פרק ב' - סלולרי או כבוד האדם · הסלולרי פוגע בכבוד האדם ובצינעת הפרט
אמרו חז''ל מדרש שוחר טוב (מזמור כב) ''אין כוחם של ישראל אלא בפיהם''.
הכוונה היא כמובן ללימוד התורה והתפילה המתנגנים בפה אשר השפעתם מגיעה עד השמיים (כמובא בנפש החיים שער א פרק יג). ואם כה גדול וחשוב הוא כוח הדיבור, נוכל להבין את הפעולה ההפוכה הנגרמת כאשר כאשר השימוש בדיבור אינו נעשה לצורך זה.
נפתח בשבח... חייבים להודות שתופעת הטלפון הנייד יצרה מציאות מקילה ומתקדמת יותר בעבור האדם, זו עובדה. היא מקילה יותר בחיי היום יום, נוסכת הרגשת בטחון, כשתמיד יש קשר עם מישהו. השימוש במכשיר זה מאפשר קשר מהיר והתארגנות יעילה היכולים לחסוך זמן ואף להפחית מתחים. כמה נעים היה להמשיך ולדבר בשבח הטלפון הנייד, לולא העובדה שאותם יתרונות שבו הם גם הסיבה לחסרונותיו.
לקשרים האנושיים חשיבות גדולה בחיים, ובניית קשרים כאלה היא אומנות שיש ללמוד אותה. הקשר הנכון עם הזולת מבוסס בראש ובראשונה על כיבוד צינעת הפרט, לא רק צינעת הפרט של האחר, אלא גם את זו שלנו בבואנו לבנות את הקשר. 'חלוקת רשויות' זה הסוד. יש 'פרט' ויש 'כלל', יש 'איש' ויש 'ציבור', ואין לטשטש את הגבולות ביניהם. 'חלוקת הרשויות' לענין הדיבור פירושו מה שדרכו להיאמר בחדרי חדרים של הפרט, אינו ראוי להיאמר בציבור בחוץ. [כמובא בספר ארחות חיים להרא''ש ''אל תשמיע בחוץ קולך'']. אולם הטלפון הנייד פגע פגיעה אנושה ביסוד זה! הופעתם של מכשירי 'תקשורת ההמונים', כפי שהם מכונים בעולם בכנויָם הכולל, גרמה לפירצה העיקרית ההולכת ומתרחבת בדורות האחרונים בין רשות היחיד לרשות הרבים, והדבר בא לידי ביטוי החל בעיתון וכלה בלוויינים. כמעט אין עוד פרטיות, וחלוקה בין דברים שמותר לדבר עליהם ודברים שאסור לדבר עליהם.
העולם מלא בסיפורים אישיים, מעודכנים ומביכים הנוגעים לאנשים חיים, מחשבותיהם ורגשותיהם.
כל ענין, פרטי ככל שיהיה, יכול לעלות בקלות, להתפרץ ולהיפרש לפני ההמונים ברגע אחד, אם במילה הכתובה, אם בדברים המוקלטים, בצליל ובצבע.
כל אחד מוזמן לשמוע ולראות את רגשותיו תאוותיו וקורותיו של הזולת... אם העיתון היה הסנונית הראשונה להסרת המחיצות בין הפרט והכלל, הרי שהטלפון הנייד הוא בבחינת 'המכה בפטיש', של הפרט שנפרצה אל ההמון, רשות הרבים.
נתבונן: בעבר היה כל אדם תיבה מלאה מטמון. 'כבוד האדם', כהגדרה וכמציאות, כלל את זכותו וחובתו של כל אחד לשמור על עולמו הפנימי ולגלותו רק לקרוב אליו. הקשר האישי היה יקר ומיוחד.
מי אינו מכיר את התופעה ההולכת ומשתרשת של אנשים 'המדברים אל עצמם', מגביהים את קולם, מכווצים את פניהם בכאב, בתחינה, בצהלות שמחה, מגחכים, מניפים ידיים, והכל ברשות הרבים. להיכן נעלם אותו 'כבוד אדם'? היכן הזכות והחובה לעולם פנימי, אישי? הרי תגובות אישיות, פנימיות אלו, היו שייכות למשפחה הקרובה, לידידים הקרובים – והנה הן נפשטות החוצה לעיני כל. התעלומה היא: מה המניע לכך, מה כוחו המסתורי של הטלפון הנייד? איך קרה שפעולות רבות – הגבהת קול, נפנופי ידיים והבעות שהיו בעבר מביכות כל אדם ממוצע לעשותן אפילו בביתו – הפכו בימינו לפעולות שאדם מסוגל לעשות עתה בחוץ, בריש גלי? מסתבר שמשהו בחוש השמיעה של האדם הוא הגורם. שמיעה גורמת לתחושת קירבה מיוחדת, זו עובדה. טבעם של בני אדם רבים שכאשר הם נמצאים בקשר שמיעה, גם בטלפון רגיל, הם נוטים 'לשכוח את עצמם'. במצב זה מוסיפים המשוחחים להבעת דעתם ורגשותיהם המילולית, תנועות פנים וגוף רבות.
אכן, אומנם יש אנשים בעלי רגשיות ומודעות חזקה, המסוגלים לשמור על איפוק ולא להיגרר לכך, אך לרוב בני האדם אין זה קל. הזכרנו את 'תא הטלפון הציבורי' שעד לא מזמן היה חלק מנוף חיינו והנה הוא הפך בין לילה לשריד הסטורי נשכח. נראה שתא הטלפון הזה, בו היה כל אדם מצטנע לשיחתו האישית, מסמל עבורנו את 'המכה בפטיש' הסתלקות המחיצה בין הפרט והציבור. (הר''א נקר שליט''א בספרו עצמותי תאמרנה עמ' 362-363)