פרק ד' - סלולרי או תפילה בכוונה
הסלולרי מפריע לכוונת התפילה ומחלל קדושת בית הכנסת
בדבר מה שנפרץ נורא והוא השימוש במכשירים סלולריים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ה''ז חילול קדושת מקום קדוש, ומבלבל ומבטל כוונת המתפללים. ונפסק בשו''ע (סימן קב) שאסור לעבור לפני המתפללים בתוך ארבע אמות. וכן נפסק (סימן צח) שלא להתפלל במקום שיש דבר המבטל כוונתו וכו'. וע''כ אסור להיכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות עם מכשיר סלולרי לא כבוי, ואם שכח לכבותו אסור לדבר בו בשום הוראת היתר. וחובה קדושה מצד המתפללים למחות נגד המשתמשים בסלולרי בתוך ביהכנ''ס או ביהמ''ד שהינם בכלל מחטיאי הרבים ח''ו (מכתב מהרבנים הגאונים בד''צ העדה החרדית: הגר''י פישר, הגר''ב רבינוביץ, הגר''מ הלברשטראם, הגרי''מ דושינסקי זצ''ל).
יש לעורר נגד הפירצה בהכנסת המכשירים הסלולריים לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ובאמת הדבר פשוט שהוא איסור חמור כמבואר בשולחן ערוך (או''ח סימן קנא סעיף א), בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה. וביאר במשנה ברורה שם (סק''ב) בשם הפרי מגדים, שאפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה וכדו' שמותר לשוחח בחוץ, מכל מקום בבית הכנסת אסור, עכ''ל. נמצא שבבית הכנסת אסור להשתמש בסלולרי בשום אופן שהרי כל שיחת חולין אסורה. ויש החושבים שבית המדרש קדושתו קלה מבית הכנסת וזו טעות, אלא אדרבא קדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית הכנסת, וכמ''ש בשו''ע (סימן קנג סעיף א) שמותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש אבל לא מבית המדרש בית הכנסת. ורק לתלמידי חכמים ותלמידיהם התירו לאכול בבית המדרש כדי שלא יתבטלו מלימודם, אבל שיחה בטילה אסורה אף לתלמידי חכמים, (כמבואר בשו''ע סימן קנא סעיף א, ובמאמר מרדכי, שם אות א, ובמשנה ברורה שם סק''ו) .
ומדברי מרן השולחן ערוך הלכות תפילה, מוכח שהכנסת מכשירים סלולריים לביהכנ''ס נוגד כמה וכמה הלכות, ומהם מה שפסק השו''ע (סימן צג סעיף ב–ג) לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים. ואין עומדין להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה, שלא יהא לבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה, עכ''ל. הרי שאין לעמוד להתפלל מתוך מחשבות הטורדות אותו. ואם ישוחח בבית הכנסת בעניניו הרי לבו יהא טרוד ולא יוכל לכוין לבו, והלואי שיוכל להסיח דעתו בשעת התפילה מטרדות הזמן שחשב עליהן בחוץ. ומכל שכן שאסור להוסיף לעשות מעשים להכניס את המחשבות המטרידות לתוך בית הכנסת בשעת התפילה. ואפילו שדין זה נאמר לתפילת שמונה עשרה שהיא עיקר תפילה, מכל מקום פשוט שגם בשאר חלקי התפילות, פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, חייב למנוע דברים המטרידים את הכוונה.
וכתב עוד מרן השו''ע (סימן צ סעיף א – ב) המתפלל צריך שיחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו, ויחשוב אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה שהוא חוקר כל המחשבות. וחסידים ואנשי מעשה היו מתבודדים ומכוונין בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות. ולא יתפלל במקום שיש דבר המבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו.
ואף שכתב השו''ע (שם), שעכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה עכ''ל. מכל מקום ודאי שאסור לעשות מעשה בידים העלול לבטלו מכוונת התפילה, ודי לנו מטרדות הזמן שקשה להתגבר עליהן, ועל הראשונים אנו מצטערים, וכיצד יתכן להוסיף עליהן על ידי הכנסת מכשירים סלולריים למקום תפילה, אשר כל רגע עלולים לקראו לשיחה ולבטל כוונתו. וכבר כתב הרמב''ם (פ''ד מתפילה הלכה א), חמישה דברים מעכבין את התפילה, ומהם דברים החופזים [ומטרידים] אותו מכוונת התפילה.
בנוסף על ידי הכנסת המכשירים הסלולריים לביהכנ''ס הרי הוא גורם נזק לאחרים שכאשר המכשיר מצלצל מתבטל הכונה גם אצל שאר המתפללים, והרי זה בכלל המעכב את הרבים מלעשות מצוה שהוא אחד מעשרים וארבע דברים המעכבים את התשובה, והוא עוון גדול (כמ''ש הרמב''ם פ''ד מהלכות תשובה ה''א).
והנה מבואר בשו''ע (סימן קכג סעיף ב), שהמתפלל בצבור וסיים תפילתו קודם הש''ץ, אסור לו להחזיר פניו לצבור עד שיסיים תפילתו. וכתב הט''ז (שם) הטעם משום שכשיסתכל על הצבור יגרום ביטול הכוונה לאותם המתפללים עדיין.
עכ''ל. ומכל שכן שאסור לגרום להשמעת קולות המבטלים את הציבור מכוונת התפילה. וכן מוכח גם מהשו''ע (סימן קב סעיף ד) שאסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ד' אמות, וכתב הביאור הלכה בשם המאמר מרדכי, הטעם משום שמבטל כוונת המתפלל, עכ''ל.
ובאמת המבטל כוונת חבירו בתפילתו בבית הכנסת יש בזה גם משום חשש של גזל ממון, שהרי בית הכנסת דינו כבית של שותפין (כמובא בשו''ע חו''מ סימן רכד סעיף א). ובחצר השותפין כל אחד יכול לעכב את חבירו שלא יעשה בו דבר שאין דרך אנשי המקום לעשותם (כמובא בשו''ע שם סימן קסא סעיף ה). וכיון שמפריע לחבירו מלהשתמש בחצירו שלא כדת, הרי הוא גוזל את חבירו. א''כ העושה כן בבית הכנסת הרי הוא גוזל את הרבים, ולא שייך להשיב דבר זה שהרי אינו יכול להחזיר לחבירו את כוונת התפילה שמנע ממנו, ומכל שכן שיש להמנע מכך בישיבות ובתי מדרשות שבהם לומדים תורה, וכמבואר בשו''ע (יו''ד סימן רמו סעיף ז) שאין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה, ואפילו מי שנתעשט אין אומרים לו רפואה בבית המדרש, עכ''ל. ומכל שכן שלא לגרום לביטול תורה של רבים על ידי השמעת צלצול הסלולרי. זולת אנשי הצלה, אשר באמצעות כלי זה הם יכולים להציל נפשות מישראל משום פקוח נפש. ומכל מקום, צריך שגם הם ישתדלו להמעיט בהפרעה כל מה שאפשר. ובאמת יש מקום לדון, שכיון שהם חייבים להיות מוכנים תמיד לבוא להציל, וממילא מן ההכרח שהסלולרי יהא ברשותם פתוח תמיד לקבל קול קריאה, א''כ יתכן שמוטב שיתפללו ביחידות ולא יביאו לבית הכנסת מכשיר זה, כי עי''ז מפריע תפילת אחרים, ולכן עדיף שיתפללו יחיד מאשר יתפללו בציבור ויבטלו כוונת התפילה של רבים, וצ''ע. (הגאון רבי נתן גששטנר זצ''ל בשו''ת להורות נתן חי''א סימן ט)
אמרו חז''ל (ברכות דף לא.) המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים, אבא שאול אומר סימן לדבר ''תכין לבם תקשיב אזניך''. ופירש רבינו יונה, צריך שיכוין לבו לאמירת המלות שידע מה הוא אומר. ועיקר הכוונה שהוזכרה בפסוק אינה על כונת אמירת המלות אלא על כונת טהרת הלב, וכפי שנהגו חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפלה לבטל מלבם תענוגי העוה''ז והנאותיהם והיתה כוונתם ברוממות השם, ואז תהיה תפלתם מקובלת ורצויה לפני המקום, עכ''ל. ומבואר מדבריו שיש כונה אחת פשוטה והוא לכוין פירוש המלות, וכונה שניה והיא טהרת הלב מעבירות ומתענוגי העוה''ז ולכוין בגדולת השם ורוממותו.
אמנם לאדם שיש ברשותו סלולרי צמוד הרי זה מקשה עליו לכוין כראוי בתפילה, כיון שתיכף בקומו ממיטתו בבוקר וטרם יציאתו מביתו לבית הכנסת לוקח עמו הסלולרי כאילו היה זה איזה קמיע מומחה לשמירה מפני המזיקים או לשמירה מפני עין הרע. ואפילו אם הוא מאותם אנשים המכבים את הסלולרי וקולו לא נשמע בזמן התפילה, מכל מקום אם שוחח עם חבירו לפני התפילה, הרי יתכן שראשו יהיה טרוד מהשיחה שסיים לשוחח עם חבירו.
ומה נאמר על מי שעונה לסלולרי באמצע התפילה בקולות משונים, ועל מי שהסלולרי שלו מצלצל באמצע תפילת שמונה עשרה ומבלבל כונת שאר המתפללים, והוא נכנס על ידי זה בכלל מחטיאי הרבים רח''ל, ומחלל את הקודש והמקדש מעט שמדברים בתוכו שיחות חולין ודברי הבל וגורם לביטול תורה ותפילה לאחרים, ה' ירחם.
וכבר פסק השו''ע (סימן צו סעיף א) שבתפילה אסור לאחוז שום דבר שלבו עליו שלא יפול ויטרד ותתבטל כוונתו. וכתב המשנ''ב (שם) שגם בפסוקי דזמרה וק''ש אסור לאוחזם בידו.וכתבו הב''ח וערך השולחן (סימן צח) שאם עבר והחזיק במזיד דבר המבטל כונתו נקרא עבריין ואין תפילתו תפילה.
ואע''פ שהרבה מהאחרונים סוברים שבדיעבד יצא יד''ח (משנ''ב וכה''ח סק''ג), זהו דוקא באוחז דברים המבטלים הכונה שיש חשש שיטרד ולא יכוין, אבל אם ברור שלא כיון כלל מסתבר שלכל הדעות לא יצא יד''ח. [וכבר כתב החיד''א בספרו מחזיק ברכה (שם סק''א) שאף באופנים שעליהם כתבו הפוסקים שבדיעבד מי שהחזיק אצלו חפצים העלולים להטרידו מכונת התפילה אינו חוזר להתפלל, מכל מקום תפילתו שהתפלל אינה נשמעת].
ומי שאזנו קשובה תדיר לסלולרי ומדי פעם מוציאו מחיקו לדעת אם התקשרו אליו, וכ''ש אם הסלולרי מצלצל ואפילו רוטט, זה מפריע לכוונתו בתפילה, וגורם טירדה והפרעה אף לכוונת פירוש המילות בתפילה.
וכבר כתב הגר''ח פלאג'י בספרו כף החיים (סימן יא אות ה) שמי שאינו מכוין בתפילה משתתף עם רוח הטומאה, ויבא גם השטן בתוכם, ואוי לו ואוי לנפשו כמה רעה גורם לעצמו. וזה בכל אדם, קל וחומר לשליח ציבור.
ואין לך צרה גדולה כמו זו שאינו מכוין בתפילתו, והיא רעה רבה מכל רעות שבעולם. ובספר חסד לאלפים (סימן צח) כתב, כי כמעט רוב שלימות האיש הישראלי תלוי בעבודה שבלב זו תפילה, כי באומרנו אותה בכונה כדת מה לעשות, המלך יעננו ביום קראנו עכ''ל. ועל כן כ''ש שיש ליזהר שלא לגרום לעצמו במזיד ובשאט נפש טירדה וחוסר כוונה בתפילה. (קונטרס גלות הדעת עמ' יט – כג)
הסלולרי בביהכנ''ס גורם פגיעה במקדש מעט וחילול שם שמים
עלינו לזכור שאמנם אין לנו ביהמ''ק גדול אך יש לנו מקדש מעט, ''ואהי להם מקדש מעט'' - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. עלינו לשמור לכל הפחות על קדושתם שח''ו לא יקחו גם אותם מאתנו. אחד מהדברים שצריך להתריע עליהם שלא להכניסם ''לבית מקדש מעט'' - הוא 'צלם בהיכל', כגון אדם שעטוף בטלית ותפילין וצלצולי הסלולרי נשמעים באמצע שמונה עשרה זה ממש צלם בהיכל. אם ביהכנ''ס זה מקדש מעט אז הסלולרי זה צלם מעט.
ויתכן שהצלם שמנשה הכניס להיכל היה בסה''כ דמות אנטנה... אנטנה קטנה סלולרית כדי שיהיה קליטה טובה בכל הר הבית. אנטנה קטנה בתוך קודש הקודשים. לפעמים צריך את הסלולרי כדי להעיר את בני הבית, לפעמים שכחו משהו חשוב, אך זה צלם בהיכל. זה שבתוך בית ה', אדם מנהל את עסקיו ואם הוא ילחץ או יענה לרטט זה מה שיפעל, זה יעזור לעבור את הבוקר בשלום, זה חוסר האמונה של צלם בהיכל. וזה הורס את הקשר וה''תדר'' שלנו עם בורא עולם. ביהכנ''ס זה חדר יחוד בינינו ובין ה' יתברך. כתוב בספרים שהמצב של שחרית כל בוקר בטלית ותפילין, המצב של שב''ק כל היום, והמצב התמידי של עוה''ב, שלשתם שוים ביחס שבינינו ובין ה' יתברך. יש איזה מעין עוה''ב, איזה קשר שקיים בינינו ובין ה' יתברך בזמנים אלו.
היתכן שבחדר יחוד הכלה תרים את הסלולרי ותענה לחברתה לשיחה קצרה של רגע? הרי יהיה גט במקום. נכון שהלכתית זה יחוד ע''פ כל הכללים, אך רגשית והגיונית זה לא יחוד, ההלכה לא ניתנה לרובוטים אלא לבני אדם עם מוח ולב, זה לא 'חתן וכלה' עם הקשר שצריך להיות ביניהם. לא יעזור תירוצים. המדריכה לא אמרה, או שהסלולרי כשר ורק על רטט. זה לא חדר יחוד! בחדר יחוד יש רק חתן וכלה! הסלולרי בבית הכנסת ובית המדרש זה כביכול פוגע ומעליב את השכינה ''כי קצר המצע מהשתרע'' כמו שנאמר על הצלם בהיכל. (הרה''ג לוי יצחק לדרמן שליט''א, הובא בקונטרס דברו על ירושלים עמ' 57)
השיחה בסלולרי בבית המדרש חמורה פי כמה וכמה מאדם שיושב שם ומפטפט עם חבירו. יש כאלה שכשמעירים להם 'בבית הכנסת' לא מדברים בסלולרי! הם נזעקים מיד וטוענים: מה אתה רוצה ממני, וכי אתה עושה תענית דיבור בבית הכנסת? יש כאן עוד כאלה שמדברים ככה... קודם כל, זו טעות.
איך אומר הפתגם: יש בגהינם מספיק מקום לכולם. אבל צריך להבין שיש כאן בעיה גדולה. כשאתה משוחח עם מישהו בסלולרי, ברוב המקרים הוא לא יודע שאתה בבית המדרש. כשאתה מתווכח עם פקיד של חברת אשראי מדוע חייבו אותך על עסקה שלא עשית, אתה נסחף בעל כרחך לטונים גבוהים. אם רק קצת תפקח את העיניים תיווכח כמה שזה נכון. (קונטרס עבד פלא עמ' יד-טו)
ניצב ציבור של מתפללים בבית-כנסת, ה''קדישים'', ה''קדושות'' וה''ברכו'' ממלאים את החלל. יושב ציבור של לומדים בבית-המדרש, ניגון הגמרא שולט בכיפה, הסטנדרים פזורים בכל פינה, למדנים מתנענעים באש-קודש וגורסים את משנתם בקול ובנעימה, והטלפון הסלולרי, ללא כל התחשבות וללא שמץ של חרדת-קודש, מתנגן לו ברמה מכיס בעליו ומפזר ערפל כבד של חולין בתוך נהרת הקדושה.
ועדיין לא די. אם במקום שמותר להפסיק הדברים אמורים – הרי מותר... כי אז נהפך ההיכל אשר לפני ה' – לכיכר השוק, לבית-מסחר, לסניף בנק, ולעתים, אף לסתם בית-יושבי-קרנות של רכילות ולשון-הרע. חיש קל שוכח בעל הסלולרי את מקומו, ושוקע בשיחה של חולין או אף של חולי-חולין, בתוככי קודש-הקדשים. אלא שגם במקום שאסור להפסיק, לא תמיד עומד בעל-הסלולרי בניסיון.
עינינו רואות ולא זר, איך שולף הוא בחטף את המכשיר מכיסו – שהרי ישנם בעולם מקרים של פיקוח-נפש, לא עלינו, ויתכן כי זה אחד מהם – ואם תמצי לומר שלא, הרי מוכרח הוא רק להביט בצג ולברר את זהותו של המתקשר, כדי שמכאן ואילך תסתובבנה כל כוונות התפילה סביב אותה שיחה שלא נענתה...
חדירתם של הטלפונים הסלולריים לבתי הכנסת שלנו פגעה יותר מדי ב''מורא מקדש'' שלנו. הבה נקדיש רגע להתבוננות בהשלכות של התופעה. זה צריך להספיק כדי להיראות גם לאדם הספקן והליברלי ביותר שהיתר כזה אינו בא בחשבון. זה פשוט בלתי נסבל.
מה יכולה להיות ההרגשה כאשר באמצע תפילת עמידה, ''קודש הקודשים'' של התפילה, נשמע הצלצול הצווחני – או המוזיקה הסימפונית – של טלפון כיס? האם אין זה עלבון כלפי מעלה, גירוש השכינה ששוכנת בבתי הכנסת? יש כאלו שלא רק שנכנסים עם הטלפונים הסלולריים שלהם לבית הכנסת ואינם מקפידים לכבותם, אלא שהם גם מעיזים לענות בטלפון. מה יש, הם יאמרו, הלא הם כבר גמרו את השמונה עשרה שלהם? יותר מכך, זה גם נושא ברור מאוד של דרך ארץ פשוטה, מה עם שאר המתפללים אלו שמתאמצים להתרכז במה שהם אומרים ואתה כעת מפריע להם? זו תפילה שנועדה עבור כל הציבור, גם לזה שרוצה עכשיו לדבר בטלפון סלולרי שלו... (חוברת זמן אויר)
מה נאמר ומה נדבר? המבוכה מתחדדת עד לכאב כאשר אנו מבחינים באדם היוצא בבהלה מתוך קהל מתפללים בבית כנסת, או מתוך שיעור תורה, תוך כדי שליפת טלפון מבהיק וצווחני מכיסו. מה בעצם מביע אותו אדם המבהיל את עצמו ללא אומר מתוך הקודש? ריבונו של עולם יש לי דבר יותר חשוב ממך ח''ו, וזהו בשר ודם בצד השני של הקו!
וכך ברגע אחד, כל השקפת העולם האמונית של אותו אדם נראית כקורסת למול עיני המתבונן. (עצמותי תאמרנה עמ' 368)
הסלולרי בביהכנ''ס – קוטע את החיבור לבורא עולם [סיפור]
בכל הדורות, עמדו גדולי ישראל והוכיחו על שמירת כבודם של בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר השכינה הקדושה שורה בתוכם. ולא זו בלבד, אלא שמדור לדור מנהיגים וצדיקים, תלו את הגזירות הרעות שהיו בזמניהם, בעוון זלזול בקדושת בית הכנסת ובית המדרש. אך בקושי בקע הטלפון הסלולרי מביצתו, כבר הפך לעסקן פעיל ונלהב בתחום של ריבוי שיחה בטילה בבתי-כנסיות ובבתי-מדרשות, ראש-וראשון לכל דיבור של חול במקום של קדושה...
קיבלתי מכתב מתלמיד חכם מפורסם אחד, הזועק חמס נגד תופעת המכשירים הסלולריים שצלצוליהם נשמעים בעת התפילה. הת''ח התריע על כך שאם פעם עוד עורר הדבר צמרמורת אצל יראי השם, שהזדעזעו לשמוע קול של טלפון בבית הכנסת, ובאמצע שמונה-עשרה, הרי שכיום הפך דבר זה ל'הרגל' אצל רבים. והמכשיר הסלולרי שהיה אמור להקל על חייהם של האנשים ולהופכם ל'מחוברים' יותר, הפך לאחד המקלקלים הגדולים ביותר, ולוּ בשל התופעה של הצלצולים בעת התפילה והלימוד.
[ואולי כדאי לחזור כאן על דבריהם של כמה מגדולי הרבנים שאמרו שכיוון שהקב''ה מעוניין לעורר את עמו ישראל על ידי צורת עונש מסויימת, הרי יתכן שעל ידי העלאת המכשירים הסלולריים לראש כותרות הפיגועים בארץ ישראל, מחבלים מפעילים מטעני-נפץ על ידי מכשירים סלולריים, רוצים לעורר אותנו מן השמים להפסיק את הפעלת המכשירים בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות].
הדבר הפך למגיפה של ממש. מי היה מאמין שבאמצע התפילה או באמצע סדרי-הלימוד, יישמעו לפתע צלצוליהם של מכשירים סלולריים הגורמים להפרעה כל כך גדולה לציבור המתפללים והלומדים. לאחרונה הותקנו צלצולים מצלצולים שונים, ההופכים לתזמורת של ממש...
ברור שמדובר בתופעה שיש לעוקרה מן השורש, ואם כפי שאמרנו מגמתם של מנהלי החברות הסלולריות היא להפוך את בעל המכשיר ל'מחובר', הרי שבדיוק מאותה סיבה אפשר לומר שמי שמפעיל את המכשיר בבית הכנסת, אינו מחובר למי שאמר והיה העולם. הצלצול באמצע התפילה קוטע את החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים, ומונע מהציבור הנמצא באותה עת בבית הכנסת להתרכז בתפילתו ובלימודיו.
כל בר-דעת מבין שהמדובר בתופעה מבישה ויש לעוקרה מהר ככל האפשר, וכדי להתעורר בעניין נביא כאן מעשה שהיה במפעל אמריקאי משגשג, שבעליו ביקשו להעלות את יוקרתו בעיני ציבור הלקוחות שלו. ובאמריקה, מתנהל עולם המסחר רק על ידי פרסומת. המנהל ההוא עשה כל שיכל על מנת להגיע למירב הפרסומת האפשרית, אבל יועציו אמרו לו שהדרך הטובה ביותר היא רק אם יצליח להביא למפעל שלו את הנשיא האמריקאי בכבודו ובעצמו. 'כאשר הלקוחות יראו שהנשיא מצא לנכון לבקר במפעל, הם יסיקו לבדם את המסקנה שמדובר במפעל מצליחן מאין כמוהו', יעצו לו.
דרך ארוכה מאוד היה עליו לעבור עד שהשיג את הסכמת הנשיא לבקר במפעל. לפני כן היה צריך להקיש על משרדיהם של עשרות יועצים ואנשי יחסי-ציבור, בכירי הלשכה הנשיאותית, וכו', אבל המנהל לא נח ולא שקט, עד שהשיג את ההסכמה המיוחלת לבואו של הנשיא לביקור בן חמש דקות במפעל, וזאת לאחר שכל מי שהיה מעורב בענין, הגיע למסקנה שאכן ראוי הוא מפעל זה לכל עידוד. ואם הדרך עד למתן ההסכמה, ארכה מחצית השנה, הרי שהשלבים הבאים לא היו פחות מייגעים. מעתה ניכנסה לתמונה ועדת הטקס של הנשיא, שחבריה הגיעו לביקור במפעל ודרשו דרישות מדרישות שונות, שנסבו בעיקר על שינוי פניו של המבנה, על צחצוחו והברקתו, לקראת הביקור הנכסף.
הם ביקשו ממנו להחליף את כל התאורה, את הטפטים, ומה לא. אבל, גם לאחר שעשה כל מה שנתבקש, והשקיע סכומי עתק ברכישות הללו, עדיין עמדו חברי הוועדה על כך שיוחלפו גם כל הווילונות של המפעל, ואף הצביעו בפניו על חנות יוקרתית, שם הוא צריך לרכוש את הווילונות החדשים. בלית ברירה, הלך המנהל לחנות ההיא, ורכש ווילונות בסך רבבות דולרים לכל חדרי המפעל.
הווילונות היו מעוטרים בתמונות ובציורים יפיפיים, מעשי ידיהם של אמנים מפורסמים, ששמם יצא לתהילה. הכל היה שווה לו, כדי לזכות לביקורו של הנשיא, שירומם את קרן המפעל, ויוציא את שמו בכל העולם.
לאחר התקנת הווילונות היוקרתיים, הגיעו אנשי הטקס לסיור אחרון במפעל, והנה מה גדלה השתוממותו של המנהל כאשר הם פסלו על הסף את הווילונות החדשים. 'לא לאלה היתה כוונתנו', אמרו לו. 'אבל עשיתי כל מה שביקשתם, והייתי בחנות הספציפית שהזכרתם, ומה אני יכול לעשות יותר מזה'? – התקומם האיש. 'האם אמרת למוכר הווילונות שמטרת הקנייה שלך היא עבור ביקור הנשיא?' – שאלו. 'לא', השיב המנהל. ואז הורו לו שאם הוא מעוניין שהנשיא יבוא לבקר במפעל, שיילך שוב לחנות ויאמר שסיבת הרכישה היא ביקורו של נשיא ארה''ב.
כאשר הגיע לחנות, והמנהל שמע את דבר הביקור, אמר לו שמחירם של הווילונות המדוברים הוא הרבה-הרבה יותר זול ממה שקנית אצלי לפני כמה ימים... עכשיו כבר באמת לא ידע המנהל היכן הוא נמצא... כיצד ייתכן שווילונות המתאימים לביקור הנשיא יהיו יותר זולים מאלה שהוא רכש – ומה פְּסוּל יש בכך אם במפעל יהיו ווילונות יותר יקרים? אמר לו המוכר: הינך יודע כיצד לנהל מפעל, אבל אינך יודע פרק בהלכות הטקס של ביקור הנשיא. הווילונות מותקנים בעיקר מאחרי המקום שבו יעמוד הנשיא ויישא את נאומו. אנשי הטקס מעוניינים שהציבור יאזין לדבריו של הנשיא, ויתמקד רק בו, אם הווילונות שיהיו מאחריו, יעוטרו בתמונות ובעיטורים נאים, הרי שהעין תיתפס אל הווילונות, ולא אל הנשיא, ואת זה בדיוק רוצים אנשי הטקס למנוע. אי לכך, הווילונות שאנחנו מתקינים לכבוד ביקורו של הנשיא, הם בצבע אפור, אחיד, ללא תמונות וללא שום עיטורים, ולכן מחירם זול הרבה יותר ממה שאתה רכשת...
עכשיו הבה נעשה חשבון. אם כך הם פני הדברים כאשר באים להקביל פני מלך אביון, שהיום כאן ומחר בקבר, הרי כאשר אנחנו באים להקביל בתפילתנו את פני אבינו שבשמים, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שחובה עלינו להתרכז רק בדברים הנוגעים אליו, אל המלך, ולמנוע מעצמנו ככל האפשר את העיסוק בדברים אחרים.
האם היינו נכנסים ללשכה הסגלגלה של הנשיא האמריקני עם סלולרי בכיס, ולא היינו חוששים שמא יצלצל המכשיר בעת הפגישה הגורלית איתו? מי היה מעז לעשות כך?! אין זאת אלא שההרגשה שלנו בעניין התפילה, לוקה בחסר, ועל דא קא בכינא.
יש לראות את הדיבור בסלולרי בבית המדרש בחומרה רבה, גם לאור הידיעה שהתפרסמה שעורך דין שהירצה את טענותיו של לקוחו בבית המשפט, שכח לכבות את מכשיר הסלולרי שלו, ובעת שהשמיע את דבריו בפני השופט נשמע קול-צלצול מתוך הכיס. רק צילצול אחד נשמע, שכן עורך הדין מיהר לכבות את המכשיר.
אבל, הצילצול היחיד הזה הביא את השופט לקנוס את עורך הדין בחמש מאות שקלים על 'ביזיון בית המשפט'... (כיום הקנס עלה פי כמה וכמה) אמרתי לעצמי, אם כך הוא הדין בבית משפט, על אחת כמה וכמה יגדל כבודו של בית אלוקינו, שלא יישמעו בו צילצולים מצילצולים שונים, ולא ידברו בו המתפללים מתוך המכשירים הסלולריים שבכיסיהם. (הרה''ג יצחק זילברשטיין שליט''א בספר עלינו לשבח ח''ב עמ' תפז-תצא)
סוף מעשה במחשבה תחילה
קורא יקר: לאחר שקראת פרק זה ראוי שתעשה לעצמך חשבון פשוט, בדרך כלל אדם ממוצע גר בקרבת מקום של כ 5- דקות הליכה מבית הכנסת. עכשיו, בדרך לבית הכנסת אתה בדרך כלל לא זקוק לסלולרי, כי גם אתה מאלה שכבר נמצאים ב''הודו'' בבית הכנסת, הרי לפעמים אתה מתחיל קורבנות כבר בדרך לתפילה (אלא אם כן יפתיע הסלולרי באיזה שיחה דחופה...) וגם בדרך למנחה, הרבה פעמים, אתה מתחיל קורבנות כבר בדרך כדי לחסוך זמן. אז בקיצור, בדרך אין לך תוכנית לדבר בסלולרי.
ובבית - הכנסת הלא סביר להניח שלא תצא באמצע אמירת פסוקי דזמרה עם הסלולרי בחוץ ותנענע בראשך (כאילו שההוא מעבר לקו רואה אותך) עם ציטוט של חלקי פסוקים מהתפילה. ואם טיפת שכל יש לך, ועוד חצי טיפת רגש קודש שוכנת בלבך, מסתבר שגם לא תפתח את המכשיר ''רק בשביל לראות מי זה מתקשר בשעה כל כך מוקדמת כבר פעמיים''. כי מה יצא מכך, הלא בלאו הכי אתה לא מתכוון לענות. נפקא מינה רק לבלבול הדעת למהדרין.
ובאמצע קריאת שמע. גם אם הסלולרי ירטט לו בשולי חליפתך או בחגורתך הרי מסתבר שאתה יודע מה שנפסק בהלכה (שו''ע סימן סא) שצריך לקרוא קריאת שמע בכוונה באימה וביראה ברתת ובזיע, וכל שכן באמצע שמונה עשרה, קשה להאמין שיש יהודי שמסוגל לפתוח את הסלולרי ''רק בשביל לראות מי זה''.
שכן יש בעיה הלכתית בנשיאת מכשיר סלולרי בעת התפילה, גם אם הוא על מצב רוטט. כך משמע בשלחן ערוך בהלכות תפילה (סימן צב ס''ג) וז''ל: צריך קודם תפילה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. ע''כ. וכי זמזום של סלולרי בתוך הכיס זה לא נחשב 'דבר מטריד'!? ואחר התפילה, יש לך חמש דקות בלבד עד הבית. אז מה יקרה אם בחמש דקות הללו לא יהיה לך סלולרי. האם אתה באמת אדם כל כך ציבורי שצריכים אותו זמין כל שעות היממה?... האם אתה מתנדב של זק''א או הצלה? אתה עובד ביד לאחים שאתה מקבל פתאום טלפון להיות באיזה צומת תוך שבע דקות, להציל איזה בת ישראל מכפר ערבי? מה יקרה אם תלך לבית הכנסת בלי סלולרי כלל? תנסה רק שבוע אחד ותראה אם יקרה משהו. יקרה משהו. אבל משהו מאד טוב, יהיה לך בתפילה טעם של ''תפילת שבת'' יהיה לך מנוחת הנפש אמיתית, תשתחרר מהעבדות הזאת להוד מעלתו של הסלולרי הנכבד...
ובפרט שתיזכר כמה פעמים הלכת לבית הכנסת עם הסלולרי, וכדרכם של אנשים עסוקים, יצאת מהבית 'על הדקות'. כלומר, בחישוב מדויק שאתה דורך במפתן בית הכנסת 'בדיוק' בזמן הנקוב לתחילת התפילה, אבל מכיוון שהתקשר איזה אחד בדרך - התעכבת אתו מאונס ואיחרת לתפילה? כמה פעמים יצאת מהבית הכנסת בשיר של יום או בסיום שמונה עשרה של ערבית והחזן עוד לא אמר קדיש, ויצאת רק בשביל לענות: כן, לא, שחור, לבן, והשיחה התארכה עד עלינו לשבח. מה לעשות, זה היה מישהו שצריך אותי 'עכשיו', אנוס רחמנא פטריה.
וא''כ נמצא שאין שום היתר וסיבה מוצדקת לקחת את הסלולרי לביהכנ''ס, ואדרבא יש את כל הטעמים והסיבות הטובות שלא לקחתו כלל לביהכנ''ס וכ''ש שלא לשוחח בו בביהכנ''ס ובעת התפילה ח''ו, ובכך למנוע מאיתנו, ומציבור המתפללים הפרעות מיותרות וחוסר ריכוז בתפילה וחילול קדושת ביהכנ''ס, ונזכה להתפלל בכוונה ולשמור על קדושת ביכנ''ס, ויה''ר שיתקבלו כל תפילותינו ברחמים וברצון אכ''ר. (עבד פלא עמ' כד - כו)