אור ברסלב
הסלולרי מזוית יהודית פרק א' - סלולרי או מנוחת הנפש

הסלולרי מזוית יהודית

פרק א' - סלולרי או מנוחת הנפש

הקדמה

הטלפון הסלולרי יש לו שני חסרונות עצומים ונוראים מאד מאד. כי עוד טרם שנדון בו מצד פריצות גדרי הצניעות ומכשולי גילוי עריות שטמונים בו באופן מבהיל ביותר, הרי שעלינו לדבר מצד החיסרון שיש בו מיד עם המצאתו.

המציאות היא, שהמכשיר הסלולרי אפילו אם יהיה כשר – עצם המציאות שלו הוא בבחינת 'רודף', הוא רודף את מנוחת האדם ביום ובלילה, בכל מקום הימצאו, לבלתי נתון לו מנוח לנפשו.

הדבר ידוע ואת המציאות אי אפשר להכחיש, בעינינו רואים אנו לפעמים תופעה המצויה אפילו אצל אנשים שבאים לכולל או לשיעור תורה, שמתיישבים הם ליד הספר, ובתווך מניחים הם את הסלולרי, כדי שיוכלו להיות בקשר תמידי עם בני ביתם או עם סוחרים. הרי שמכשיר זה, מצד עצמו, עוד קודם היותו המזיק הגדול לקדושת ישראל ולטהרת ישראל, הריהו גוזל מאתנו את שיירי מנוחת הנפש שנשארה בדור הזה, אחר הטרדות שמביאים כל כלי התקשורת ושאר כל הוויות העולם הזה שבתקופתנו. (הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט''א, הובא בחוברת זמן אויר).

הסלולרי - עבד כי ימלוך

הטלפונים הסלולריים הפכו לחלק בולט מאד מחיינו, והם קונים השפעה גדלה והולכת. הם מלוים אותנו לכל מקום. הם נמצאים בשימוש בלתי פוסק.

אפשר לחשוב שעלינו לשמור על קשר רציף עם כל אדם, גם אם הוא אינו נמצא בטווח ראיה.

נכון, הם מביאים תועלת, אפילו תועלת מרובה. אפשר להודיע ליענק'לה בדרך לשדה התעופה שבעצם הטיסה של אבא התעכבה. ולאברמל'ה אפשר להודיע שעליו להגיע בצהרים למשרדו של רופא השינים יחד עם הגברת. אפשר ואפשר ואפשר. הטלפונים הסלולריים חוסכים זמן, תסכול, וכפי שיכולים להעיד אנשי ''הצלה'' וגם אלו שאינם חברים בארגון הזה – הם עשויים להציל חיי אדם.

ובכל זאת, הטלפונים הסלולריים מעוררים בעיות לא פחות ממה שהם פותרים אותן. הם השפיעו על דרכי ההתנהגות שלנו ועיצבו אותן מחדש.

החברה המודרנית אינה דומה למה שהיתה לפני הופעתו של הטלפון הסלולרי.

אנו תלויים בהם יותר ויותר, כדי להבטיח לעצמנו את הסדרי הנוחיות שהתחלנו להתרגל אליהם.

היום, יש רבים שמרגישים שבלי הטלפון הסלולרי שלהם הם נמצאים באותו מצב כאילו שכחו בבית את שעון היד, או אפילו את המשקפים. כל מה שאפשר לומר על זה הוא ש''ברוך ד' שיש לנו את השבת ...'' – גם כדי שנזכור שזה לא כך.

אם זו האווירה שנוצרה בחברה, סימן שהגיע הזמן לקחת צעד אחורה, להתרחק במקצת כדי שאפשר יהיה להעריך את התופעה, בכנות וביושר. כל עוד אנו הבעלים על הרכוש שלנו, גם על המכשור המתקדם והאלקטרוני, יש לנו תחושה מסויימת של שליטה. אך ברגע שהמכשירים מתחילים להשתלט עלינו,

איבדנו את השליטה שהיתה בידינו. עכשיו הגיעה השעה להתמודד עם האתגר שאנו בעצם מציבים לעצמנו. מי כאן השולט – ומיהו העבד? (חוברת זמן אויר).

הסלולרי - עלוקת הזמן

גם באורח-החיים האנושי עלי אדמות, הספיק המכשיר הזה לפגוע פגיעה אנושה עם הופעתו. ואין צורך להפליג למרחקים. נציץ רק מבעד לחלונות בתינו על רחובותינו, וניווכח בשינוי המהותי שחולל המכשיר הזערורי הזה בשיחם של חלק נכבד מבני האדם, בשבתם בביתם ובלכתם בדרך, בשכבם ובקומם. נתבונן במחזה ולא נאמין למה שעינינו רואות, יהודים של צורה שביניהם נמצאים אפילו בני תורה, ואברכים, ר''מים ומלמדי תינוקות, אישי ציבור ועסקנים דגולים, ובני אדם המכבדים את עצמם ואת מעמדם ומקפידים על כבודם בקלה כבחמורה – מתהלכים בחוצות קריה כעבדים של ממש, משועבדים ברמ''ח איבריהם ובשס''ה גידיהם למכשיר הטלפון הסלולרי הצמוד לאוזנם ולפיהם. גוום מוטה, גבם שפוף, ראשם מורכן, הריתמה על צווארם והם נושאים את משא העבדות המשפיל והמבזה, שכופה עליהם המכשיר של הדור החדש.

יושבים ומדברים. עומדים ומדברים. הולכים ומדברים. נוסעים ומדברים. חוצים כבישים ומדברים. מתפללים ומדברים. לומדים ומדברים. אוכלים ומדברים. יושבים באוטובוס ומדברים. יושבים בשולחן ה'מזרח' ומדברים. צועדים בהלוויות רח''ל ומדברים. קונים ומדברים. מוכרים ומדברים. מפקידים כסף בבנק ומדברים – וזה כל האדם.

חירותם ועצמאותם של אותם בני-אדם נגזלה עד תום, עד בלי השאיר להם רגע חופשי. באמצעות המכשירים הסלולריים עול כבד הוטל עליהם ומאלץ אותם לסחוב אחר גוום עגלה מלאה הבלים. מה כבר נותר לאדם מתוך עשרים וארבע שעות יממתו, לאחר שעלוקת-הזמן הלזו נצמדה אל אוזנו ואל פיו חוץ מלשלם חשבון תפוח בסוף החודש בעד ''זמן האויר'' שהוא צורך... (חוברת זמן אויר)

הסלולרי – נהפך למצרך חובה בחיינו

מספר הטלפונים הסלולריים שנמצאים בשימוש, גדול בהרבה מאשר מספר האוכלוסין. זה כבר לא רק סמל חברתי, זה מצרך חובה, כמו לחם וחלב. ואולי אצל חלק מהבריות זה נמצא אפילו יותר גבוה, ברשימת מצרכי החובה שלהם.

לפני שנים לא רבות, הטלפונים הרגילים בבית וברחוב, הספיקו כדי להתמודד עם כל צרכי התקשורת שלנו. היו לנו חיים מלאים. וכבר אז, למי ששכח, היינו נוהגים להתלונן שהטלפון גוזל מאיתנו את השלוה הפנימית שלנו, שהוא תופס מקום על חשבון בני אדם אחרים, על חשבון דברים שממתינים לתשומת הלב שלנו. וכבר אז היה יותר מגרעין של אמת בהאשמה הזו...

האם הכפייתיות המודרנית שאנו דנים בה מערערת את שפיות הדעת שלנו? האם אנו זקוקים להרפייה, כדי להתעורר ולהתעשת? האם צריך להקים קבוצות של ''משתמש הטלפון הסלולרי הכפייתי אלמוני'' כמו אותן קבוצות שמטפלות בבעיות של אנשים המכורים לאלכוהול.כאמור לעיל גם היחסים בין אדם לחברו נפגמו קשות כמעט מעבר ליכולת לתקן את המצב.

אך אל נא ניכנע לתחושת הייאוש. אל נא נקבל באופן סביל את המכה הזו בתור תשלום בלתי נמנע שגובים החיים המודרניים. הבה נקבל על עצמנו קבלה חשובה וטובה. ונסרב לתת לטלפון סלולרי שלנו לנהל את חיינו. הטלפון הסלולרי שלנו יהיה בבעלות ובשליטת כושר השיפוט שלנו בלבד. האם לא כדאי להשקיע במאמץ כזה?! (חוברת זמן אויר)

הסלולרי פוגע ביישוב הדעת וחשבון הנפש

נגע הסלולריים הכשרים, התפשט כל כך שכמעט אין לך בית [מלבד בתים בודדים] שאין מצוי בו סלולרי אחד, ויש בתים שנמצאים בו שניים ויותר.

ועינינו רואות וכלות בצער יגון ואנחה, הכיצד נתפשט דבר זה בעולמנו המלא ממילא בטרדות ובלבולים ביום ובלילה וחוסר שלוה וישוב הדעת. אמור מעתה, אם על צרכי הבית ההכרחיים לחם לאכול ובגד ללבוש נגזר מן השמים שינתנו בטירוף הדעת ובטלטול הדרכים, והשטן ופמלייתו עוד מתגברים בכלי משחית ובתחבולות שונות להסית למותרות ולהצטרכות ופרנסה מרובה מאד, כדי להוציא את האדם ממנוחת נפשו, ולבלבל ולהטריף דעתו.

אם כן מה נאמר ומה נדבר שבימינו ישנם אנשים שעל ידי החזקת הסלולרי מכניסים עצמם במו ידיהם לתוך בלבול וטירוף הדעת ללא פנאי אפילו רגע לחשוב על מטרת בואם לעוה''ז ותכליתו, לעשות חשבון נפש, לבקר דרכיהם לפשפש במעשיהם, ולשאול מיהו בעל הבירה ומה רצונו וחפצו מהם.

וכבר כתב הרמח''ל במסילת ישרים (פרק ב) וז''ל, ההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו. כמו שאומר ירמיהו על כך (ירמיה ח) ''אין איש ניחם על רעתו לאמר וגו' כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה''.

ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי וכו'. וע''כ בכדי לימלט מהיצה''ר צריך האדם חכמה רבה והשקפה גדולה, כמו שהנביא צווח ואומר (חגי א) ''שימו לבבכם על דרכיכם'', עכ''ל.

הסלולרי אשר מלוה את האדם בכל עת ובכל שעה וצמוד לו בחגורה על מתניו, בשכבו ובקומו ובלכתו בדרך, בלימודו ובתפילתו, ובכל מקום שהולך הסלולרי עמו כשני רעים שבחייהם לא נפרדו, מקשה על האדם לעשות חשבון נפש להרהר בתשובה, ולחשוב על תכליתו בעולמו. וזאת כמובן עצת היצה''ר שיודע הוא שגאולת עם ישראל תלויה בתשובה ומתאמץ הוא להכביד על האדם שלא ישאר לו זמן לחשבון נפש, וצריך חכמה רבה וסיעתא דשמיא לינצל מדרכיו ועצותיו של היצה''ר. (קונטרס גלות הדעת)

הסלולרי פוגע באמונה ובטחון בה' ובמידת הסבלנות

פעמים רבות כאשר יש לאדם סלולרי הצמוד אליו בכל עת וזמן ללא הגבלה, אז בכל פעם שמצטרך עזרה או סיוע או בירור על עניין מסויים מיד מתקשר לפלוני או לאלמוני כדי שימלאו את מבוקשו ויעזרו לו ויפעלו למענו. ומצב זה עלול להביא לאדם הרגשה שהוא סמוך ובטוח בכל דרכיו וענייניו, ולחישוב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, והכל בשליטה תחת ידי לכל אשר אחפוץ, ולפעמים אף לשכוח ח''ו שהשי''ת הוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים, ושהכל בידי שמים, ושכל המקרים בעולם אינם מצד הטבע או ממנהגו של עולם אלא הכל בגזירת עליון.

אבל כאשר האדם נמנע מלהחזיק ברשותו את הסלולרי בכל עת וזמן בתדירות, וכ''ש אם נמנע לגמרי להחזיקו, הרי בזה תמיד יש לו הרגשה של תלות גמורה בהשי''ת וזוכה להתחזק באמונה ובטחון, שכן בכל מקום ומצב שנמצא ונצרך לעניין מסויים מיד מרים את עיניו לבורא עולם ונושא אליו תפילה שיזמן ויסדר לו כל מה שצריך ולאחר מכן מודה לו על כך. ואף אם לא התמלא מבוקשו מודה לה' על כך וזוכר שכל מה שה' עושה הכל לטובה. ובאמת לדעת הרמב''ם (הל' תפילה פ''א הלכה א-ג) זהו עיקר חיוב התפילה שנצטוינו בתורה להתפלל בכל יום שנאמר ''ולעובדו בכל לבבכם'', שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקב''ה, ואח''כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ותחינה כפי כוחו ויכולתו, ואח''כ נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו, לפי כוחו עכ''ל.

וכבר כתב החזו''א בקובץ אגרות (ח''ג סימן סב) שההשתדלות לפעול ולעשות היא רק פריעת חוב, וצריך לזכור שאין בכוחנו לעשות מאומה, רק במעשינו אנו מעוררים רחמים שמעשי ידינו יכוננו את המבוקש. ומי שמתפלל ומרבה תחנונים הוא פועל יותר מן המשתדל עכ''ל.

בנוסף, כאשר האדם נמנע מהחזקת סלולרי בזמינות מתמדת קונה בנפשו את מידת הסבלנות ואורך רוח, ומרגיל את עצמו שלא לדחוק את השעה ולבקש שיתמלאו כל משאלותיו מיד וכרצונו, אלא מאמין שהשי'ת שליט ומשגיח בעליונים ובתחתונים בכל פרט ופרט והוא יתברך יודע בדיוק מה טוב לאדם באמת ובאיזה אופן ומתי. שכן אם השי'ת חפץ שישיגו אותו או ישוחחו עמו או שהוא ישוחח עם אחרים אז הוא יתברך יכול לסדר את העניין גם בדרכים אחרות, והמאמין בכך בודאי שלא יפסיד שום דבר (כולל שיחות דחופות וחשובות), וכל עניניו יסתדרו על צד הטוב ביותר, אף שהסלולרי לא יהיה צמוד אליו בזמינות מתמדת, כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט. ומאידך אם ה' אינו חפץ שהאדם ישוחח עם אותם בני אדם או שבני אדם ישוחחו עמו, אז גם אם יהיה לאדם את כל אמצעי התקשורת למיניהם לא יעזור לו מאומה כדי לשנות את גזירת הבורא, ועצת ה' היא תקום.

ובנוסף כאשר האדם נמנע מלהחזיק ברשותו סלולרי בתדירות, מרויח גם שיכול יותר לנצל את זמנו הפנוי [ובפרט בנסיעות ובדרכים] ללימוד התורה, וכשאינו יכול ללמוד תורה [מכל מיני סיבות], אז יכול לעשות חשבון נפש והתבודדות עם קונו, וכן להודות להשי''ת על העבר ולהתפלל על העתיד, על הכלל והפרט ועל הגאולה השלמה, וכך יזכה לקירבה מיוחדת ודביקות בהשי''ת בכל שעות היממה, (כמבואר בשערי תשובה שער שני דרך חמישי אות יד, ושער שלישי אות קעז, ובצוואת היסוד ושורש העבודה סימן יא-כו-כז). אמנם כשיש לו סלולרי הצמוד לו בכל עת הרי עלול להפסיד בזה את כל המעלות הנ''ל. וכבר אמרו בדרך צחות שההבדל בין טלפון נייח לטלפון נייד שהנייח מחובר לקיר, אבל הנייד מחובר לבעליו. וכמובן שראוי לכל יהודי ירא ה' להיות כמה שיותר מחובר לה' ולא למכשירים... ותן לחכם ויחכם עוד. (ע''פ הספרים ''בגן האמונה'' ו''נר לרגלי'' ועוד)

הסבר לתופעת השיחות בסלולרי בכל מקום וזמן

אם נעמיק להתבונן נבחין בשורש הסיבה לבהלה הזו לענות לטלפון הנייד בכל מחיר. נבין מנין נובעת ההעזה להתקשר בכל מסגרת, בכולל, באוטובוס, בעבודה וכיוצ''ב. פעמים רבות הדבר נובע משורש אחד: האדם מבטא בכך את כמיהתו הנסתרת להיות נדרש, הוא כאומר לסובבים אותו ולעצמו: ''הנה קוראים לי, מבין כל האנשים שמסביבי מישהו חפץ לדבר דווקא איתי''. מכאן אפשר גם להבין את תחושת העוצמה המיוחדת שישנם בני אדם שמרגישים צעירים, במיוחד, בנושאם את המכשיר הזה עליו 'אני חשוב', 'אני רצוי', אני קשור להרבה אנשים שדעתי חשובה להם'. ואם כך במבוגרים - קל וחומר בנערים. (הר''א נקר שליט''א בספרו עצמותי תאמרנה עמ' 367)

זה יכול להופיע בכל רגע נתון – בעיצומה של תפילת שמונה עשרה, באמצע הקראת סיפור לילדים לפני השינה, תוך כדי ארוחת ערב משפחתית או סתם כך בשעת נסיעה. הוא מופיע בצורת רטט או צלצול, בנעימה שקטה או תרועה קולנית ומצליח לקטוע באחת את הכל – את הריכוז בתפילה, את 'הביחד' המשפחתי, את ההתמקדות בדרך. הוא מנצח את הכל, צלצול הסלולרי, הוא מביס את הרגע המרומם של כיסוי ההינומה, ולהבדיל, משבש את רגעי השבר בלוויה ופרידה. הוא הופך כל מפגש בין שני אנשים לאירוע ארעי החי על זמן שאול, אירוע שעשוי להיקטע בלא התרעה, מיד עם השמע הצלצול. הוא אינו יודע גבולות וקשה לעצור בעדו מפני שהוא ניזון מן הכוח האדיר הנקרא ''הסקרנות''. [וזו הסיבה הנוספת לתופעת השיחות בסלולרי ללא הבדל מקום וזמן].

ישנם בני אדם סקרנים לדעת מי מחפש אותם ומה יש לו לומר. ומעדיפים את הלא נודע שבשיחה הממתינה על פני הרגע שאנו חווים עתה, ובנזיד עדשים של אשליה מוכרים את המציאות האמיתית על נקלה. תמורת היכולת להיות זמינים בכל עת הם מוותרים על השלווה והריכוז, ונדמה לפעמים שלא רק המכשיר מצוי כל העת במצב 'רטט', אלא גם בעליו רוטט עמו.

הסקרנות קשורה לחשש התמידי של אותם בני אדם שמא יפספסו משהו לא ידוע, ועל כן לכל מקום אליו ילכו יטלטלו עמהם את המכשיר הנייד. זוהי סקרנות שאינה יודעת שובעה, התובעת מענה כאן ועכשיו. בודאי יש בינינו אנשים שהיצמדותם למכשיר הנייד מביאה ברכה רבה, אך אם יד על הלב, כמה מאיתנו נכללים בין אותם אנשים?. פעם אמרו – מי שאינו יודע מתי לסגור את הגמרא מוטב שלא יפתח אותה. ניתן לאמץ עיקרון זה גם ביחס למכשיר הסלולרי – מי שאיננו יודע מתי לסגור את המכשיר מוטב שלא יפתח אותו. (מאמר מאת הר''ל אנגלמן שליט''א)

החיבור לסלולרי גורם התנתקות מהמצב הנוכחי

לכאורה, בנשיאת המכשיר יש משום רצון להיות מחובר כל העת אל האנשים שאינם סביבי, לשמור באדיקות על קשר אפשרי. אולם למען האמת, יותר ממה שמביא עימו המכשיר מצב של חיבור, הוא מייצר מצב של התנתקות. בזמינות המוחלטת הזו אנו מסרבים להתחבר באמת אל הדבר בו אנו עסוקים עכשיו. לא אחת מצויים כמה אנשים בקרבה פיזית זה לזה, השיחה קולחת וקולנית, ולאחר כמה רגעים מתברר שאין ביניהם דבר, איש איש משוחח בסלולרי שבידו עם בן-שיחו אשר במרחקים, נראים קרובים אך מאוד רחוקים.

הרה''צ דב קוק שליט''א בספרו מוסר אביך (ב, ב), מתייחס לתופעה בה האדם חש כי המפגש עם הקב''ה מצוי כל העת בדבר שבו אינו עסוק עתה. בתפילתו חש האדם כי אילו היה לומד היה זוכה לקרבת ה', ובלימודו חש כי אילו היה מתפלל היה מתענג על הקירבה הזו. בשעת מלאכה מצר הוא על שאינו זוכה עתה ללמוד תורה ובעת הלימוד טרוד הוא מחמת עסקי הפרנסה.

אמנם [כותב הרב]: צריך האדם לזכור את הכתוב ''בכל דרכיך דעהו''.

שהכוונה בזה להציב לאדם ודאות, כי במה שהוא עוסק עתה, אם יעשה כן בהעמקה ובהתמקדות, ימצא את הקשר אל בורא העולם, כי כיוון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב''ה כביכול שורה מצדו בעבודה זו דווקא, ובה ימצאנו ולא במקום אחר. וכשאדם פועל איזה דבר של שלמות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמוח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דווקא בפרט זה עכ''ד. העולה מן הדברים שהאדם צריך להתמקד ולהעמיק בדבר בו הוא מצוי ולהיזהר מפני פיזור הנפש, ולהיות נתון בכל כוחותיו נתון בדבר בו הוא עוסק עתה.

מכשיר הטלפון הנייד הוא האמצעי המודרני לפיזור מחשבות. הנגישות המתמדת אל מכשיר שעשוי בכל העת לנתק אותנו מן העשייה בה אנו נתונים, אינה מניחה לנו להתמקד ולעשות דבר ברצף אחד. נכון הדבר ביחס ללימוד תורה הנקטע פעמים רבות, ביחס לעמל המלאכה, לשיחה הנרקמת בחוג המשפחה, ובעצם לכל דבר בו אנו מבקשים להתמקד. אפילו הצצה חטופה במכשיר על מנת לראות מי הוא המבקש לשוחח עימנו קוטעת את רצף ההתייחסות כלפי הדבר אליו אנו מבקשים לייחד את תשומת ליבנו עתה.

