אור ברסלב
הנהגות לשבת קודש - חלק ב ספר המפורסם שמירת שבת כהלכתה (מתוך ההקדמה)

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

ספר המפורסם שמירת שבת כהלכתה (מתוך ההקדמה)

פנינים מספר נפש שמשון על שבת קודש להגאון רבי שמשון פינקוס זיע“א

א. ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם. מגיד שהשבת מוספת קדושה על ישראל. מה לפלוני שחנותו נעולה, שהוא משמר את השבת, מה לפלוני בטל ממלאכתו, שהוא משמר את השבת (מכילתא פרשת כי תשא).

ב. תכבד העבודה על האנשים. מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן. לפי שהיו נחין בשבת (מדרש רבה פרשת שמות). משה רבינו ביקש מפרעה שיתן לישראל יום מנוחה שלא ימותו מרוב עבודה, והכוונה באמת כדי שלא יתבוללו בין המצריים (שם).

ג. ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בכל התורה לא מצינו פסוק כזה שנאמר בו ”ויקהל“, אלא זה, על שבת בלבד. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עשה לך קהלות ודרוש בפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולהכנס לבית המדרש ללמד ולהורות לבני ישראל דברי תורה, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בנַי (ילקוט שמעוני ר“פ ויקהל ובעל הטורים שם).

ד. זכור את יום השבת לקדשו. יכול בלב, כשהוא אומר שמור, הרי שמירת הלב אמורה. ומה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך (ספרא ר“פ בחוקותי). ומן הדברים אשר ינעם למוכיחים להזהיר ולהעיד בעם עליהם ולשמור אורחות פריץ, במצוות השבת, על אודות אבות מלאכות ותולדות, כי רבים מהנה נעלמו מעיני רבים. אף אין מגיד, אף אין משמיע (רבינו יונה בשערי תשובה ש“ג אות קלה). ולכן רבי יוחנן וריש לקיש עסקו במסכת שבת ג‘ שנים על ט“ל מלאכות, ומצאו לכל אב מלאכה ט“ל תולדות (ירושלמי ר“פ כלל גדול).

ה. אמרו במדרש, שלשה מעידין זה על זה, ישראל, השבת והקדוש ברוך הוא. ישראל והקדוש ברוך הוא מעידים על השבת שהוא יום מנוחה לישראל. ישראל והשבת מעידין על הקדוש ברוך הוא שהוא אחד. הקדוש ברוך הוא והשבת מעידים על ישראל שהם יחידים באומות (חגיגה ג: תד“ה ומי).

ו. לפי שהאבות שמרו משמרת השבת, שאפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו, וכן ציוה את יצחק ויעקב, לכן אנו מזכירים אותם בתפילה בשבת קודש (מרן הבית יוסף סימן רצב).

ז. מי שלא למד הלכות שבת על בוריים פעמיים ושלש, לא יכול להמלט שלא יקרה לו חלול שבת, הן דאורייתא הן דרבנן (יערות דבש דרוש ג). וכל איש ישראל אשר איננו בקיא בהלכות שבת מרישא לסיפא לא יכונה אצלי בכלל ”איש השלם“. ומעשה שהיה, והיו יושבים בשבת במסיבה וחם להם, ולקחו החלונות מתוך הציר שלהם והסירו משם, ותלמיד מחה, וצחקו עליו. והוא איסור גמור, איסור בנין וסתירה. ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב. ושמירת שבת מקרבת הגאולה (יערות דבש דרוש יג).

ח. אין אחד בכל אומות העולם שומרי שבת. הישמעאלים עושים את יום ששי ואחרים את יום ראשון. וכל זה מהשמים, כאשר אך ורק עם ישראל ישמרו שבת קודש. וזה מתנה שנתן לנו ה‘ יתברך שלא ינוחו וישבתו בה שום אומה, רק היהודים (יערות דבש דרוש ג).

ט. יום שבת שולט בו כוכב שבתאי, שהוא עצב ותוגה, יגון וצער ומכאובות. ונוצרים קדמונים הבקיאים בכוכבים, יסדו ביום שבת ליום צום ועינוי מבלי לשמוח בו כלל. ואנחנו עם קדוש לה‘, שמחים בגיל ושמחה של מצוה בשבת קודש, כי מאמינים שאין ממשלה למזלות, ולה‘ המלוכה ולו הארץ לתת שכר טוב לשומרי מצוותיו ולא יקרם רעה כלל וכלל (יערות דבש שם).

י. וחז“ל הרבו להזהיר לשמוח בשבת, והרבה טעמים בדבר. וטעם אחד, שבשבת שולט כוכב שבתאי, וכל השמחים בו יקרם רעה כנודע, ובתיקוני הזהר (תיקון כא) נקרא שבתא“י אותיות אי שבת, כלומר גורם אוי לשמחים ושובתים בו, לכך עלינו לשמוח, להורות כי אין בגזרת הכוכב ממש, ולכן מאד צריך להיזהר בשבת (יערות דבש דרוש י).

יא. שבת קודש הנקרא שבת בראשית, הוא רמז לעולם הבא, יום שכולו שבת כידוע. ולכן חייב אדם בשבת קודש לעשות דברים שהם מעין יום שכולו שבת. כשם שתענוג בעולם הבא הוא יין המשומר, כך חייב אדם לקדש על היין בשבת, רמז לאותו יין. ולכן יין מגולה אסור לקדש עליו, אפילו בזמן הזה שאין איסור גילוי מחמת ארס נחש, משום שאותו יין של עולם הבא מכוסה ושמור כמו שכתוב עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד). וכשם שבעולם הבא יש תענוג לויתן ושור הבר, כך חייב אדם לאכול בשר ודגים בשבת (אור“ח ס“ס רנ). וכשם שבעולם הבא יש תענוג של אכילת מן, מזון רוחני, לכך נוהגים לאכול פשטידא בשבת (אור“ח סימן רמב), שהוא רמז למן שהיה טל מלמעלה וטל מלמטה, ולכך פורסים מפה על הלחם משנה מלמעלה ומלמטה זכר למן (אור“ח סימן רעא סעיף ט). ולכן אומרים בברכת המזון הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה, משום דהא בהא תליא. וכשאדם מכין עצמו לשבת קודש, חייב להכין עצמו כמו יום שכולו שבת, ולכן כשם שבעולם הבא צריך אדם לרחוץ עצמו תחילה בנהר דינור להעביר כתמי העוונות וזוהמתן, ואחר כך נכנס לגן עדן, כך בשבת קודש שהוא דומה ליום שכולו שבת, מצוה לרחוץ עצמו קודם שבת, כדי להעביר ממנו זוהמא. ודווקא בחמין, כמו רחיצת נהר דינור שהוא חם. וכשם שבעולם הבא אחר הרחיצה הוא פושט ממנו בגדי חול, דהיינו הגוף שהוא מלבוש לנשמה, ולובש בגדי שבת, דהיינו מלבוש רוחני העשוי לו מן המצוות רמ“ח ושס“ה כנגד גוף האדם, כך בעולם הזה צריך לפשוט בגדי חול וללבוש בגדי שבת (ספר תורת חיים עירובין יט: והובא בביאור הלכה ס“ס רמב).

תוכן העניינים

הנהגות לשבת קודש - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה