חזרה בתשובה ממדות רעות
”חַיָּב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בְּבִגְדו עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה“ (שבת יב.). צָרִיךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְמַשְׁמֵשׁ וְלִבְדֹק אֶת מִדּוֹתָיו הַמְגוּנוֹת וְלַעֲשׂוֹת תְשׁוּבָה, כִּי אֶחָד מִזְמַנֵּי הַתְּשׁוּבָה הוּא עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ.
כידוע, רבינו החפץ חיים זיע“א מביא בספריו הקדושים (מכתבי החפץ חיים סימן עג) שיש ארבעה זמני תשובה. א. כל לילה קודם השינה. ב. כל ערב שבת קודש. ג. כל ערב ראש חודש. ד. ערב ראש השנה. וגם מהבן איש חי (פרשת בראשית) משמע שצריך לעשות תשובה כל ערב שבת קודש, מאחר וצריך למסור עדות של הפסוק ”ויכלו השמים והארץ“ (בראשית ב, א), ועד רשע פסול לעדות (סנהדרין כז.). ומבואר בחז“ל (שבת קיט:) כל המתפלל בערב שבת ואומר ”ויכלו“ מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, עי“ש.
והנה כבר נתבאר פרט זה בחלק א‘ של הנהגות לשבת (עמ‘ מ), עי“ש. ויש להוסיף כאן שכדי להגיע למטרה זו של תשובה, צריך הכנה נפשית, פנימית ותורנית, לדעת על מה לעשות תשובה והיכן תעינו וטעינו. ולכן נראה שכדאי בין מנחה לערבית בליל שבת קודש, שהחכם דורש ומחזק את העם במוסר במדות טובות ויראת שמים ושלום בית וחינוך ילדים והכל על פי השקפת חז“ל הקדושים, לחזק את השומעים בחיזוק גדול בעבודת ה‘. וזה עדיף מלומר איזה פלפול בהלכה או איזה הסבר עמוק בדף יומי שנלמד באותו שבוע. כי בלי מוסר נוקב ללב, קשה מאד להבין היכן טעינו, וממילא קשה לעשות תשובה מושלמת כדי להעיד לפני ה‘ יתברך על בריאת העולם ועל זכר למעשה בראשית.
ומרן שליט“א (יביע אומר ח“ב עמ‘ סה) הביא בשם הב“ח שעיקר הדרשה להורות הלכות שבת והאסור והמותר, גם להמשיך את לב השומעים באגדות המדריכות ליראת ה‘ ולמנעם מחטוא לפניו יתברך, עי“ש. ועיין יביע אומר (ח“ז עמ‘ רמ) שחכם המעורר ומזכה את הרבים הוא עדיף וקודם אפילו לפדיון שבויים, עיין שם דברים נוראים. וזה הלכתא רבתא לשבת.
ואשריהם אותם הנדיבים בעם, אם יזכו לייסד ולהקים בית מדרש יום הששי. ובפרט שעתיים לפני כניסת שבת קודש, ותומכים באברכים יקרים השוקדים על לימודם בשעות קדושות כאלה כהכנה לשבת והתעוררות עצומה לתשובה וחשבון נפש לכל השבוע. ועל זה אמרו בגמרא (ברכות סג.) הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר. גם מבחינה חומרית, תפזר כספך להחזיק תורה בשעה שכולם מכניסים הביתה ובתי מדרש סגורים.