אור ברסלב
הנהגות עין טובה שמירת עיניים כללית

הנהגות עין טובה

שמירת עיניים כללית

פרפראות שמירת העיניים מתורה שבעל פה - מהש''ס

נראה להוסיף בעזרת ה' במצווה זו של 'שמירת העיניים', שיש בה ענפים רבים שקשורים לקדושה צניעות ומידות טובות שניתן להגיע אליהם בזכות 'שמירת העיניים'. למשל: מדת 'הקנאה' הקשה והנוראה, עד שחז''ל (אבות פ''ד מכ''א) אמרו: ''הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם''. ובמסכת שבת (קנב:) כל מי שיש בו קנאה עצמותיו מרקיבין, ולהיפך – להיפך, ע''ש. ורבינו הרא''ש בארחות חיים (אות קיג) כותב: אל תתן בלבך קנאה שזו היא רעה חולה ''שאין לה רפואה'', ע''ש.

ונשאלת השאלה כיצד ניתן להתגבר על מדה זו? ונראה שעל ידי 'שמירת העיניים' מסתלקת הקנאה מאחר שלא רואה בעיניו ואין מחשבתו על כך, ממילא לא אוכל את עצמו ואת עצמותיו ואינו יוצא מן העולם. וכן תאוות אכילה שהיא קשה מאד, ובפרט כשחייב להוריד במשקל. או סתם תאווה שמזיקה לגוף, שיש בה גם נזק וגם ביטול תורה וגם 'בל תשחית' על האוכל (כמבואר בספר חסידים). וכיצד יתגבר? וכשלא מסתכל ולא מריח אין הגוף משתוקק לכך, ויכול להנצל מתאווה אסורה זו ולהתקדש מאד. כי תאוות אכילה ותאוות עריות הן 'צמד חמד' 'תאומי צביה' ושמירת העיניים מסלקת אותם.

וגם אדם הראשון שאכל מעץ הדעת הפיתוי נעשה על ידי חווה, שהנחש דחף אותה על העץ ולא מתה בנגיעה כמבואר בפירוש רש''י (בראשית ג,ד). ואף שידעה שהיא הוסיפה את הנגיעה וה' יתברך ציוה רק על איסור אכילה, עם כל זה מאחר שראתה את הפרי והשתוקקה כמו שכתוב ''ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וגו''' (בראשית ג,ו) וממילא במקום לתרץ לנחש ולומר לו: בנגיעה אין מיתה ובאכילה יש מיתה, עשתה מהשאלה של הנחש תירוץ וחשבה שאין מיתה גם באכילה, כי רְאִיַּת העיניים השפיעה עליה מאד. (ועיין ברכת פרץ עה''ת פרשת בראשית). ואם לא היתה מביטה בעץ הדעת לא היתה נכשלת. ומצינו כיוצא בזה בדיינים, שנאמר עליהם: ''לא תכירו פנים במשפט'' (דברים א,יז), ואסור לבעלי דינים שיבואו לדיין כשאחד מלובש יפה יותר מחבירו. כי ההסתכלות שלו בעיניים עליהם מושפעת לפי הלבוש החיצוני, וקשה לדיין באותו מעמד לשמור את עצמו שלא להתפעל ולא להתרשם מהחיצוניות כי אם מהטענות של התובע והנתבע בלבד. ומכאן לומדים שיש צורך לשאת ולתת ולהתווכח כפי הדין, וכשהחיצוניות של הצד השני מרשימה מאד וגורמת חוסר בטחון כדי להשיב לו, העיצה לא להסתכל. וזוהי 'שמירת עיניים כללית', ואז יתחזק במחשבתו ויביע דעתו כפי הצורך והאפשרות העומדת לפניו.

ושמעתי פירוש נחמד על הפסוק ''לא תעמוד על דם רעך'' (ויקרא יט,טז). שפשט הפסוק הוא על הרואה חבירו טובע בנהר ואינו עוזרו, או שחיה וליסטים באים עליו ואינו מצילו. ופירוש נוסף, שהכוונה שאסור לראות דם שנשפך. כלומר שעצם הענין הזה לראות דם שנשפך מוליד טבע אכזרי ונותן אפשרות לרואה שלא לרחם על אחרים. כי מה שרואים בעיניים מזיק מאד. וכמובן שאם יכול להציל מצרה מוטל עליו לעמוד לעזור ולסייע, אבל כשקצרה ידו מלהושיע אין מה לעמוד ולהסתכל.

ובספר שאל אביך ויגדך (ח''ב, דף רב) מביא מעשה בצדיק אחד שראה הלבנת פנים שעשו לאדם אחד ונזדעזע כולו עד עמקי נשמתו. וביאר בדבריו שאם היו רואים את הפוגע תוקע סכין בגבו של הנפגע ודמו שותת והוא מת כולם היו מזדעזעים. וכן בהלבנת פנים שדינו כשפיכות דמים ואין לו חלק לעולם הבא, בודאי שיש להזדעזע. ומכאן גם שלא לראות תמונות מצוירות בציורים שליליים המעבירים מסרים של טבע אכזרי, כי כח הדמיון בעיניים מפתח את השכל לאותו מצב ומונע ומקהה את טבע החסד והרחמים. וזוהי 'שמירת עיניים כללית' שיש להיזהר בה בכל מצב ולכל אדם.

ואין זה דומה למה שיש נוהגים שלא להסתכל בבעלי חיים טמאים, כי אדרבה יתכן שיש מצווה להסתכל עליהם וללמוד מהם. וכמו המשנה במסכת אבות (פ''ה מ''כ) ''הוי עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי''. וגם בהסתכלות על חמור וסוס כלב וחתול אין בעיה, כי ניתן ללמוד מכך דיני טומאה וטהרה. כי סוס וחמור אסורים באכילה שאינם מעלי גרה ומפריסי פרסה, וחזיר מפני שמפריס פרסה ולא מעלה גרה, וכן שפן וארנבת וגמל מפני שמעלים גרה ולא מפריסים פרסה. נמצא שלומד על ידי ההסתכלות בהם שיעור תורה. וחז''ל אומרים (עירובין ק:) ללמוד צניעות מחתול גזל מנמלה, ע''ש. ובפרט לשיטת הרמב''ם (רפ''א מהלכות מאכלות אסורות) שיש מצוה לידע הסימנים שמבדילים בהם בין בעלי החיים שמותר לאכלם ובין בעלי החיים שאסור לאכלם, ע''ש.

ולא לחינם חז''ל הקדושים (מגילה כח.) אמרו: אסור להסתכל בפני אדם רשע. ומסתבר שעצם דמות דיוקנו ותבניתו הטמאים משפיע על הרואה בהמשך הדרך, ויפריע לו אף בתפילה ועבודת ה'. וזה הטעם שמזהירים בפרסום חרדי שלא לפרסם דמותו של רשע מפורסם, ובפרט שהוא מסית ומדיח רחמנא ליצלן, גם אם הוא ראש עירייה או שר בממשלה. ועל אחת כמה וכמה גויים מפורסמים במעשיהם הרעים שדמותם משפיעה לרעה על המחשבה, וצריך לזה שמירת עיניים שלא להביט בהם.

וזוהי מעלתם של גדולי ישראל שיש להם 'שמירת עיניים כללית' ועיניהם קדושות מכל מיני איסורי ואביזרי שמירת עיניים, ועל ידי כך הם זוכים לכוון גם בדיני טהרה על טמא טמא וטהור טהור. וכמו שאמרו חז''ל (נדה כ:) שעליהם נאמר ''סוד ה' ליראיו'' (תהלים כה,יד), וזה מבלי בדיקות וצילומים. ומרן רבינו החזון איש זיע''א היה אומר: רופא קטן לא יודע כלום ורופא גדול יודע קצת. ולהבדיל הרמב''ם הקדוש זיע''א היה בנגיעת ידו בחולה או בהסתכלות בעיניו יודע כל בעיותיו (כמו צילום סי-טי), וזה מכח הקדושה הנוראה שהיתה בו.

ויתכן שזה כלול בדברי חז''ל הקדושים (סנהדרין פח:) 'שייף עייל שייף נפיק', כלומר שכשנכנס ויוצא קמים לפניו והוא מתכופף ולא מביט בעיניים רמות חס ושלום אלא בענוה גדולה, וכמעט שלא רואה שקמים לפניו. ועיין בזוהר הקדוש (פנחס ריד א) שאומר: מי שמכבד את ה' על ידי שמירת הברית זוכה שמכבד אותו ה' יתברך על הכל. והוכחה לכך מיוסף שזכה להיות מלך על הכל, ולא עוד אלא שכשעברו ישראל את הים ארונו של יוסף עבר בתחילה והמים נפתחו לפניו, שנאמר ''הים ראה וינס'' (תהלים קיד,ג). מה ראה ראה את הפסוק ''וינס ויצא החוצה'' (בראשית לט,יב) שנאמר על יוסף בשעה שברח מהעבירה, ע''ש.

ואני לומד מכאן שאפילו מי שנמצא בסלון ביתו או בבית הכסא (הנקרא שירותים) כנגד החלון ומביט לרשות הרבים, שעדיף לסגור אותו באותה שעה שמא יעברו בחוסר צניעות ופוגם את עיניו הקדושות, וחבל. ומצינו על יוסף הצדיק (סוטה לו:) שבאה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון. ומאידך לדוד המלך ע''ה הניסיון היה על ידי שזרק חץ ופגע בכוורת שהיתה שם בת שבע ונעשה כעין חלון (כמבואר בסנהדרין קז.). ולאחר מכן יפתח את החלון ויזכה לחיים טובים.

גם יש ללמד מכאן עד כמה צריכים השוטרים ו'אנשי החוק' ללמוד מוסר כל יום ולהתחזק ביראת שמים, שהרי הם רואים בכל יום אנשים מושחתים במידות בעריות ובמעשים רעים, בגניבות ואלימות ושקר ומחלוקת ושאר מרעין בישין. וכל היום עומדים על 'דם רעך', וכיצד יצליחו לשמור ולא להכשל אם לא יעשו משטרה על עצמם.

ועיין בן איש חי (פרשת בראשית שנה שניה הלכה ב) שהיה מנהגם בבגדד שאין הנשים אוכלות עם האנשים אפילו בסעודת שבת קדש. ומכאן צא ולמד עד היכן הדברים מגיעים ועד כמה יש להיזהר ולהזהיר על 'שמירת עיניים כללית'. וה' יתברך יזכנו לכך, אמן ואמן.

תוכן העניינים

הנהגות עין טובה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה