אור ברסלב
הנהגות לשבת קודש - חלק ב וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

וירא כל העם וינועו ויעמדו מרחוק

בן תורה בבית של תורה

לִמּוּד הַתּוֹרָה מְקַדֵֹּשׁ אֶת הָאָדָם כְּשֶׁלּוֹמֵד בְּאֵימָה וְיִרְאָה. וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר בּו יֵשׁ גַּם מִצְוַת יִרְאָה, וְאָז יַרְגִישׁ הִתְעַלּוּת וְהִתְקַדְּשׁוּת גְדוֹלָה מְאֹד.

עיין ברכות (כב.) שיש ללמוד תורה באימה ויראה כמו בזמן קבלת התורה בהר סיני. ובש“ס (שבת ל:) אמרו על רבה שהיה יושב ”באימה“ ועוסק בתורה. ומכאן שיש מעלה גדולה למי שנזהר בזמן הלימוד שלא להניח רגל על רגל. וזה מדרכי התורה ללמוד באימה וביראה.

ושמעתי שהיו מרגישים על רבינו מרן החזון איש זיע“א שהיה לומד תורה באימה ויראה. ואם נוסיף את שיטת הרא“ם המובא בהנהגות לשבת ח“א (עמ‘ נ) שיש מצוה לפחד בשבת כל רגע, אז בודאי שלימוד התורה בשבת קודש יהיה בדרגה גבוהה של יראה ופחד, כנאה וכיאה לקדושת השבת. והנה כידוע, מצות הנחת תפילין חובה מהדין להניחם כל היום עד שקיעת החמה (כמבואר ברמב“ם ספ“ד מהלכות תפילין). ובזה הזמן שקשה לשמור על הקדושה בעוונותינו הרבים, מספיק להניח בזמן קריאת שמע ותפלה (שו“ע סימן לז).

ורבינו הגאון הצדיק הגר“ש דבליצקי שליט“א האריך בספרו שגם בזה הזמן חובה קדושה כן מן הדין. והמעיין במסכת תפילין יבין עד כמה חובה להקפיד בזה, עד שאביי היה מרגיש בזמן הנחת תפילין שמחה וקבלת עול מלכות שמים (ברכות ל:). והמעיין ברמב“ם ושלחן ערוך שם, יראה עד כמה יש לשמור על קדושת התפילין. ועם כל זה מבואר בספר דרך עץ החיים לרמח“ל זיע“א (ח“ד פרק ו) שקדושת השבת מצד עצמה במעלה גדולה מאד הרבה יותר ממי שמניח תפלין. ומכאן יש לנו ללמוד עד כמה יש להיזהר ולפחד ולנצל את קדושת השבת לעבודת ה‘ בלבד.

ומעשה בחכם אחד, שהגיע אליו אברך חשוב ממרחקים בליל שבת קודש אחר הסעודה כדי לדבר על צרכי צבור ודברים שבקדושה, ולא הסכים. כי קדושת השבת מחייבת לנצל כל רגע לתורה ויראת שמים בלבד, באיכות גבוהה לכבוד ה‘ יתברך. ועיין בספר ”הגדת רבי שלום“ (עמ‘ לח) שצדיק אחד השתכר ביום פורים שחל בערב שבת קודש והיה מוטל כאבן דומם, ובא תלמידו וצעק: רבי, שבת! וכהרף עין התעורר כאילו לא קרה כלום, לבש בגדי שבת והלך לבית הכנסת. מלה אחת ”שבת“ דיה להקיצו ולהחזירו לעירנות מלאה.

ועל פי דברי חז“ל הקדושים (ב“ב י.) ”יין קשה פחד מפיגו“, ופחד מהשבת ברגע אחד ביטל כל השכרות, עי“ש. ובדרך רמז אמרו ”עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות“ (שבת קיח.), כלומר, אם ביום חול תצעק ”שבת“, תזכה לישועות ותנצל מצרות ולא תצטרך לבריות. כזה הוא הכח של הזכרת ואמירת המלה ”שבת“, להציל מסכנות. ויש לשים לב לכך באמירת שיר של יום שמוסיפים יום אחד ”בשבת“, יום שני ”בשבת“, וכן הלאה.

תוכן העניינים

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה