אור ברסלב
הסלולרי מזוית יהודית פרק ב' - סלולרי או כבוד האדם

הסלולרי מזוית יהודית

פרק ב' - סלולרי או כבוד האדם

פרק א' - סלולרי או מנוחת הנפש

השיחה בסלולרי ברשות הרבים היא הנהגה שפלה וחוסר דרך ארץ

יש לעורר על הפרצה הנוראה של מכשיר הסלולרי, אשר משתמשים בו באמצע הלימוד, גם בבית הכנסת. וכן משוחחים בסלולרי ברחוב ומהפכים את מקום רשות הרבים לביתם הפרטי, ודבר זה הוא הנהגה שפלה לא פחות מזה שאוכל ברחוב ובשוק, וכל מי שמחזיק עצמו לבעל נימוס ודרך ארץ, צריך להרחיק עצמו מהנהגה כזו (הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ שליט''א, הובא בדרכי החיים ח''א עמ' תכ).

ובפרט תלמידי חכמים ובני תורה המדברים במכשיר הסלולרי בראש כל חוצות אינם נוהגים כהוגן, שכבר כתב הרמב''ם (בפ''ה מהל' דעות, ה''ז) שאין דרכו של ת''ח לצעוק או להגביה קולו בשעת דיבורו אלא דיבורו בנחת עם הבריות (הגאון רבי חיים פנחס שיינברג שליט''א במכתב).

כמה המכשיר הסלולרי מסיר את הבושה, אדם לא שם לב איך הוא עובר את הכביש, איך הוא נוסע באוטו, איך הוא שקוע בשיחה בדברים שהצניעות יפה להם והוא מגביה את קולו בין אנשים, כמה בושה וחרפה שכולם צריכים לשמוע אותו באוטובוס או במקומות אחרים ציבוריים, איך הוא צועק ברחוב.

כידוע חז''ל האריכו במעלת השתיקה ובגנות הדברים בטלים עד שאמרו ''מה אומנותו של אדם בעולם יעשה עצמו כאילם'' וכיום אנחנו רואים פרסומות, לדבר כמה שיותר ובחינם מאות דקות במחיר מוזל, מעודדים כמה שיותר לדבר ולדבר ולדבר, וברוב דברים לא יחדל פשע, כמה זמן וכסף מאבדים ומפסידים ע''י זה גם עוה''ז וגם עוה''ב. (הרה''ג אליהו טופיק שליט''א בשיחת חיזוק)

הסלולרי פוגע בכבוד האדם ובצינעת הפרט

אמרו חז''ל מדרש שוחר טוב (מזמור כב) ''אין כוחם של ישראל אלא בפיהם''.

הכוונה היא כמובן ללימוד התורה והתפילה המתנגנים בפה אשר השפעתם מגיעה עד השמיים (כמובא בנפש החיים שער א פרק יג). ואם כה גדול וחשוב הוא כוח הדיבור, נוכל להבין את הפעולה ההפוכה הנגרמת כאשר כאשר השימוש בדיבור אינו נעשה לצורך זה.

נפתח בשבח... חייבים להודות שתופעת הטלפון הנייד יצרה מציאות מקילה ומתקדמת יותר בעבור האדם, זו עובדה. היא מקילה יותר בחיי היום יום, נוסכת הרגשת בטחון, כשתמיד יש קשר עם מישהו. השימוש במכשיר זה מאפשר קשר מהיר והתארגנות יעילה היכולים לחסוך זמן ואף להפחית מתחים. כמה נעים היה להמשיך ולדבר בשבח הטלפון הנייד, לולא העובדה שאותם יתרונות שבו הם גם הסיבה לחסרונותיו.

לקשרים האנושיים חשיבות גדולה בחיים, ובניית קשרים כאלה היא אומנות שיש ללמוד אותה. הקשר הנכון עם הזולת מבוסס בראש ובראשונה על כיבוד צינעת הפרט, לא רק צינעת הפרט של האחר, אלא גם את זו שלנו בבואנו לבנות את הקשר. 'חלוקת רשויות' זה הסוד. יש 'פרט' ויש 'כלל', יש 'איש' ויש 'ציבור', ואין לטשטש את הגבולות ביניהם. 'חלוקת הרשויות' לענין הדיבור פירושו מה שדרכו להיאמר בחדרי חדרים של הפרט, אינו ראוי להיאמר בציבור בחוץ. [כמובא בספר ארחות חיים להרא''ש ''אל תשמיע בחוץ קולך'']. אולם הטלפון הנייד פגע פגיעה אנושה ביסוד זה! הופעתם של מכשירי 'תקשורת ההמונים', כפי שהם מכונים בעולם בכנויָם הכולל, גרמה לפירצה העיקרית ההולכת ומתרחבת בדורות האחרונים בין רשות היחיד לרשות הרבים, והדבר בא לידי ביטוי החל בעיתון וכלה בלוויינים. כמעט אין עוד פרטיות, וחלוקה בין דברים שמותר לדבר עליהם ודברים שאסור לדבר עליהם.

העולם מלא בסיפורים אישיים, מעודכנים ומביכים הנוגעים לאנשים חיים, מחשבותיהם ורגשותיהם.

כל ענין, פרטי ככל שיהיה, יכול לעלות בקלות, להתפרץ ולהיפרש לפני ההמונים ברגע אחד, אם במילה הכתובה, אם בדברים המוקלטים, בצליל ובצבע.

כל אחד מוזמן לשמוע ולראות את רגשותיו תאוותיו וקורותיו של הזולת... אם העיתון היה הסנונית הראשונה להסרת המחיצות בין הפרט והכלל, הרי שהטלפון הנייד הוא בבחינת 'המכה בפטיש', של הפרט שנפרצה אל ההמון, רשות הרבים.

נתבונן: בעבר היה כל אדם תיבה מלאה מטמון. 'כבוד האדם', כהגדרה וכמציאות, כלל את זכותו וחובתו של כל אחד לשמור על עולמו הפנימי ולגלותו רק לקרוב אליו. הקשר האישי היה יקר ומיוחד.

מי אינו מכיר את התופעה ההולכת ומשתרשת של אנשים 'המדברים אל עצמם', מגביהים את קולם, מכווצים את פניהם בכאב, בתחינה, בצהלות שמחה, מגחכים, מניפים ידיים, והכל ברשות הרבים. להיכן נעלם אותו 'כבוד אדם'? היכן הזכות והחובה לעולם פנימי, אישי? הרי תגובות אישיות, פנימיות אלו, היו שייכות למשפחה הקרובה, לידידים הקרובים – והנה הן נפשטות החוצה לעיני כל. התעלומה היא: מה המניע לכך, מה כוחו המסתורי של הטלפון הנייד? איך קרה שפעולות רבות – הגבהת קול, נפנופי ידיים והבעות שהיו בעבר מביכות כל אדם ממוצע לעשותן אפילו בביתו – הפכו בימינו לפעולות שאדם מסוגל לעשות עתה בחוץ, בריש גלי? מסתבר שמשהו בחוש השמיעה של האדם הוא הגורם. שמיעה גורמת לתחושת קירבה מיוחדת, זו עובדה. טבעם של בני אדם רבים שכאשר הם נמצאים בקשר שמיעה, גם בטלפון רגיל, הם נוטים 'לשכוח את עצמם'. במצב זה מוסיפים המשוחחים להבעת דעתם ורגשותיהם המילולית, תנועות פנים וגוף רבות.

אכן, אומנם יש אנשים בעלי רגשיות ומודעות חזקה, המסוגלים לשמור על איפוק ולא להיגרר לכך, אך לרוב בני האדם אין זה קל. הזכרנו את 'תא הטלפון הציבורי' שעד לא מזמן היה חלק מנוף חיינו והנה הוא הפך בין לילה לשריד הסטורי נשכח. נראה שתא הטלפון הזה, בו היה כל אדם מצטנע לשיחתו האישית, מסמל עבורנו את 'המכה בפטיש' הסתלקות המחיצה בין הפרט והציבור. (הר''א נקר שליט''א בספרו עצמותי תאמרנה עמ' 362-363)

שיחת נשים בסלולרי ברשות הרבים – הוא פירצה בחומת הצניעות

יש לעורר על דבר המעיק מאד שבארצנו הק' נתפשט השימוש במכשיר הסלולרי יותר מכל המדינות, ואף שאין ביכולתינו לאסור השימוש במכשיר זה כיון שהוא משמש גם לדברים טובים במקום פיקוח נפש או מסחר וכדו'.

אך נשים המשוחחות בסלולרי בפני אחרים ברשות הרבים בהליכתם ברחובות קריה או בנסיעתם באוטובוסים, אין ניגוד לצניעות גדול מזה, ואין זו דרכה של אשה כשרה אשר כל כבודה בת מלך פנימה ובפרט ברחובות ובמקומות ציבוריים (הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט''א, הובא בדרשות שבט הלוי שנת תשנ''ט עמ' רפג).

ובודאי שזו פירצה חמורה בצניעות שנשים הולכות ומדברות במכשיר הסלולרי ברשות הרבים בדרכים ובאוטובוסים וזהו היפך הגמור מצניעות והדבר פרוץ ביותר, והבעלים צריכים להדגיש בפני בני ביתם את חומרת האיסור (מתוך מכתבם של הרבנים הגאונים חברי הבד''ץ העדה החרדית זצ''ל: הגרי''מ דושינסקי, הגר''מ הלברשטם, הגר''י פישר, הגר''ב רבינוביץ זצ''ל, וכן מתוך מכתבם של יבלחט''א הרבנים הגאונים הגר''ש וואזנר, הגר''ש קרליץ, והגר''ש בעדני שליט''א).

הנשים אשר משוחחות בסלולרי בחוצות קריה ללא בושה וקולן נשמע ברחובות ובאוטובוסים הרי הם גורמים מכשול והרהור עבירה לאנשים בסביבתם.

ואף שלהלכה דין ''קול באשה ערוה'' זה דוקא בקול שיר ולא בקול דיבור (כמובא בפוסקים אהע''ז סימן כא סעיף א), מכל מקום יש מחמירים גם באשה שמדברת דברים ארוכים של סיפורי מעשיות וכיוצא משום קול באשה ערוה (בן איש חי פרשת בא סעיף יג).

נשים שמשוחחות ומפטפטות בסלולרי בקול רם ואריכות ליד גברים זרים וע''י כן מושכים אליהם תשומת לב רבה, דבר זה הוא פירצה חמורה בגדרי הבושה והצניעות של בנות ישראל אשר כל כבודן בנות מלך פנימה. (קונטרס גלות הדעת עמ' כו)

הדיבור בקולי קולות והצעקות ברחוב או בכל מקום ציבורי אחר, הוא התנהגות בלתי מנומסת וגסה. הצניעות דורשת התנהגות שקטה, מתורבתת ועדינה, וכל אלו לא קיימים כשהאדם צועק או מדבר בקול רם. חז''ל אומרים: ''דרך בנות ישראל לא קולניות'' (תנחומא, נשא ב). בעל ה''עץ יוסף'' מסביר כי בנות ישראל אינן מרימות את קולן בהיותן במקום ציבורי.

חז''ל אינם נוקטים לשון של ''אסור לבנות ישראל...'', אלא הם מציינים בפשטות ''דרך בנות ישראל לא קולניות''. לעיתים, כשנוסעים בתחבורה ציבורית, אפשר לשמוע נערות משוחחות ביניהן או עם חברותיהן [זו עם זו, או בטלפון הסלולרי] בקולי קולות כאילו היו בעלות הרכב, ואין איש עומד לידן.

התנהגות זו היא כמובן מצערת ביותר, וממחישה לנו עד כמה משפיעה עליהן הסביבה הקולנית והרועשת בה הן חיות, והמוזיקה המודרנית והרעשנית לה מאזינות רבות מהן. מוזיקה זו מגשמת את מאזיניה עד כדי איבוד כל קנה מידה לנימוס ולתרבות. ועליהן להתרחק מהתנהגות זו הנוגדת את כללי הצניעות ולקדש שם שמים בהליכותיהן בצניעות ויראת ה' כיאה לבנות מלך - מלכו של עולם. (הרה''ג פסח אליהו פאלק שליט''א בספרו עוז והדר לבושה עמ' 33)

[וכבר הובא לעיל בגנות השיחה ברה''ר בקול רם, הגורמת לאנשים להביע את עניניהם הפרטיים והאישיים בפני כל. וזה חוסר דרך ארץ וחוסר צנעת הפרט] ואם כן הוא לאנשים כ''ש לנשים שצריכות ליזהר לא לדבר בקול רם או לצחוק ברשות הרבים [ברחוב, בחנות, בתחנת אוטובוס, באוטובוס וכדו'].

ואפילו בביתן - כשיש גברים זרים - יזהרו לא לדבר בקול רם שמושך תשומת לב. וכ''ש שעליהן ליזהר שלא לשוחח בסלולרי ברשות הרבים או ליד גברים זרים וצריכות לשמור על צניעותן ולהצניע עצמן ואת עניני ביתן ובכך תמנע מכשול מהרבים. (אוהל ברכה, הובא במראות הצובאות להגר''י לוגסי שליט''א עמ' 302)

תוכן העניינים

הסלולרי מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה