובשכבו ובקומו ואז יזכה באמת לתורה.

בצעירותי הייתי שוקד על התורה בהתמדה ולא היה לי אפילו שעון, וכאשר כהנתי כרב במצרים בגיל עשרים ושבע היה לי כל יום שני שיעורים כל אחד שעה וחצי, והיו פעמים שהארכתי בשיעור כי לא ידעתי מה השעה... ורק בגיל שלושים קנו לי התלמידים שעון. למה צריך שעון הרי לימוד תורה יש ללמוד יום ולילה ולא בזמנים מסויימים בלבד אמנם היום כבר לכולם יש שעונים אבל בודאי שאסור לבחורי ישיבה להחזיק סלולרי אפילו כשר וצריכים להתרחק מכך, מדוע בחור זקוק לסלולרי, הרי הוא צריך ללמוד בשקידה והתמדה!? (הגאון רבי עובדיה יוסף שליט''א, הובא בקובץ דורשי תורה)

א''א להבין מה פתאום בחור צריך סלולרי וכי הוא איש עסקים? פעם אפילו טלפון ציבורי לא היה, היום בכל ישיבה יש, אבל בשביל מה צריך שיהיה לו בכיס, קשורה בו ככלב, כמה צריך לדבר, כשיש לו את המכשיר אז הוא פתאום צריך, אם לא יהיה לו הוא לא יהיה צריך, רק הוא נזכר במשהו קטן הוא חייב להתקשר לסגור את הגמ' לצאת החוצה ולדבר, אם לא יהיה לו, הוא יוותר ע''ז וישב וילמד.

כמה זה מפריע בלימוד כמה זה מטריד בתפילה ובעבודת ה' כמה זה תופס את המח, לקנות, לתקן, להחליף, לשלם, אם נאבד לחפש לקנות חלקים ואז כבר לא מוצא טעם בלימוד ומפסיד את הכל.

אפי' בבין הזמנים צריך להמנע מהחזקת סלולרי לא צריך לקחתו לכל מקום שהולכים, אפשר להסתדר בלי זה כי אח''כ מתרגלים לזה בתוך הזמן, נכון במקום שאין טלפון לא כ''כ נח בלי סלולרי, אבל זה שווה, כיון שזה יכול לגרום הפסד גדול ועצום, שווה לוותר על קצת שלא נח ולא להפסיד את הכל... (הרה''ג רבי אליהו טופיק שליט''א בשיחת חיזוק)

בני התורה צריכים לדעת שהעולם עומד על לימוד התורה, וכאשר עוסקים בתורה הם מצילים את העולם [מגזירות קשות ורעות] אבל צריך הקרבה ומסירות נפש להתרחק מיצה''ר כמ''ש חז''ל (קידושין דף ל:) ''אמר רב יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, ואמר רבי שמעון בן לקיש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום''.

וההבדל בין שתי הלשונות הללו, שבתחילה יצרו של אדם 'מתחדש עליו' שבכל יום ממציא היצה''ר דברים חדשים כדי להכשיל את האדם ולבטלו מלימודו כגון הסלולרי וכיוצ''ב, והאדם חושב שזה לא יצה''ר, כי אתמול נכשל בדבר אחר ולא בזה, וכך מדרדר מיום ליום, וכשהאדם מתרגל לזה אז היצה''ר אינו נצרך לעוד חידוש בכדי להכשילו, אלא יצרו מתגבר עליו ביתר שאת. (הרה''ג רבי ראובן אלבז שליט''א, הובא בקובץ דורשי תורה)

הסלולרי פוגע בעמל התורה וקנייניה

הנה נתעוררו רבים באחרונה להשכיל לראות את ההיזק הגדול המצוי במכשירי הסלולרי, ותיקנו תקנה גדולה ומועילה לאסור לגמרי את השימוש בו לתלמידי הישיבות. אמנם לא הזכירו הדבר לענין אברכי הכולללים, אך פשוט וברור הדבר שאף האברכים צריכים להימנע מהחזקת מכשיר זה, וברור הוא שהתקנה שעושים ללומדי הכולל שאין להחזיקו בכולל כלל, הוא דבר הכרחי.

שהרי כל ההצלחה בלימוד התורה הוא שישעבד האדם עצמו לגמרי לעמל התורה, ובשעה שעוסק בלימודו אין לו כעת אלא את היגיעה לדעת עומק דברי הגמרא והראשונים וישקיע כל לבו ומחשבתו רק לזה בניתוק מוחלט מכל עניני העוה''ז הסובבים אותו.

ובודאי שהחזקת מכשיר הסלולרי עמו בעת שבאים ללמוד הוא סתירה מוחלטת לזה, והוא מפסיד לקנין תורה. ועל אברכי הכולל לקבל על עצמם בכל תוקף לקיים ולחזק התקנה שלא להחזיק סלולרי בכולל וכל אשר ישמר ויזהר בזה יראה סייעתא דשמיא בלימוד התורה, ובכך מונע הוא רעה מעצמו כי הרבה תקלות והרס ממש באו ממנו לבתים רבים, וההרחקה ממנו תביא ברכה ושמחה ושלום לו ולביתו עמו, ויזכו לכט''ס. (הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט''א, הובא בספר דרכי החיים ח''א עמ' תכ)

הגאון הר''ר משה לוי זצוק''ל [מחבר הספרים מנוחת אהבה, ברכת ה' ועוד] היה אומר שאחד מהכלים שבהם משתמש היצר הרע כדי לבטלנו מלימוד, הוא הטלפון הסלולרי. וציין שפעמים רבות מנסה הקב''ה את האדם, ודוקא כשהוא בא לשבת ללמוד, מתחיל המכשיר שלו לזמר... אותו אדם צריך לדעת כי זהו נסיון, וה' רוצה לבדוק מה סדר העדיפויות שלו, אם יעדיף את התורה או את הטלפון... והיה, אם אותו אדם יתגבר ויחליט לעצמו כי בזמן שהוא יושב ועוסק בתורה, לא מעניין אותו כל העולם, אז היצר הרע יבין כי אין מה להתעסק אתו ויניחו לנפשו. על האדם להראות לקב''ה כי תורתו חשובה בעיניו, ולא בגלל איזה שיחת טלפון פשוטה, הוא יפסיק מלימודו.

לעתים [הטעים רבינו] יושב יהודי ועוסק בתורה, והנה נקרא הוא לשיחת טלפון שאינה דחופה במיוחד. בלא להקדיש מחשבה נוספת, הוא מרים את שפופרת הטלפון ועונה לשיחה. לאחר מאה ועשרים שנה, תתייצב טענה נוקבת מול אותו אדם: ''מדוע הפסקת ללמוד וביטלת תורה?!''. ואם ינסה להצטדק: ''ומה אעשה? הטלפון צלצל'', יראו לו בכמין סרט תיעודי, איך הוא עצמו נמצא בחנותו, ותוך כדי משא ומתן עם איזה קונה, מצלצל הטלפון, אך הוא אפילו אינו מביט לעברו, כל כולו מרוכז בעסקה המתגבשת... למעלה, אין תשובות ותירוצים!.

ופעמים [הוסיף רבינו] דווקא בשעה שהאדם ייעד לקביעת עתים לתורה, באים כל הטלפונים ה'דחופים'. ומה המשמעות של 'דחוף'? היום מלה זו הפכה להיות עוברת לסוחר, וכל דבר שנצרך מעט, הופך להיות 'דחוף'.

ואף רבנו עצמו נתקל במקרה 'דחוף' כזה, עליו סיפר תלמידו הרב רונן כהן שליט'א (מנהל ת''ת ''לחם הביכורים'' בירושלים):

רבע שעה לפני תום השיעור נפתחה לפתע דלת הכתה, וממשרד הישיבה הגיעה הודעה דחופה: הרבנית שתחיה מבקשת את הרב לטלפון... ידע רבנו כי אם הרבנית נאלצה ליצור עמו קשר באמצע השיעור, כנראה שמדובר חלילה בעניין של פיקוח נפש ממש, ולכן עזב מיד את השיעור, וניגש בזריזות ובחרדה לטלפון. אלא שהרבנית כבר לא היתה על הקו, ורבנו מיהר לביתו בדאגה.

