הסולם על ספר הזהר· הרב יהודה לייב הלוי אשלג
מקץ
פסקה א
ויהי מקץ: רבי חייא פתח ואמר, קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר אבן אפל וצלמות. מקרא זה בארוה. קץ שם לחשך, זה הוא קץ של השמאל, שאינו כלול מימין, שהוא השטן והוא מלאך המות (כנ"ל פרשת נח דף כ"ח אות ע"ה בהסולם ע"ש) שהוא משוטט בעולם ומסית בני אדם לחטא, ומשוטט למעלה ועומד לפני הקב"ה ומסטין ומקטרג על העולם. וכבר נתבאר. ולכל תכלית הוא חוקר, כי כל מעשיו אינם לטוב אלא לכלות תמיד ולעשות כליה בעולם. דהיינו שנוטל נשמות בני אדם וממיתם.
פסקה ב
אבן אפל וצלמות, זהו אבן נגף, דהיינו השטן שנקרא אבן נגף, משום, שבה נכשלים הרשעים, והיא עומדת בזו שנקראת ארץ עפתה כמו אפל, בוא וראה, יש ארץ החיים למעלה, וזהו ארץ ישראל, דהיינו הנוקבא דז"א. ויש ארץ למטה הנקראת אפל וצלמות דהיינו אפלה היוצאת מארץ עפתה, שהיא הנוקבא דקליפה, ומהו אבן אפל וצלמות, זהו קץ, שהוא מצד החשך, דהיינו השטן, שהוא פסולת הזהב. וכבר למדנו זה.
פסקה ג
תא חזי כמה וכו': בוא וראה כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, ולהשתדל בתורה ימים ולילות כדי שידעו ויסתכלו בעבודתו. כי התורה מכרזת בכל יום לפני האדם, ואמרה, מי פתי יסור הנה וגו'. וכבר בארנו הדברים.
פסקה ד
וכד בר נש וכו': וכשאדם עוסק בתורה ומתדבק בה, זוכה להתחזק בעץ החיים שהוא ז"א, שכתוב, עץ חיים וגו'. ובוא וראה, כשבן אדם מתחזק בעץ החיים בעולם הזה, הוא מתחזק בה לעולם הבא, וכאשר הנשמות תצאנה מעולם הזה, תתקנה להן מדרגות לעולם הבא.
פסקה ה
תא חזי אילנא דחיי וכו': בוא וראה, עץ החיים, בכמה מדרגות הוא מתחלק זה מן זה. וכולם אחד. כי בעץ החיים יש מדרגות אלו על אלו, ענפים, עלים, קליפות, גוף האילן, ושרשים, והכל הוא אילן, כעין זה, כל מי שמשתדל בתורה, הוא מתתקן ומתחזק בעץ החיים. דהיינו בגופא דאילנא כמ"ש והולך.
פסקה ו
וכל בני דמהימנותא וכו': וכל בני האמונה, ישראל, כולם מתחזקים בעץ החיים, כולם נאחזים באילן ממש, אלא, מהם בגוף שבו, מהם נאחזים בענפים, מהם בעלים, מהם בשרשים. ונמצא, שכולם נאחזים בעץ החיים. ואלו העוסקים בתורה, כולם נאחזים בגוף האילן, ומשום זה מי שעוסק בתורה הוא נאחז בכל האילן, כי גוף האילן כולל את כולו. וכבר בארוהו, ונלמד.
פסקה ז
ויהי מקץ: שואל, מהו מקץ. ר' שמעון אמר, הוא מקום שאין בו זכירה, וזה הוא קץ של השמאל. מהו הטעם. משום שכתוב, כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, ומקשה, וכי ראוי זה ליוסף הצדיק שיאמר, כי אם זכרתני אתך. ומשיב, אלא כיון שנסתכל יוסף בחלומו, אמר ודאי שהוא חלום דזכירה, והוא טעה בזה, כי בהקב"ה היה הכל.
פירוש, כבר ידעת שאין המוחין נשלמים אלא עם ביאת קו אמצעי, שמקודם לכן יש מחלוקת בין ב' הקוין, שכל אחד רוצה לקיים שליטתו ולבטל הארת חבירו, שהימין רוצה רק בהארת החסדים ומבטל הארת החכמה שבשמאל והשמאל רוצה רק בהארת החכמה, ומבטל הארת החסדים, עד שבא קו האמצעי ומכריע ביניהם וכוללם זה בזה ומקיים הארת שניהם, כל אחד לפי דרכו (כנ"ל וישלח דף ל"ט אות קל"א ד"ה ויעקב) אמנם יש בזה ב' מיני התכללות, התכללות הא', שהארת השמאל נכללת בימין, והימין שולט, דהיינו שמאיר רק בחסדים מכוסים מחכמה. והוא מדרגת ז"א, שאע"פ שיש לו חכמה משמאל מ"מ אינו משתמש בו, כי חפץ חסד הוא. התכללות הב' הוא, ששניהם נכללים זה בזה. ושניהם שולטים בהתכללות אחת שהימין מאיר בהארת החכמה הנק' חסדים מגולים, והשמאל מאיר בהארת החסדים. והוא מדרגת יסוד דז"א, דהיינו קו אמצעי המאיר מחזה דז"א ולמטה, והיא מדרגת המוחין שבשליטת יוסף, ונק' מוחין דזכירה.
וזה אמרו, אלא כיון דאסתכל יוסף בחלמיה, אמר, ודאי חלמא דזכירה איהו, כיון שנסתכל יוסף שכבר נמשך קו האמצעי במוחין העליונים, כמו שנרמז בהכתוב, ובגפן שלשה שריגים, שה"ס ג' קוין, (כנ"ל וישב אות רס"ג) חשב שכבר יש כאן התכללות הב', הנ"ל, שנק' מוחין דזכירה, שהם המוחין השלמים המגלים שליטת יוסף, וע"כ אמר בדרך בטחון וידיעת העתידות, כי אם זכרתני אתך כאשר ייטב לך, כלומר שהמוחין דזכירה יתגלו בשוה עם קיום החלום של שר המשקים, שזסו"ה כי אם זכרתני אתך, דהיינו ביחד עמו. אבל, ואיהי טעה בהאי, דהא ביה בקב"ה הוי כלא, אבל הוא טעה בזה, כי עוד לא היה כאן אלא בחינת התכללות הא', וכל דברי החלום, היה הכל בו בהקב"ה, דהיינו בז"א, שה"ס חסדים מכוסים, ועוד לא היה התכללות הב' שהיא מוחין דזכירה, שהם בחינת שליטתו של יוסף, כנ"ל.
פסקה ח
וע"ד אתר דהוה וכו': ועל כן, המקום שהיה בו שכחה, קם כנגדו. מה כתוב, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, ומקשה, כיון שאומר ולא זכר שר המשקים, למה לו לומר וישכחהו. ומשיב, אלא וישכחהו, מורה, על המקום שיש בו שכחה. וזה הוא שנקרא, קץ, של צד החשך. שנתים ימים, שואל, מהו שנתים, ומשיב, שהמדרגה דשכחה, חזרה בזה הזמן למדרגה שיש בה זכירה.
פירוש, כי כל עוד, שלא נעשה ההתכללות הב' למוחין דזכירה, עומדת קליפה דשכחה בקו שמאל הנקראת קץ הימים, כי בכח התכללות הב' חוזר מקום השכחה, ונעשה למקום הזכירה. וז"ש ועל דא, שכל דברי החלום היו בהקב"ה. דהיינו בהתכללות הא', אתר דהוה ביה נשיו קם קמיה, עמד לפניו המקום של שכחה, שבמקום זה מתגלה אח"כ המוחין דזכירה כנ"ל, וז"ש, אלא וישכחהו, אתר דאית ביה שכחה, כי ניתנה השליטה אל הקליפה דשכחה, ודא הוא קץ דסטרא דחשך, והיא נקראת קץ שבצד החשך, דהיינו שבצד שמאל, שמטרם ההתכללות הוא חשך. שנתים ימים, מאי שנתים, דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה. צירוף שלם של תקון, נקרא שנה. ובכדי שתחזור מדרגת השכחה ותעשה למדרגת הזכירה, צריכים לב' התכלליות, כנ"ל, שה"ס ב' שנים שאומר הכתוב, שאח"ז, ופרעה חולם, אשר החלום של פרעה כבר היה בבחינת התכללות הב' כמ"ש והולך.
פסקה ט
ופרעה חולם והנה עומד על היאור: זה הוא חלום של יוסף היה, דהיינו חלום של זכירה המגלה שליטתו של יוסף כנ"ל, משום שכל נהר הוא יוסף הצדיק, וזה סוד, שכל מי שרואה נהר בחלום הוא רואה שלום, שהוא מדרגת יסוד, דהיינו יוסף, שכתוב, הנני נוטה אליה כנהר שלום. הרי שנהר רומז על יוסף.
פסקה י
ויהי מקץ שנתים: ר' חייא פתח ואמר, מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. בוא וראה, כשברא הקב"ה את עולם העליון, שהיא בינה, התקין הכל כראוי, והוציא אורות עליונים המאירים מכל הצדדים, שהם ג' הקוין, והכל הוא אחד. וברא שמים של מעלה, שהוא ז"א, וארץ שלמעלה שהיא הנוקבא, שיתוקנו כולם כאחד, הבינה וזו"ן, לתועלת התחתונים.
פסקה יא
ת"ח מלך במשפט יעמיד ארץ: מי הוא מלך. זה הוא הקב"ה. שהוא בינה. במשפט זה הוא יעקב, דהיינו ז"א, שהוא קיומה של הארץ. ועל כן ו' דשם הויה, שהיא ז"א, ניזון מן ה' עליונה דשם הויה, שהיא בינה. ה' תחתונה דשם הויה, שהיא הנוקבא ניזונת מן ו' שהוא ז"א שקיומה של הארץ הוא במשפט, שהוא ז"א, כי המשפט יעמיד ארץ בכל תקוניה ומזין אותה.
פסקה יב
ד"א מלך וכו': פירוש אחר. מלך זהו הקב"ה, במשפט זה יוסף, יעמיד ארץ שכתוב, וכל הארץ באו מצרימה לשבור אל יוסף. ומשום שהקב"ה חפץ ביעקב, עשה את יוסף מושל על הארץ.
פסקה יג
ר' יוסי אמר וכו': רי"א, מלך זה יוסף, במשפט יעמיד ארץ זה יעקב, כי כל עוד שלא בא יעקב למצרים לא היה קיום לארץ מחמת הרעב. כיון שבא יעקב למצרים, בזכותו, נסתלק הרעב ונתקיימה הארץ.
פסקה יד
ד"א מלך וכו': פירוש אחר. מלך במשפט יעמיד ארץ זהו דוד המלך, שכתוב, ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. והוא קיים הארץ בחייו, ובזכותו היא עומדת לאחר מכאן, דהיינו לאחר פטירתו מן העולם. ואיש תרומות יהרסנה, זהו רחבעם. פירוש. שאיש תרומות, פירושו איש גאה, ורחבעם התגאה שאמר, אבי יסר אתכם בשוטים ואני בעקרבים (מלכים י"ב), ע"כ נקרעה ממלכתו.
פסקה טו
תא חזי, קב"ה וכו': בוא וראה, הקב"ה, בשביל הצדיקים, אף על פי שהעונש כבר נגזר על העולם הוא מתעכב בשבילם, ואינו שולט על העולם. כל ימיו של דוד המלך נתקיימה הארץ בשבילו, לאחר שמת נתקיימה בזכותו, שכתוב, וגנותי וגו' למעני ולמען דוד עבדי. כעין זה, כל ימיו של יעקב וכל ימיו של יוסף, לא שלטו עונשים בעולם. כי פסק הרעב בשבילם, ונתעכב שעבוד מצרים.
תא חזי קב"ה וכו':בוא וראה, הקב"ה, בשביל הצדיקים, אף על פי שהעונש כבר נגזר על העולם הוא מתעכב בשבילם,ואינו שולט על העולם. כל ימיו של דוד המלך נתקיימה הארץ בשבילו,לאחר שמת נתקיימה בזכותו, שכתוב, וגנותי וגו' למעני ולמען דוד עבדי. כעין זה, כל ימיו של יעקב וכל ימיושל יוסף, לא שלטו עונשים בעולם. כי פסק הרעבבשבילם, ונתעכב שעבוד מצרים)
תא חזי קב"ה וכו
'
:
בוא וראה, הקב"ה,
בשביל הצדיקים, אף על פי שהעונש
כבר נגזר על העולם הוא מ
ת
עכב בשבילם,
ואינו שולט על העולם. כל ימיו של דו
ד המלך
נתקיימה הארץ בשב
יל
ו,
לאחר שמת נתקיימה
בזכותו, שכתוב, וגנותי וגו' למעני ולמען דוד
עבדי. כעין זה, כל ימיו של יעקב וכל ימיו
של יוסף, לא שלטו עונשים בעולם.
כי פסק
הרעב
בשבילם,
ו
נתעכב שעבוד מ
צ
רים
)
תא חזי קב"ה וכו
'
:
בוא וראה, הקב"ה,
בשביל הצדיקים, אף על פי שהעונש
כבר נגזר על העולם הוא מ
ת
עכב בשבילם,
ואינו שולט על העולם. כל ימיו של דו
ד המלך
נתקיימה הארץ בשב
יל
ו,
לאחר שמת נתקיימה
בזכותו, שכתוב, וגנותי וגו' למעני ולמען דוד
עבדי. כעין זה, כל ימיו של יעקב וכל ימיו
של יוסף, לא שלטו עונשים בעולם.
כי פסק
הרעב
בשבילם,
ו
נתעכב שעבוד מ
צ
רים
)
תא חזי קב"ה וכו
'
:
בוא וראה, הקב"ה,
בשביל הצדיקים, אף על פי שהעונש
כבר נגזר על העולם הוא מ
ת
עכב בשבילם,
ואינו שולט על העולם. כל ימיו של דו
ד המלך
נתקיימה הארץ בשב
יל
ו,
לאחר שמת נתקיימה
בזכותו, שכתוב, וגנותי וגו' למעני ולמען דוד
עבדי. כעין זה, כל ימיו של יעקב וכל ימיו
של יוסף, לא שלטו עונשים בעולם.
כי פסק
הרעב
בשבילם,
ו
נתעכב שעבוד מ
צ
רים
פסקה טז
תא חזי מלך וכו': בוא וראה, מלך במשפט יעמיד ארץ, זה יוסף, ואיש תרומות יהרסנה, זה פרעה כי משום שהקשה את לבו כנגד הקב"ה, נחרבה ארץ מצרים. ומקודם לכן, על ידי יוסף נתקיימה הארץ באותו החלום שחלם פרעה, שכתוב, ויהי מקץ שנתים ימים וגו'.
פסקה יז
ויהי מקץ וגו': ר' אלעזר פתח ואמר, חי ה' וברוך צורי וירום אלוקי ישעי. אלוקי כתוב עם ו'. מקרא זה יש להסתכל בו. חי ה', חי זה, הוא צדיק יסוד עולם, דהיינו יסוד דז"א, הנקרא חי העולמים. וברוך צורי, זהו שכתוב, ברוך ה' צורי, שהוא העולם, דהיינו הנוקבא, המתקיים על צדיק הזה, כלומר, שהצדיק שהוא יסוד דז"א משפיע לה, והיא מתקיימת. וירום אלוקי ישעי. וירום, זהו עולם העליון, דהיינו בינה. אלוקי עם ו', זהו שמים, דהיינו ז"א, כמש"א השמים שמים לה'.
פירוש. במקרא זה מבואר שלמות השפעת היסוד הנקרא חי העולמים, אל הנוקבא, הנקראת עולם ונקראת צור. שהוא בזמן שמתחברות ביסוד, ב' מדרגות העליונות, שהם בינה וז"א, שהבינה מתלבשת בז"א, עם מוחותיה, ואז הם משפיעים אל היסוד, והוא משפיע אל הנוקבא, שממנה מקבלים כל התחתונים. ושיעור הכתוב, חי ה' וברוך צורי, מתי משפיע חי העולמים שהוא יסוד, והצור שהוא הנוקבא מתברך ממנו, הוא, בעת וירום אלוקי ישעי, שז"א הנק' אלוקי עם ו' מתרומם עם התלבשות הבינה בו. כי וירום רומז על בינה. כי כאשר היסוד מקבל מב' מדרגות הללו, יש לו היכולת להשפיע אל הנוקבא.
פסקה יח
ת"ח ברוך אדנ"י יום יום וגו': ברוך אדני, השם כתוב, באלף דלת נון יוד, הרומז על הנוקבא. ומקרא זה סוד החכמה הוא. יום יום, ה"ס שנתים ימים, שהם ב' המדרגות: בינה וז"א, שאין הנוקבא מתברכת זולתם, כנ"ל בדבור הסמוך. כמש"א, ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חולם והנה עומד על היאור, הוא סוד כמו שלמדנו, (לעיל אות ט') שזהו יוסף, כי נהר הוא יוסף הצדיק.
פירוש. כי מביא כאן ראיה שניה, שאין הנוקבא מתברכת מן היסוד, זולת בשעה שממחברות בו ב' מדרגות עליונות בינה וז"א, כי הכתוב אומר ברוך אדנ"י, הוא מכח, יום יום, שמתחברים בה ע"י היסוד, בינה וז"א שה"ס שנתים ימים, ואז יעמס לנו האל, שהוא הנוקבא, ישועתנו סלה. ובזה מבאר הכתוב: ויהי מקץ שנתים ימים, היינו אחר שנתקנו שנתים הימים, שהם ב' המדרגות בינה וז"א, ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אז נשלם היאור שה"ס יוסף שהוא יסוד, והוא משפיע אל הנוקבא, שה"ס ז' פרות, וז"ש והנה מן היאור, עולות שבע פרות וגו' שהוא הנוקבא, כמו שהזהר מפרש והולך.
פסקה יט
והנה מן היאור עולות וגו': והנה מן היאור, כי מנהר זה, שהוא יסוד, מתברכות כל המדרגות שלמטה, משום שאותו הנהר הנמשך ויוצא מעדן שהיא בינה, משקה ומזין לכל, ויוסף, שהוא יסוד, המקבל מבינה על ידי ז"א, כנ"ל, הוא נהר, שכל ארץ מצרים מתברכת בשבילו.
פסקה כ
ות"ח ההוא נהר וכו': ובוא וראה, נהר ההוא, דהיינו היסוד, ז' מדרגות, של הנוקבא, מחג"ת נהי"מ שבה, המתפשטות ממנה ועומדות בעולם הבריאה, נשקות ומתברכות ממנו, ואלו הן שבע הפרות, יפות מראה ובריאות בשר. ותרעינה באחו, היינו בחבור באחוה, שלא נמצא בהן פירוד. וכולן לשבח הן עומדות, שאין משהו יניקה מהן לס"א, כי כל אלו שבע המדרגות שאמרנו, הן סוד, כמש"א, ואת שבע הנערות הראויות לתת לה וגו', שה"ס ז' היכלות דבריאה שכולן לשבח, וכן הן שבע פרות יפות מראה, כולן לשבח. ולעומת זה כתוב, שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך וגו', שז' הללו, אינם כולם לשבח, אלא שיש בהם חלק לכחות הטומאה, שה"ס שבע פרות הרעות.
פסקה כא
ר' יצחק אמר וכו': רי"א, שבע פרות הטובות, הן מדרגות העליונות על מדרגות אחרות, ושבע פרות הרעות, הן מדרגות אחרות שלמטה. אלו העליונות הן, מצד הקדושה, ואלו התחתונות הן מצד הטומאה.
פסקה כב
שבע השבלים: ר' יהודה אמר, אלו ז' שבלים הראשונות הן טובות, משום שהן מצד ימין שכתוב בו כי טוב. ואלו ז' שבלים הרעות הן למטה מהן. שבע השבלים הטובות הן מצד הטהרה, ואלו הרעות הן מצד הטומאה. וכולן הן מדרגות העומדות אלו על אלו, ואלו לעומת אלו. וכולן ראה פרעה בחלומו.
פסקה כג
אמר ר' ייסא וכו': וכי לאותו רשע, לפרעה, הראו לו כל אלו המדרגות, א"ל ר' יהודה. כדמיון שלהם ראה, ולא עצמות המדרגות. כי כמה מדרגות על מדרגות, אלו לעומת אלו ואלו על אלו, ופרעה ראה באלו המדרגות שלמטה.
פסקה כד
והא תנינן וכו': וכן למדנו, כי כפי מה שהוא האדם, כן מראים לו בחלומו, וכך רואה, וכן עולה הנשמה להשיג, כל אחד ואחד כפי מדרגתו כראוי לו. וע"כ פרעה, ראה כראוי לו ולא יותר.
