אור ברסלב
הנהגות עין טובה פרפראות לשמירת העיניים - פרשת חקת

הנהגות עין טובה

פרפראות לשמירת העיניים - פרשת חקת

פרפראות לשמירת העיניים - פרשת מטות

''אל תירא אותו וגו''' (במדבר כא,לד).

ולמה פחד משה רבינו מעוג מלך הבשן, הרי כבר ניצח והרג את סיחון ולמה לא יצליח להרוג את עוג שהיה אחיו (נדה סא.). ותירץ בזוהר הקדוש שם, שעוג קיים מצות ברית מילה בזמן אברהם אבינו ע''ה וחשש משה רבינו שמא מצוה זו תעמוד לו. ואמר לו ה' יתברך ''אל תירא אותו'', כי לא העיקר מצות עשיית המילה אלא שמירת המילה, ועוג לא שמר ברית קודש ופגם בעריות ולכן תוכל לנצח אותו בקלות. ומכאן שהיסוד הגדול של יהודי זה שמירת ברית קודש. ו'כח גברא' מבחינה רוחנית הכוונה כוחו של גבר, כשהוא גבר לשמור את היסוד ועל הקדושה ואז אי אפשר לפגוע בו לרעה. ואם הקדושה היתה יכולה לעזור נגד משה רבינו, על אחת כמה וכמה שזה יעזור כנגד כל מיני מזיקין וקנאים שלא יוכלו לִגוע בו לרעה.

דע והבן, כל זמן שלא נסתכל בעבירה - לא נכשל והוא קדוש ודעתו דעת תורה ואי אפשר להזיזו ממקומו ומקדושתו כחוט השערה, וברגע שפגם והביט, הציץ ונפגע והתיקון קשה. ואם צריך לדבר עם אשה על פי הדין, ידבר ויסביר בקדושה כפי הצורך, וידע בחכמה כיצד לא להסתכל ואיך להביט, והשכינה איתו. ובדעת תורה כזאת, יצליח במהירות להשפיע על השומעת בהסבר הדברים.

ומצינו בספר הקדוש בן איש חי (בפרשת צו שנה ראשונה הלכה כז) על אותו חכם שדיבר עם אותה אשה בעלת הבית כשראה אותה שוטפת ירקות מבלי לבדוק, שהעונש על תולעים שמאכילה את בני ביתה גדול וחייבת מלקויות הרבה יותר משערות ראשה. שהחכם דיבר איתה והסביר כיד ה' הטובה עליו כי זה צורך הענין. ויתכן שחכם זה היה מרן הגרי''ח זיע''א בעצמו, כידוע.

וכן בנות צלפחד שעמדו לפני משה ואהרון (במדבר כז,ב) כי היה זה צורך הלכתי ונכתבה פרשה על שמן. ובודאי באיזה יראת כבוד עמדו בנות צלפחד בפינת החדר, וכמו שכתוב (שם) ''ותעמודנה... פתח אהל מועד'', ובאיזה קדושה וטהרה הקשיבו משה ואהרון. וכעין זה אותה אשת חבר שהדיין כיבד אותה מאוד (שבועות ל:).

זאת ועוד יעקב אבינו ע''ה בחיר שבאבות, בן תורה קדוש עד גיל שמונים וארבע בקדושת הברית העצומה שלו שארבע עשרה שנה לא ישן על מיטה. וכמו שראה בחלום כך הוא היה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. ועם כל זה כשהגיע לחרן וראה את רחל מיד בכה, ופירש רש''י שבכה על שלא הביא עימו תכשיטין לתת לה כי אליפז לקח הכל. וראה זה פלא, קדוש ונורא כיעקב לא שכח מה חובתו לאשתו לעתיד. ומכאן שאסור לחשוב שעל ידי הקדושה האדם מתנתק מהמציאות ולא יודע להעריך ולכבד את אשתו או סתם אשה כפי הצורך, אלא אדרבא להיפך בן תורה אמיתי זך וטהור יודע היטב להיות ראשו בשמים ורגליו באדמה. חוץ ממשה רבינו שעשה כן ופרש מאשתו על פי ה' יתברך. ומי שאינו בן תורה אמיתי, לא רק שאינו יודע לכבד אלא גם מזיק מכה והורס. ומפורש בחז''ל (פסחים מט:) המשיא בִּתּוֹ לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי, ע''ש.

ומאידך, כשאין צורך יש להמנע ולהזהר ולברוח בחכמה מבלי שירגישו בו כלל. וזה בן תורה אמיתי, לפחד ולחשוש ולהזהר תמיד, וה' יתברך מסייעו בכל הדרכים המובילות לקדושה זו. ועיין מה שכתבנו בספר יקרא דחיי (עמוד סו) שיש להיזהר ולמעט מללכת למחלקת יולדות. ולאנשים זרים פשיטא שאסור, אלא שגם בעלה צריך להיזהר בזה. ואשה חכמה יודעת שלא להטריח את בעלה לבוא ולבקר יותר מדאי. ומצינו לחז''ל (קידושין פ: וסוכה נב.) שאפילו בשעת אנינות והלווית המת יש עדיין יצר הרע המסוכן ומגרה להכשיל בעבירה, רחמנא ליצלן. ועיין בספר בן איש חי (פרשת בראשית שנה שניה הלכה ב) שכתב בזה הלשון: ופה עירנו שכיח דבר זה אצל הנשים, שאין דרכם לאכול על השולחן עם האנשים אף על פי שאין שם אורחים זרים, אלא דרכם לשמוע קידוש בחדר השולחן מבעל הבית ואחר כך הולכות לחדר אחר ואוכלות, ע''ש. וראה זה פלא פלאות עד היכן הקפידו על צניעות גם בשולחן שבת, ואנחנו לא נדע מה נעשה.

ויש להוסיף נופך בזה למה מי שמביט, מציץ ונפגע. בהקדם- שהרי ידוע שאשה זוהי בחינת דינים ואיש בחינת רחמים, כי איש משפיע ואשה מקבלת כמו עני ועשיר, עשיר שנותן צדקה מעורר רחמים, כי העני במצבו זה מכח הדינים הרובצים עליו. וכן יין זה דינים כמו דם שצבעו אדום, ובקידוש נותנים בו מים למתק הדינים (וכמש''כ הבא''ח פרשת בראשית שנה שניה סעיף כט). ועיין אור החיים הקדוש על הפסוק (בראשית מט,יא) ''כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה'', שאם יזכו ישראל ויעסקו ביינה של תורה יזכו ללבוש מלכות, ואם לא, ובדם ענבים וכו' חס ושלום. ע''ש. ולכן כתוב בפסוק (בראשית ג,טז) והוא ימשול בך, כי אם האשה מושלת מתעוררים הדינים. וממילא הצופה בנשים צופה בדינים ומעורר אותם ומביא קטרוגים לעצמו, והמקדש עצמו מעורר רחמים וחיים טובים לו ולמשפחתו. וחז''ל אומרים (אבות פ''ב מ''ט) איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם רבי אליעזר אומר 'עין טובה', וביארו המפרשים שהכוונה על מדת ההסתפקות במה שיש לו והוא שמח בחלקו. ובודאי מי שעיניו קדושות הוא שמח בחלקו, ואינו מביט ולא צופה לרעות בשדות זרים, ואשריו. וזוהי דרך ישרה. ועיין מלבי''ם (שופטים ה,כ), על סיסרא שאמר ליעל ''אם איש יבוא ושאלך ואמר היש פה איש ואמרת אין'', כי אין זה מן המוסר להכנס לבית אישה כשאין איש שם, ובודאי ישאל 'היש איש מבני הבית' ואמרת 'אין', ואז לא יכנס איש זר, ע''ש. והדברים נוראים.

תוכן העניינים

הנהגות עין טובה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה