סיעתא דשבתא
רַבֵּינוּ הַגָּאוֹן רַבֵּינוּ שְׁמוּאֵל וֹאזְנֶר שְׁלִיטָ“א שָׁאַל פַּעַם גָאוֹן אֶחָד זיע“א שֶׁבִּצְעִירוּתו הָיָה בָּקִי בְּכָל מַכְמַנֵּי בַּבְלִי, יְרוּשַׁלְמִי, סִפְרָא, סִפְרִי וְיָדַע בְּעַל פֶּה אֶת אַרְבַּעַת חֶלְקֵי שֻׁלְחַן עָרוּךְ, כֵּיצַד זָכָה לְכֶתֶר תּוֹרָה שֶׁכָּזֶה. וְעָנָהוּ, הָיִינוּ חֲבוּרַת בַּחוּרִים שֶׁסִכַּמְנוּ יַחַד שֶׁמִדַּי יוֹם שִׁשִּׁי בַּצָּהֳרַיִם נִלְבַּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, וְנָבוֹא לִלְמֹד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אֶת הַסּוּגְיוֹת הַקָשׁוֹת שֶׁבַּשַׁ“ס. וְהָיְתָה לָהֶם מִכָּךְ סִיַעְתָּא דִשְׁמַיָּא מְיֻחֶדֶת.
הַקָּם בַּבֹּקֶר בְּהַשְׁכָּמָה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, מַרְגִישׁ טַעַם גַּן עֵדֶן בְּאוֹתָן שָׁעוֹת (דרשות שבט הלוי שליט“א).