פרק ב - ההכנות לשבת
חשיבותם של ההכנות לשבת קודש, וההכנות הנדרשות בגשמיות וברוחניות
א צֵא וּלְמַד עַל גֹּדֶל חִיּוּב הַהֲכָנוֹת לְשַׁבָּת וַחֲשִׁיבוּת מִצְוַת עֹנֶג שַׁבָּת, עַד שֶׁהִתִּירוּ לִלְווֹת בְּרִבִּית דְּרַבָּנָן לְצֹרֶךְ מִצְוָה יְקָרָה זוֹ (לוית חן סימן א), אַף שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵש לְהִמָּנַע מִלִּלְווֹת אֲפִלּוּ הַלְוָאוֹת סְתָם הַמּוּתָרוֹת מֵעִיקַר הַדִּין, כַּיָּדוּעַ.
ב אִם אֵין בְּאֶפְשָׁרוּת הָאָדָם אֶלָּא כְּדֵי קְנִיַּת נֵר שַׁבָּת אוֹ יַיִן לְקִדּוּשׁ, עֲדִיפָה קְנִיַּת נֵר שַׁבָּת, מִשּׁוּם שְׁלוֹם הַבַּיִת הַמִּתְרַבֶּה עִם רִבּוּי הָאוֹר (שבת כג.). וּמִכָּאן שֶׁתּוֹסֶפֶת שַׁלְוָה מִשְׁפַּחְתִּית הִיא שְׁלוֹם בַּיִת וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בָּהּ בֵּיוֹתֵר.
ג יֵשׁ לְהַשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּינִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְכֵן לְפַנּוֹת אֶת קוּרֵי הָעַכָּבִישׁ וְכַדּוֹמֶה. בַּיִת נָקִי וּמְסֻדָּר הוּא מִכְּבוֹד הַשַּׁבָּת (אורח חיים סימן רנ סעיף ב).
ד כְּדַאי לְהָכִין מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת אֶת כָּל הַסָּלָטִים וְהַמַּאֲכָלִים הַדּוֹרְשִׁים הֲכָנָה וְטִרְחָה מְרֻבָּה, וּבִפְרָט אוֹתָם מַאֲכָלִים אֲשֶׁר יֵשׁ בַּהֲכָנָתָם דִּינֵי לִישָׁה סְחִיטָה וּטְחִינָה וְכַדּוֹמֶה. וְרָצוּי לְהַקְדִּים אֶת הֲכָנָתָם לְעֵרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יֵעָשֶׂה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, וְכָּאָמוּר.
ה רָאוּי וְנָכוֹן לֶאֱפוֹת חַלּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ, וּלְקַיֵּם מִצְוַת הַפְרָשַׁת חַלָּה.
ו בְּמִדַּת הַצֹּרֶךְ יֵשׁ לְהָכִין מַיִם חַמִּים לְשַׁבָּת. וְרָצוּי לְהַנִּיחָם בְּמֶשֶׁךְ הַשַּׁבָּת בְּמֵחַם עִם בֶּרֶז וְלֹא בְּקוּמְקוּם רָגִיל, מֵחֲשָׁשׁ לְחִלּוּל שַׁבָּת הַיָּכוֹל לְהִגָּרֵם עַל יְדֵי זֶה.
ז יֵשׁ לְהָכִין לְצֹרֶךְ שְׁטִיפַת הַכֵּלִים בְּשַׁבָּת סְפוֹג הֶעָשׂוּי רֶשֶׁת נַיְלוֹן, בִכְדֵי לִמְנוֹעַ חֲשָׁשׁ כִּבּוּס אוֹ סְחִיטָה. וּכְּמוֹ כֵן לְפַנּוֹת אֶת כָּל אֲבִיזְרֵי הַנִּקָּיוֹן שֶׁהֵם "מֻקְצֶה", וּכְגוֹן סְפוֹגִים וּסְמַרְטוּטִים רְטוּבִים, כָּרִיּוֹת נִקּוּי סְקוֹטְשְׁבְּרַיְיט וְכַיּוֹצֵא בָּהֵם.
ח צָרִיךְ לְנַתֵּק אֶת הַנּוּרָה בַּמַּקְרֵר, וְרָצוּי לְהוֹצִיאָהּ לְגַמְרֵי. וּכְמוֹ כֵּן כָּל מוּצָרֵי הַחַשְׁמַל שֶׁאֵינָם בְּשִׁמּוּשׁ יֵש לְהוֹצִיאָם מֵהַשְּׁקָעִים, וּכְגוֹן מַגְהֵץ טֵייפְּ וְטֶלֶפוֹן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶּה.
ט יֵשׁ לְכַוֵּן אֶת שְּׁעוֹן הַשַּׁבָּת, וּלְהַדְלִיק אוֹר בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת וּבַחֲדָרִים הָרְצוּיִים.
י לְסַלֵּק אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמֻּקְצֶה הַנִּמְצָאִים בְּהֶשֵּׂג יַד וּבַמְּקוֹמוֹת שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם בְּשַׁבָּת.
יא מְתָגִים שֶׁל חַשְׁמַל הַנִּמְצָאִים בִּמְקוֹמוֹת דְּחוּקִים שֶׁהָעוֹבְרִים וְשָׁבִים שָׁם יְכוֹלִים לִגְרוֹם לְכִבּוּי הָאוֹר וְהַדְלָקָתוֹ, וְכֵן בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְלָדִים קְטַנִּים הָעֲלוּלִים לְכַבּוֹתָם בְּשַׁבָּת, יֵשׁ לְהַדְבִּיק אֵת מְקוֹם הַמְּתָגִים אוֹ לְכַסּוֹתָם בְּצוּרָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִתָּנִים לְכִבּוּי בְּקַלּוּת.
יב לְכַתְּחִלָּה רָאוּי לִפְתֹּחַ אֵת קֻפְסְאוֹת הַשִּׁמּוּרִים וַאֲרִיזוֹת הַמַּאֲכָלִים הַמַמְתַּקִּים וְהַתְּרוּפוֹת, וְכֵן פְּקַק הַבַּקְבּוּקִים שֶׁל יַיִן וְכַדּוֹמֶה לִפְנֵי כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת.
יג כְּמוֹ כֵּן יֵשׁ לַחְתֹּךְ וּלְהָכִין מַפּוֹת נַיְלוֹן חַד פַּעֲמִיּוֹת, [וְיֶשְׁנָהּ עֲדִיפוּת לְחַד פַּעֲמִיּוֹת בָּזֶה שֶׁמּוֹנְעִים טִלְטוּל מֻקְצֶה בַּשֻּׁלְחָן בִּשְעַת הַפִּנוּי, שֶׁבְּסִיּוּם הַסְּעוּדָה מַשְׁלִיכִים אֶת הַמַּפָּה עִם הַפְּסֹלֶת שֶׁעָלֶיהָ לָאַשְׁפָּה], וְכֵן שַׂקִּיּוֹת אַשְׁפָּה שַׂקִּיּוֹת אוֹכֵל וְנֵיַר טוֹאָלֶט כְּפִי הַצֹּרֶךְ.
יד טוֹב לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת גַּם מֵהַפֵּרוֹת וְהַיְּרָקוֹת הַנִּמְכָּרִים בַּשְּׁוָקִים וּבַחֲנֻיּוֹת, וְהַמְּהַדְּרִין מַפְרִישִׁים גַּם מִמּוּצָרִים בַּעֲלֵי הֶכְשֵׁר מְהֻדָּר. וְיֵשׁ בָּזֶּה טִיבוּתָא שֶׁמְּחַנֵּךְ אֵת בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל אֲחֵרִים בְּכַשְׁרֻיּוֹת וְהִדּוּרֵי מִצְוָה].
טו מִצְוָה לְהָכִין אֵת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת, לְכַבְּסָם וּלְגַהֲצָם "לִכְבוֹד שַׁבָּת".
טז טוֹב לְיַחֵד נַעֲלַיִם לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת, וּלְצַחְצְחָם לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ. וְתַפְקִיד נִפְלָא הוּא לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לְצַחְצֵחַ אֶת נַעֲלֵיהֶם שֶׁל כָּל בְּנֵי הַבַּיִת.
יז יֵשׁ לְהִתְרַחֵץ וּלְהִסְתָּרֵק וְלִקְלֹעַ הַשֵּׂעָר, מִשּׁוּם שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ אֲסוּרִים בְּשַׁבָּת.
יח מֵאוֹתָהּ סִבָּה יֵשׁ לַחְתֹּךְ נְיַר טוֹאָלֶט וְטִישׁוּ לְצֹרֶךְ בְּנֵי הַבַּיִת בְּשַׁבָּת. וְגַם זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת תַּפְקִידוֹ שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה.
יט מִצְוָה לְמַשְׁמֵשׁ וְלִבְדֹּק בַּכִּיסִים וּבַכֵּלִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֲפָצִים כָּל שֶׁהֵם, שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עַל אִסּוּר טִלְטוּל וּמֻקְצֶה (משנה ברורה סוף סימן רנב).
כ כְּדַאי לְהָכִין רְשִׁימָה שֶׁל כָּל צָרְכֵי הַמַּכֹּלֶת הַפֵּרוֹת וְהַיְּרָקוֹת שֶׁרְגִילִים לִקְנוֹת, וְלַעֲבֹר עָלֶיהָ בְּכָל עֵרֶב שַׁבָּת לְוַדֵּא שֶׁלֹּא חִסְּרוּ כְּלוּם.
כא יֵשׁ לְיַפּוֹת אֶת הַבַּיִת כְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר לִכְבוֹד שַׁבָּת קֹדֶשׁ בְּסֵדֶר וְנִקָּיוֹן (אורח חיים סימן רסב סעיף א). וְרָאוּי לְצַמְצֵם בְּכָך בִּשְׁאַר הַיָּמִים כְּדֵי לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת, עַל יְדֵי שֶׁנִּכָּר שֶׁהַבַּיִת יָפֶה וּמְכֻבָּד יוֹתֵר לִכְבוֹדָהּ (שם סימן רמב סעיף א).
כב צָרִיךְ לְהָכִין אֶת הַכֵּלִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר לְשֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת (שבת קיט.).
כג לְהָכִין נֵרוֹת שַׁבָּת, וְרָאוּי שֶׁיִּהְיוּ נֵרוֹת הַדּוֹלְקִים בְּשֶׁמֶן זַיִת, וְזֶהוּ תַּפְקִידוֹ שֶׁל הַבַּעַל (בן איש חי פרשת נח שנה שניה הלכה ו).
כד אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לְהָבִיא כַּמָּה מִינֵי בְּשָׂמִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם לְאַחַר הַתְּפִלָּה. וְיֵשׁ בְּזֶה גַּם נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לַנִּפְטָרִים כְּשֶׁמְּבִיאִים כֵּן לְעִלּוּי נִשְׁמָתָם (בן איש חי ריש פרשת ואתחנן שנה ראשונה).