פרק ה' - סלולרי או לימוד תורה בהתמדה · הסלולרי גורם ביטול תורה לרבים ופוגע ברצף וקדושת הלימוד
הנה ידוע כמה החמירו חז''ל בעוון ביטול תורה ואמרו שהמפסיק ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו (אבות ג,ז). הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים (חגיגה דף יב:). מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהם קטנים מפני שפוסקים מדברי תורה ועוסקין בדברי שיחה (אבות דרבי נתן פרק כו משנה ג).
מי שמפסיק מדברי תורה ועוסק בדברים בטלים יפסקו חייו מהעוה''ז ודינו קיים לעוה''ב (זוה''ק פרשת חיי שרה דף קכב). וע''י שמפסיק מלימודו לדברים בטלים וליצנות, כל מה שלמד באותה שעה נמסר לחיצונים (כסא מלך על התיקוני זוהר תיקון יח). ללמוד שעה ולהפסיק הוא קיום התוהו האפס וההעדר והרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן. עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק והוא סוד הקדושה, וזה שעושה תורתו קרעים קרעים אסף הרוח, ומן הראוי לחבל תחבולות איך לקנות את התמדת הלימוד ולהתפלל ע''ז (קובץ אגרות חזו''א אגרת ג).
וצריך ליזהר מדיבורים בטלים בעת לימודו שמלבד שעובר על דברי רבותינו ז''ל, בנוסף יתבייש ג''כ לעתיד לבוא ממעשיו כאשר יקרא המלאך לפניו את המסכת שלמד ובתוכה מעורבים מעשיות רבות ודברי הבל ובטלה, הנה מלבד העבירה, יחזיקו אותו לשוטה שביזה את המסכת שלו היקרה מזהב ופנינים ועשה אותה ככלי חרס שאין בו חפץ.
וידוע מדברי חז''ל שנשמתו של אדם מעידה בו בעת הדין כי כל מעשיו ודיבוריו של אדם הכל נקבע בנשמתו בתוך זכרונו, יש אדם שבנשמתו קבועים כל הש''ס וכו' ויש אדם שקיבץ בחייו בזכרונו כל ההבלים והפסולת והכל מזכירים לו ליום הדין. וכמה צריך להזדעזע בזכרו שכל מעשיו ודיבוריו הכל קבוע בנשמתו ועתיד ליתן עליהם את הדין, ואשרי המזרז עצמו לעשות תשובה ונזהר ללמוד ברצף ובקדושה ולא להפסיק לדברים בטלים (החפץ חיים זצ''ל בספרו זכור למרים פ''ט). [וכבר האריכו רבני דורנו שליט''א ללקט דברי רבותינו ראשונים ואחרונים בענין זה, כמבואר בספרים: בנין עולם, וחי בהם, ודברת בם, יפה נוף, קדושת ביהמ''ד וביהכנ''ס, ועוד ספרים רבים ואכמ''ל].
על שבט יששכר כתוב בתורה הק' (בראשית מט, יד) ''יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים''. שבט יששכר הוא כידוע השבט שייעודו הוא העסק בתורה, כמו שדרשו חז''ל (יומא דף כו.) הוראה בישראל הם משבט לוי או משבט יששכר. על כן בברכתו של יששכר נאמר (בראשית שם, טו) ''וירא מנוחה כי טוב'', כי אי אפשר ללמוד בלי מנוחת הנפש! אמנם מציאותו של המכשיר הסלולרי היא ממש היפך המנוחה הנדרשת מכל לומד תורה! הוא גוזל את מנוחת הנפש גם של צדיק גמור. אני עומד ושואל: איך אפשר להכניס סלולרי לבית המדרש, למקום קדוש בו הוגים באמרת ה' צרופה יומם ולילה. כאשר המכשיר הסלולרי מצלצל באמצע שיעור או באמצע לימוד? מה נענה על מאמר חז''ל (חגיגה דף יב:) ''כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים'', הרי כל מה שאמרו חז''ל הוא נצחי. המכשיר הסלולרי הוא מבטל תורה ממדרגה ראשונה, וזהו רק צד אחד מחסרונותיו. (הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט''א, הובא בחוברת זמן אויר)
יש לעורר אודות מכת מדינה שנפוצה לאחרונה, בדבר הכנסת מכשירי סלולרי להיכלי התורה, אשר כבר נודע איסורם של כל גדולי ישראל להכניסם לבתי כנסיות, כי בכך מבלבלים את הציבור ומחטיאים את הרבים. ובוודאי שאיסור גמור גם להכניסם לבתי המדרשות, כי גורמים בכך לביטול תורה דרבים, וידוע חומר העניין של המפסיק ממשנתו, ומי שאי אפשר לו בלעדי זאת עדיף שישאר בביתו. (כ''ק האדמו''ר מצאנז שליט''א, הובא בילקוט ומקדשי תראו פרק ח)
צלצול הסלולרי באמצע הלימוד והתפילה קוטע את החיבור בין ישראל לאביהם שבשמים ומפריע לריכוז המתפללים והלומדים. והדבר בולט עוד יותר בעת שיעורי התורה כאשר הלומדים מגיעים לשיעור עם המכשירים בידיהם או בכיסיהם, ומדי כמה דקות נשמע צפצוף מכיס אחר.
יש אנשים שאינם מתביישים ומניחים את המכשיר על השלחן, לצד הגמרא...
כאלו שמדובר ב'כלי-עזר' להבנת החומר הנלמד. וכשמתקבלת שיחה, אין הם מתביישים לענות ולשוחח עם המתקשר לפני כל הנוכחים, שכמובן מופרעים על ידי כך מלימודם, ואין להם אפשרות להתרכז. שלא לדבר על כך שבעלי הסלולרי בעצמם יוצאים מהלימוד, ולא יישאר להם על ידי כך מאומה מכל אשר שמעו ולמדו.
התופעה הזו צריכה להחריד כל לב ונפש. כל מי שלחלוחית של תורה עדיין זורם בעורקיו, חייב להזדעזע מהההצלחה המסחררת של היצר הרע, שנתן בידינו כלי-משחית, ההורס כל חלקה טובה, בכך שהוא מנתק את הלומדים מרציפות הלימוד, ואינו מאפשר להם להיות שקועים בסוגיה שלפניהם. אם כל מה שידענו עד היום על לימוד התורה, נסב בעיקרו על החובה להיות 'בתוך הלימוד', ולא לצאת ממנו ולוּ לשעה קלה, הרי באה התופעה האחרונה ופשוט קרעה לגזרי-גזרים את כל המוסכמות.
הטלפון הסלולרי נמנה על אותם מכשירים טכנולוגיים שבזמן קצר השפיעו על אורח חיינו בצורה משמעותית. אבל, ההשפעה על בית המדרש, היתה ממש בכיוון ההפוך. המצב הגיע עד כדי כך שכאשר הסלולרי מתחיל לצפצף באמצע השיעור, ויתר הלומדים שהגיעו 'חפים' מכל מכשיר סלולרי, מבקשים ומתחננים לסגור את המכשירים כדי שלא יתבלבלו בהאזנתם למגיד-השיעור, הרי שעכשיו מגיע תורו של ה'צפצוף' השני, של בעלי המכשירים עצמם... שחלקם לא מוכנים לקבל את הבקשה וממשיכים להפעיל את המכשיר, המשמיע את קולו מדי כמה דקות, ומפריע לכל הלומדים להתרכז בסוגיה. (הרה''ג רבי יצחק זילברשטיין שליט''א בספרו עלינו לשבח ח''ב עמ' תפז – תצא)
מספר אברך מגיד שיעור שניסה כמה פעמים ללמד שיעורים קצרים בבית הכנסת לאחר התפילה, וגילה שהמכשיר הסלולרי, הוא אויב גם בשעה שהוא אינו פועל. לעתים קרובות השותפים לשיעורים קצרצרים אלו לא היו מסוגלים להתרכז אפילו לאותן דקות ספורות. מדוע? מפני שלפני כל אחד מהם, על השולחן, נח מכשיר קטן, אלקטרוני. היתה תחרות בין הספר לבין הטלפון הסלולרי. שניהם תובעים תשומת לב.
נכון, הטלפון הסלולרי לא צלצל. אבל נוכחותו, והאפשרות שהוא עשוי להשמיע פתאום צלצול, אילצו את המאזין להתמקד במכשיר במקום בשיעור.
המילים היקרות של התורה, שכל אחת מהן היא מצוה בפני עצמה, לא יכלו לחדור לתוך המחשבה שהיתה טרודה גם באפשרות של שיחה האמורה להגיע.
ללא ריכוז, מה אפשר להשיג? וכך, רגעים יקרים מפז שנועדו ללימוד, זמן מה לפני שיוצאים ליום עבודה במשרד, הלכו לאיבוד. ומדוע? ללא שום הצדקה. רק בגלל נוכחותו של טרדן מקצועי, טרדן שהזמנו בעצמנו להצטרף. (חוברת זמן אויר)