למחרת, לא התחיל רבנו בשיעור לפני שפנה לתלמידיו וסיפר להם בעצב כי אירעה טעות מצערת ביותר. רעייתו ביקשה ממקבל השיחה בישיבה להשאיר לו הודעה לא דחופה לאחר השיעור. אך הלה בטוח היה כי מדובר בדבר דחוף והרבנית מבקשת את רבנו לשיחה כעת... ''אין מלים בפי להביע גודל צערי על אותה רבע שעה שהפסדנו מהשיעור'' נאנח רבנו בכאב אמיתי, ''מה אענה ליום הדין על רבע שעה זו?''...

רופא ותיק שטיפל בו, אמר בהתפעלות: ''אני רגיל שתמיד מחפשים אחרי, ואילו במקרה של הרב, הייתי אני מתקשר אליו להתעניין בשלומו. פעם ענתה לי הרבנית, ואף שהזדהיתי כרופא המטפל בו, התנצלה שהרב לא יכול לגשת לטלפון, כי הוא לומד עכשיו...''. (והאר עיננו בתורתך, פרקי הדרכה במשנת הגר''מ לוי זצוק''ל עמ' 241-242)

בחור המחזיק סלולרי וכיוצ''ב לא יוכל לזכות למתיקות וחשק בלימוד התורה ועבודת ה'

ויש לדעת כי הדרך היחידה לזכות לאהבת התוה''ק והצלחה בלימוד ועבודת ה', הוא ע''י שהראש יהיה אך ורק בתוה''ק ועבודת ה' ולא לעסוק בשום דבר אחר מעניני העוה''ז וכמ''ש חז''ל שכמו שלשה משקין הללו (מים, יין, חלב) אין נפסלין אלא בהיסח הדעת, אף דברי תורה כן (תענית דף ז:). וכן מצינו שנמשלה התורה למים ולמקוה מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב''ה מטהר את ישראל (יומא דף פה:). והביאור שכמו במקוה אם יש שערה אחת חוץ למים או חציצה קטנה בגופו לא עלתה לו טבילה, אלא צריך שכל גופו יהיה בתוך המים וכך יטהר את עצמו. כך צריך שיהיה האדם כל כולו בתוה''ק בכל זמן מימי חייו.

וכתב הרמב''ן על הפסוק ''ובו תדבק'' (דברים יא, כב) שצריך לזכור את ה' ואהבתו תמיד ולא להפריד מחשבתו ממנו יתברך, בלכתו בדרך, ובשכבו ובקומו. ואף כשמדבר עם חבירו צריך שיהיה ליבו לפני ה' שלא יסיח דעתו כלל מהדבקות בה' יתברך עכ''ל.

וכתב רבי צדוק הכהן מלובלין זצ''ל בספרו צדקת הצדיק (אות קסו) שכאשר האדם מקבל על עצמו עול תורה ונכנס תחת עבודת ה' צריך קבלה בלב והסכמה גמורה לעזוב כל חמודות והבלי עוה''ז ולא לאחוז גם בזה וגם בזה, שאז זה וזה לא יתקיימו בידו עכ''ל. שכן כבר לִמְדָנוּ רבינו בחיי בחובת הלבבות (שער חשבון הנפש) שכשם שהאש והמים לא יכונו יחדיו, כך אהבת עוה''ז ואהבת עוה''ב לא יכונו יחדיו בלב האדם.

נמצא שאחד הסיבות העקריות שגורמים להוציא מהאדם את כל החשק והאהבה ללימוד התוה''ק ועבודת ה', הוא ע''י שנמשך ומוצא סיפוק והנאה בדברים בטלים והבלי עוה''ז, שהם מושכים את ליבו וממלאים את מוחו וליבו.

והוא נמשל לאדם שהיה רעב והשביעו רעבונו ממאכלים פשוטים וזולים, ולאחר מכן הביאו לו מאכלים משובחים ומעדני עולם, שאינו מסוגל לאוכלם כיון שכבר שבע ממה שאכל קודם לכן, כך הדבר במי שממלא את עצמו בשטויות והבלי עוה''ז, שכבר לא יהיה לו שום חשק והנאה בלימוד התוה''ק.

ולכן צריך בחור להחדיר לעצמו שאם יחזיק בכיסו נגן, או סלולרי אפילו כשר, או סגריות ועיתונים ושאר הבלי עוה''ז, ברור כשמש שלא יזכה לטעום את מתיקות התורה ועבודת ה', ולא יזכה להיות תלמיד חכם, ויפסיד את העוה''ז והעוה''ב שלו. ולא יתפלא מדוע אין לו טעם והנאה והצלחה בלימוד התוה''ק ובעבודת ה', כיון שהוא גרם לעצמו בידים להפסיד את המתנות שהשי''ת חפץ ליתן לו, וע''ז נאמר (ירמיה ב, יג) ''אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארת, בארת נשברים אשר לא יכילו המים''.

[וכבר כתב הגרמ''י ליפקוביץ שליט''א שיש לחזק את אותם ראשי ישיבה שאוסרים להכניס אפילו סלולריים כשרים. ואף לראשי הישיבה ואברכים יש להימנע מלהשתמש בסלולרי שזהו הדוגמא האישית הטובה ביותר (דרכי החיים עמ' תטז-תיט)].

אמנם ע''י שהאדם יתרחק מהבלי עוה''ז ויזכור שהכל הבל הבלים שאין בו ממש, ואין בדברים אלו וכיוצ''ב שום סיפוק והנאה אמיתית ושום תועלת לגוף ולנשמה, אז יזכה ללמוד תורה ולעבוד את ה' בקדושה וטהרה, ובחשק והתמדה ושמחה, ויזכה לאהבת ה' ויראתו כל הימים וטוב לו בזה ובבא. (הרה''ג יצחק טופיק שליט''א בספרו שבע יפול צדיק, מהדורת שנת תשע''א פרק יא)

איסור החזקת סלולרי למלמדי תשב''ר בשעות הלימודים

נפסק בשו''ע (יו''ד סימן רמה סעיף יז) מלמד תינוקות שמניח התינוקות, או שעושה מלאכה אחרת עמהם וכו', הרי זה בכלל עושה מלאכת ה' רמיה. הרי שהעוסקים במלאכת הקודש, מלאכת חינוך ילדי ישראל, חייבים להתמסר בשעת השיעור אך ורק למלאכתם ללמד ילדי ישראל תורת ה', ולא לשום דבר אחר. גם ידועים דברי הגמרא (ב''ב ח':) אודות רבי שמואל בר שילת שהיתה דעתו על תלמידיו יג' שנה ולא הסיח דעת מתלמידיו ואפילו לרגע.

הדברים אמורים כלפי הפרצה החמורה שהתחילה לאחרונה בדמות השימוש במכשיר הסלולרי, בזמנים האמורים להיות מוקדשים לעיסוק עם התלמידים. יש לדעת שמלמד המדבר בסלולרי בשעה המוקדשת ללמוד עם התלמידים הריהו בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה רח''ל, ואיך יתיימר מי שמתואר כך לחנך וללמד בקדושה ''צאן קדשים''? גם עצם החזקת סלולרי בשעת השיעור במצב של אפשרות קבלת שיחה, ואפילו אם הוא במצב ''רטט'', הרי זה כמי שמזמין שישוחחו עימו בשעה שהוא אמור לעסוק במלאכתו. ומובא בספר ''חרדים'' (קכ) אל יעמוד לדבר עם מלמדי תינוקות פן יבטלם בדברים, ודוגמא לכך מחוני המעגל ונכדו שבעת עסקם במלאכה לא הפסיקו כדי להשיב שלום, (תענית כ''ג) וכ''ש במלאכת שמים.

על כן – אין למלמד להשאיר מכשיר סלולרי פתוח בשעת הלימוד, אפילו במצב ''רטט'', וק''ו שאין לדבר במכשיר זה בשעת הלימוד, ואפילו מחוץ לכיתה. ואם ממתין להודעה דחופה – אפשר לקבלה דרך המשרד.

דבר זה אמור בכל הזמנים בהם המלמד אמור להיות עם התלמידים כולל זמן האוכל או המשחק, האיסור חל בכל הכתות כולל כתות גן, וגם בשעת לימודים כלליים. מלמד או מורה שאינו מקיים תקנה זו, אין הנהלת הת''ת מתחייבת להמשך העסקתו אפילו עם סיום שנה''ל, ומאבד זכותו לקבל פיצויים. ''ואין מזרזין אלא למזורזין''. (קריאת קודש מהרבנים הגאונים: הגר''ש וואזנר הגרמ''י לפקוביץ', הגר''נ קרליץ, הגר''י זילברשטיין שליט''א).

הסלולרי פוגע בריכוז וחינוך התלמידים

כשמלמד תלמידים נמצא מול שלושים ילדים ומסביר להם בריכוז רב את המחלוקת במשנה בין רבי מאיר לרבי יהודה, את ביאור הסוגיא, ולפתע הוא מרגיש את הכיס שלו מזמזם מהסלולרי הרוטט. הוא כמובן לא חושב אפילו לרגע לענות לשיחה. אלא רק להציץ במה מדובר. וכשהוא ''רק'' מוציא את המכשיר הזעיר הלז ומעיף בו מבט קל (תוך כדי ששלושים זוגות עיניים טהורות מביטות בו בהשתאות), מתכרכמות פניו בדאגה. זה מהבנק, כנראה מבשרים לו שהיום יורד המשכנתא, ואם הוא לא דואג לכיסוי עד הצהרים הם מחזירים לו את המשכנתא...

כן, הוא דווקא זכר אתמול לטפל בזה, והוא ביקש מאחיו שיפקיד לו בנתיים.

מעניין מה קרה בסוף, האם הוא לא הפקיד או שהוא עשה העברה בנקאית ויראו את זה רק מחר בחשבון. הוא יטפל בזה מיד בהפסקה... [ואולי זה תשובה חיובית מהתיווך דירות, אולי כבר סוף סוף מצאו שוכר עבור הדירה שלי. או שזה הקבלן שאמר שיחזור אלי בפניה טלפונית עוד הבוקר].

והילדים הטהורים מנסים לקרוא את הלך מחשבותיו של הרבי, במה מתעמק הרבי, מה כל כך מסובך במשנה הזאת. אולי יש לו כאן איזה קושיא עצומה. כן, באמת יש כאן קושיא עצומה. מה הסלולרי עושה עליך כעת מול שלושים ילדים טהורי לב? אפילו לשמוע זמזום של הסלולרי זה קוטע את הריכוז. אתה מתחיל לדמיין. (קונטרס עבד פלא עמ' ח-ט)

חומרת עוון ביטול תורה ודיבורים בטלים בביהכנ''ס וביהמ''ד בפרט ע''י הסלולרי

כל אדם שזכה וזיכהו בוראו להגיע לנקודת האמת, לדעת מה הטפל ומה העיקר בימי חיי חלדו עלי אדמות, יודע שנקודת האמת והדבר הנעלה ביותר שנמצא בכל הבריאה, וההצלחה הגדולה שבהצלחות, וההנאה הגדולה שבהנאות, זה לזכות ללמוד תורה, וכמה שיותר ילמד כך יזכה יותר ויותר. ולזה זכו בני התורה, ואברכים, ושאר האנשים אשר נדבה רוחם אותם לקבוע עיתים לתורה.

אמנם היצה''ר יודע שאם ילמדו שעות ע''ג שעות יצאו הרבה גדולי תורה, ואם יבוא ויאמר שיעזבו את הלימוד לא ישמעו לו בשום פנים ואופן, לכן מצא עיצה לגרום שידברו באמצע הלימוד.

ובזמן האחרון התחכם להרע ולהכניס את הסלולרי לתוך בית המדרש, ולפעמים אדם יושב ולומד בהתמדה ובשקידה ובחשק, ופתאום מצלצל הסלולרי, וזה גורם להוציא אותו מהריכוז, ועד שלוקח לו זמן לחזור שוב לנושא שהוא לומד, בא מישהו ומשוחח איתו, ועוד פעם הוא יוצא מהריכוז. ואז עוד פעם הוא מכניס חשק בליבו ומתחיל ללמוד בחשק ולומד זמן מסויים, שוב פעם מצלצל הסלולרי, וזה גורם להוציא אותו מהריכוז, וכן ע''ז הדרך כמה פעמים.

ופה יש לשאול, האם כך למדו אבותינו, האם מלימוד כזה אפשר לצאת גדולי תורה? וכל זה אף אם נניח שהוא הפסיק והיה מותר לו להפסיק בלימוד, כגון שהיה שאלה הלכתית וכדו', והרי ידוע שהרבה מהנושאים שמשוחחים עליהם אסור לשוחח עליהם בבית המדרש, ויש בזה איסור של המפסיק ממשנתו שמאכילים אותו גחלי רתמים, וה''ז מתחייב נפשו.

והזוה''ק (חיי שרה דף כב), כתב שיפסיקו את חייו בעוה''ב, מלבד העונש השמור לו. ואם מאמרים אלו אינם מפחידים אותנו, כנראה שזה מחוסר ידיעה, או ח''ו מחוסר אמונה, שאם אדם היה מאמין שיאכילוהו גחלי רתמים הוא לא היה מפסיק.

וכל זה אף אם אינו לומד בבית הכנסת ובבית המדרש, אמנם אם הוא לומד בבית הכנסת ובבית המדרש הרי בכל שיחה עם חבר, או בסלולרי, הוא עובר על הלכה מפורשת בשו''ע (סימן קנא סעיף א), בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה.

ומובא בזוה''ק (תרומה דף קלא.) שמי שמדבר בבית הכנסת או בבית המדרש ''אין לו חלק באלקי ישראל''. וכידוע שבעל התוס' יו''ט עשה תעניות וסיגופים עבור איזו עבירה נגזירה הגזירה של מאורעות ת''ח ת''ט, וענו לו בחלום: בעבור שמזלזלים בקדושת בית הכנסת ובית המדרש, ומדברים שם בדיבורי חול. וכתב בספר טובך יביעו (ח''ב דף שכא), שהאדמו''ר מגור בעל האמרי אמת אמר שהשואה היתה בעבור שזילזלו בקדושת בית הכנסת ובית המדרש, והיו משוחחים בעת התפילה.

וא''כ לאור האמור יש לתמוה על מה סומכים אלו המדברים בבית המדרש ובית הכנסת, ובפרט באמצע הלימוד, ועל מה סומכים המתקשרים ומשוחחים בתוך בית הכנסת ובית המדרש, או שעונים לכל צילצול של הטלפון הסלולרי. האם איננו מאמינים לגדולי עולם שאמרו שהשואה ומאורעות ת''ח ות''ט ארעו בגלל דיבורים בבית הכנסת ובית המדרש? האם לא רואים כמה משפחות נכרתו מתאונות דרכים (למעלה מעשרים אלף), וכמה יתומים והורים שכולים נתווספו בשנים האחרונות? וכמה אלפי חולים במחלה הנוראה, ומהם כמה ילדים ותינוקות רבים, לבד משאר מחלות שונות ומשונות, שבתי החולים מלאים, עד שכבר אין כח בלב לחשוב ולסבול. וזה בנוסף על כל המצב הבטחוני הקשה מבית ומבחוץ.

האם זה לא מראה לנו שמשמים קוראים לנו לחשבון נפש לחשוב האם הקב''ה מרוצה מלימוד כזה שמפסיקים בדיבורים בטלים באמצע הלימוד? מלבד הביטול תורה שזה גורם לאחרים ששומעים את השיחה, ומלבד הרמת הראש של חלק מהלומדים לקול צלילי הסלולרי. האם יש לנו גב כ''כ רחב ח''ו לתת דין וחשבון גם על הביטול שנגרם לאחרים?.

