החכם אוכל את המועיל ולא את הערב
מַעֲלָה גְדוֹלָה לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת עַל יְדֵי הַמִשְׁפָּחָה, וְלֹא לִקְנוֹת אֹכֶל מוּכָן מִבַּחוּץ, רַק בְּאֹפֶן שֶׁאֵין בְּרֵרָה כְּלַל וְעִקַר.
המנהג החדש שיש היום, שאוהבים לאכול במסעדות וכיוצא בזה, ולקנות פיצות ופשטידות, פלאפל וכיוצא בזה, אינו מנהג טוב כלל ועיקר. וזה מרגיל את המשפחה לאהוב את הרחוב ואת האוכל שבחוץ, וממעטים להיות בבית, ולא מבשלים כפי הצורך, ומרבים חובות על חובות. ואין לשבח מסעדות ומאכלים וכיוצא בזה, כדי למנוע חיי מותרות והוצאות מיוחדות. ובפרט שגם הצניעות נפגעת מזה, שיוצאים לרחוב ורוצים עוד ועוד דברים הנמצאים שם. וזה דרכו של עשיו הרשע שהיה ”איש שדה“ (בראשית כה, כז), אבל יעקב אבינו עליו השלום ”יושב אוהלים“ (שם), אוהב את הבית והמשפחה. והאוכל של הבית שהוא הכי נקי ובריא, טעים וכשר למהדרין. ולכן הטורח לשבת בבישולים ונקיון ושאר דברים יש לעשות בשמחה ובכוונה.
ולדעת רבינו האר“י ז“ל, המזיע לכבוד שבת קודש, מתקן מה שפגם בקדושה בעון הידוע, ובפרט כשאומרים בפה מלא על כל הכנה שזה לכבוד שבת קודש. כשאין ברירה, כגון שהאשה אחרי לידה או שבת חתן וחסר כח אדם להכין ולבשל, באופן זה לא לחסוך, ולקנות ”אוכל מוכן“ כפי הצורך כדי להקל על המשפחה.
זה הכלל, לעשות לעצמנו ”חיים קלים“ שיש בהם עבודת ה‘, כדאי ונכון לעשות כן. רצוי לחלק תפקידים בבית לבנים ולבנות. והתנועות החיצוניות משפיעות על הפנימיות (החינוך מצוה טז-צט). ויש להקדים המלאכות הדורשות טרחה מרובה ליום או יומיים קודם השבת. ומרן שליט“א בהליכות עולם (ח“ג עמוד מט) ממליץ לכל אשה ללוש בצק ולאפות חלות לכבוד שבת קודש, ויש בזה כבוד שמים וכבוד השבת.