פרק ד' - סלולרי או תפילה בכוונה · הסלולרי מפריע לכוונת התפילה ומחלל קדושת בית הכנסת
בדבר מה שנפרץ נורא והוא השימוש במכשירים סלולריים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ה''ז חילול קדושת מקום קדוש, ומבלבל ומבטל כוונת המתפללים. ונפסק בשו''ע (סימן קב) שאסור לעבור לפני המתפללים בתוך ארבע אמות. וכן נפסק (סימן צח) שלא להתפלל במקום שיש דבר המבטל כוונתו וכו'. וע''כ אסור להיכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות עם מכשיר סלולרי לא כבוי, ואם שכח לכבותו אסור לדבר בו בשום הוראת היתר. וחובה קדושה מצד המתפללים למחות נגד המשתמשים בסלולרי בתוך ביהכנ''ס או ביהמ''ד שהינם בכלל מחטיאי הרבים ח''ו (מכתב מהרבנים הגאונים בד''צ העדה החרדית: הגר''י פישר, הגר''ב רבינוביץ, הגר''מ הלברשטראם, הגרי''מ דושינסקי זצ''ל).
יש לעורר נגד הפירצה בהכנסת המכשירים הסלולריים לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ובאמת הדבר פשוט שהוא איסור חמור כמבואר בשולחן ערוך (או''ח סימן קנא סעיף א), בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהם קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה. וביאר במשנה ברורה שם (סק''ב) בשם הפרי מגדים, שאפילו שיחת חולין שהיא לצורך פרנסה וכדו' שמותר לשוחח בחוץ, מכל מקום בבית הכנסת אסור, עכ''ל. נמצא שבבית הכנסת אסור להשתמש בסלולרי בשום אופן שהרי כל שיחת חולין אסורה. ויש החושבים שבית המדרש קדושתו קלה מבית הכנסת וזו טעות, אלא אדרבא קדושת בית המדרש חמורה מקדושת בית הכנסת, וכמ''ש בשו''ע (סימן קנג סעיף א) שמותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש אבל לא מבית המדרש בית הכנסת. ורק לתלמידי חכמים ותלמידיהם התירו לאכול בבית המדרש כדי שלא יתבטלו מלימודם, אבל שיחה בטילה אסורה אף לתלמידי חכמים, (כמבואר בשו''ע סימן קנא סעיף א, ובמאמר מרדכי, שם אות א, ובמשנה ברורה שם סק''ו) .
ומדברי מרן השולחן ערוך הלכות תפילה, מוכח שהכנסת מכשירים סלולריים לביהכנ''ס נוגד כמה וכמה הלכות, ומהם מה שפסק השו''ע (סימן צג סעיף ב–ג) לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים. ואין עומדין להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה, שלא יהא לבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה, עכ''ל. הרי שאין לעמוד להתפלל מתוך מחשבות הטורדות אותו. ואם ישוחח בבית הכנסת בעניניו הרי לבו יהא טרוד ולא יוכל לכוין לבו, והלואי שיוכל להסיח דעתו בשעת התפילה מטרדות הזמן שחשב עליהן בחוץ. ומכל שכן שאסור להוסיף לעשות מעשים להכניס את המחשבות המטרידות לתוך בית הכנסת בשעת התפילה. ואפילו שדין זה נאמר לתפילת שמונה עשרה שהיא עיקר תפילה, מכל מקום פשוט שגם בשאר חלקי התפילות, פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע, חייב למנוע דברים המטרידים את הכוונה.
וכתב עוד מרן השו''ע (סימן צ סעיף א – ב) המתפלל צריך שיחשוב כאילו שכינה כנגדו, ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו, ויחשוב אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה שהוא חוקר כל המחשבות. וחסידים ואנשי מעשה היו מתבודדים ומכוונין בתפילתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות. ולא יתפלל במקום שיש דבר המבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו.