ולדאבונינו יש אנשים שעושים את הסידורים שלהם בטלפון הסלולרי בתוך בית הכנסת ובית המדרש ובאמצע הלימוד, במשך כחצי שעה ללא גוזמא. וישנם מיעוט, ששומעים חדשות באוזניות דרך הסלולרי בתוך בית הכנסת ובית המדרש, או שרואים במסך הסלולרי את ההודעות של החדשות שנשלחות לשם מידי פעם. וישנם אנשים שמתכננים את שיפוץ דירתם ומה יקנו ומה יעשו בתוך בית המדרש, וכן מתכננים מה יעשו בחופש, ולאיזה בית הארחה ילכו וכמה ימים ישכרו רכב, וכן ע''ז הדרך, ואלו דברים שאין להם שיעור. ואיך אפשר לראות דברים כאלו ולשתוק בשעה שדם ישראל נשפך כמים, ומעיניהם של יהודים תמימים ושלמים זולגים דמעות רבות לנוכח מצבם!? וכל האמור כאן נכתב מכאב לב, אולם פשוט שישנם הרבה יהודים שאינם נכשלים בכל הנ''ל, כגון שאין להם סלולרי, או שלפי ההלכה הם זקוקים לזה, או כשהם מקבלים שיחה דחופה בטלפון הסלולרי שמוכרחים לענות אומרים לאדם שנמצא מעבר לקו שימתין רגע, והם יוצאים מחוץ לבית המדרש, באופן שלא מפריע ללומדים, ועליהם לא מדובר. וגם על אלו שעוברים על הנ''ל בידוע שזה מחוסר ידיעה, ולכן כתבנו מוסר על חומרת ההפסקה באמצע הלימוד, ועל הדברים החמורים שנאמרו על המדברים בבית הכנסת ובית המדרש. וגם לאלו שזקוקים למכשיר הנ''ל, הם צריכים להשאיר את המכשיר על מצב של רטט. או לעשות צילצול עדין מאוד מאוד שלא יגרום שהאנשים בסביבתם יפסיקו מהלימוד.

ומלבד האיסור להפסיק באמצע הלימוד בדיבורים בטלים או לשוחח או לענות לטלפון הסלולרי, בנוסף ישנו ג''כ איסור ביטול תורה. ומובא בגמ' (סנהדרין דף צט.), מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק עליו נאמר ''כי דבר ה' בזה ומצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההיא'' עכ''ל. ומדובר באדם שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ובודאי שאין אדם שרוצה ח''ו להתחייב בכרת ושלא יהיה לו חלק בעוה''ב? שהרי כל מגמת האדם, שאחרי כל התלאות שעובר בעוה''ז שיזכה לחיי העוה''ב. לכן צריך להזהר בזה הרבה.

וסיפר הרה''ג ר' יהודה צדקה זצ''ל שהגה''צ רבי סלמאן מוצפי זצוק''ל, בזמן השואה כשצבאות גרמניה ימ''ש הגיעו קרוב לארץ ישראל, עשה כשלושה ימים של צום, והלך עם כמאה ועשרים איש להתפלל בקבר רחל, לבשו שקים ושמו אפר, וישבו כל הלילה על הקרקע ועסקו בתורה. כשעלה השחר, נסעו למערת המכפלה ושפכו שם תפילה ותחינה וצעקה במשך רוב היום. הרב ביקש מאבות העולם כשליח עם ישראל, כי יעשו חסד עם בניהם, ויגישו את התפילה לפני אב הרחמים שבשמים, ויבקשו עבור הגאולה. לעת ערב נסעו לכותל המערבי להתפלל. אח''כ ביקש הרב, שמי שיבואו ויודיעוהו בחלום דבר מה, שיבוא ויודיע לו. בלילה התגלו אליו בחלום, והראוהו את הפסוק בירמיה (מז, ג), ''לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים'', ופירשו לו, בעבור שרפו ידיהם מהתורה. הרב ראה בכך רמז כי אמנם הסכנה חלפה מעל ארץ ישראל, אך התפילה לגאולה לא התקבלה מהסיבה שישנו רפיון ידים בלימוד התורה (עולמו של צדיק עמ' 89)

ולדאבוננו, מעת שהגיע הטלפון הסלולרי, הרבה מהריכוז בלימוד ירד לחלק מהציבור וגרם לרפיון בלימוד ולביטול תורה, שהרי כשמתקשרים אל האדם בשעות שהוא נמצא בתפילה או בלימוד, חלק מהמתקשרים אינם חושבים פעמיים האם בשביל דבר זה מותר להתקשר לפלוני באמצע הלימוד. ולפעמים השיקול דעת הזה נמצא ביד בני ביתו שנמצאים בבית או במקום אחר. או שמתקשר אליו אדם שאינו יודע שהוא נמצא כעת באמצע הלימוד, וכתוצאה מכך נהיה הרבה ביטול תורה.

מי שסובל מכך זה עם ישראל וגם האדם עצמו, וכמו שראינו במעשה הנ''ל שהפסידו את הגאולה אע''פ שהיו למעלה משישה מליון קורבנות, וכל זה בעבור רפיון ידים בלימוד. ומה נענה ומה נאמר אם אנו מפסיקים כשאסור להפסיק. ובודאי שדבר זה הוא מחסרון ידיעה כי לכל העם בשגגה, אבל צריך לתת את הלב לכך. והמתבונן בכל המאמרים הנ''ל בודאי שיזהר מכאן ולהבא והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר, ובזכות החיזוק בלימוד התורה נזכה לגאולה השלמה בב''א. (הרה''ג מאיר דוד שמואלי שליט''א בספרו קדושת ביהכנ''ס וביהמ''ד עמ' פט – קטז)

סוף מעשה במחשבה תחילה

קוראים חביבים! לשם מה אנחנו צריכים להביא את עצמנו לידי ניסיון. אם אתה לא מתנדב ב'הצלה' או ב'יד לאחים', מה יקרה אם לא תכנס בכלל עם המכשיר לבית הכנסת? לשם מה אברך זקוק לקחת סלולרי לכולל אם לא ידוע לו בברור על איזה סידור ספציפי שאמור להיות במשך היום דוקא באמצעות הסלולרי.

אי אפשר לתבוע בן אדם ולומר לו למה הרמת את הסלולרי וקיבלת שיחה באמצע הלימוד עם החברותא, כי זה היה לאחר מעשה. זו אשתו, הוא לא יענה לה? זה מהבנק, זה סוף סוף תשובה מהמשכנתא, זה מהחשמלאי. התביעה היא איננה בנוסח של: למה באמצע חזרת הש''ץ אתה פותח את המכשיר לבדוק מי התקשר בינתיים, זה כבר לאחר מעשה, התבעיה היא: למה אתה צריך את המכשיר הזה איתך במשך כל זמן שהותך בבית המדרש? יתכן שהדברים הנאמרים כאן נשמעים קצת קיצוניים, אבל צריכים הם להאמר ולהתקבל בלב מבקשי השם באמת. ננסה ללבן אותה יחד.

מה עושים בעצם אם כן צריך סלולרי בשעות הכולל. מה עושים שאני 'חייב' סלולרי לאחר התפילה בשביל לתאם עם המשפחה משהו. אז בסדר, קורה שצריכים להביא סלולרי, אז אפשר להתפשר על פעם ב..., וגם אז לא כדאי להניחו עליך בכלל, אלא להניחו בתוך התא של הסטנדר וכדומה. ובכלל, אם יש טלפון ציבורי אז זה הכי פשוט. כי אפשר תמיד ליצור קשר במידת הצורך. גם אם זה עולה יותר, שהרי יש לך דקות חינם מהסלולרי לבית.

זכור תזכור שהריכוז בלימוד שוה הרבה יותר מהחיסכון של השיחות הללו.

ואם אין טלפון ציבורי בכולל, אז מסתבר תמיד שיש בכולל כאלה שיתעקשו לא לקרוא את החוברת הזאת, וימשיכו להגיע עם מכשירים סלולרים, ותמיד יש אפשרות שיתקשרו אליהם בשבילך. ואם אין ברירה, אז קורה פעם בחודש שאתה חייב את הסלולרי לשמוע האם הילדים מסתדרים לבד כשהאמא אחרי לידה וכדומה. אבל למה שזה יהיה חלק מהחיים שלנו, למה ללכת לכולל עם הסלולרי עוד לפני שאני יודע לשם מה אני זקוק לו היום. לשם מה? למה להביא לעצמך את הניסיונות? (קונטרס עבד פלא עמ' כח-ל)

פרק ו' - מדברי גדולי ומאור י דורינו שליט''א על הסכנות והנזקים הנגרמים מהסלולרי [בפרט] שאינו מאושר

(המאמרים מובאים לפי סדר מסירתן )

עתיד וקיום עם ישראל רק כשיש תורה בקדושה

בנוסח הסליחות אנו אומרים אין לנו שיור רק התורה הזאת. 'התורה הזאת' דוקא, כקבלתה מסיני וכמסירתה בלי שום שינוי, כי אין די בלימוד תורה, אלא צריך שהתורה תהא 'התורה הזאת', שאם לא כן אין כאן תורה כלל. וכשאמר דוד המלך ע''ה (תהילים יט, ח) ''תורת ה' תמימה משיבת נפש'', מיד קישרה ושילבה ביראת ה' טהורה עומדת לעד, וכוונתו לא היתה רק על עצמו אלא לכל ישראל לדורות עולם, שמי שיחפוץ ללמוד תורה בלי יראת שמים, או להגיע ליראת שמים ללא תורה, תורה ללא טהרה או טהרה בלי תורה, לא יסתייע הדבר בידו.

וכן אמרו חז''ל (יומא דף עב:), ''יראת ה' טהורה עומדת לעד'', א''ר חנינא זה הלומד תורה בטהרה. וע''כ יש לעמוד בפרץ כנגד הדברים העומדים נגד 'יראת ה' טהורה עומדת לעד'.

והנה לדאבונינו, כהיום הזה, צריכים אנחנו לעמוד מול ידם התקיפה של פורקי עול-התורה, ואין כוחנו להתגונן אלא בכוח התורה שבישיבות הקדושות, שבארצנו הקדושה. אלא שכוחה של התורה הוא רק כשהוא משולב ביראה ובטהרה, ולולי זאת אין לה קיום. אם רוצים אנו להעמיד ולקיים את התורה לדורות נצח, צריכה תורתנו להיות כרוכה בטהרה ובקדושה. כאשר התנה עמנו הקב''ה כתנאי קודם למעשה מתן-תורה, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט ו). לעם שאיננו 'גוי קדוש', לא חפץ ה' לתת את תורתו הקדושה והטהורה.

הסלולרי- החריב משפחות רבות

והנה ב''ה זכינו לשגשוג ולפריחת התורה והיראה בארצנו הקדושה.

ושלומי אמוני ישראל גדלו והצליחו וגם עשו פרי קודש הילולים בישיבות הקדושות. לכל אחינו בני ישראל החרדים והיראים לדבר ה' ללא הבדל חוג ועדה, לכולם מטרה אחת לפניהם, ללמוד תורת אלקים חיים ולגדל את בניהם ובנותיהם לתורה ויר''ש, להעמיד ולגדל דורות ישרים, לגיון של מלך מלכי המלכים הקב''ה, שיהיה ראוי לקבל רוח אפינו משיח ה'.

אמנם היצה''ר שאינו יכול להבליג בראותו את ריבוי התורה והישיבות בעם ישראל לוחם בכל כוחו נגד מטרה זו, ואחד מכלי מלחמתו הוא המכשיר הסלולרי אשר הפיל חללים רבים. ותחבולה זו של היצר הרע מרומזת במאמר חז''ל בגמ' (סוכה דף נב.), 'שבעה שמות יש לו ליצה''ר וכו' יואל קראו צפוני שנאמר (יואל ב, כ) ''ואת הצפוני ארחיק מעליכם'', זה יצה''ר שצפון ועומד בלבו של אדם וכו' שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וכו', נתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וכו'.

'הצפוני' זהו מכשיר הסלולרי שניתן להצפינו בתוך הכיס ולהעלים את מציאותו מפני האב והאם. הורים בישראל לא יודעים ולא מרגישים בסכנה שילדיהם נתונים בה, כשהסלולרי ברשותם ובכיסם. כי יש להם אפשרות לדבר, בכל מקום שיימצאו ועם מי שיחפצו, ללא שתהיה עליהם כל ביקורת עם מי הם מדברים ומה הם מדברים. זוהי מציאות שאין להכחישה.

באו לפנינו בשאלת הוראה מקרים רבים של מכשולים, שנכשלו בני ישראל טהורים ובנות ישראל טהורות, בעטיו של המכשיר הזה. ללא גוזמא ניתן להיאמר שמשפחות שלמות נחרבו, הן בארץ ישראל, הן באמריקה והן באירופה. כל זה משמש ראיה ברורה, שיש לפנינו תוצאה של מעשה שטן, שלא היה כמוהו מיום שניתנה תורה לישראל.

איסור חמור לבחורי ישיבות ובנות סמינר להחזיק סלולרי אפילו מאושר

ובאמת גם אם אין אנחנו יכולים לאסור את השימוש בסלולרי בעולם המסחר, כיון שיש צדדים שיש בו איזהו צורך כלשהו, וכמובן שגם בעולם המסחר יש להשתמש אך ורק במכשיר שאין בו כל מכשול, אבל בישיבות הגדולות והקטנות, בסמינרים ובבתי החינוך לבית יעקב, אין מקום כלל למשחית זה, לא למשחית 'כשר' ולא למשחית 'טריפה'.

ואם יסכימו כבוד הרבנים הגדולים שליט''א לדעתי העניה, אי''ה, ביחד עם זקני ומנהיגי הדור שליט''א, יש לאסור איסור גמור להכניס כלי משחית זה ולהשתמש בו בכל מקום קדוש, בית מדרש וישיבה.

זאת ועוד, לדעתנו, כל ראש ישיבה או מנהל שיוודע לו על תלמיד בישיבתו או על בת הלומדת בסמינר שמכניסים מכשיר זה ומשתמשים בו נגד התקנה, הרשות נתונה להם להרחיק את התלמיד בלי טענה ומענה, כמו שאמר שלמה המלך (משלי כב י) ''גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון''. גרש לץ ותצא עמו ליצנותו, ליצנות של עבודה זרה וגילוי עריות. ואע''פ שתמיד דאגתי בלבי לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים, אבל כשם שמצווה לקרב – כך מצוה לרחק את מה שצריך לרחק.

יה''ר שהקב''ה יהיה בעזרנו ויתן לנו את הכח לעמוד בנסיון הזה, ושנזכה להתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, להחזיר ולהעמיד דור של תורה ויר''ש טהורה ושנזכה לקבל פני רוח אפינו משיח ה' בב''א. (הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט''א בכנס החיזוק בשנת תשס''ה)

אפשר לזכות לתורה רק כאשר לומדים בקדושה

''מה תכלית של הישיבה לכלל ישראל? אומר המדרש, על הפסוק ''אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'', הקב''ה כרת ברית עם ישראל שלא תשתכח תורה שבעל-פה עד סוף כל הדורות. ולפיכך אומר המדרש (תנחומא פרשת נח פ''ג), קבע הקב''ה שתי ישיבות לישראל, שהם הוגים בתורה יומם ולילה ונושאים ונותנים במלחמתה של תורה. זה אולי המקור של מושג הישיבה.

הישיבות הקדושות כאן בארץ ובכל העולם כולו, הם ההמשך של שתי הישיבות שהקב''ה קבע בעולם שלא תשתכח תורה מישראל. ומה התכלית של הישיבות? להורות במלחמתה של תורה עד שתצא הלכה ברורה, זה התכלית של התורה.

הגמ' (נדה דף ע:) אומרת, ששאלו מה הדרך לקנות חכמה – ירבה בישיבה.

שואלת הגמ' הרבה עשו כן ולא עלתה בידם? אלא יבקש רחמים מהקב''ה שהחכמה שלו שנאמר ''כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה''. הפסוק הזה בא ללמד, שבזמן שיושבים ולומדים, ומתייגעים בלימוד התורה ורואים שעדיין לא הגיעו להבנה הברורה, צריכים לדעת שה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה. אם הלומד מתמסר ללימוד התורה כפי הצורך בלי לחשוב ולערב דברים אחרים, אז הוא זוכה שהתורה ניתנת לו במתנה, שה' יתן חכמה – זה במתנה – מפיו דעת ותבונה.

ראוי להביא את דברי מכתבו האחרון של הנצי''ב מואלוז'ין לבנו הרב חיים ברלין אשר בו נראה באיזה קדושה צריך להיות הלימוד. בזמנו היתה גזירה של ממשלת רוסיה להכניס לימודי חול לתוך הישיבה, והנצי''ב זצ''ל התנגד לזה בכל תוקף ולא הסכים לשום פשרה בזה, עד שסגרו את הישיבה. לבסוף נסע לורשא ושם חלה במחלה מעגמת הנפש והלך לעולמו. כותב הנצי''ב לפני פטירתו, שלא להכניס שום לימוד חול בישיבה, אפילו אם יגיע מצב של סגירת הישיבה, בלי שום הוראת היתר. ואמר שזה רמוז בתורה, שכתוב ''להבדיל בין הקודש ובין החול''. כלומר, שכל עניני חול מכל סוג שהוא המתערבים בקודש – מחללים את הקודש.

הסלולרי אביזרייהו דעריות ואסור להכניסו לישיבה

מרן הגרי''ש אלישיב שליט''א, אמר על המכניסים מכשירים סלולריים לישיבות. בזה הלשון: ''מכניסים אביזריהו דגילוי עריות בהיכל הקודש''.

''ישיבה שיש בה בחורים המחזיקים טלפונים סלולריים אינה ראויה להיקרא ישיבה''. איזה מקום קדוש יכול להיות שנמצאים בו בחורים המחזיקים סלולרי?!, מה יכול לצאת מכאלו?! ממחזיקי הסלולרי יקומו בתים שהתהפכו מקודש לחול, בתים שלא יצא מהם שום דבר בדורות הבאים. צריכים לומר לבחורים בזה הלשון: תרחמו על עצמכם, תבינו עד כמה אותו כלי משחית אתכם.

ההורים והרבנים צריכים להרחיק מבניהם ותלמידיהם את הסלולרי

הגיע לידי מכתבים מבחורים שכותבים על עצמם שאינם יכולים להציל את עצמם. וזה לא כך, תשובה מועילה!! איזה תשובה מועילה להם? עזיבת החטא! שישברו את כלי המשחית מבלי להחזיקו יותר, וקבלה לעתיד! לקבל על עצמם שבשביל להצליח בתורה לא יחזיקו אף פעם בטלפון סלולרי, ואז הקב''ה בעז''ה יקבל תשובתם.

צריך שידעו ראשי הישיבות, שבחורים המחזיקים בטלפון סלולרי אם יבררו עליהם בשידוכים לא ישמעו עליהם דברים טובים. ושידעו ההורים שאם חפצים הם לראות נחת מבניהם, לא יתנו להם להחזיק את הסלולרי כי בכך מתרחקים הם מהישיבה ומאהבת התורה, וזהו אחד הדברים שאפשר להפחיד אותם שיעזבו את הדרך המתועבת.

הרמב''ם בהלכות תלמוד תורה (פ''ג ה''א) פוסק שאין מלמדים תורה אלא לתלמיד הגון, נאה במעשיו, או לתלמיד חכם, אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב.

כלומר, אם הולך בדרך לא טובה, אי אפשר להחזיק אותו בישיבה וללמדו תורה אלא בתנאי שקודם מחזירין אותו למוטב. כלומר: מסבירים לו את ההשחתה, את חומר האביזריהו דעריות, וזה לא צריך לקחת זמן, אלא שישבור את הטלפון הסלולרי, הכלי המשחית, ויקבל על עצמו קבלה מוחלטת שלא יחזור להשתמש עם זה.

וממשיך הרמב''ם וכותב מנהיגין אותו בדרך ישרה כלומר לא די בזה שמחזירו למוטב אלא שבודקין אותו אם באמת הולך בלא המכשיר המשחית, רק אז אפשר כבר לקרב אותו להכניסו לביהמ''ד. וראשי הישיבות שליט''א צריכים לקיים את דברי הרמב''ם, צריך להחזיר את התלמידים למוטב, ולשבור את כלי המשחית.

ויש לדעת כי בני ישיבה שמחזיקים דבר כזה, זה אחד מהסיבות שאין להם טעם בלימוד. כל אדם מחפש טעם בחייו. 'חובת הלבבות' אומר, שמידת התאווה צריך להילחם נגדה. וכיצד נלחמים נגד מידה רעה זו? ע''י שמקבל הנאה מהמעשים הטובים. בזמננו לא כל הבחורים מתאמצים להתקרב לרבם. על כן אם הרב מעצמו לא מסביר לתלמידיו פנים, הם נעשים יותר מרוחקים. כל אחד מהמחנכים צריך להשתדל, שהתלמיד ירגיש שמקרבים אותו, שרוצים את הטוב שלו, וע''י זה יוצא תועלת רבה שמקנים לתלמיד טעם והנאה בעמלו. מלבד זאת, כל ראשי הישיבות צריכים להראות דוגמא אישית של יראת שמים לתלמידים.

צריך לפעול בכל מיני עצות כדי להתרחק מכלי המשחית הזה, ולפעמים יש צורך גם להסביר לבחור שיהיה קשה לו אח''כ להתחתן ולהקים בית נאמן, ולהבהיר לו שזה לא גוזמאות. ובעניין הזה יש למסור את הנפש כפי שכתב הנצי''ב, כדי שישארו הישיבות על טהרת הקודש לעולם ועד. (הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט''א בכנס החיזוק בשנת תשס''ה)

יש לשמור על תקנת הישיבה שלא יחזיקו סלולרי שהוא סכנת נפשות

כל אחד צריך לשמור על תקנות הישיבה, יש תקנה של הישיבה שלא יחזיקו סלולרים ואסור לחרוג מתקנה של הישיבה בפרט שיש בזה סכנת נפש ממש, עד כמה שאני יודע ההתדרדרות הנגרמת ע''י מכשיר זה, הוא עד התהום ממש.

שמעתי תלמידים שטוענים טענת כיבוד אב ואם – אך עליהם לדעת שבמקום שזה מוציא מן הלימוד אין חיוב של כיבוד אב ואם. ומי שמחזיק סלולרי בכיס זה גורם לו בלבול דעת, איך אפשר להגיד שמונח בלימוד בעמל ויגיעה, זה נחשב שעושה תורתו טפל, ואפי' טפל זה לא נקרא. (הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שליט''א, הובא בספר דרכי החיים ח''א עמ' תיט)

הרבנים וראשי הישיבות צריכים לשמש דוגמא אישית ולא להחזיק סלולרי כלל

כשהתקיימה אסיפת ראשי הישיבות בשנת תש''ס בענין נגע הסלולרי, הציע אחד מחשובי ראשי הישיבות לתקן שראשי הישיבות לא יחזיקו סלולרי כלל, וע''י כך יוכלו להשפיע על התלמידים. והיו ראשי ישיבות שהתנגדו לכך בכל תוקף בטענה שהם חייבים להחזיק את מכשיר הסלולרי בשביל רוב עסקיהם בהחזקת הישיבה וכדומה, וטענו עוד שהבחורים יבינו שלראשי הישיבות יש סיבה מיוחדת לכך ואין ללמוד להתיר גם לתלמידים להחזיק מכשיר סלולרי, ולכן לא הגיעו לכלל מעשה בזה, ורק תיקנו תקנה ביחס לתלמידים.

ויש להצטער מאוד על כך שלבסוף לא תיקנו תקנה זאת, ביחס לראשי הישיבות, כי בודאי רק ע''י זה תהיה תועלת וגדר בדבר. ומי יודע כמה הרס וחורבן היו נמנעים ע''י תקנה זאת, וע''כ כיום צריכים ראשי הישיבות לגדור את הדבר הזה ולהימנע מהחזקת מכשיר זה. (הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ שליט''א, הובא שם)

המחזיק סלולרי מסכן את עצמו ''שאין אפוטרופוס לעריות''

לא באנו סתם לכנס. צריכה להיות החלטה מעשית. כפי ששמענו שיש הרבה ח''ו שכבר ירדו. זו סכנה גדולה שאי אפשר לדעת לאן תגיע. יש כאלה שמלכתחילה לוקחים את הסלולרי מכוונות לא טובות. להם ודאי אין מקום בישיבה. אבל רוב הבחורים אומרים, שהם ח''ו לא יסתכלו בדברים הגרועים אלא רק רוצים קשר עם הבית וכו'. כך מסתמא רוב הבחורים לא חשודים שעושים בכוונה.

אומנם בחורים אלו צריכים לדעת את דברי הגמ' (סנהדרין דף כא:) מפני מה לא נתגלו טעמי תורה שהרי שתי מקראות נגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם, כתיב ''לא ירבה לו נשים'' אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, וכתיב ''ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וכו'''. שלמה המלך, שהיה חכם מכל אדם אמר אני ארבה נשים ולא אסור, והוא נכשל (לפי דרגתו הנשגבה). שלמה המלך, אע''פ שהיה בטוח שלא ייכשל, ונחשב לחכם הגדול ביותר בכל הדורות, והוא היה בטוח שלא ייכשל, נכשל! ואם חז''ל אמרו כך על שלמה המלך אז פשוט שאף אחד לא יכול לומר: אני אעשה ולא אכשל! המכשירים הסלולריים מסכנים את הכלל כולו. כי אם אין ישיבות אין כלל ישראל!, צריך ללכת ולהחזיר את כל המכשירים, ועל זה צריך להילחם בכל החומרא. וצריך להגיד בכל החומרא שאדם שלא מבין את זה אין לו מקום בישיבה, אחרת זה חורבן של הישיבות. אסור לרחם בנושא זה, זה אכזריות לרחם על כך, אין לנו ברירה.

אדם שיימצא אצלו מכשיר כזה, זה סכנה בשבילו וזה סכנה בשביל כל הישיבה וכל עולם התורה בסכנה. הקב''ה יעזור שנוכל לבער את הנגע הזה ולא תהיה בשום ישיבה פירצה כזו וכל אחד ואחד יפחד מזה. ונזכה ליעוד של מלאה הארץ דעה את ה' לגאולה האמיתית לעולם ועד. (הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט''א בכנס החיזוק בשנת תשס''ה)

המלחמה האחרונה בדורינו להרחיק את היצה''ר [הסלולרי] מהיכלי התורה

נתאספו ראשי עם, מרנן ורבנן גדולי וזקני הדור שליט''א, עם ראשי הישיבות מרביצי התורה, משגיחים ומגידי שיעורים מכל היכלי הישיבות בארץ הקודש, על מנת להרים קול זעקה גדולה. והאמת כי עצם ההתכנסות יחדיו מכל העדות והשבטים, תסייע ותשמש כעזר מקודש להצלחת הענין שלשמו התאספנו.

כי כל דבר שקיבלו בני ישראל כשהם מאוחדים, כאיש אחד בלב אחד, נשאר אצלם קיים לעולם. וקבלת התורה תוכיח, כדברי רש''י על הפסוק (שמות יט, ב) ''ויחן שם ישראל כנגד ההר – כאיש אחד בלב אחד'', וזה גורם שזאת התורה לא תהא מוחלפת לעולם. עידוד רב שואבים מזה שכל זקני גדולי הדור שליט''א הטריחו עצמם לבוא מרחוק ומקרוב, ומכאן רואים את גודל חשיבות הענין. כי כל מי שעוסק קצת בחינוך לצעירי הצאן, יודע כי ''עת צרה היא ליעקב''.

שמעתי מכ''ק מרן אדמו''ר מצאנז זי''ע שאמר שהצרה הגדולה ביותר בעקבתא דמשיחא תהיה צרה רוחנית, צרה הנוגעת לנפש ולנשמה, וזו תהיה המלחמה הכבדה ביותר בדורות הבאים. כשנתבונן היטב נראה, שאין בזמננו את אותן נסיונות כבדות מנשוא שהיו ללומדי התורה בדורות הקודמים.

אבותינו ספרו לנו על גודל הלחץ והדחק שהיו מנת חלקם של לומדי התורה בימים מקדם. כאשר באותן שנים היו לומדי התורה שרויים בעוני ובדחקות, ברעב ובצמא, וקיימו בהכרח את ''פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה'', והיו זקוקים למסירות נפש ממש להישאר באהלה של תורה ולקיים ''שבתי בבית ה' כל ימי חיי''.

מלבד זאת בני-התורה נתקשו במציאת זיווגם מחמת הדאגה מאין יתפרנסו והיאך יביאו טרף לביתם. כמו-כן היו בימים ההם ניסיונות ומניעות של כל מיני ארגונים ואגודות שונות אשר רבים חללים הפילו ונשמות רבות ניצודו ברשתם.

מאידך, בזמננו, כאשר כל הע''ז נתבטלו וכל האידיאולוגיות למיניהם חלפו להם ועברו מן העולם, וכל בן תורה וכל בחור הממית עצמו באוהלה של תורה, זוכה להוקרה ולחשיבות כבני מלכים, וקרן התורה מתרומם ובוקע. הרי כעת היצה''ר מחפש לו דרכים חדשות ומטכס עצות חדשות איך להחדיר את טלפיו אל תוך היכלי התורה, וזה נרמז במאמר חז''ל (סוכה דף נב.) ''יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום'', שהיצה''ר מחפש תמיד דרכים חדשות להחטיא את לומדי התורה ולהסירם מן הדרך הישרה.

וע''ז ניבאו לנו חכמינו ז''ל (סוטה דף מט.) ''בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי'', כי בעוד שבשנים מקדם, כשחפץ היצה''ר להחטיא את האדם, היה מוציאו מבית המדרש לרחובות ולשווקים ולמבואות האפילות, הרי שבזמננו היצה''ר וכת דיליה חודרים ברוב חוצפתם לתוככי בית המדרש, אל תוך בית ה' ולתוך מקומות התורה.

בקדושים תהיו אין פשרות

כל המתעסקים בקדשים – בחינוך צעירי הצאן, יודעים ומכירים כמה נשמות טהורות ותמימות שנלכדו ברשת הסלולרי המתועב, וישנם ימים ולילות שאין בהם רגע של מנוחה מחמת השמועות הרעות. די בבחור אחד בישיבה שישפיע לרעה על כל סובביו. היצה''ר פועל כאש בנעורת וכארס של עכנאי, עד אשר נופלים לתהום רבה ולשאול תחתיות רח''ל, ותיצלנה אוזן משמוע.

ובעת כזאת אשר ''קול ענות אנכי שומע'', אין עצה ואין ברירה אלא לקום ולצעוק ולזעוק זעקה גדולה ומרה עד מאד, ויחד עם זה לקבל באמת את צוויים ופקודתם של גדולי ישראל מנהיגי הדור בשלימות ובתמימות. וכשם שלא יעלה על הדעת להכניס לישיבה אדם גלוי-ראש, על אף שיכול להוכיח באלף הוכחות שאין שום חובה בהלכה לכסות הראש, הוא הדין במדה שווה שאסור להכניס ולהחזיק בישיבה בחור כזה אשר מחזיק ברשותו את היצה''ר של דורנו – הסלולרי.

אם נדע שחומרתן שווה – נוכל בעזרת ה' לעקור את הנגע הזה.

חינוך דור העתיד היה בכל השנים מהמלאכות הקשות שבמקדש, אבל על אחת כמה וכמה הדברים אמורים בדורנו, דור תהפוכות, דור עני ואביון, שהמלאכה כפולה ומכופלת עד אין שיעור.

שח לי פעם כ''ק מרן האדמו''ר מצאנז זי''ע – אשר כידוע הרביץ תורה והעמיד תלמידים הרבה במשך כשבעים שנה, כי בשנים הראשונות בישיבה התנהג ביתר תקיפות ובמידת ''זרוק מרה בתלמידים'', ואם היה בחור שלא עמד בהספק ובקצב הנדרש ולא עמד בהנחיות, תיכף סולק מהישיבה, אבל בשנים האחרונות הוכרח לשנות הנהגה זו. כי בימים מקדם, כאשר הוציאו בחור מהישיבה, הלך ופנה לישיבה אחרת ולבית מדרש אחר ושם עסק בתורה, ואף אם עזב את הגמרא, נשאר לכל הפחות ביהדותו. אבל בדורנו זה, דור של הפקרות ופריצות רח''ל, כשמוציאים בחור מהישיבה, הוא עלול מיד להגיע לרחוב המזוהם, ולהתדרדר מטה מטה לשאול תחתיות רח''ל.

