אור ברסלב
הסלולרי מזוית יהודית פרק ג' - סלולרי או כבוד הזולת

הסלולרי מזוית יהודית

פרק ג' - סלולרי או כבוד הזולת

פרק ב' - סלולרי או כבוד האדם

כל אחד מרגיש נבוך מעט כאשר הוא רואה אדם העונה למכשיר הסלולרי בזמן שהציבור שהוא נמצא בתוכו עסוק בדבר אחר, למשל בין אנשים הממתינים בתור, או במסגרת שיעור, במסיבה, או חלילה בלויה.

המחזה המוכר: לפתע קופץ אדם כנשוך נחש... מחפש בשקיקה את המכשיר בכיסו ובתנועות רוטטות מאתר את הלחצן המאפשר את קבלת השיחה. בלא אומר ודברים, אנו, הנוכחים, מרגישים מבוכה, אנו חשים כי זהו מעשה פוגע.

זה פוגע בנו כפרטים הנעזבים לפתע לטובת הטלפון, ופוגע בציבור בתוכו הוא נמצא באותו זמן. מדוע? מה כל כך מפריע? הרי זו מציאות, ואולי נשלים עם כך שיש מכשירים כאלו בעולם, ולפיכך מותר לדבר – וזהו? הדברים אינם כל כך פשוטים ולא מדובר כאן בסתם בחוסר דרך ארץ.

הנבהל לשמע צלצול ה'נייד' שלו [ללא סיבה הכרחית ודחופה כפיקוח נפש וכדומה] מגלה משהו שקשה לקבל; באותו רגע של בהלה לטלפון, מכריז כביכול אותו אדם; ''רבותי מכובדים ככל שתהיו, הקשר האישי זה עם מי שקורא לי מחוץ אליכם, חשוב לי יותר מכם ומן הנושא בו אנו עוסקים''! וזו הנקודה החמורה.

התגלות ההעדפה האמיתית בין מה שהאדם שרוי בו כרגע לבין דבר המגיע אליו דרך המכשיר. במילים אחרות: מה שמתגלה באותו רגע הוא יותר משמץ של זלזול יחסי במקום, באנשים ובנושאים בהם העונה לטלפון נמצא ולכאורה עסוק בהם. הוא מעמיד בדרך זו את בני שיחו וקהלו כבטלים ודחויים למול המכשיר הקטן והצווחני. (עצמותי תאמרנה עמ' 336)

דוגמאות לפגיעה וזלזול בזולת הנגרמים מהסלולרי

לכל מטבע יש שני צדדים. הטלפון הסלולרי מאפשר לנו לשמור על קשר עם אחרים בכל עת ובכל מקום. אך הוא חושף אותנו לפלישה בלתי פוסקת של אחרים לתוך חיינו. הטלפון הסלולרי משתלט עלינו בלי שנחוש בכך.

התופעה לא החלה היום. לפני עשר שנים, מספר עובד בכיר במעבדה לבדיקת שעטנז בלונדון, הוא נכח שוב ושוב כי הלקוחות היו מגיעים אליו כדי לקבל את פריטי הלבוש שלהם. הם היו מושיטים את התלוש, מקבלים את החבילה העטופה, משלמים ומקבלים עודף, ויוצאים בדלת בלי לומר שלום או תודה. מדוע? הם היו שקועים מדי בשיחה בטלפון סלולרי. הם לא יכלו להפסיק את השיחה אפילו לרגע קט כדי להתייחס למי שעמד לפניהם. הם דיברו ודיברו בעליזות גם בשעה שהושיטו את התלוש... כשקיבלו לידיהם את הכסף... כשיצאו החוצה בלי לשים לב למה שקורה מסביבם.

איך אפשר לעשות זאת?! איך אפשר לדבר עם מישהו שנמצא הרחק מכאן, אולי בקצה השני של העיר הגדולה, ולהתעלם ממי שעומד ומגיש להם שירות, מאדם שיש להודות לו על מאמציו שנעשים באדיבות וביעילות?...

מעשה נוסף היה באמצע שיעור רב חשיבות של מרצה מקצועי, נשמע לפתע צלצול. בעל הטלפון הסלולרי לא ידע איך להגיב. המרצה הגיב במקומו. ''הו, אם השיחה הזו בשבילי, אז תאמר לו בבקשה שאני עסוק. אני מוסר כרגע שיעור.

אין שום בעיה. אשמח לחזור אליו ברגע שאסיים!''. הלקח היה ברור. אם כך מוכן המרצה לעשות, קל וחומר לשומעים. הקהל נענה בחיוב לתשובה, שנאמרה בדרך ההומור, כדי למנוע את הפגיעה. מכל עבר נשלחו ידים אל הטלפונים הסלולריים, לבדוק שהם כבויים. בשיעור הזה לפחות המטרד לא חזר על עצמו.

צלצולי הטלפון הסלולרי פולשים לכל זמן ומקום. לדוגמא, הטלפון הסלולרי עלול לצלצל באמצע חופה. בעצם השמעת הצלצול, בעצם הזמינות של הבעלים לקבל כל שיחה, מהסלולרי הוא בעצם מעביר לסביבה – ולחתן ולכלה – את המסר הבא: ''באתי לכאן רק כדי להראות את עצמי. אבל לא באמת אכפת לי מהחתן והכלה. למרות שזה הרגע המשמעותי של חייהם''.

ולהוסיף חטא על פשע, אם הבעלים של הטלפון הסלולרי יענה לצלצול, האם אין זה עלבון חמור שבעתיים?! ואם זה כך בחופה, מה נאמר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אם זה קורה באמצע לווייה...

אם הדברים מגיעים לידי כך, מה אפשר לחשוב? האם זה ענין של חוסר פרופורציות, או גרוע מזה?! האם זו תלות, כפייתיות, או התמכרות?! מטרת השורות האלו לעורר את הקוראים לשמור על איזון. לא להניח למכשיר אלקטרוני להשתלט עלינו. כל מה שצריך זה כוח רצון והתבוננות קצרה.

נקודה נוספת שצריך בעל הטלפון הסלולרי לחשוב, מנין ההחלטה שהמתקשר חשוב יותר מהאדם עמו מדברים כעת פנים אל פנים? לא מכבר היה אדם שעמד ושוחח עם שכנו לפתע צלצל הסלולרי שלו. והלה הביט והחליט לענות. השכן נדהם על קטיעת השיחה ושעליו להמתין עש שהלה יסיים לדבר בסלולרי. הוא הפנה ראש לאות שנפגע עד עמקי נשמתו ואמר: ''חשבתי שאנחנו מדברים'' והלך...

הפסד נוסף שגרם הסלולרי, הוא מניעת חסד מהזולת. מעשה באברך שסיפר כי כדרכם של יהודים בעלי חסד... היו עוצרים לו פעמים רבות טרמפ ולוקחים אותו למחוז חפצו [כידוע בשם הסטייפלר זצ''ל מצוה זו סגולה לנסיעה טובה ובטוחה]. אמנם בשנים האחרונות כאשר נפוץ מכשיר הדיבורית במכונית, ישנם נהגים אשר עסוקים בשיחות פרטיות וכמעט לא לוקחים טרמפים. נמצא שמכשיר זה פגע גם במצוה החשובה - מצות חסד, ויש לתת את הדעת לתקן דבר זה. (מתוך ספר עצמותי תאמרנה עמ' 368)

הליכות והנהגות לזהירות בעניני בין אדם לחבירו בשימוש [הכרחי] בסלולרי

- ראוי להתרחק ככל האפשר מלבקש להתקשר בטלפון או בסלולרי של חבירו או שכנו, כי פעמים ישנם שמסרבים לקבל או לבקש תמורה ובליבם אינם שלמים עם זה והוא אבק גזל (הזהרו בממון חבריכם עמ' קמד).

- יש להיזהר לא לשוחח בטלפון או בסלולרי בקול רם בשעות מנוחת הצהרים וכ''ש בשעות הלילה המאוחרות. וכן יש ליזהר לא להתקשר לבתים בשעות הנ''ל, שיש בזה גזל שינה שאין לו השבה. וכן יש ליזהר לא להתקשר לבתים בשעות לחץ כגון בערבי שבתות וחגים וכדו' (שם עמ' קנז - קס). כשאדם חפץ לשוחח עם חבירו יחשוב האם מתאים להתקשר אליו בשעה זו, והאם נושא השיחה המדובר דחוף או סובל דיחוי, שכן יתכן שחברו כעת באמצע עבודתו או לימודיו, או שהוא ישן וכדו', וראוי לדחות את השיחה למועד מתאים ונוח יותר. ובפרט כשאדם חפץ לשוחח עם חבירו זמן ממושך ישאל לפנ''כ אם כעת הזמן המתאים לכך (עבד פלא עמ' מד).

- הנוסע באוטובוס או מונית וכו' בפרט בנסיעות בין-עירוניות ומוכרח לשוחח בסלולרי, יעשה זאת בקול נמוך כדי שלא יפריע את מנוחת הנוסעים שבדרך כלל עייפים מהנסיעה וחלקם אף רדומים. וכמובן שלא ראוי לשוחח על נושאים אישיים, כיון שישנם עוד נוסעים עמו וזה גובל בחוסר צניעות וחוסר דרך ארץ (עבד פלא עמ' מו) - כשאדם עולה בטרמפ יזכור שהוא בסה''כ אורח ולא ישוחח בקול רם ואריכות יתר על המידה, שכן דבר זה יכול להיות נטל והפרעה לנהג (שם עמ' מו).

- כשאדם משוחח בסלולרי לא יעמוד במקום ציבורי שמפריע לעוברים ושבים. והולכי רגל המשוחחים בסלולרי תוך כדי הליכתם ברשות הרבים ובפרט בכבישים, הרי הם מסכנים את עצמם ועוברים על ''ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'' (דרכי פלא עמ' סב).

- איסור גמור לנהג לשוחח בסלולרי נייד תוך כדי נהיגה, שהרי בכך מסכן את עצמו ואת אחרים, ובפרט בעלי רכבים ציבוריים (כגון נהגי אוטובוסים, מוניות, הסעות), שצריכים להזהר בכך. ודיבורית סלולרי הקבועה ברכב, אף שהיא פחות מסוכנת מסלולרי, יש למעט בהשתמשות בה תוך כדי נסיעה, כי עצם היסח הדעת מהנסיעה עלול לגרום סכנה (שם). כשאדם משוחח עם חבר או ידיד, ולפתע הסלולרי מצלצל, יחשוב לפנ''כ למי יש לו יותר מחוייבות לענות כרגע, ואם יש הכרח לענות לשיחה בסלולרי אז יתנצל בנימוס לפני בן שיחו על הפסקת השיחה. ואם השיחה בסלולרי סובלת דיחוי - אז יסיים בנחת את השיחה עם בן שיחו ואח''כ יחזור למתקשר (עבד פלא עמ' מז).

- כאשר אדם משוחח עם חבירו בסלולרי ובאותו זמן נכנסת שיחה ממתינה, לא ראוי לעזוב את השיחה הנוכחית לטובת השיחה הממתינה, כי בזה פוגע בחבירו וגוזל את זמנו. ומ''מ יש להשתדל לא להאריך בשיחה הנוכחית יותר מדאי כי יתכן שבשיחה הממתינה יש דחיפות יתר, ובפרט אם ברור לו ע''פ מספר מזוהה שהשיחה הממתינה דחופה יותר מהשיחה הנוכחית, ויבקש מחבירו [בשיחה הנוכחית] מחילה על כך (ע''פ ספר הזהרו בכבוד חבריכם עמ' קנג, ודרכי פלא עמ' סא).

- אמנם על האדם המתקשר לשים לב שכאשר מתקשר לחבירו והטלפון או הסלולרי תפוס, ושיחתו אינה דחופה כ''כ, ראוי ונכון שינתק ויתקשר יותר מאוחר, כיון שבזה הוא מלחיץ את חבירו ומפריע לו מפריע למהלך השיחה הנוכחית (דרכי פלא עמ' סב).

- כשאדם מתקשר לחבירו וחבירו נמצא בשיחה בקו השני או עסוק באיזה ענין, לא יאמר למתקשר המתן על הקו עד שאתפנה כי בזה גוזל זמנו וממונו, אלא יאמר לו כשאתפנה אתקשר אליך (שם עמ' סג).

- כאשר מתקשרים לאדם ומבקשים ממנו לחזור והוא מבטיח לשוב תוך כמה רגעים ואינו עומד בדיבורו, זה גובל בשקר וגניבת דעת הבריות, וכן גורם לו להפסד כספי שמצריך את המתקשר להתקשר שוב (שם עמ' סב).

- כשאדם מתקין למכשיר הטלפון או הסלולרי שלו תא קולי האומר שאינו יכול לענות כרגע, נא להשאיר את מספר הטלפון ונשוב אליך, ומשאיר טלפון ואינו שב ה''ז גובל בשקר וגניבת דעת הבריות, וכן גורם לחבירו הפסד כספי שמצריכו להתקשר שוב (שם).

- כשאדם רוצה להתקשר לחבירו בדבר סתר ולשוחח עמו אין זה דרך ארץ לומר לחבירו היושב שם צא מכאן רגע או לעבור לשפה זרה בנוכחותו, אלא ידחה את השיחה לזמן אחר (הזהרו בכבוד חבריכם עמ' קמו - קנט).

הקשר והאהבה בין אדם לחבירו נפגע ע''י הסלולרי עם המצאת הטלפון (הרגיל!), הקשר בין האנשים החל להית מיידי, זמין, וקל... דווקא העובדה שניתן ליצור קשר עם כל אדם בכל נקודה על פני כדור הארץ, החלה להוליד גם את הזילות ביחסי האנוש; אין מרחק של זמן, אין מרחק של דרך, הקשרים תכופים מדי. וממילא גם הפגישות בין אנשים גורמת הרבה פעמים לפחות התרגשות, ומתוך כך פחות הערכה אישית, פחות תחושת כבוד לזולת. [כמ''ש שלמה המלך ע''ה במשלי (כה, יז) ''הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך''. ופירש המצודות דוד: הוקר'' עשה רגליך יקרים וחשובים מבלי יבואו תדיר בבית רעך, כי פן ישבע ממראית פניך וימצא אותך, כי האוהב הנראה לפרקים אהוב ביותר וכשיתמיד להראות מאבד האהבה הראשונה].

הטלפון הנייד הוסיף נדבך: הוא הביא את הקשר האנושי לרמה של זמינות מתמדת. קשר שאינו זקוק לטלפון בבית פרטי דווקא או בתא טלפון סגור, אלא, כזה המאפשר לדבר בכל מקום ותמיד. המחיצות נפלו לחלוטין, השיחות האישיות הפכו להיות נחלתם של הרבים. (עצמותי תאמרנה עמ' 364)

סיבה נוספת שהשיחה פנים אל פנים עדיפה בהרבה יותר על תקשורת טלפונית כיון שעל ידי התקשורת האלקטרונית אנו מאבדים את הקשר האנושי.

בדור הקודם בני האדם חוו והרגישו כי גדלו בין בני אדם, וכיום הקשר הזה הולך ופוחת מחמת ריבוי שכלולי הטכנולוגיה. פעם התארחתי אצל עשיר בארה''ב וראיתי שלכל אחד מבני הבית היה סלולרי שכאשר ההורים מבקשים לשוחח עם ילדיהם או ההפך הם פשוט מחייגים את המספר. כמובן שזהו מקרה קיצוני, אך מה שקורה במציאות הוא שמשקיעים זמן בקשר הכמותי ולא האיכותי וממילא מאבדים את החמימות והקשר האנושי.

לפעמים כשאנו משוחחים בטלפון או בסלולרי לאחר שיחה של כמה שעות עם חברינו, אנו בטוחים ששוחחנו עם חברינו הטוב ביותר. אך המציאות שונה, כי משהו נפגם בקשר, כאשר אין קשר עין והבחנה בתנוחת הישיבה של בן השיחה ובתנועות גופו התורמות גם הן לקשר האמיתי, דקויות שהן קריטיות לשיחה נשזרות בטונים הבוקעים ובמראה הפנים, ואלו חסרים לנו בשעת שיחה טלפונית ופוגמים בערכה של שיחה אמיתית. הדברים אמורים בפרט בשיחות עם בני הבית והמכרים שריבוי השיחות בטלפון פוגמות בקשר עימהם והשיחה פנים אל פנים ערכה ותועלתה חשוב ואיכותי פי כמה. (הר''ב שולם שליט''א, הובא בבטאון לשנת תש''ע)

הקשר שבין איש לאישתו נפגע ע''י הסלולרי

כתב מרן השו''ע (סימן רכה סעיף א) הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו, והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו. וכותב המשנה ברורה (סק''ב) שאם קיבל ממנו מכתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש מחלוקת אם יכול לברך וספק ברכות להקל.

[אמנם יש הסוברים שאף באופן זה יכול לברך (שו''ת יחו''ד ח''ד סימן י''ז, וזאת הברכה פי''ח)] ועכ''פ מבואר מדברי המשנ''ב שכאשר אדם מקבל מכתב מחבירו – כבר אין לו כ''כ שמחה בראותו. ואם כן הדבר בקבלת מכתב בלבד, כל שכן כשמדבר עמו בטלפון ושומע את קולו, ושואל בשלומו ומשיב לו בשלום, ומשוחחים על דא ועל הא, פשוט שלא יברך שהחיינו, כיון שאין לו כ''כ שמחה והתרגשות בראותו. [וכמ''ש בכיוצ''ב הפוסקים (שם) לענין ברכת מחיה המתים]. ובאמת אם נתבונן נראה שרוב העולם אינם צריכים סלולרי, וכל שכן האברכים בכוללים השוקדים על תלמודם שאינם נצרכים לזה, ואם בני הבית בשעת הדחק ירצו לקרא לו כבר ימצאוהו דרך הטלפון הציבורי או על ידי הטלפון של המשרד של הישיבה או של הכולל.

ואדרבא הסלולרי פוגע בשלום הבית, בעל הסלולרי כשמגיע לביתו איזו קבלת פנים תהיה לו ובאיזו שמחה יקבלו את פניו, כאשר חמישה רגעים קודם לכן שוחחו האיש והאשה, והרי אין שמחה אלא בהעדר ראיית הפנים ומשמיעת שלומו הטוב כנ''ל, [ודורשי רשומות אמרו ''אם אתה רוצה שלום בית אל תהיה הרבה בבית''].

אמנם עתה שהבעל מוכן ומזומן לדבר על ידי הסלולרי בכל עת ובכל שעה, באופן זה אין כ''כ שמחה כשחוזר לבית, ובפרט שעל ידי הסלולרי נגרם לאדם תוספת של טרדות וחובות הבית, כי הפורק עול מלכות שמים נותנים עליו עול דרך ארץ. ופעמים רבות נגרם מכך דיבורים בטלים ואסורים וכיוצ''ב ''וברוב דברים לא יחדל פשע''. משא''כ כאשר לא מחזיקים סלולרי נמנעים הרבה דיבורים מיותרים. (קונטרס גלות הדעת עמ' כו)

הסלולרי עלול לפגוע בשלום הבית [סיפור]

מטבעם של ענייני העולם-הזה שהם משעבדים את האדם ומבזבזים את כוחו לריק ויגיעו לבהלה. דהיינו, שגם אם אין הם איסור, הרי שהוציא את ימיו ושנותיו על הבל וריק, ובהגיעו לגיל מבוגר יותר, הוא נבהל להיווכח שאין בידו מאומה, ולא ניתנת לו אפשרות לתקן. ניקח כדוגמא את נושא המכשירים הסלולרים שהכניסו את בני האדם למצבים שליליים מאוד, ולמערכת של תגובות והנהגות פסולות, שעד שלא הגיעו המכשירים הללו לידינו לא היינו מאמינים שנגיע לכך.

תלמיד חכם אחד סיפר מה שראה במו עיניו, ומסיפורו אפשר לקחת דוגמא עד כמה הזיקו המכשירים הסלולרים גם בענייני שלום-בית שבין איש לאשתו, גם אם כאמור אין בדוגמא דלהלן משום איסור של ממש.

זה קרה בימי בין הזמנים. יש בני זוג המנצלים את תקופת הפגרה כדי 'לסדר עניינים' שביניהם, ואם בימי הלימודים אין להם כל כך הרבה זמן לשוחח, וסיבות רבות מונעות את בני הזוג מלצאת לטייל מעט אפי' לכמה דקות כדי לדבר בינם לבין עצמם, הרי שבימי בין הזמנים אפשר לראות הורים רבים יוצאים לטייל ולשאוף אוויר, ומעבירים בשעה זו את ענייני הבית מול עיניהם, חושבים מה יש לתקן ומטכסים עצה יחדיו בתחום החינוך של ילדיהם, וכו'.

אין לך דבר טוב ומועיל יותר מזה. ב'אווירת העומס' של ימינו, יש בני זוג רבים שלא יוצא להם לשוחח בינם לבין עצמם, עד סוף ימיהם... ומי שחושב שמדובר בגוזמא, ילך אצל מי שמטפל בענייני שלום בית וישמע שאחת הבעיות של התקופה שבה אנו חיים, היא, שבני הזוג אינם מוצאים את הפנאי לשוחח...

הם עסוקים בכל כך הרבה דברים, חשובים יותר וחשובים פחות, כל ענייני הציבור מוטלים לפעמים על הראש שלהם, כך שלעצמם אין להם פנאי. והדבר פוגע בתיפקודו של הבית. כך שעצם הענין שבני זוג יוצאים מעט כדי ללבן דברים, אולי אפילו ליישר הדורים שהתעוררו במשך השנה, הוא דבר חיובי עד למאוד.

אבל, באותו מעשה שעליו מספר הת''ח הוא נתקל בדבר מאוד מוזר. וכך סיפר באחד הרחובות השקטים של בני ברק טיילו בעל ואשה, ובידי שניהם היו... מכשירים סלולרים. ומה הם עשו כל הזמן? דיברו בינם לבין עצמם? – לא.

הם אמנם הילכו האחד לצידו של השני, אבל שוחחו בסלולרי עם אנשים זרים.

עקבתי אחריהם במשך דקות ארוכות והשניים לא הפסיקו לדבר הם לא הפריעו אחד לשני (וגם על כך יש לציינם לשבח), אבל גם לא דברו ביניהם רק עם אנשים אחרים.

המראה צבט את ליבי, האם לשם כך יצאתם לכמה דקות להחליף אוירה? האם זו התועלת שתשאבו מיציאה זו? יצאתם כבר, התפניתם לכמה דקות מעסקי החולין, מצורכי היום-יום, שבו ודברו על מה שיש לכם לדבר, תיכנסו מעט אל תוך עצמכם והעלו בעיות שאולי מציקות לכם במשך כל ימות השנה.

לא, במקום זה הם העדיפו לדבר עם אנשים זרים, אולי לגמור עיסקה שבה החלו בשעות הצהריים, אולי אפילו לפייס אדם שפגעו בו; ונוכל למנות כאן את הסיבות היותר-חשובות שהביאו לשיחות הללו. אבל לפי עניות דעתנו אין שיחה חשובה ברגע זה יותר מאשר השיחה שבין הבעל לאשתו.

לא אנחנו אומרים את הדברים. חשובי המחנכים והת''ח בדורנו מביעים זאת לעיתים תכופות כאשר מגיעות אליהם שאלות ובעיות בשלום-בית. אם היו בני הזוג מקדישים לעצמם כמה דקות בשבוע, כבר היה נראה כל הבית אחרת.

ולכשנתעמק בדבר בין-נבין את עוצמת הנזק שגורמים לנו המכשירים הסלולרים! ומה הפתרון? לזרוק אותם? – לאו דווקא. אם מישהו חושב שהדבר עוזר לו, לא צריך להשליך את המכשיר מעל פניו, כי אכן יש מקרים שמכשירים אלה עשויים לסייע לבני אדם. אבל, יש לחרוט על לוח לבנו, לא צריך ל-ה- ש-ת-ע-ב-ד למכשיר. לא צריך להחזיק אותו כל כך צמוד אלינו.

לא יקרה שום דבר, אם לא נחזיק את הנרתיק עם המכשיר בתוך החליפה.

אפשר גם להשאירו בבית ולקחת אותו רק כשצריך. שלא לדבר על כך שכאשר יוצאים עם בן-הזוג, כמו במקרה הנ''ל, אזי מי שלוקח איתו את הסלולרי – לשוטה גדול ייחשב. זה מה שנקרא לנצל את פגעי הטכנולוגיה, במינון הנכון. (הרה''ג רבי יצחק זילברשטיין שליט''א בספר עלינו לשבח ח''ג עמ' תקעה – תקעו)

הסלולרי עלול לפגוע בקשר עם הילדים וחינוכם [סיפורים מהחיים]

בימינו יש רעה חולה והיא מכשירי הטלפון והסלולרי שעל ידם אפשר להטריד את האדם בכל שעה משעות היום. ומי שלא יודע לנתק אותם בזמנים מסויימים יכול לבזבז הרבה זמן וכוח בשביל אנשים זרים במקום להקדיש זמן זה למשפחתו וילדיו. וסיפרה אישה אחת שמידי זמן מה היא היתה מגיעה למצבים של כעס ועצבים וחוסר סבלנות לילדים. וביום מן הימים הגיעה בס''ד למסקנה שזה נגרם משום שהיתה מרבה לשוחח בטלפון עם נשים. ואף שהשיחות היו לשם שמים לעודד ולתת עצות טובות וכדו', דבר זה לקח לה הרבה כח וזמן ומחמת כן היתה מתנהגת בקוצר רוח לילדיה שהיו מפריעים לה לשוחח בטלפון. וכשהבחינה בזה החליטה שבשעות אחה''צ כשהילדים חוזרים ממסגרות הלימודים היא מנתקת את המכשירים האלו ומאז יש לה גן עדן בבית ונחת וסבלנות מהילדים והיא פנויה לשיחות לשוחח עם ילדיה, לשאול בשלומם ולעזור להם בהכנת שיעורי בית. (הרה''ג שלום הרוש שליט''א בעלון חוט של חסד פרשת ויחי תשע''א)

ציור נוסף שעלול להיוצר על ידי החזקת הסלולרי בזמינות העלול לפגוע בקשר עם הילדים וחינוכם: כשאבא חוזר מהכולל או מהעבודה, לאחר שהילדים היקרים שלו לא ראו אותו מאז לכתם לישון, עם פתיחת הדלת אצים אליו כחמש זאטוטים. זה מספר על ה'יום הולדת' שהיה היום בגן וזו מראה לא את הציור היפה שציירה. הגדול מראה לו את המבחן במשניות שעבר בהצלחה מרובה, וזה מבשר לו שיש להם טיול כתתי בעוד שבוע, ותוך כדי הקלחת הזאת מצלצל הסלולרי...

מיודענו היקר מכריז על הפסקת אש. ''יש לי טלפון'' הוא פולט לעבר החמישייה, ''זה מהמוסך של הרכב''. ואז הוא שומע מה קורה שם עם הרכב שלו, מה שלומו ומה טיבו, מה חי מה מת, ואז מתחילה ההתמקחות על המחירים. בקיצור, שיחה של כעשרים דקות. והילדים המאוכזבים שבים איש איש למקומו. נו, מה נעשה, היה לאבא טלפון. (עבד פלא עמ' יג)

הבה נאזין לסיפור נוסף שסיפר לנו תלמיד חכם אחד, וממנו נוכל ללמוד שיש הורים המבזבזים כוחם לריק, ואינם יודעים מה הוא הדבר העיקרי שיש לעסוק בו בחיים. במקום להשקיע את כל כישוריהם וכוחם בילדים שנתן להם ה', הם מעדיפים לתקשר עם כל העולם, ואת הילדים מניחים בצד.

ההנהגה הטובה שצריכה להיות אצל ההורים, שכאשר ילדיהם חוזרים מלימודם, שלא ישוחחו אז בטלפון ולא יעסקו בדברים אחרים, אלא ימתינו להם בפנים מחוייכות, ויוכיחו עד כמה הם מאושרים בכך שזכו לגדל בני תורה ולשמש להם כאכסניה. זו הנהגה הראויה לכל בית-יהודי המעוניין לגדל את צאצאיו לתורה וליראה. יש בתים ומשפחות שכאשר הילדים חוזרים הביתה, הם מוצאים את ההורים עסוק כל אחד בענייניו, ללא רגע של פנאי להאזין לחויותיהם ולשמוע כיצד עבר עליהם היום. ילדים אלה עלולים לחוש שהתורה שהם לומדים אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של ההורים, והרגשה זו עלולה להשפיע עליהם גם לאחר שנים מרובות.

המעשה שהתלמיד חכם היה עֵד לו, התרחש במשפחה שההורים שם עסוקים במסחרם, ואף פעם אין להם פנאי עבור ילדיהם. גם כאשר האבא מגיע כבר הביתה, הוא עונה לקריאות טלפוניות בעינייני מסחרו, ולילדיו אין לו ראש...

יום אחד, הגיע האבא לביתו, ודקה לאחר מכן צלצל הטלפון. לפני שהספיק לומר שלום לבני הבית, ניגש האב אל מכשיר הטלפון, ולמרות טרדותיו התאמץ לומר את ה''הלו'' בקול נינוח. על הקו היה, להפתעתו המרובה, בנו בן העשר שהיה עד לפני רגע בבית. ''מה קרה לך, יצחק'לה, מדוע עזבת את הבית כדי להתקשר אלי מבחוץ?'' שאל האב הנדהם.

ענה הבן בקולו הרכרוכי אשר המיס גם את לבבו 'התפוס' של האב, אבא'לה, הרי גם אתה יודע שבכל פעם שהינך נכנס הביתה, ואני ניגש אליך כדי לספר את אשר עם ליבי, מה עבר עלי היום בתלמוד תורה, ומה היו תוצאות המבחנים וכו', אתה אומר שאין לך זמן, וניגש לעיסוקים. אבל בו-ברגע שמגיעה שיחת טלפון מבחוץ, ויהיה המטלפן אשר יהיה, אתה ניגש אל השפופרת ומשוחח איתו לפעמים זמן רב, והכל בניחותא.

החלטתי אפוא שאם ברצוני לשפוך את נפשי לפניך, ולשוחח עמך בניחותא, כדאי גם לי שאצא החוצה, אל הטלפון של השכן, ומשם אדבר איתך בניחותא! כמובן שלא היה צריך להוסיף מילה על המילים שיצאו מליבו הטהור של הילד.

אין כמו מעשה זה כדי ללמדנו ולאלפנו בינה על חובתנו המוסרית והמצפונית להיות אבות לבנים, ולהקדיש להם את הזמן המגיע להם, ובמיוחד בימי החופשה. לא מספיק להיות אב בעצם, צריך גם למלא את מה שהקב''ה דורש מאביו-מולידו של הנער.

בשל סערת התקופה והלחצים המוטלים עלינו מכל עבר, יש מקרים רבים שהאבות אינם מצליחים ליצור את המגע הנפשי, הלבבי, הפנימי, עם ילדיהם.

מגע שבתקופתנו זו הוא נחוץ בכפלי כפליים מכל תקופה אחרת. מצב אבסורדי זה מביא לכך שהילד צריך להתקשר אל אביו מטלפון חיצוני, על מנת לקבל את מנת תשומת הלב המגיעה לו, לפחות כמו שהיא מגיעה לכל אדם אחר המתקשר אל האבא עם הגיעו הביתה. (עלינו לשבח עמ' תקעז – תקעח)

תוכן העניינים

הסלולרי מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה