פרפראות לשמירת העיניים - פרשת מטות
ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה וגו''' (במדבר לא,טו).
השל''ה הקדוש (הובא בספר עונג לשבת) לומד מכאן שכל דבר שמבינים אותו מכח השכל גם אם לא היה ציווי ה' חייב האדם להיות משכיל מעצמו ולשומרו, ע''ש. ולכן אף שמשה רבינו לא הזהירם להרוג הנקבות, היו חייבים לעשות כן מכח השכל ולכן קצף עליהם משה.
ובעוונותינו הרבים אין לנו דבר שמזיק והורס כמו עריות, ולפעמים מתוך תמימות וחוסר שימת לב ואף נראה כעושה מצוה בזמן שזה סכנה גדולה לכל ה'יראת שמים' שלו ושל משפחתו. למשל: לעזור לאשה מסכנה ולתת לישון בביתו עד שתסתדר, יתכן שאסור! מטעמי צניעות. או קניות בקניון מרכזי ומפתה מאוד, יתכן שאסור. כי שם מוכרים מה שמתאים להם ולא מה שמתאים על פי ההלכה. וכמו כן שורץ שם קיבוץ גדול של חברה קלוקלת המזהמת את הסביבה. ואם כבר נמצאים שם ומקילים וקונים, כיצד מתגברים על כך? על ידי שמבינים לבד שלא מתאים ללכת לשם. וכן עבודה משרדית אפילו במקום חרדי אם אין היתר של הוראת חכם המכיר את הכל מקרוב, יתכן שאסור מחשש לתקלות. וצריך להבין מעצמו שזה לא מתאים. ועוד ועוד מקרים שונים ומשונים ותולדותיהן כיוצא בהן, וכל זה כלול בקצף של משה רבינו, למה לא מבינים מעצמם. וזה דומה לשיטת המרדכי המפורסמת שאומר שעל פי הדין יש מצוה לעשות לפנים משורת הדין (ועיין ב''מ ל: ומרדכי שם סי' רנז), כך על פי דעת התורה יש לפעמים להחמיר ולהבין מעצמו שאסור גם מבלי לשאול דעת תורה, וברמז אומרים על הפסוק בפרשת כי תצא (דברים כא,יא) ''וראית'' בשביה, אף שהיו חיילי ישראל בזמן משה רבינו קדושים וטהורים ולא דיברו בין ישתבח ליוצר (עיין סוטה מג.) עם כל זה כשנכשלו בראיית העיניים מגיעים למצב של ''וחשקת בה''. כלומר ברגע שהסתכל כאילו שהצטלם עם העבירה, רחמנא ליצלן, והבן.