טרם מכה ציץ רפואה פרח
יֵצֶר הָרָע בָּא לִפְעָמִים בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְהַמּוֹצִיא, כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא כֻּלָם הִזְדָרְזוּ לִטֹּל יָדַיִם. וְיֵשׁ לְהָסִיר כַּעַס וּמַחֲלֹקֶת בְּאוֹתָה שָׁעָה, וּלְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת וּלְנַגֵּן כַּמָּה נִגּוּנִים יָפִים לְשַׁבָּת קֹדֶשׁ עַד שֶׁיַגִיעוּ כֻּלָם לְשֻׁלְחַן שַׁבָּת.
הנה, בשלחן ערוך (סימן קסו) כתוב: טוב להיזהר מלדבר בין נטילת ידים להמוציא. ובספר היקר והחשוב המפורסם לשם טוב ולתהלה ילקוט יוסף לרבינו הגאון רבי יצחק יוסף שליט“א הביא שזה חומרא בלבד, ומדינא מותר לדבר כפי הצורך. ובספר הנחמד ”וינטלם וינשאם“ השיג על ספר ברכת ה‘ שאסר לברך על שתיה בין נטילת ידים להמוציא. כי מדינא הרי לא חוששים להפסק, ואין לך צורך גדול מזה לברך על שתיה ולפטור מה שישתה בסעודה.
ומכאן אתה למד, שאם יש אורחים ולא הספיקו כולם ליטול ידיים, או סתם עיכוב הרגיל להיות ברגעים אלו, שאין להקפיד ולהלחיץ, אלא אדרבה ימתין בעל הבית על מקומו אף שכבר הזדרז ונטל ידיו, ובינתיים יקרא משניות שבת או ינגן בשיר רגש יפה ומחזק, ובזה משאיר על כנו את קדושת השבת, ויצר הרע לא יעלה ולא יבוא.
ועיין רמב“ם (הלכות תרומות פרק יב הלכה יט) בזה הלשון: וכן אסור להן [לכהנים] שיחטפו תרומות ומעשרות, ואפילו לשאול חלקן בפיהן אסור, אלא נוטלין בכבוד, ”שעל שלחן המקום הם אוכלים ועל שולחנו הם שותים, ומתנות אלו לה‘ הם, והוא ברוך הוא זיכה להן“, עי“ש. ויש ללמוד מכאן לשלחן שבת קודש, שכולנו אורחים בשלחן ונהנים מסעודתו של מקום והכל על חשבונו יתברך, שיש להמתין בסבלנות. ובודאי שאם היינו מסובים בשלחן של אחד מגדולי הדור, שהיינו מחכים ורגועים ולא ממהרים כלל. ועל אחת כמה וכמה כשיושבים בשלחנו של מקום. ועל זה אמרו: ”אתקינו סעודתא דמהימנותא שלימתא חדותא דמלכא קדישא“. וה‘ יתברך יזכנו להרגיש כך, אמן ואמן.
אם יש רוגז וחוסר סבלנות בתחילת הסעודה, או לחץ וצעקות בין בני המשפחה, בין נטילת ידיים להמוציא, זה משפיע על כל הסעודה, וזה משפיע על כולם. והתוצאות בהתאם, שאין סבלנות ואין הקשבה, והרווח כולו ליצר הרע. עדיף להתעסק בלימוד משניות וכיוצא בזה, או שירי בקשות ופיוטים, והזמן יעשה את שלו וברכת ה‘ תהיה בסעודה זו. כי למעשה אין איסור כלל להמתין זמן רב בין נטילת ידיים להמוציא, ועיין בספר ברכת ה‘ (ח“א עמ‘ רלג) מה שכתב בשם הריטב“א, עי“ש.
כשאתה מרגיש אורח בשלחן של שבת, ויושב בפחד ורעדה לפני ה‘ יתברך, אין כעס אין עצב, אין מחלוקת ואין כלום. ומחשבה כזאת מועילה להרבה סבלנות ושלווה ושמחה ועונג שבת, וזה עבודת ה‘ באמת ובלב שלם.