נשיקה של מצוה
נְשִׁיקַת יְדֵי הַהוֹרִים, מִצְוָה גְדוֹלָה בְּלֵיל שַׁבָּת קֹדֶשׁ. לא בַּפָּנִים, אֶלָא בַּיָּדַיִם, וְיֵשׁ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל (תפארת ציון עמ‘ פט). וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין עִנְיָן לְנַשֵּׁק יְדֵי הוֹרֵי אִשְׁתּו או יְדֵי הוֹרֵי בַּעְלָהּ, וְיֵשׁ בָּזֶה גַּם אִסּוּר צְנִיעוּת. וְאִם יִרְצֶה הֶחָתָן לְנַשֵּׁק יְדֵי חָמִיו או הַכַּלָה יָד חֲמוֹתָהּ תָבֹא עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (ועי‘ הליכות עולם ח“ח עמ‘ קסד).
נשיקה מראה על קשר חזק מאד, שהרי אפשר לחבק שנים ביחד באותו זמן ואי אפשר לנשק אלא אחד. וזה מראה על קשר ואהבה. ובשיר השירים (א, ב) כתוב ”ישקני מנשיקות פיהו“. ובזוהר הקדוש מבואר פעמים רבות שנישק את יד רבו הגדול ממנו. ורבינו הגאון רבי יוסף חיים זיע“א בספר בן יהוידע (ברכות ח:) מבאר, שנשיקה על גב היד זה הוכחה שגם אם החכם דוחה אותי אני נכנע ומתבטל ומנשק ידיו.
ואמר רבינו האר“י ז“ל, הובא בספר בן איש חי (בראשית שנה שניה אות כט), שיש עניין לנשק יד אימו כל ליל שבת קודש. אבל ברור שאין עניין לנשק בפנים. בפרט לבנות שאין זה דרך ארץ לנשק את האבא בפנים, וכן להיפך. ואפילו את האמא שמותר לבנות לנשק בפנים, אבל לא לשכוח לנשק לאמא את היד, שזה העיקר.
והאדמו“ר הצדיק מצאנז בעל ספר דברי יציב פקפק אפילו בנשיקת יד אימו מטעמי צניעות. ועל כל פנים מנהג ישראל תורה הוא, ונשיקת היד של ההורים על ידי הבנים והבנות מוכיחה על הכנעה והתבטלות וכיבוד הורים, וזה יוסיף להם יראת שמים בהמשך הדרך.
ומותר גם לנכדות לנשק יד הסבא, וכן לנכדים לנשק יד הסבתא (הליכות עולם ח“ח עמ‘ שלא). ומכאן גם תוכחה להורים שלא יתנהגו בענוה, אלא אדרבה יברכו את הילדים ויתנו להם לנשק את היד לאות כבוד והכנעה. וזה המיוחד בשלחן של שבת קודש, לחזק ולגבש את המשפחה, להוסיף אהבה על אהבתם זה לזה, ולתת להם שבחים על העבר ועידוד על העתיד, ובזה יזכו לראות מהם הרבה נחת דקדושה.
ובספר ”דבר בעיתו“ הביא בשם האר“י ז“ל שמצוה לנשק ידיהם קודם הקידוש, וכן משמע בספר הקדוש בן איש חי, עי“ש. והובא בספר הנהגות לשבת (ח“א עמ‘ לה). גם מצוה על ההורים, ללמד הילדים כשבאים לבית הכנסת בשבת קודש, שלאחר התפילה יש להחזיק את היד של רב הקהילה ובית הכנסת ולנשק ולהתברך מפיו. ובזה יתרגלו הילדים מגיל קטן לאמונת חכמים ולכבד תורה ולומדיה.