ואף שכתב השו''ע (שם), שעכשיו אין אנו נזהרין בכל זה מפני שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה עכ''ל. מכל מקום ודאי שאסור לעשות מעשה בידים העלול לבטלו מכוונת התפילה, ודי לנו מטרדות הזמן שקשה להתגבר עליהן, ועל הראשונים אנו מצטערים, וכיצד יתכן להוסיף עליהן על ידי הכנסת מכשירים סלולריים למקום תפילה, אשר כל רגע עלולים לקראו לשיחה ולבטל כוונתו. וכבר כתב הרמב''ם (פ''ד מתפילה הלכה א), חמישה דברים מעכבין את התפילה, ומהם דברים החופזים [ומטרידים] אותו מכוונת התפילה.
בנוסף על ידי הכנסת המכשירים הסלולריים לביהכנ''ס הרי הוא גורם נזק לאחרים שכאשר המכשיר מצלצל מתבטל הכונה גם אצל שאר המתפללים, והרי זה בכלל המעכב את הרבים מלעשות מצוה שהוא אחד מעשרים וארבע דברים המעכבים את התשובה, והוא עוון גדול (כמ''ש הרמב''ם פ''ד מהלכות תשובה ה''א).
והנה מבואר בשו''ע (סימן קכג סעיף ב), שהמתפלל בצבור וסיים תפילתו קודם הש''ץ, אסור לו להחזיר פניו לצבור עד שיסיים תפילתו. וכתב הט''ז (שם) הטעם משום שכשיסתכל על הצבור יגרום ביטול הכוונה לאותם המתפללים עדיין.
עכ''ל. ומכל שכן שאסור לגרום להשמעת קולות המבטלים את הציבור מכוונת התפילה. וכן מוכח גם מהשו''ע (סימן קב סעיף ד) שאסור לעבור כנגד המתפלל בתוך ד' אמות, וכתב הביאור הלכה בשם המאמר מרדכי, הטעם משום שמבטל כוונת המתפלל, עכ''ל.
ובאמת המבטל כוונת חבירו בתפילתו בבית הכנסת יש בזה גם משום חשש של גזל ממון, שהרי בית הכנסת דינו כבית של שותפין (כמובא בשו''ע חו''מ סימן רכד סעיף א). ובחצר השותפין כל אחד יכול לעכב את חבירו שלא יעשה בו דבר שאין דרך אנשי המקום לעשותם (כמובא בשו''ע שם סימן קסא סעיף ה). וכיון שמפריע לחבירו מלהשתמש בחצירו שלא כדת, הרי הוא גוזל את חבירו. א''כ העושה כן בבית הכנסת הרי הוא גוזל את הרבים, ולא שייך להשיב דבר זה שהרי אינו יכול להחזיר לחבירו את כוונת התפילה שמנע ממנו, ומכל שכן שיש להמנע מכך בישיבות ובתי מדרשות שבהם לומדים תורה, וכמבואר בשו''ע (יו''ד סימן רמו סעיף ז) שאין משיחין בבית המדרש אלא בדברי תורה, ואפילו מי שנתעשט אין אומרים לו רפואה בבית המדרש, עכ''ל. ומכל שכן שלא לגרום לביטול תורה של רבים על ידי השמעת צלצול הסלולרי. זולת אנשי הצלה, אשר באמצעות כלי זה הם יכולים להציל נפשות מישראל משום פקוח נפש. ומכל מקום, צריך שגם הם ישתדלו להמעיט בהפרעה כל מה שאפשר. ובאמת יש מקום לדון, שכיון שהם חייבים להיות מוכנים תמיד לבוא להציל, וממילא מן ההכרח שהסלולרי יהא ברשותם פתוח תמיד לקבל קול קריאה, א''כ יתכן שמוטב שיתפללו ביחידות ולא יביאו לבית הכנסת מכשיר זה, כי עי''ז מפריע תפילת אחרים, ולכן עדיף שיתפללו יחיד מאשר יתפללו בציבור ויבטלו כוונת התפילה של רבים, וצ''ע. (הגאון רבי נתן גששטנר זצ''ל בשו''ת להורות נתן חי''א סימן ט)
אמרו חז''ל (ברכות דף לא.) המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים, אבא שאול אומר סימן לדבר ''תכין לבם תקשיב אזניך''. ופירש רבינו יונה, צריך שיכוין לבו לאמירת המלות שידע מה הוא אומר. ועיקר הכוונה שהוזכרה בפסוק אינה על כונת אמירת המלות אלא על כונת טהרת הלב, וכפי שנהגו חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם התפלה לבטל מלבם תענוגי העוה''ז והנאותיהם והיתה כוונתם ברוממות השם, ואז תהיה תפלתם מקובלת ורצויה לפני המקום, עכ''ל. ומבואר מדבריו שיש כונה אחת פשוטה והוא לכוין פירוש המלות, וכונה שניה והיא טהרת הלב מעבירות ומתענוגי העוה''ז ולכוין בגדולת השם ורוממותו.
אמנם לאדם שיש ברשותו סלולרי צמוד הרי זה מקשה עליו לכוין כראוי בתפילה, כיון שתיכף בקומו ממיטתו בבוקר וטרם יציאתו מביתו לבית הכנסת לוקח עמו הסלולרי כאילו היה זה איזה קמיע מומחה לשמירה מפני המזיקים או לשמירה מפני עין הרע. ואפילו אם הוא מאותם אנשים המכבים את הסלולרי וקולו לא נשמע בזמן התפילה, מכל מקום אם שוחח עם חבירו לפני התפילה, הרי יתכן שראשו יהיה טרוד מהשיחה שסיים לשוחח עם חבירו.
ומה נאמר על מי שעונה לסלולרי באמצע התפילה בקולות משונים, ועל מי שהסלולרי שלו מצלצל באמצע תפילת שמונה עשרה ומבלבל כונת שאר המתפללים, והוא נכנס על ידי זה בכלל מחטיאי הרבים רח''ל, ומחלל את הקודש והמקדש מעט שמדברים בתוכו שיחות חולין ודברי הבל וגורם לביטול תורה ותפילה לאחרים, ה' ירחם.
וכבר פסק השו''ע (סימן צו סעיף א) שבתפילה אסור לאחוז שום דבר שלבו עליו שלא יפול ויטרד ותתבטל כוונתו. וכתב המשנ''ב (שם) שגם בפסוקי דזמרה וק''ש אסור לאוחזם בידו.וכתבו הב''ח וערך השולחן (סימן צח) שאם עבר והחזיק במזיד דבר המבטל כונתו נקרא עבריין ואין תפילתו תפילה.
ואע''פ שהרבה מהאחרונים סוברים שבדיעבד יצא יד''ח (משנ''ב וכה''ח סק''ג), זהו דוקא באוחז דברים המבטלים הכונה שיש חשש שיטרד ולא יכוין, אבל אם ברור שלא כיון כלל מסתבר שלכל הדעות לא יצא יד''ח. [וכבר כתב החיד''א בספרו מחזיק ברכה (שם סק''א) שאף באופנים שעליהם כתבו הפוסקים שבדיעבד מי שהחזיק אצלו חפצים העלולים להטרידו מכונת התפילה אינו חוזר להתפלל, מכל מקום תפילתו שהתפלל אינה נשמעת].
ומי שאזנו קשובה תדיר לסלולרי ומדי פעם מוציאו מחיקו לדעת אם התקשרו אליו, וכ''ש אם הסלולרי מצלצל ואפילו רוטט, זה מפריע לכוונתו בתפילה, וגורם טירדה והפרעה אף לכוונת פירוש המילות בתפילה.
וכבר כתב הגר''ח פלאג'י בספרו כף החיים (סימן יא אות ה) שמי שאינו מכוין בתפילה משתתף עם רוח הטומאה, ויבא גם השטן בתוכם, ואוי לו ואוי לנפשו כמה רעה גורם לעצמו. וזה בכל אדם, קל וחומר לשליח ציבור.
ואין לך צרה גדולה כמו זו שאינו מכוין בתפילתו, והיא רעה רבה מכל רעות שבעולם. ובספר חסד לאלפים (סימן צח) כתב, כי כמעט רוב שלימות האיש הישראלי תלוי בעבודה שבלב זו תפילה, כי באומרנו אותה בכונה כדת מה לעשות, המלך יעננו ביום קראנו עכ''ל. ועל כן כ''ש שיש ליזהר שלא לגרום לעצמו במזיד ובשאט נפש טירדה וחוסר כוונה בתפילה. (קונטרס גלות הדעת עמ' יט – כג)