שמירת עיניים בשבת קודש
חִלּוּל שַׁבָּת קֹדֶשׁ מְטַמֵּא אֶת הֶחָלָל עַד הַשָׁמַיִם, וְהַתְּפִלּוֹת לֹא מִתְקַבְּלוֹת (פדה את אברהם ח“א עמ‘ שצז). וְלָכֵן אֵין לְהִסְתַכֵּל עַל חִלּוּל שַׁבָּת, שֶׁלֹא לָרֶדֶת בְּיִרְאַת שָׁמָיִם.
מת נקרא חלל (ס“פ כי תצא), מלשון חלול, שאין בו נשמה. וכן חלול שבת פירושו שחיללו והוציאו מהשבת את הקדושה. שבת בלי קדושה זה שבת בלי נשמה. ועיין רש“י (קידושין עז.) חלול שייך בדבר שהיה כשר ונתחלל. וזה שייך בקדושת שבת קודש שחיללו וסילקו הקדושה. ומעתה מובן שחילול שבת מביא טומאה עד השמים. וזה דומה לדברי המשך חכמה שאומר (בפרשת וירא) על הפסוק ”ויקרא אליו מלאך ה‘ מן השמים“ (בראשית כב, יא), וכן אצל הגר כתוב ”ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים“ (בראשית כא, יז), שההבדל ביניהם הוא שאצל אברהם אבינו עליו השלום האויר בזמן העקידה היה קדוש מאד, עד שהמלאך לא היתה לו זכות לרדת, וקרא לאברהם מן השמים, ואצל הגר בדיוק להיפך, בגלל ”ותלך ותתע“ (בראשית כא, יד), שחזרה לגילולי בית אביה (רש“י שם), האויר נטמא, ולכן המלאך קרא לה מן השמים.
ורואים מכאן איזו השפעה יש לאדם על העולם לשבט או לחסד. ויתכן לפרש בזה את מצות לא תעשה מהתורה לשמור על העיניים מהסתכלות בחוסר צניעות, שזה לא רק מהטעם שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת שלח לך הובא בספר הנהגות עין טובה) שאסור להנות מהעולם הזה ללא ברכה, ולא רק מטעם שמגיע על ידי זה להרהורי עברה, אלא מהסיבה הנ“ל ממש. והיא, שעצם הדבר שמסתכל על אשה בחוסר צניעות, שבלבושה היא עוברת עבירה ומורדת במלכות שמים, היא עבירה, שאין היתר להסתכל על בעלת עבירה. ומרומז בפסוק (במדבר טו, לט) ”ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם“ ולמה? משום שאם תיכשל חלילה התוצאה היא ”אשר אתם זונים אחריהם“, אתה יורד ביראת שמים, כי ראית עבירה קשה ואתה בעצמך נכשל בזה חס ושלום.
ומכאן ראיה למש“כ בספר הנהגות לשבת (ח“א עמ‘ נט) שלא להסתכל על חילול שבת קודש, כי האויר טמא. ואם הצליח המחלל לטמא את החלל, בודאי שמשפיע גם על הרואה אותו. ועיין בספר העמק דבר (ויקרא ה, א) לגאון הנציב מוולוז‘ין זיע“א, שהביא מקור מהתוספתא (שבועות פרק ג אות ג) שזכות גדולה ”לראות“ עושה מצוה. ולהיפך להיפך. ועיין בתיקוני הזהר (סוף תיקון כג וריש תיקון כד) ששבת ומילה צמודים זה בזה. וממילא יש לומר שכמו שלשמור על ברית קודש צריך גם שמירת העיניים, כך לזכות לקדושת השבת יש להקפיד על העיניים שלא יראו חילול שבת, ואז יזכה להרגיש מאד מאד מתיקות של שבת קודש.
וכבר נתבאר לעיל (עמ‘ 32 ) שיש להתגבר באופן מיוחד על יצר הסקרנות בשבת קודש. ומי שיזכה לכך, כמעט שלא יראה חילול שבת כלל. ורבינו הסטייפלר זיע“א המליץ למשפחה הגרים בבית הסמוך לכביש ראשי שנוסעים בו בשבת, שלא לעבור דירה ולעשות חובות, אלא לשים וילונות בחלונות שלא יראו חילול שבת. ומה ששומעים חילול שבת זה פחות בעיה. והפסוק בתורה ”לא תעמוד על דם רעך“ (ויקרא יט, יח) פירושו: אל תעמוד להסתכל איך שנשפך דם או איך שאנשים מכים זה את זה. ואפילו בתמונות מצויירות שכאלה אסור להסתכל, כי זה משפיע על הנפש ועל הנשמה להיות רע ובעל טבע אכזרי, רחמנא ליצלן. ומכאן לשבת קודש.