פסקה כה
ויהי מקץ וגו': ר' חזקיה פתח ואמר, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. בוא וראה, כל מה שעשה הקב"ה למטה, שם לכל זמן, וזמן קצוב. זמן שם לאור וחשך זמן שם לאור שאר העמים, חוץ מישראל, שהם שולטים עתה על העולם, וזמן שם לחשך, שהוא גלות ישראל תחת שליטתם, זמן שם הקב"ה לכל, וע"כ לכל זמן, ועת לכל חפץ, שואל מהו ועת לכל חפץ, ומשיב, שפירושו, זמן ועת לכל, לכל חפץ שנמצא למטה. כלומר, לכל הטוב שנמצא למטה יש עת וזמן קבוע.
פסקה כו
ד"א, ועת לכל חפץ: שואל מהו עת, ומשיב הוא כמו שכתוב, עת לעשות לה' הפרו תורתך, וכתוב, ואל יבא בכל עת אל הקדש. והיא מדרגה הממונה על הנהגת העולם, דהיינו הנוקבא, וכבר בארוה, וע"כ פירוש הכתוב הוא, עת, שהיא הנוקבא, היא ממונה לכל חפץ תחת השמים.
ויהי מקץ שנתים ימים: מצד אותו קץ דחשך, כי שם זמן קצוב לאור וחשך כנ"ל, ראה פרעה בחלומו, ומשם ידע ונגלה לו החלום. (ועי' לעיל פ' נח דף כ"ח ד"ה קץ).
פסקה כז
ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח וגו': שואל מהו ותפעם. ר' יוסי אמר הרי בארוה, בפרעה כתוב, ותפעם, ובנבוכדנצר כתוב ותתפעם ובארוה, שע"כ כתוב בפרעה ותפעם, משום שהיה יודע החלום ורק הפתרון לא היה יודע, אבל נבוכדנצר ראה החלום וראה הפתרון, והכל נשכח ממנו. ע"כ כתוב ותתפעם.
פסקה כח
אבל ת"ח, ותפעם רוחו: הוא כמש"א, ותחל רוח ה' לפעמו, שהרוח היה בא והולך, בא והולך, ועוד לא היה מתישב בו כראוי, וע"כ כתוב, ותחל רוח ה' לפעמו, כי אז עוד היה בהתחלה של השראת הרוח. אף כאן הרוח העיר בו והלך, ושוב העיר, ולא היה מתישב בו, להבין ולדעת. נבוכדנצר, שכתוב בו ותתפעם רוחו, כי ההתעוררות שהיה הרוח מתעורר היה כפול, משום שלא היה ידע לא החלום ולא הפתרון כנ"ל, והרוחות הולכים ושבים. וזהו כמש"א, כפעם בפעם, פעם בזה ופעם בזה, ולא התישב דעתו ורוחו.
פסקה כט
וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים: אלו הם המכשפים. ואת כל חכמיה, אלו הם החכמים במזלות, וכולם היו מסתכלים לדעת ולא יכלו להשיג.
פסקה ל
אמר ר' יצחק וכו': אר"י, אעפ"י שלמדנו שאין מראים לאדם אלא לפי המדרגה שלו אבל למלכים אינו כן, כי מראים להם דברים עליונים ומשונים, משמראים לאנשים אחרים. כמו שהמלך, מדרגתו עליון על כל שאר בני אדם כן מראים לו במדרגה עליונה על כל שאר האחרים, כמש"א, את אשר אלקים עושה הראה את פרעה. אבל לשאר בני אדם אין הקב"ה מגלה מה שהוא עושה, חוץ מלנביאים או לחסידים, או לחכמי הדור. ובארוה.
פסקה לא
ת"ח כתיב וכו': בוא וראה כתוב, אותי השיב על כני ואותו תלה. מכאן נשמע, שהחלום הולך אחר הפתרון. השיב על כני, מי השיבו, אלא זהו יוסף, וכן ואותו תלה הוא יוסף, דהיינו בכח הפתרון ההוא שפתר לו שהיה מוכרח להתקיים כך, וכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה.
פסקה לב
וישלח פרעה ויקרא את יוסף וגו': רבי אבא פתח ואמר, רוצה ה' את יראיו וגו'. כמה חפץ הקב"ה בצדיקים, משום שהצדיקים עושים שלום למעלה, באו"א, ועושים שלום למטה בזו"ן, ומביאים את הכלה לבעלה, ומשום זה, חפץ הקב"ה באלו המתיראים אותו, ועושים רצונו. פירוש שע"י המ"ן שהם מעלים לזו"ן, מעלים גם זו"ן מ"ן לאו"א, ונעשה זווג למעלה באו"א ולמטה בזו"ן. והכלה, שה"ס הנוקבא, הם מביאים לבעלה, שהוא ז"א, להזדווג. ומשום זה הקב"ה, שהוא ז"א, חפץ בהם, כי זולתם לא היה שלום, דהיינו זווג, לא למעלה באו"א ולא למטה בזו"נ.
פסקה לג
למיחלים לחסדו: שואל, מי הם המיחלים לחסדו. ומשיב, הוי אומר, אלו העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבוקר הם מיחלים לחסדו.
והא אוקמוה, בזמנא וכו': הרי בארוה, שבזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. שפירושו, מה הטעם יומם יצוה ה' חסדו, משום שבלילה שירה עמי. ועל כן, רוצה ה' את יראיו כתוב, ולא כתוב ביראיו, כי פירושו הוא, לא לבד שחפץ בהם עצמם, אלא, כמי שפונה את רצונו לאחר, וחפץ להתפייס עמו. דהיינו שרוצה, הוא גם לשון ריצוי ופיוס ועל כן, אומר הכתוב, רוצה ה' את יראיו, כלומר שמרצה ומפייס אותם, ולא כתוב ביראיו. שהיה משמע שחפץ בהם עצמם, ולא היה משמע שגם מרצה ומפייס אותם.
פסקה לד
כגוונא דא יוסף וכו': כעין זה, יוסף, היה עצב בעצבת רוח ובעצבת לב, מחמת שהיה אסור שמה. כיון ששלח פרעה אחריו, מה כתוב, ויריצוהו, שפירושו, שפייס אותו, והשיבו לו דברי שמחה, דברים המשמחים את הלב, משום שהיה עצב מן ישיבתו בבור. בוא וראה, בתחילה נפל בבור, ומן הבור עלה אח"כ לגדולה.
פסקה לה
רבי שמעון אמר וכו': מטרם שקרה ליוסף אותו מעשה לא נקרא צדיק, כיון ששמר ברית קודש, שלא נכשל באשת פוטיפר, נקרא צדיק, ואותה מדרגה דברית קודש שהיא יסוד, נתעטר עמו, ומה שהיה בתחילה נתון בבור שהוא קליפה, נתעלה עמו, פירוש, שלא יקשה, כיון שזכה על ידי מעשה זו להקרא צדיק, א"כ למה שמוהו בבור בבית האסורים, וע"ז משיב, מה שהיה מתחילה בבור, הרי נתעלה למלכות משום זה. וכתוב, ויריצוהו מן הבור, שנסתלק מזו, מן הקליפה, ונתעטר בבאר מים חיים, שהיא השכינה.
פסקה לו
וישלח פרעה ויקרא את יוסף: שואל, היה צריך לומר לקרא ליוסף ולא ויקרא, שפוסק באמצע המשפט. ומשיב, אלא ויקרא את יוסף זהו הקב"ה, שקראו להוציאו מן הבור, שכתוב, עד עת בא דברו וגו'. עד עת בא דברו, זהו שכתוב, ויקרא את יוסף. שהקב"ה קראו. כתוב כאן ויקרא את יוסף, וכתוב שם ויקרא אל משה. מה שם קראו הקב"ה אף כאן קראו הקב"ה. ויגלח ויחלף שמלותיו, הוא משום כבוד המלך, כי היה צריך להתיצב לפני פרעה.
פסקה לז
ר' אלעזר פתח וכו': רא"פ, ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם, בוא וראה, הקב"ה מגלגל גלגולים בעולם, ומקיים אסרים ושבועות, כדי לקיים השבועה והגזרה שגזר.
פסקה לח
דהא תנן וכו': כי למדנו, לולא החביבות והאהבה, שאהב הקב"ה את האבות, ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, ובאהבתו אותם, המשיל את יוסף בנו, ועשהו מלך המושל על כל הארץ, וירדו אז כל השבטים בכבוד, ויעקב היה כמלך.