בורא מיני בשמים
אֵין זו הַנְהָגָה טוֹבָה לָקַחַת בְּשָמִֹים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לַבָּיִת, כִּי זֶה שַׁיָךְּ לַצִּבּוּר כֻּלּו,ֹ וּבָזֶה מִתְמַעֶטֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁלָּהֶם לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ. אֶלָא אִם כֵּן נִתֶּנֶת בְּאֹפֶן מְיֻחָד כַּמּוּת מְרוּבָּה לְתוֹעֶלֶת הַצִּבּוּר.
יש חרם מהקדמונים שלא להוציא ספרים מבית הכנסת, וגם יש תורמים על דעת כן בלבד. ולפעמים מבקשים רשות מגבאי בית הכנסת או רב בית הכנסת לקחת ספר מסוים ושוכחים להחזיר. ולפעמים לוקחים בהשאלה כסאות מבית הכנסת עבור שבת חתן, או כסאות לסוכה שבחצר, או עבור האורחים בליל הסדר ושוכחים להחזיר. ועצה טובה, להמנע עד כמה שאפשר לקחת דברים בהשאלה. ומעשה שהיה שלקחו מבית הכנסת מגילת אסתר בפורים בהשאלה ולא לקחו פרטים מהשואל והחזירו המגילה לאחר כחצי שנה. ובנדון דידן, התורם בשמים לבית הכנסת הרי זה בכלל מזכי הרבים.
ובספר הקדוש בן איש חי (הובא בספר הנהגות לשבת ח“א עמ‘ כז) מביא שיש מצוה על אבלים תוך שנה לעשות כן לעילוי נשמת הנפטרים, וזכות הרבים תלוי בהם וגם משלימים בזה מאה ברכות החסרות בשבת קודש. וכשלוקחים הביתה מבשמים אלו, מונעים את הצבור להמשיך להנות ולברך. אם אין ברירה ובאופן חד פעמי ששכחו להכין ולוקחים עלה קטן עבור המצוה ניחא, אבל לקחת שבת בשבתו ענף עץ עבות עבור משפחתו לברך בבית, אין נכון לעשות כן. וגם יתכן שהמביאים לבית הכנסת דעתם שיישארו הבשמים בבית הכנסת לזיכוי הרבים.
עצה טובה, כשקונים פירות וירקות לשבת קודש, לקנות חבילת עלי נענע עבור עשבי בשמים, וכן לימון וכיוצא בזה לברך הנותן ריח טוב בפירות (יביע אומר ח“ט עמ‘ רמח). וכן עלים של תפוז או עלי לימון ואתרוג עבור עצי בשמים. ובושם משובח לברכת מיני בשמים. ”חכם לב יקח מצות“ (משלי י, ח). ”אוהב כסף לא ישבע כסף“ (שם ה, ט). ופירש רש“י, אוהב מצוות לא ישבע מצוות.
ועיין חזון עובדיה (ט“ו בשבט עמ‘ שיג), שגם בושם סינטטי מותר לברך עליו בורא מיני בשמים, עי“ש. וכידוע, מרן שליט“א פלפל בספריו הקדושים בכמה מקומות אם בכלל מותר לטלטל היום ברשות הרבים בשבת, ומעיד על עצמו שמחמיר ולא מטלטל. ויש ללמוד לנדון דידן, שעדיף להמנע ולא לטלטל גם בשמים לשבת קודש. על עלי נענע מברך בורא עשבי בשמים, ועל ריחן המצוי ונראה עבות כעץ מברך בורא עצי בשמים (חזו“ע ברכות עמ‘ שכא). ואפשר לקחת גם בשמים שאינם גוש קטיף, כי אינם לאכילה, רק להריח. ויזהר שלא להביאם לשלחן, שלא יפול שרץ העוף על המאכלים. ואחר שיריח, תיכף ומיד יאמר פסוק ”ריח ניחוח אשה לה‘“ (במדבר כח, יג), שבפסוק זה נרמזו כל הכוונות של ברכת הריח (בן איש חי פרשת ואתחנן אות ג ופרשת בראשית אות כט), הפה והחוטם בכלל ההילול (ברכות כה.).