משתעשעין עם התינוקות
לְאַחַר הַתְפִלָּה בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, עָדִיף לַחֲזֹר בַּדֶּרֶךְ הַבָּיְתָה עִם הַיְלָדִים, לְשׂוֹחֵחַ לְהָכִין וּלְזָרֵז אוֹתָם כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ בִּכְלָל וּבַסְּעֻדָה בִּפְרָט, וְלֹא לְחַזֵּר אַחַר חֲבֵרִים וּלְפַטְפֵּט אִתָּם חַס וְשָׁלוֹם.
עבודה גדולה היא למצוא שפה משותפת עם הילדים ולהצליח לשוחח איתם בדברי תורה ודברי חכמה. וכבר למדנו שאין הבדל בין סדר ליל שבת ובין סדר ליל פסח. בליל פסח מקיימים מצות ”והגדת לבנך“ (שמות יג, ח), ובליל שבת קודש צריך לקיים ”והגדת לאביך“, שהילדים ירצו לדבר ולספר לאבא מה עבר עליהם בשבוע זה, ומה למדו. ואם יצליחו להשמיע לאבא פרקי משנה ודפי גמרא בעל פה אשריו ואשרי חלקו.
ומשום מה נגנב חלק הילדים מההורים כמו גניבת אפיקומן בגלל חברים ושכנים שגם אותם לא ראה במשך השבוע, וחושב שהם קודמים, ולא היא. ומה גם שיש חשש של דיבור חול בשבת קודש כשחוזר עם החברים מבית הכנסת, כי בעוונותינו הרבים עוד לא מצינו חברים כל כך טובים שמקיימים מצות ”ובלכתך בדרך“. אבל אבא עם בניו שציותה התורה הקדושה ”ושננתם לבניך“ (דברים ו, ז), סיים הפסוק ”ובלכתך בדרך“ (שם). ואשריו אותו אבא שהקשר שלו עם בניו אינו בנוגע אוכל ושינה וכיוצא בזה, אלא קשר רוחני על לימודם והתעלותם, ואז טוב לו ולהם בזה ובבא. חינוך הילדים זה דבר לא קל. הסטייפלר זיע“א היה אומר, צריך להשקיע מאה אחוז בחינוך וגם מאה אחוז בתפילה, וצריך להיות תמיד עם יד על הדופק, ודעתו עליהם (עיין ב“ב ח:). ולעורר תמיד בכבוד ובחכמה על דברים הצריכים חיזוק, ולה‘ הישועה. ואחד האדמורי“ם זיע“א היה אומר: ילדים הם כמו תפילין, ואסור להסיח דעת מהם.
אבא חכם, יודע לעשות בחכמה ולחזור מבית הכנסת לביתו עם בניו, ולא עם חבריו. ואם לא מבינים ברמז, או שבכל זאת מחכים לו לחזור איתו, רצוי לומר להם בפה מלא שהילדים צריכים חיזוק ולימוד עם הרבה תשומת לב, וילמדו גם אחרים ממנו ללכת ברחוב דוקא עם הילדים, ואיתם בלבד. והשקעה כזאת מניבה פירות מתוקים, וכולם נהנים מהם.