בית כנסת בשבת לרוחניות בלבד
כְּדַאי לָשִׂים לֵב וּלְחַפֵּשׂ מָקוֹם לִתְפִלָּה וְלִמּוּד בְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ, מָקוֹם שֶׁאֵין בּו הַפְרָעוֹת וּבִלְבּוּלִים, אֶלָא שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר בּו מַרְגִישִׁים הִתְעַלּוּת כָּל רֶגַע וְרֶגַע. אַחֶרֶת, כְּדַאי לְחַפֵּשׂ בְּחָכְמָה וְלַעֲבֹר לְמָקוֹם אַחֵר.
חז“ל הקדושים (פסחים סו:) מספרים על אלישע הנביא שבגלל כעס הסתלקה נבואתו, אף שהיה כעס על קנאת ה‘. וכן חשש הנביא מלהסתכל בדמות רשע כמו יהורם בן אחאב, שרק בזמן שעמד לידו הרגיש ירידה רוחנית. שבת קודש זה כח רוחני עצום וצריך להיזהר שלא נפסיד אותו על ידי הפרעות שונות.
וכידוע, מי שלומד תורה בלבד ומחזיק בזה את העולם פטור מלשלם מיסים וארנוניות (ב“ב ח, עי“ש), כי תורתו אומנותו. וגם מי שעובד לצורך משפחתו על המחיה ועל הכלכלה ומיד חוזר לתלמודו וקובע עיתים לתורת ה‘ נחשב תורתו אומנותו, ופטור מלשלם מסים. והאריך מרן שליט“א להוכיח כן (יביע אומר ח“ז חו“מ סימן י). ובשבת קודש, כל אדם הלובש חליפה ומגבעת והדרת פנים זקן (שבת קנב.), נראה כעין תלמיד חכם, ”חסידא קדישא“. וזה כבוד השבת, להרגיש על כולנו שבשבת קודש ”תורתו אומנותו“, וששת ימי המעשה הם אמצעי בלבד.