בדרכי החינוך ישנם שני אופנים, הדרך האחת היא לחנך את התלמידים באהבה ורעות, למשוך לבם בעבותות אהבה וחיבה, לקרבן ולעודדם בדיבורים ובמעשים, ומאידך יש את הדרך הנוספת של ''זרוק מרה בתלמידים'', ושיהא ''מורא רבך כמורא שמים'', וכבר אמרו חז''ל (פסחים דף קיז.) ''כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור – תיכוונה''. והורו לנו חז''ל כי על המחנך לנקוט את דרך הממוצע, וע''ז אמרו (סוטה דף מז.) ''לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת'', כלומר אף שמחויב להתנהג עם תלמידים באהבה ובחיבה, מ''מ בל יניח ידו מלנקוט לפעמים ובשעת הצורך גם בדרך של דינים ועונשים, וזה בלא זה אי אפשר, וצריכים להחזיק החבל בשני ראשין.

אולם בדברים הנוגעים לסייג לתורה, לגדר של ''קדושים תהיו'', שם אסור בתכלית האיסור להתנהג ברחמים, אלא לשלוט בחוזק יד ובתקיפות יתירה לבל יתן למשחית לבוא ולהיכנס לתוך היכלו להשמיד ולאבד נשמות זכות וטהורות.

במצב כזה צריכים לעשות גדר לגדר וסייג לסייג ללא שום התפשרות.

וכבר זעק הגאון הגר''ש וואזנר שליט''א: הלוואי שהיה ניתן לעקור את כלי המשחית הזה לגמרי, גם ה'כשר' ביותר, לבל יראהו בל ימצא אצל יהודים יראים ושלמים, אבל לדאבוננו היא גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה, ובפרט לאנשים העוסקים במסחר וטרודים על המחיה ועל הכלכלה. אמנם מוכרחים לעשות סייג לתורה אשר יהווה גדר גם לדורות הבאים, ועלינו לעמוד על כך בכל תוקף בכל היכלי הישיבות בכל אתר ואתר שלא יכנסו מכשירים אלו כלל.

ובטוחני שבזכות שנתאגד כולנו כאיש אחד ובלב אחד לקבל את דבריהם של מרנן ורבנן גדולי התורה שליט''א למען מערכה קדושה זו, נזכה לראות פירות טובים, ונהיה לכל הפחות בכלל הבא ליטהר שיסייעו לנו השמים להתעלות במעלות התורה והעבודה, ולגדל דורות ישרים מבורכים בתורה ויר''ש טהורה. (כ''ק האדמו''ר מצאנז שליט''א בכנס החיזוק בשנת תשס''ה)

(דברי הרבנים שליט''א הובאו בחוברת זמן אוויר)

יש לבער את הסלולרי בשריפה כדין עבודה זרה

...אין זה סוד, הטלפונים הסלולריים מכילים בקרבם כיום דברים שאינם ראויים, יש בהם דברים טמאים וחמורים ביותר רח''ל, ואעפ''כ לבושתנו ולחרפתנו נמצאים עדיין בינינו כאלה שמחזיקים בהם.

אילו היה דבר זה קורה בדור העבר היה כל יהודי כשר לוקח מכשיר שכזה ושובר אותו לשברי שברים, ולא מחמת מידת חסידות אלא מעיקר הדין, כיון שמשחית שכזה כמוהו כעבודה זרה ממש שדינה בשריפה והיא חייבת להתבער מן העולם. וכמפורש בזוה''ק (ח''ג דף פד.) בשם רשב''י שאיסור פגם ההסתכלות על נשים נכלל בלאו ד''אל תפנו אל האלילים''! ולעומת זה בדורנו, נאטמו הלבבות וישנם אנשים שאינם חשים בחומרת הדבר.

מה נוראה היא הבושה שאנו צריכים להתבייש מעצמנו! הרי כל אשר בשם ישראל יכונה היה צריך לכתת ולבער מכשיר שכזה בתכלית הביעור! מיד כשנודע שיש בהם דברים שאינם ראויים ושהם מכילים רע חמור כזה היה צריך להשליכו לארץ ולשברו לרסיסים! גיוואלד [הצילו]! הלא תועבת עבודה זרה חמורה מונחת בכיס! ואם הסתכלות אסורה בלבד כלולה בלאו ד''אל תפנו אל האלילים'', הרי כ''ש וק''ו במכשירים טמאים אלו אשר הס''מ בעצמו התלבש בהם לצוד ולפתות על ידם נפשות יקרות ע''י הסתכלות בזדון בזוהמת וטינוף דור המבול ממש! אוי ואבוי! אוי וי! רש''י הק' (בראשית ו-יז) מפרש, מבול – שבלה את הכל שבלבל את הכל שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך עכ''ל. ואם כן הוא במבול של אז, הרי כ''ש במבול זה בדור עקבתא דמשיחא אשר צריכים אנו להתמודד עם חמישים שערי טומאה אשר הסט''א פערה פיה לבלי חוק, וכהרף עין עלולים ליפול בשאול תחתית ומתחתיו, בכליון ואבדון רח''ל, ע''י רעל מכשיריהם וטכסיסיהם אשר רבים חללים הפילו ה''י, שומר ישראל ישמור שארית ישראל.

לאיזה מצב של תרדמה ואטימות הלב הגענו?! וכי מי היה מוכן להחזיק בכיסו חוברת מלאה טינוף ולכלוך מאביזרייהו של גילוי עריות רק בגלל שיש בסופה כמה דפים ריקים שעדיין ניתן להשתמש בהם?! איך א''כ ניתן להשאיר מכשיר שכזה המלא בזוהמא חמורה ונוראה ביותר רק בגלל שניתן להשתמש בו שימוש נוסף?! איך יכולים להשאיר מכשיר כזה בבית יהודי?! איך מתירים הורים לילדיהם להחזיק מכשירים שכאלו?! איך אין הם מפחדים?! האם כאשר ילד או בחור צעיר היו מטיילים על גג גבוה בן מאה קומות שאין לו מעקה והם עלולים בכל רגע ליפול ולהתרסק מטה ח''ו, האם גם אז היו הוריו עומדים מן הצד ומביטים אל הנעשה בשוויון נפש ובשאננות, והלא סכנת הנפילה הטמונה במכשיר שכזה סכנתו חמורה פי כמה, ע''י מכשיר כזה יכול הבן ליפול ר''ל נפילה עולמית לעמקי עמקים שבשאול תחתיות! איך אין הם דואגים על גורל צאצאיהם?! וכי העולם הפקר הוא?! והעל אלה נתאפק?! חובתו של כל אחד להתחזק ולחזק גם את סובביו לבער את המשחית הלזה, ואף כאשר הדבר כרוך בהפסד ממון והוצאה כספית, אדרבה, יש לנו לשמוח כאשר פעולה קדושה זו כרוכה בהוצאת ממון, כי עבור מי אנו מוציאים הוצאה זו?! עבור כבוד הבורא יתברך! כאשר אנו לוקחים מכשיר טמא כזה ומאבדים אותו מרשותנו אנו עושים את הנחת רוח הגדול ביותר לאבינו שבשמים! עלינו לעשות זאת בדחילו ורחימו, ממש עם אמירת ''לשם יחוד''! כי באיבוד ע''ז וטומאה זו מן העולם אנו מגדילים ומייקרים כבוד שמו ית' בכל העולמות. זו צריכה להיות הוראה ברורה ומוחלטת אצל כולנו מבלי יוצא מן הכלל, לבער ולאבד ולהשליך טומאה זו מבתינו. ואם הוראה זו אמורה גם כשאין אפשרות לעבור למכשיר כשר, הרי כעת - שקיימת אפשרות להחליף זאת למכשיר כשר – הדברים אמורים פי כמה ובקל וחומר, יש להשליך ולאבד תיכף מכשירים טמאים אלו ולא להוסיף להחזיקם ברשותו בשום פנים ואופן.

יש בכח פעולה קדושה זו בלבד להוסיף זכויות עצומות לאין שיעור למי שעושה זאת. ובזכות העמדת גדרי קדושה אלו נזכה להדבק באלוקים חיים ותמורת ההפסד הגשמי וההוצאות הכרוכות בכך נזכה להנצל מכל גזרות רעות ולא נצטרך להוציא הוצאות רפואיות, ויקויים בנו ''ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום''. (הגאון רבי יעקב מאיר שכטר שליט''א בשיחת התעוררות בירושלים תובב''א)

יש איסור יחוד עם המכשיר הסלולרי

חז''ל אומרים איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע.

תוכן העניינים

הסלולרי מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה