פרק א' - סלולרי או מנוחת הנפש · הסלולרי – נהפך למצרך חובה בחיינו
מספר הטלפונים הסלולריים שנמצאים בשימוש, גדול בהרבה מאשר מספר האוכלוסין. זה כבר לא רק סמל חברתי, זה מצרך חובה, כמו לחם וחלב. ואולי אצל חלק מהבריות זה נמצא אפילו יותר גבוה, ברשימת מצרכי החובה שלהם.
לפני שנים לא רבות, הטלפונים הרגילים בבית וברחוב, הספיקו כדי להתמודד עם כל צרכי התקשורת שלנו. היו לנו חיים מלאים. וכבר אז, למי ששכח, היינו נוהגים להתלונן שהטלפון גוזל מאיתנו את השלוה הפנימית שלנו, שהוא תופס מקום על חשבון בני אדם אחרים, על חשבון דברים שממתינים לתשומת הלב שלנו. וכבר אז היה יותר מגרעין של אמת בהאשמה הזו...
האם הכפייתיות המודרנית שאנו דנים בה מערערת את שפיות הדעת שלנו? האם אנו זקוקים להרפייה, כדי להתעורר ולהתעשת? האם צריך להקים קבוצות של ''משתמש הטלפון הסלולרי הכפייתי אלמוני'' כמו אותן קבוצות שמטפלות בבעיות של אנשים המכורים לאלכוהול.כאמור לעיל גם היחסים בין אדם לחברו נפגמו קשות כמעט מעבר ליכולת לתקן את המצב.
אך אל נא ניכנע לתחושת הייאוש. אל נא נקבל באופן סביל את המכה הזו בתור תשלום בלתי נמנע שגובים החיים המודרניים. הבה נקבל על עצמנו קבלה חשובה וטובה. ונסרב לתת לטלפון סלולרי שלנו לנהל את חיינו. הטלפון הסלולרי שלנו יהיה בבעלות ובשליטת כושר השיפוט שלנו בלבד. האם לא כדאי להשקיע במאמץ כזה?! (חוברת זמן אויר)