הארות וחיזוקים במעלת שבת קודש
על ידי הרה“ג מזכה הרבים הר“ר יחזקאל יצחק ורהפטיג שליט“א, נו“נ בעיר בת ים בבית הכנסת הגדול ”בית יעקב“. אות א עד אות יח.
א. להתפלל על כלל ישראל בליל שבת קודש אחר ערבית ולומר: רבש“ע תזכה את כל העם ואותנו יחד לשמור שבת כהלכתה. ובזה יש נ“ר לאבינו שבשמים. וגם חינוך מאד חשוב לילדים, שעל ידי זה יתרגלו לחוס על כבוד שמים. ועי‘ ברכות י. וסנהדרין לז.
ב. זכור את יום השבת. להשתדל להחמיר מאד בשבת קודש עד כמה שאפשר, כי מעלתו גדולה, שבזה חושש גם לדעות האוסרים, וגם מצות קדושה שנצטוינו בה, שהרי הוא חרד לדבר ה‘. ובפרט שעון חילול שבת הוא סקילה, עונש הכי חמור. ומכאן עד כמה יש לנצל קדושת השבת, שיהיו לו כמה סוגי לימודים תורניים, שגם אם הוא עייף ללמוד בהם.
ג. מאחר ובשבת מצוה לענג ולשמוח, לכן אין לספר למשפחה בשורות לא טובות, כי זה מביא צער בשבת קודש. וכל שכן מי שמצער בכוונה את חבירו, שעובר על הפסוק: ”וְלֹא תונֹוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתו“ֹ (ויקרא כה, יז). ולכן אין להכות הילדים בשבת קודש, כי יש צער מזה, והרי אפילו בית דין לא מענישין בשבת קודש (סנהדרין לה: ויבמות ו.)
ד. לעמוד בשבת קודש באמירת ”ה‘ מֶלֶךְ. ה‘ מָלָךְ. ה‘ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד“ (משנה ברורה נא, יח). ובאמת הספרדים נוהגים לעמוד בזה גם ביום חול, ולאו דוקא בשבת.
ה. יש אומרים שעל ידי אמירת ”שבת שלום“ מקיים מצות ”זכור את יום השבת לקדשו“. ומאחר וקיימא לן מצוות צריכות כוונה, כדאי לחשוב לפני אמירת ”שבת שלום“ שמכוון בזה לקיים מצות זכור את יום השבת לקדשו.
ו. ביציאה מבית הכנסת בשבת קודש, יש להיזהר בצניעות, גברים לבד ונשים לבד. ועצה טובה, שיצאו הנשים לפני סיום התפילה, לבלתי היות שם ערוב. וגם להנצל מהענין שלא יעבור בין שתי נשים.
ז. כל זמן שזוכה האדם והוריו עדיין חיים וקיימים, יש מצוה לצלצל לפני שבת קודש ולומר להם ”שבת שלום“ ולדרוש בשלומם, ויש בזה מצות כיבוד או“א. ובפרט אם אמו אלמנה, שהמצוה גדולה שבעתיים כשמכבד אותה ודורש בשלומה, כי צריך להיזהר בכבוד אלמנה כמו ספר תורה. ועוד מעלה, שההורים מברכים אותם בטלפון, וזכות גדולה לקבל ברכה מההורים. ומכאן לבחורי ישיבות הלומדים חוץ למקומם שבזכותם כולנו חיים והעולם קיים, שיש להם מצוה להתקשר לבית ולשוחח עם ההורים לחיים טובים.
ח. יזהר בשבת קודש מלהסתכל במודעות של פרסומת, מחשש איסור שטרי הדיוטות, כולל כל מיני פרסומות שיש על לוח מודעות. וכן אם הטלפון מצלצל בשבת, שלא להסתכל על הצג מי זה היה. ומאחר שפסק הרמ“א על איסור דרבנן שצריך ארבעים יום תענית (רמ“א ס“ס שלד), יתכן שהוא הדין גם באיסור דרבנן של מעיין בשטרי הדיוטות. והדברים נוראים. ועל כל פנים יש להימנע לכתחילה ולשבות בשבת קודש שביתה מוחלטת גם בעניינים כאלו, שלא להיות סקרן ולא להסתכל בכל מקום.
ט. הנהגה טובה בשבת, להכיר ולספר על טובות ה‘ יתברך. וזה בגדר ”מנוחת אהבה“, כלומר מנוחה שיש בה אהבת ה‘. כמו שכתוב בפרק מזמור שיר ליום השבת ”לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת“ (תהילים צב, ג). ויש לכל אחד ואחד להתבונן בחסדי ה‘ יתברך והטובות שקיבל, וזה יעזור לו לאהבה את ה‘ יתברך. ויש אנשים שתמיד פניהם נפולות ומתאוננים על מצבם, אבל כשירגיש ויתבונן ויספר גם שה‘ יתברך מטיב לו, אז ישמח בתורה ובחלקו. וזו הנהגה טובה לשבת קודש.
י. כתוב בגמ‘ (שבת י: וביצה טז.) א“ל הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם, עי“ש. ומכאן שיש ללמוד ולפרסם על מעלת השבת הקדושה, ולדעת גודל יקרת חשיבותה, ולעיין בספרים כדי להבין ולהתחכם יותר בעומק מעלת השבת.
יא. מבואר בשלחן ערוך בהלכות שבת שאסור לטלטל אפילו כלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך כלל. והובא בילקוט יוסף סימן שח סעיף קלב. ומכאן שיש להיזהר מאד בנגיעות הידיים בכל מקום ומקום, ובפרט קליפות שאינם ראויים למאכל בהמה שהם מוקצים בשבת מדינא לכולי עלמא, שאין לנגוע בהם כלל. ולדעת חז“ל הקדושים אפילו עם הארץ אימת שבת עליו (עיין במשניות רפ“ד דדמאי).
יב. חז“ל אומרים (שבת קיג.) שלא יהיה הילוך שבת כמו חול, ואין לפסוע פסיעה גסה. ונראה מכאן שיש מצוה להבליט ולפרסם את ההליכה בשבת קודש שזה לא כמו חול. ולפי זה, בשכונה, בְמקום או בעיר שלא נוסעים בכבישים בשבת, יש מצוה ללכת דוקא בכביש, שבזה ניכר הילוך מיוחד שיש בו קדושת השבת, כי כשהולך על המדרכה לא ניכרת כל כך קדושת השבת.
יג. עיין בספר מנחת שבת (סימן עב ס“ק יט) שהביא בשם הראשית חכמה שצריך בשבת קודש להאריך אפו על כל ענין ולהיות עניו בתכלית ביום השבת, כמו שהקדוש ברוך הוא מאריך אפו על הרשעים שבגהינם בשבת קודש, עי“ש. ומכאן שיש ענין של ”והלכת בדרכיו“ בזה. ולהרגיש עליו שהוא בעל מדות טובות ודומה לה‘ יתברך. ויש להוסיף עוד מה שכתב בספר מנחת שבת שם:
יד. אי אפשר להיות צדיק גמור רק על ידי שמירת שבת קודש כהלכתו, כי אז שורה עליו נשמה קדושה וכאילו קיים תרי“ג מצוות בפועל.
טו. על ידי ששומר שבת כדינו וכהלכתו, משיג מחילה וסליחה לכל עוונותיו, ואם מכוון בשמירת שבת כדי לקבל מתנה זו להיות נמחלין עוונותיו, גם זה טוב.
טז. מי שלא למד הלכות שבת פעמיים ושלוש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חלול שבת, דאורייתא או דרבנן.
יז. אף דמצוה מצילה רק בעידנא דעסיק בה, מצות שמירת שבת כהלכתה וכהוגן מצלת מן החטא בכל ימות השבוע, גם בעידנא דלא עסיק בה. ומי שיכול להחמיר עד כמה שאפשר לצאת ידי כל הדעות, הרי זה סגולה שיהיה מרוחק מהעבירות בחול.
יח. בעת שהאדם משמר שבת, הוא גוזר גזירה והקדוש ברוך הוא מקיימה. וכבוד שבת עדיף מאלף תעניות.
יט. אפילו אותם האנשים אשר הם שקועים בתאות אכילה ושתיה אף בימות החול, מכל מקום אם מרבים באכילה ושתיה בשבת ואומרים שריבוי אכילתם הוא לכבוד שבת קודש, גם זה הוא יקר בעיני ה‘ יתברך, ויש לזה מקום בשבת קודש.
כ. יצר הרע מזמין קונים לחנות דווקא בערב שבת קודש, בזמן הקרוב להדלקת נרות שבת קודש. ויש לסגור החנויות מוקדם, כדי למנוע חילול וזלזול בשבת קודש. ואם נכשל בכך וחילל שבת קודש, יעשה תשובה ויתפלל על העתיד, ויבוא לחכם שבעירו ויורה לו דרך הישר איך יתנהג. ואל יפול לב האדם, כי תשועת ה‘ כהרף עין.
כא. רבינו החזון איש זיע“א היה אומר על מי שכוסס צפרניו בימות החול שיש לו להמנע מכך, שיתכן שיעשה כן בשבת קודש לפי תומו ויכשל בחלול שבת קודש. ומצד זכור את יום השבת לקדשו, שיש מצוה גם בימות החול לזכור את השבת, בנדון דידן בודאי שיש לו להיזהר באופן מעשי להימנע מכסיסת ציפורניים, שלא יכשל כן בשבת קודש. ודבר נורא מאד מצינו לרבינו החפץ חיים זיע“א בספרו משנה ברורה בביאור הלכה (סימן רמ בד“ה יבלת), שלמרות שאיסור תולש וגוזז בשבת זה בכלי, אבל מה שדרכו לתלוש בשיניו או בידיו, הרי זה דרכו בכך, והוי מלאכה מה“ת, ובשבת סקילה וביום כיפור כרת. ולפי זה, מי ששפתיו יבשות והעור נקלף ועומד ליתלש והוא כוססו בשיניו יעבור על איסור תורה חס ושלום. ומצוי כן ביום הכיפורים, שיש יובש בשפתיים מחמת התענית, וכמו שבידיו פעמים וזה דרכו, כך גם בשיניו, שדרכו לקלף באופן זה. ויש גם לעורר על כך.
כב. כידוע בזוהר הקדוש מפליג מאד במעלת המחדש חידושי תורה בשבת קודש, וה‘ יתברך שמח בזה. והוסיף בספר יסוד ושורש העבודה (שער העליון פרק יב) שיתכן אף אם חושב ומחדש בשבת קודש איזו הנהגה טובה, בטהרת המחשבה, או במיעוט דיבור שלא לצורך, או בהתמדת לימודו וכונה בתפילה וברכות הנהנין, וכן בהנהגת אכילה ומשא ומתן באמונה, אז בודאי ה‘ יתברך ישמח מאד בזה ואין לך חידוש תורה גדול מזה. ובספר פלא יועץ (ערך חידוש) הוסיף שאם ילמד דבר שלא למד עדיין נחשב כחידוש תורה.
כג. גם מי שקשה לו לומר בשבת קודש כ“ד פרקי משנה של מסכת שבת, כדאי שיאמר לכל הפחות את המשנה בפרק ז‘ משנה ב, ט“ל מלאכות האסורות בשבת, שעל ידי זה יזהרו מלהיכשל באיסורי שבת קודש.
כד. כדאי מאד ללמוד ולשנן דיני אמירה לגוי והכללים בזה, שלא יבואו להקל נגד הדין. והרי אפילו יאבד כל ממונו אסור לומר לגוי לכבות בשבת קודש כשאין שום חשש סכנה. ומכאן הוכיח הגאון רבינו אליהו מוילנא (ביור“ד סימן קנז ס“ק ד) את ההלכה המפורסמת שחייב למסור כל ממונו ולא לעבור על איסור ל“ת. והוכיח הגאון רבינו אליהו מוילנא שגם באיסור דרבנן כן. והדברים נוראים. ומאידך, לצורך חולה, אף שאין בו סכנה, מותר לכתחילה לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, וכן להדליק תנור בחורף, שהכל חולים אצל הקור. ומרן שליט“א (ביביע אומר ח“ז עמ‘ קיב) התיר מזגן בקיץ על ידי גוי כשחם מאד. ואין להחמיר בזה כשצריך ואין להקל כשלא צריך. ועל כל פנים בזהירות עצומה ויראת שמים טהורה נוכל לכוון אל האמת.
כה. ללכת לאנשים ולצעירים שבעוונותינו הרבים אינם שומרים שבת, ולבאר ולחזק אותם וללמדם מעלת השבת וקדושת היום. ומתוך הנסיון, ששומעים ומתחזקים ומתקדמים. לצעוק ”שבת“ ברחוב זה לא בגדר תוכחה, אלא בגדרי זהירות שלא נלמד מהם. וכשרוצה להרויח ולקרבם, יש ללמדם בדרכי נועם ובשפת התורה ויצליח מאד. והיו כאלה ש“הרויחו“ כל שבת במסעדה מאה אלף ש“ח [כל שבת מאה אלף שקל], וכשהבינו מה זה שבת, עזבו הכל ופתחו גם שיעור תורה. אשריהם ישראל. וכן בערב שבת קודש במקומות מרכזיים ואיזורי קניות, לחלק קלטות ודפי הסבר על מעלת השבת והטהרה וכיוצא בזה, ובזה נינצל מקפידת חז“ל הקדושים (שבת נה.). ויש בזה זיכוי הרבים גדול. ועל ידי הדרכה נכונה אפשר להגיע למעלות גדולות בענין זה. ובודאי שגם בזה תחול הברכה של רבינו החפץ חיים במשנה ברורה ס“ס רנו, עי“ש ותהנה. עד כאן דבריו המתוקים וחיזוקיו היפים של כבוד הרב יחזקאל יצחק ורהפטיג שליט“א