הצעות מעשיות לריכוז ומחשבה על ההווה

והעצות לכך הוא: בראשונה ראוי שבשעות מסויימות יהיה המכשיר כבוי או יהיה מונח במקום בלתי נגיש, וזה ישיב אותנו לחירות עם הזמינות המתמדת.

בנוסף יש לדעת כי לעיתים מותר גם לא לענות לשיחה. במהלך ארוחת ערב משפחתית, בשעת סיפור שלפני השינה. וכמובן בשעת לימוד או תפילה. העדפת בן-השיח הרחוק מקרינה לילד דבר-מה על חשיבות שאנו מייחסים למגע אתו.

יש להרגיל את הנפש כי לא תמיד חייבים לענות, למען בריאותה.

אנו מצויים בעולם שבו אנו לומדים או עובדים לפרנסתנו שעות ארוכות ביום, ולא אחת דברים נוספים היקרים לליבנו נדחים לקרן זווית. המכשירים הניידים העצימו את הבעיה, מפני שאדם נעשה זמין כל היום כולו בענייני עבודה עד שנעשה עבד לעבודתו. ראוי להשתדל לשמור את הגבול הברור בין שעות פרטיות לשעות העבודה. (כמובן עבודתם של מעטים היא שליחות המקיפה באמת את היממה כולה, אך הדברים נכתבים על פי רוב העולם). ככלל, יש למעט בשיחה. המכשירים הללו מקלים על חיינו ובלבד שייעשה בהם שימוש מושכל שאינו הופך את חיינו לדיבורים אין סופיים. סגולה לדיבור הגון במכשיר – מדבקה עם תמונת רבינו ישראל מאיר הכהן, ה''חפץ חיים'', הצמודה למכשיר.

אחרי הכל, הנפש לא תניח לשפתיים לדבר לשון הרע מאחורי גבו של החפץ חיים... (מאמר מאת הר''ל אנגלמן שליט''א).

הרבנים התירו את הסלולרי המאושר

לצרכים חיוניים בלבד עלינו להביא למצב שהאדם יהיה בוש לדבר בטלפון סלולרי ברשות הרבים, והיחס שלנו למכשיר זה יהיה כיחס עובד הנקיון לבגדי עבודתו. שברגע שמסיים את עבודתו חש מהרה לביתו להתרחץ ולהחליף שמלותיו. ולא יעלה על דעתו לילך בחוצות העיר או לשמחות עם בגדי העבודה.

הרבנים התירו בדיעבד את השימוש בסלולרי כשר לצרכי פרנסה ודברים נחוצים בלבד, אך מי התיר את השימוש בו כדי לאחל מזל טוב לחבר שהתארס או לקרוב משפחה שנולד לו בן? מי התיר להשתמש בו בכדי להתעדכן בחדשות כלליות או פרטיות!? בשביל זה יש טלפון בבית! גם על עקרות הבית מוטל להכין מראש רשימה מפורטת לבעליהם מה לקנות בצרכנייה ולא להתקשר כל רגע ולעדכנם בפרטים נוספים.

אם קרה שנשמט דבר מהרשימה לא יחרב הבית אם יחסר דבר זה ליום או יומיים. אם נשכיל ונקבע בלבבינו שכל ההשתמשות במכשיר זה היא בדיעבד נצליח גם להרחיקו כליל מצאצאנו שלא יתפתו להחזיק מכשיר זה כלל. (חוברת זמן אויר)

כאשר ההורים נמנעים מהחזקת סלולרי [שלא לצורך הכרחי] יש בזה גם עניין חינוכי מהמעלה הראשונה, הן לגבי ההורים עצמם שלומדים להסתדר לבד מראש בלי שיפעילו אותם כמו בובות ובלי להעזר תמיד באחרים. והן לגבי בני הבית שמתרגלים להסתדר לבד [ברמת קושי המתאימה להם]. היעדר הסלולרי מרגיל את הילדים להפעיל את הראש לבדם, ובאורח פלא הם מגלים במשך הזמן שאינם צריכים להטריד את הוריהם בסלולרי עשרים וארבע שעות ביממה, וכך מרוויחים גם בגרות נפשית ובטחון עצמי חיובי. (מתוך מאמר שפורסם בבטאון שבועי בשנת תש''ע)

הסלולרי גורם הוצאות מיותרות

בארץ ישראל ישנם מאות אלפי מובטלים, ובני אדם רבים נאבקים על קיומם מול עוני ומחסור, בפרט בעידן הגזירות והקיצוצים. ומציאות זו מחייבת להצטמצם ולהימנע מהוצאות מיותרות. אולם דא עקא שישנם בני אדם רבים שמצבם הכלכלי לא שפר עליהם ואף נמנעים הם מקניית מוצרים חיוניים מחמת כן, אולם אעפ''כ אינם מוותרים על מכשיר הסלולרי שמסתכם במאות שקלים בחודש [ואף אם יש ברשותם סלולרי עם מבצעים מוזלים, כגון מאות דקות בחודש וכדומה, מכל מקום כאשר מתרגלים לסלולרי צמוד, זה גורם לדבר יותר מהדקות שבמבצע, ואז נאלצים לשלם בכפליים עבור כל דקה].

וישנם משפחות שברשותם יש כמה מכשירים סלולרים וההוצאות גדולות ביותר [כמעט אחרי קניית מוצרי מזון]. וזאת במקום לנצל את אותם סכומים לקנות מזון בריא יותר או ביגוד חדש הנצרך לבני הבית. או למימון עזרה לעקרת הבית וכדו'. וע''כ צריך האדם לתת את דעתו על עניין זה האם באמת מוכרח הוא להחזיק ברשותו סלולרי, ואם כן, הרי אפשר להשתמש במכשיר סלולרי עם כרטיס שיש בו מספר שיחות מוגבל, וכך אפשר לשלוט על השיחות ולנהל רק שיחות הכרחיות. (כמובן אין כאן כל כוונת פרסום לחברות סלולרי מסויימות, אלא רק עצה טובה). (מתוך חוברת זמן אויר ועוד)

אפשר להסתדר גם ללא הסלולרי

מסופר על הגאון רבי יהודה צדקה זצוק''ל שלא היה בעד שיתקינו טלפון בביתו. אולם לעת זיקנותו שיכנעוהו שכדאי שיהיה לו טלפון, שיוכלו משפחתו לשאול בשלומו וכדו' וכן לטובת הכלל שיוכלו להתייעץ ולקבל את ברכתו ולבסוף הסכים שיתקינו לו את הטלפון.

יום אחד כשקם לפני הנץ בא לצאת מהבית וראה שאי אפשר לפתוח את הדלת, צילצל לאחד מבני ביתו שיבוא ויפתח לו מבחוץ, ובא ופתח לו את הדלת, ואז אמרו לרב, ראה כמה הטלפון חשוב, שאילולי הטלפון לא היה יכול להזעיק עזרה. ענה להם הרב, אדרבא אם לא היה את הטלפון לא היתה הדלת נסגרת.

שכשהקב''ה רואה שיש דרך לעזור, אז יכול להיות בעיות [שהרי אין הקב''ה נותן לאדם נסיון ומצב שאינו יכול לעמוד בו].

כמו כן אפשר לומר כך על הטלפון הסלולרי, שכאשר האדם לא כל כך זקוק לו לא כדאי להחזיקו, מאחר שכשיש לו את הטלפון הסלולרי יכולים להיות לו כל מיני מצבים שבאמת הוא יזדקק למכשיר זה, משא''כ כשאינו מחזיק את הטלפון הסלולרי נמנעים ממנו טירדות רבות. (קדושת ביהכנ''ס וביהמ''ד וביהכנ''ס עמ' קח)

עצות מעשיות כיצד להסתדר ללא סלולרי צמוד

ישנם אנשים שטוענים שפשוט אינם מסוגלים להסתדר בלי הסלולרי כיון שאנשים בסביבתם כשרואים שאינו זמין נלחצים מהר. [אולי הוא מאושפז, אולי היה פיגוע, אולי הוא היה בדיוק במגדלי התאומים, אולי היה איזה צונאמי ואולי ואולי...]

כמו כן טוענים שישנם נשים שבהרבה מקרים דואגות וצריכות לדעת כל הזמן היכן הבעל. [האם התקרה של הכולל עדיין עומדת או שהיא קרסה חס ושלום? האם בעלה הספיק לעשות את הסידורים בבנק לפני הכולל או שהיא תצא לשם אחר הצהרים? האם להכין היום בצהרים אורז או קוסקוס?] השאלה היא, מה עושים? התשובה: במצב כזה יש לשבת על הכסא בכובד ראש עם דף ועט.

ולהחליט בעצמך מתי אתה צריך להיות זמין בשעות היממה ומתי לא. ולאיזה שיחות אתה מוכרח לענות (ע''פ מספר מזוהה) ואיזה שיחות סובלות דיחוי. אל תתן לרגשות הלב להשתלט לך על הסדר יום.

ולאותם שיחפשו אותך במשך היום [בשעות שאינך זמין] תוכל להשאיר הודעה בתא קולי (בנימה כמו שעושים החברות הגדולות והמשרדים החשובים כשמתקשרים אליהם בערב בשעה שבע ודקה, אתה שומע הודעה בתא קולי: שלום, הגעתם ל... משרדינו סגורים כעת, נציגנו ישמחו לטפל בפנייתכם בהקדם ממחר בשעה שמונה בבוקר, וב''ה, יש להם פרנסה בריוח, שום הפסד לא נגרם להם מגבולות אלו).

ואם אינך רוצה לבזבז לעצמך שיחות לחזור לכל המתקשרים ומשאירי ההודעות בתא קולי, אז תוסיף את המשפט ''נא לא להשאיר הודעות''. ובסוף היום, (לאחר שכבר שוחחת עם ילדיך ואשתך), תפתח את המכשיר, תתבונן בשיחות שלא נענו, ותתחיל לטפל בכל הסידורים הדחופים שהמתינו כבר שמונה או עשר או שתים עשרי שעות. כמו כן תוכל להשאיר את הסלולרי על מצב השתקה ולהטמינו בארון, וכשתרצה תוכל לבדוק מי רצה אותך וע''פ שיקול דעתך תיצור קשר עם מי שנראה לך מעשי.

אם תתנהג כך (לשם ניסיון רק שבוע אחד), תגלה לשמחתך שתי הפתעות מעניינות: האחת, כמחצית השיחות שלא נענו במשך כל זמן שהותך בתפילה, בכולל או בעבודה, כבר לא מעשיות, הם הסתדרו גם בלעדיך. [אחד, זה היה החבר שהיה אי שם באיזה צומת וחיפש איזה חנות של כלי כסף וכעת הוא כבר לאחר הקניה. השני, זה השכן מלמטה שרצה לדעת עד איזה שעה יש קו אוטובוס לשכונה שלכם, בסוף הוא בכלל לא נסע. השלישי, סתם איזה משועמם שנסע בנסיעה בינעירונית ורצה להעסיק את עצמו ולפטפט עם מישהו, ואתה היית אמור להיות הקורבן שלו. ניצלת!].

וההפתעה השניה, היותר שמחה, אותה לא תגלה מיד. אלא כשתקבל את החשבון הסלולרי שלך בסוף החודש. תופתע לראות שהתשלום החודשי שלך ירד בשלושים אחוז לכל הפחות (הדברים שנכתבים כאן נבדקו באחריות מלאה), ובודאי אינך מהעשירים שמדברים בלי חשבון.

כשאתה מיידע את מכריך, מה השעות בהם אתה זמין, אתה גם חוסך להם ולעצמך צער ועוגמת נפש. הם כבר לא יצעקו עליך בערב, מה קורה איתך? כל היות התקשרתי ואתה לא חוזר אלי! (מי אמר שאני חייב לחזור בכלל? לא יודע), כי הם יודעים שאתה זמין רק בשעות מסוימות במשך היום, לאט לאט, הקולות יחדלון והשיחות ינווטו מאליהן לזמן המתאים לשני הצדדים.

ואם הגעת להחלטה להצטרף לאותם אנשים שלא לוקחים עמהם את הסלולרי לכל מקום [וכ''ש אם זכית להיות מאותם אנשים שאין ברשותם סלולרי כלל] אז גם אם יש איזה יום שהחלטת על פי השכל שאתה זקוק באופן חד פעמי לקחת את הסלולרי איתך ההכרח לא יגונה אם כי לא ישובח. אבל תעשה את זה מתוך שיקול דעת, ולא מתוך תחושה שבדורינו אי אפשר בלי סלולרי וזהו זה.

תחליט היטב, אני שולט בסלולרי ולא הסלולרי שולט עלי. הוא אמור להיות המשרת שלי. אני אחליט מתי אני עונה ומתי לא ואני מחליט מתי לצרף אותו עימי ליציאה מהבית [וכך אוכל לברך לבוראי בפה מלא ובשמחה ''שלא עשאני עבד'']. (קונטרס עבד פלא עמ' לד-לה)

תוכן העניינים

הסלולרי מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה