קריאת ספר תורה בהבנה ובהסבר
הַנְהָגָה טוֹבָה, שֶׁיִּדְרֹשׁ הֶחָכָם בִּקְרִיאַת סֵפֶר תּוֹרָה בֵּין גַּבְרָא לְגַבְרָא עַל תּכֶֹן הַפְּסוּקִים בְּקִצּוּר, וּבָזֶה יָבִינוּ אֶת הַמִּקְרָא וְיִתְחַזְּקוּ בְּיִרְאַת שָׁמַיִּם כָּל הַצִּבּוּר. וְאֵין לְמַהֵר חַס וְשָׁלוֹם. וְלָכֵן תִּקְּנוּ תוֹסָפוֹת פְּסוּקִים שֶׁל ”רַנְּנוּ צַדִּיקִים“ וְגו‘ֹ, לְשַׁבֵּחַ לַה‘ יִתְבָּרַךְ. וְיֵשׁ לְהַאֲרִיךְ בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ שַׁחֲרִית וּמוּסָף, יוֹתֵר מִשַׁבַּת חָתָן.
מנהג קדוש זה, נהוג אצלנו בבית הכנסת בזכות הציבור היקר אשר הוא אוהב תורה ולומדיה ושמח לשמוע תמיד דברי תורה כמו דג במים שמוציא ראשו למעלה כשיורד גשם כידוע (מד“ר ויחי פרשה צז). ועל ידי זה מבינים כולנו את הפרשה והפסוקים, כי ביארו אותם קודם לכן. ועיין יביע אומר (ח“א סימן ט ס“ק ו) שהיה מנהג כיוצא בזה בזמן רבותינו הקדושים. ואף שמבואר בשלחן ערוך (סימן קמו) שאסור לשוח בין גברא לגברא אפילו בדברי תורה, כל זה מחמת החשש שמא ימשיכו לדבר בזמן הקריאה, אבל בנדון דידן שהחכם דורש ומבאר ואזני כולם קשובות ואין חשש שמא ימשיכו לדבר באמצע הקריאה, ממילא אין חשש לתקלה ומותר.
ובאמת, אין מה למהר בשבת קודש, וטועים הממהרים בתפילה, שהרי הוסיפו לנו קטעים מספר תהילים להרבות בשבח לה‘ יתברך קודם התפילה, נמצא שיש להאריך. ואין חובה להאריך בניגונים, אבל חובה להאריך בתפילה בעומק והבנה והתלהבות, כמו שיש מצוה להאריך בברכת המזון בשבת קודש יותר מימות השבוע, וזו מעלתה של שבת קודש.
ועיין עוד במשנה ברורה (ס“ס רפא), עי“ש. ובגמרא (מגילה כה.) מבואר שמימות עזרא הסופר נהגו לתרגם את הפרשה פסוק פסוק. ועד היום נוהגים כן אחינו התימנים. ולמעשה, פסק מרן השלחן ערוך (ס“ס קמה) שלא נוהגים לתרגם, כיון שאין מבינין אותו. אבל כשהחכם מבאר הפסוקים בלשון הקודש קצר ולענין ומדגיש הפסוקים שצריכים חיזוק בהם, הרווח הוא לכולם. וראוי לנהוג כן במקום לדרוש דרשה קצרה שאינה מענין הפרשה.
וזכורני, שפעם אחת בשבת חזון פרשת דברים, נמנעתי לבאר הפסוקים, כי היה זה ערב תשעה באב. וניגש אלי המנוח רבי אברהם צורישדי ז“ל וביקש ממני לבאר הפסוקים לתועלת השומעים ועשיתי כן. כשהציבור מבקשים כן מהחכם, החכם מקבל חכמה מהשמים לבאר ולהמחיש לצבור השומעים, וכולם זוכים לאהבת התורה ויראת שמים. ויש בזה קצת לימוד זכות על אותם שאינם קוראים שנים מקרא ואחד תרגום כל שבת, בצירוף הפוסקים שהובאו בהליכות עולם (ח“ג עמ‘ נג) שיוצאים ידי חובה על ידי שמיעה, וכן ביאור הפסוקים בין גברא לגברא שהוא כפירוש רש“י. ועל כל פנים הנהגה זאת היא רעיון נפלא לכל בית כנסת שיש חכם המתאים לכך, ועיין פירוש רש“י ברכות (כח רע“ב). ועיין למרן שליט“א בספר יחוה דעת (ח“ה עמ‘ עה), וילקוט יוסף (סימן קמה סעיף ז), וצ“ע.